היסטוריה של היסטריה: המקרים הקשים של היסטריית המונים
ממתיחת הרדיו הגדולה בהיסטוריה על הפלישה ממאדים, דרך דיבוק החתולים שהשתלט על תריסר נערות הודיות ועד לקדחת ההולה-הופ שכבשה 30 מיליון אמריקנים. ספר חדש סוקר את המקרים הכי היסטריים בהיסטוריה האנושית
ההיסטוריה האנושית רצופה מקרים של היסטריית המונים, החל במקרי ביטלמניה או שיגעונות אופנתיים כמו ההולה-הופ, וכלה בפסיכוזות של ממש. הילארי אוונס ורוברט אי ברת'ולומאו כתבו את "התפרצות – אנציקלופדיה להתנהגות חברתית חריגה" - ספר שמקבץ מקרים מפורסמים של היסטריות המונים משני המילניומים האחרונים, ומנסה לקשר אותם לתהליכים סוציולוגיים והיסטוריים בתקופתם.
אחד המקרים המפורסמים ביותר קרה ב-1938, כאשר מיליון או יותר אמריקאים נתפסו לבהלה ולפאניקה לאחר שהאזינו למתיחת הרדיו הדרמטית של ה-BBC על אודות פלישה מהמאדים לניו-ג'רסי. התוכנית הייתה מבוססת על ספרו של ה. ג' וולס, "מלחמת העולמות". שש שנים לאחר מכן, היסטריה המבוססת על אותו הספר הכתה את צ'ילה עם הזזתם של כוחות צבאיים במדינה. היסטריה קדומה ומוכרת לכולם היא זאת שחוללה את ציד המכשפות באירופה בימי הביניים.
אם נרחיק ונלך עוד לאחור, אל המאה השנייה לפני ספירת הנוצרים, נגיע לאירוע ציורי במיוחד. הסנאט הרומי הביע אימה ודאגה בנוגע לאופן שבו הציבור מקיים את חג הבכחנליה, הילולת שיכורים שנחגגת לכבוד אל היין בכחוס. החגיגות יצאו מכלל שליטה. הן החלו ביוון כהתגודדות בלתי מזיקה של נשים לאור היום, אבל עם הזמן הן הגיעו לאיטליה ושם הפכו לאורגיה מתמשכת של סקס פרוע, אלימות ופשע. הסנטורים היו משוכנעים שהתפוררות זו של החוק מבשרת את בואו של קץ התרבות האנושית, ולכן הורו על מעצרים והוצאות להורג בהיקף כה נרחב, עד שלמעשה חוללו את אחד הפוגרומים הגדולים ביותר שידעה האנושות.
ספרם של אוונס וברת'ולומאו אינו הראשון. ב-1841 פרסם צ'רלס מאקיי, עיתונאי, משורר וסופר סקוטי, את הספר "הזיות פופולאריות יוצאות דופן ושיגעון המונים" Extraordinary Popular Delusions and the) Madness of Crowds), שמתחלק לשלוש קטגוריות: "הזיות לאומיות", "שיגיונות מוזרים" ו"הזיות פילוסופיות".
אחת התופעות שאליהן מתייחס מאקיי היא מסעות הצלב. הם מתוארים כמאניה של ימי הביניים. מאקיי משווה את הצלבנים, שאותם לא חיבב, לעמיה הנעלים של אסיה. "אירופה כילתה מיליונים מאוצרה ואת דמם של שני מיליון מילדיה, וקומץ של אבירים חמומי מוח החזיקו בפלסטינה למשך מאה שנים!" עוד כותב מאקיי: "הצליינים היו אנשים בורים ופראיים שהונעו על ידי קנאה עיוורת בלתי מתפשרת, ושנתיבם היה נתיב של דם ודמעות". בנוגע לציד המכשפות באירופה, מאקיי טוען שזו הייתה דרכם של "הציידים" לצבור נקודות זכות בקרב שכנים ומכרים, ולכן הסטנדרטים לקביעה מי היא "מכשפה" היו נמוכים מאוד. אפשר לראות, אם כן, שאצלו לפחות חלק מהמקרים קשור לפוליטיקה.
הילארי אוונס, שהוא היסטוריון חברתי, כבר פרסם בעבר ספר שמתקשר לתחום מתוך הנושא הרחב של היסטריית המונים – "אלים, רוחות ומדריכים קוסמיים" (Gods, Spirits, Cosmic Guardians), מחקר השוואתי על מפגשים עם ישויות בלתי רגילות. על פי אוונס וברת'ולמאו שיגעון ההמונים או היסטריית ההמונים יכולים לסחוף את כולם, מילדים ועד אספסוף.
אחת הדוגמאות המעניינות
מקרה מקצה אחר של העולם הוא זה של "נערות החתול" מקיץ 2004 במדינת אוריסה בהודו. לפחות 12 נערות התנהגו כאילו הן נתונות תחת כישוף. הן התעלפו, וכששבה אליהן ההכרה הן הפגינו התנהגות חתולית שכללה יללות, הליכה על ארבע ושריטה בציפורניים. הילדות ושאר תלמידי בית הספר נלקחו למנזר סמוך, שם שיננו מנטרות וֶדיות ועברו טקסי טיהור.
התפרצויות דומות דווחו בבתי ספר אחרים באזור, אך נאמר שכעבור כמה שעות הילדות חזרו לעצמן. מקרי "דיבוק" כמו זה מוכרים כמנגנון הגנה במקרים של לחץ חברתי, והם מבטאים אמונות תרבותיות. בהודו חתולים נחשבים סימן למזל רע ובמקומות מסוימים הם נחשבים להתגלמויותיהן של מכשפות. לאחר פרסום המקרה ילדות התעלפו בבתי ספר נוספים, אבל ללא "תסמינים" חתוליים. באזור התפשטה שמועה על רוחות רעות שתקפו את הנערות.
נא להמתין לטעינת התגובות
