המצב עיצוב: לקראת תערוכת קאסה 09
שטיחים לבנים נפרשו, מעצבי על הוזמנו והגימיקים מוצו. לרגל תערוכת CASA09 הזמנו את עמיר אילון, אלון רזגור וארבעה מעצבים צעירים לשיחה על המפגש בין "עיצוב" ל"ישראלי"
ההוגה שמאחורי הרעיון, היזם עמיר אילון, משוכנע ש-6,000 המטר של הקאזה שלו, על שטיחיהם הלבנים מקיר לקיר, מציבים סטנדרטים חדשים שטרם נראו כמותם בארץ. ואל תיתנו לזוהר של תערוכת הפלסטיקה לעמעמם את זו שלו.
"למרות שהשנה השטח של התערוכה וכמות המציגים קטנו ב-20 אחוז, הצלחנו להרים תצוגת בוטיק שההבדל בינה ובין זו שבמילאנו טמון בגודל בלבד," משוכנע אילון. "אנחנו גאים בהצלחתנו להביא גם שני אורחים נכבדים מחו"ל, הלוא הם המעצב האיטלקי הנודע גטניו פאשה והמעצב ההולנדי הצעיר והבועט מרטין באס."
"מרכז הירידים הוא המקום היחיד כיום שמותאם לוגיסטית להצגת תערוכות. הסמיכות בתאריכים לתערוכת 'ריהוטים' למשל, תלויה בבעיות לוגיסטיות שאינן קשורות בנו. זה כמו להשוות מרצדס לס־ קודה. בעוד התערוכה המקבילה, שהכניסה אליה חינם, מורכבת מחברות ישראליות שבאות לשווק רהיטים ומבצעים, הרי שאנחנו לוקחים לא מעט כסף בכניסה במטרה לספק לקהל חוויה הוליסטית בלתי נשכחת."
חוויה הוליסטית דרך עיצוב? זה המסר שאתה רוצה להעביר בתערוכה?
"הייעוד של כולנו זה נתינה. אם אתה לא מוצא רעיון של נתינה בעסקים, אתה בצרות. אם הקהל נחשף ל־CASA ודרכה אני יכול לתת במה וחשיפה למעצבים צעירים ומעצבים פעילים - זה מצוין. כך לגבי תערוכת העיצוב הישראלי השנה וכך לגבי שיתוף הפעולה עם בתי הספר המובילים לעיצוב החל מהשנה הבאה."
מדוע אנחנו עדיין לא רואים בין המציגים הרבה חברות מובילות בתחומן?
"ראשית, כדי לקחת שטח בתערוכה מסוג זה דרושה השקעה לא קטנה, וחברות רבות עושות לעצמן חשבון שההשקעה לא שווה את כמות המבקרים. שנית, חברות מעטות מחזיקות זיכיון על מותגים בינלאומיים רבים, ולכן הן לא צריכות להשקיע את המאמץ. יש גם חברות שעדיין חשות שאם הן יציגו בתערוכה הן כביכול יירדו ברמה התדמיתית שלהן, אבל כאן אנחנו כבר מרגישים במגמת עלייה. התהליך הוא ארוך, כשבסופו הכוונה להגיע לממוצע של חברות טובות שמציגות חידושים."
בין מי שכן בחרו להציג את מרכולתם בפני המבקרים שיפקדו את מרכז הירידים, נמצא המעצב הרב-תחומי אלון רזגור. אחת מגולות הכותרת היותר מעניינות בתערוכה עוסקת ב"ממסורתי לחדשני." "אלון הגיש לי תערוכה מוכנה על מגש, וכל שנותר לי זה לחבר אותה לתערוכה הגדולה," מודה אילון. "על מנת לכבד ולהדגיש את המעצבים הישראלים, בחרנו למקם את התערוכה במרכז החלל הלבן ובתוך קובייה שחורה, שבה מוצגים הפריטים על פני מעמדים מבטון ומוארים בצורה דרמטית."
בתצוגת "ממסורתי לחדשני," שאוצר רזגור, יציגו 14 מעצבים ובתי סטודיו, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות: עזרי טרזי, זיויה, עמי
"אני עושה את התערוכות בהתנדבות," מגלה רזגור כשאני מטיחה בו את הטענה שלפיה תמיד מציגים את עבודותיה של אותה גילדת מעצבים, שלרוב גם אינם טורחים לחדש את עיצוביהם. "בתור מי שמכיר טוב את המצב בארץ ובחו"ל, אני מבין שאין באמת הרבה מעצבים ישראלים שניתן להגיד להם לבוא ולהשתתף בתערוכה עם עבודות חדשות שניתן להציג. חשוב להבין שמעט מאוד אנשים באמת רוצים להיות מעצבים ולאכול במשך שנים לחם עם קוטג' כדי להגיע למטרה."
אז מה מיוחד בתצוגה הפעם?
"התערוכה היא לא של אובייקטים, אלא של מעצבים. כל מעצב יציג מספר עבודות, ומכאן תבוא רטרוספקטיבה קטנה של כל אחד מהם. אחד הדברים המעניינים שנוכל לראות זה את השימוש בחומריות ובטכנולוגיות החדשות. עבודה כזו אופיינית ומתאימה במיוחד למעצבים בוגרים, שהשלבים הראשוניים והבלתי יצרניים שלהם כבר מאחוריהם.
אילן ליאור וערן לדרמן, למשל, עיצבו גופי תאורה שעשויים בטכנולוגיה משולבת של פלסטיקה ולדים. שום דבר מהמרכיבים אינו חדש, אבל השימוש שלהם ביחד באופן המסוים הזה עשוי בתהליך מעניין שמביא למוצר חדיש. גוף התאורה של יובל טל, שעשוי מחוטי תאורה, מעניין גם הוא כשלעצמו. גם ההתעסקות של סטודיו רדיש עם יציקות קלקר הופכת פיסוליות אמנותית למוצר שמיש."
ומה בדבר העיצוב הישראלי שמאופיין בדלות החומר ובשימוש חוזר?
"עבודה מוכרת של טל גור של כיסא קשי השתייה אינה נחשבת לרדימייד מבחינתי, אלא כאימוץ טכנולוגיות לצרכים חדשים. סטודיו גרובי, שעושה שימוש במכשירי טלפון ליצירת גופי תאורה, מוסיף למוצר גימור חדשני וכך רק נעזר ברדי-מייד לטובת מוצר חדש. גם על הקרמיקאית יעל ירזין אי אפשר להגיד שהיא עושה רדי־מייד, למרות השימוש שלה בתבניות שעשויות ממיני פריטים קיימים, בשל העובדה שהיא מייצרת מהן מוצרים חדשים לחלוטין.”
תתקשה לשכנע אותי שגם כאן לא מדובר באותו קובץ כוחני של מעצבים שתמיד מגיע לפרונט.
"אני מנסה לשנות את זה. אני לא רוצה בכלל להיקרא אוצר, ויחד עם זאת אני יושב ומקדיש מזמני לתערוכות, מגבש אג'נדה ברורה, מכין בריף ובוחר ביחד עם המעצבים את העבודות. אנחנו סוג של קבוצת מעצבים שאולי יודעים יותר טוב מאחרים לתקשר, לייצר ולעבוד, ויחד אנחנו דוחפים אחד את השני. ככה זה במקומות רבים בעולם - יש עשרה אחוזי יזמים, ומדי פעם מצטרפים אליהם כמה חדשים. אין לי בעיה לבדוק מעצבים חדשים, אבל אני לא מוכן לקחת סיכונים. כשאני מקים תערוכה אני רוצה לידי אנשים שמסוגלים לקחת על עצמם את המסע הכבד והמכובד הזה."
הרבה מהמוצרים שיוצגו בתערוכה כבר נראו בעבר.
"הקהל אוהב לראות בתערוכה לפחות 30 אחוז של פריטים שכבר מוכרים לו. כך הוא יכול להתעמק יותר בפרטים הקטנים של אותו מוצר."
למה בעצם אתה עושה את זה?
"אני מאמין גדול בעיצוב הישראלי ויש לי כבוד ומחויבות אליו, אבל בראש ובראשונה חשוב לי לקדם את עצמי ולהציג דברים שניתן למכור אותם. כשאני מגיע לחו"ל כאורח או כמרצה, זוכרים אותי וכך מתפתחים הקשרים החשובים לטובת תצוגות ומכירות. אני דואג לאינטרסים שלי ויודע איפה אני רוצה להיות ומה זה דורש."
ארבעה מהמעצבים הישראלים הפחות מוכרים שיציגו בתערוכה הם הקרמיקאית יעל ירזין לסטודיו וונס, ששימשה שנים כארט דירקטורית במשרד פרסום; המעצב התעשייתי יובל טל, שעוסק בין השאר בעיצוב תערוכות, עיצוב תעשייתי, ריהוט ואריזות; והמעצבים אילן ליאור וערן לדרמן, שמתמקדים במחקר ובפירוק של מוסכמות במטרה להרכיבן בצורה חדשה ומעניינת יותר.
כשהם נשאלים איך הם רואים את עולם העיצוב הישראלי, כמי שנאבקים מדי יום לשמור על עצמם כחלק ממנו, התשובות מפתיעות בכנותן. "אני מוצאת את עצמי נאבקת, כי אני נמצאת על קו התפר שבין אמנות ועיצוב," מודה ירזין. "לכלים שלי, שעשויים ידנית אחד-אחד, יש מחיר שלא רבים מוכנים לשלם. אנשים משלמים בקלות רבה יותר אלף שקל על חגורה, אבל על כלי קרמיקה במחיר זהה הם יחשבו הרבה בטרם הרכישה."
אז מה הפתרון?
"כדי להוזיל עלויות צריך להתחיל לייצר בחו"ל, אבל גם לזה צריך לגייס הון ולוודא שיש הזמנות מראש, שזה לא פשוט. האופציות שלי הן מצד אחד להמשיך לייצר את הפריטים האמנותיים שמחיריהם גבוהים בהתאם ולקוות לטוב, ומצד שני לייצר פריטים אחרים בכמויות גדולות."
ולדרמן ממשיך: "מצד אחד יש חשיפה בגלריות בארץ ובעולם, מה שנותן לנו יתרון פרסומי, ומצד שני המודעות לעיצוב בפן המסחרי הולכת וגוברת, אם כי אנחנו נתקלים עדיין בלקוחות שצריך להסביר ולשכנע אותם שהם צריכים אותנו. זה נכון שהמצב משתפר ויש יותר מוצרים ישראליים, אבל יש עדיין דרך להתקדם."
"העיצוב בארץ נחלק לכמה רבדים," מוסיף טל. "יש המון פיתוח של מוצרים בתחום הרפואה והצבא למשל, שם למעצבים יש כבר מקום ראוי ומכובד. אבל יש רובד בעייתי בתחומי עיצוב המוצרים לבית. מכיוון שאין הרבה חברות שמשקיעות בפיתוח העיצוב, כל העניין נדחק לפינה וזה הפספוס הגדול."
מה התערוכה נותנת לכם?
טל: "זו הזדמנות עבורנו לייצר עניין ולקבל הכרה ופניות מהתעשייה המקצועית. השאיפה של רבים מהמעצבים בתערוכה היא לקדם את הפעילות מהמישור הניסיוני למישור היצרני."
לדרמן: "אנחנו גם רוצים לחשוף את העיצוב הישראלי ולחנך את הקהל הרחב לצרוך אותו."
ירזין: "בשבילי זו עוד אופציה להתנסות ולחשיפה. מעצבים צריכים אנשי שיווק שיכסו על הנקודה הזו שחלשה יחסית אצלם. חכם יהיה איש השיווק שלא ידרוש מחירים מופקעים על השירות הזה וישווק אותנו בחוכמה. בסך הכול יש כאן המון מעצבים מוכשרים ולא מספיק פלטפורמות שיקלטו אותם. זו הסיבה שקשה מאוד להתקיים כמעצב."
תערוכת 19 ,Casa09־22 באוקטובר, גני התערוכה, תל אביב. פרטים באתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
