טורקיה אהובתי, מה קרה לך?

פינה חמה שמורה לי בלב לטורקיה, ועכשיו מערכת היחסים שלנו במשבר. עמרי גלפרין מתגעגע לאהובתו שהשתנתה, ומציע לה ללכת לטיפול זוגי

עמרי גלפרין | 19/10/2009 9:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
טוב, אין לי מה לומר, אני ממש עצוב. מערכת היחסים האישית שלי במשבר. אני מבקר הרבה בעולם, כותב, טועם, מצלם, נהנה. אבל פינה חמה במיוחד שמורה לי לטורקיה, אותה חציתי במהלך ביקוריי הרבים בה מצפון לדרום וממזרח למערב. מעולם לא שהיתי בקלאב טורקי, אלא רק טיילתי והעמקתי בתוך חוויה, בתוך אגדה של מסע.

ביקרתי בכפרים שלא מופיעים על המפה, בערים לא מוכרות, בהן התושבים הופתעו לראות תייר חולק להם כבוד. התערבבתי עם תושבים מקומיים, שהכניסו אותי לביתם ובשפת הסימנים האנושית גילו לי את קשיי ושמחות חייהם. אפילו גיליתי שאנטליה היא מקום מופלא אם רק יודעים ורוצים לספוג בה חוויה ולא רק לבלוס בה ארוחת בוקר קונטיננטלית שנמתחת מבוקר ועד ערב.

מרוב חיבתי למדינה היפהייפיה, קניתי לי מחברת ובה שיבצתי ושיננתי עשרות מילים ומשפטים בטורקית. בכל מקום בטורקיה אליו אני מגיע, אני דואג לומר לתושבים המקומיים משפט חשוב אותו הגה מוסטפא כמאל, אטאטורק, אבי הטורקים: "נמוטולו טורקום דיאנה" שבתרגום חופשי ניתן לפרשו "להיות טורקי אני גאה". אני אומר את זה לתושבים בגאווה אמיתית והאנרגיות מתערבלות. אנחנו שמחים ומתק הלוקום מייד נוגע בבלוטות הטעם והחן.
"חלום בלתי נשכח". איסטנבול. צילום: sxc
השכנה שבדלת ממול

כמה יפה היא אהובתי, המתעתעת בי לאחרונה. אגמים ונהרות שוצפים, הרים, שווקים צבעוניים. אנשים צנועים הרוצים לחיות בה מיום ליום, להרוויח את לחמם ולספוג קורטוב של כבוד עצמי. איזו עיר היא איסטנבול (או קונסטנטינופול אם תרצו), לא ניתן לתאר אותה ואת סביבותיה מבלי לבקר בה. חלום בלתי נשכח.

ועכשיו, עכשיו אני במשבר. לא רק מדיני אלא גם אישי. אינני יכול לקבל ששורפים את דגלי שם, כאילו צורבים את עורי. אינני יכול שמתנהגים אלי בגסות, וכאילו ומסלקים אותי מביתי. אולי נלך לטיפול זוגי? אני מפחד שהוא לא יצליח. אולי מינון תרופתי יעזור? אני לא יודע אם יוצרה התרופה שתביא מרפא. אני מקווה שכן.

אני יודע, או לפחות רוצה להאמין,

שמרבית התושבים בטורקיה המודרנית מחפשים את שלוות חייהם. אינני רוצה להאמין שפניה של אהובתי לשכנתה שבדלת ממול, גברת איראן, כי אז אשמע טריקה חזקה ומהירה, ואולי אפילו לא אספיק לשחרר את אצבעותיי לפני שתכה הדלת במשקוף.

טורקיה שלי. אולי נתפייסה? אינני מבין את מה שעובר עלייך לאחרונה. אנשים רעים רוצים להחריב אותי ואת כל משפחתי, מאיימים לקום עלי ולהורגי, ואת, את אפילו לא עומדת בצד ושותקת, אלא מתחילה ללטף באינטימיות את השכנה שבדלת על יד. אני לא יורד על ברכי ומתחנן אלייך שתשובי אלי,  אלא רק מבקש שתעשי חשבון נפש ובדק בית. אני מבקש שתסיקי מסקנות חשובות, ואז נשוב ונתחבקה.

טורקיה, אהובתי. מה קרה לך?

הכותב הוא עיתונאי, טייל, מרצה ובמאי בבית ההפקות TV Media

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים