תודעה מהירה, תודעה חייתית: חוויות מטקס שתיית אייוואסקה
בין אם זה מצא חן בעיניי או לא, זה עמד להיות טריפ קשה. מסע מרפא שתחילתו קיא ושיאו היעלמות אל חור שחור, מעבר לכל תחושה של עצמי. מייקל סימקין ישב מסביב למדורה קולומביאנית בטקס שמאני
שתיית אייוואסקה, או יאחה, כפי שהיא מוכרת בקולומביה, היא חוויה עמוקה, מהירת תנועה וקיצונית שהמילים לעתים קרובות יאבקו בניסיון לתאר אותה. פגשתי בה לאחרונה עם קבוצה שנקראת יאי באי (Yai Bai, אנשי הנמר) ליד העיר לה מֶסה, שנמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה מבוגוטה. המעגל, שאותו הנחה פרננדו, שאמאן בן 24 ממסורת קופאן (Kofán), נפגש באופן קבוע לטקסים שמתקיימים בחווה ההררית שלו, הקטנה אך היפה, שמוקפת בהרי קורדילרה אוריינטל התלולים. למרות גילו הצעיר, לפרננדו יש ניסיון ניכר עם היאחה, בעיקר מפני שהוא השתתף בטקסי הקופאן מאז ילדותו המוקדמת, באזור פוטומאיו באמזונס. המורה שלו, פרננדו מנדואה קטה, היה המבוגר והמכובד ביותר בשאמאנים של אנשי קופאן, ונפטר לא מכבר כשהוא בן 107 שנים, כך נטען.
לפני הגעתם של הספרדים במאה ה-16 היו כנראה יותר מ-15 אלף ילידים בני קופאן. כעת מספרם עומד על 2,000, כך ששימור מסורת הריפוי שלהם והעברתה הלאה, תוך שימוש ביאחה ובצמחים אחרים, הם חלק חשוב בעבודתו של פרננדו.
חוקי לחלוטין להשתמש ביאחה בקולומביה, וישנו אפילו איגוד של מרפאי יאחה, כך שקבוצתו של פרננדו מוכרת היטב ומושכת אליה הרבה מצטרפים חדשים. החווה שלו מלאה בעצי מנדרינה ומנגו ויש בה אפילו מעיין טבעי מענג שמושלם לרחצה מטהרת לפני טקס השתייה או אחריו. עם זאת, התנאים בחווה בסיסיים, ולטקסי הלילה יש מי שמביאים אוהלים לישון בהם, למרות שחם מספיק בשביל לישון בחוץ עם שמיכה או שתיים.
אל הטקס שבו אני השתתפתי הגיעו עוד 60 אנשים בערך, כולל כמה ילדים. הייתי הזר היחידי במקום, מפני שלמרות ההתמתנות של הלחימה בקולומביה, הארץ היפה הזאת עדיין מושכת מעט מאוד מבקרים מבחוץ. כל משתתף התבקש לתרום 25 דולר, סכום קטן ביחס לערכה המרפא של החוויה. במקרה הזה הטקס התקיים לזכרו של אוֹמר, השאמאן שהוביל את קבוצת יאי באי לפני פרננדו, ושלמרבה הצער נפטר בשנה שעברה בשנות ה-40 לחייו.
חשתי מעט חוסר נוחות עם מספרם הגדול של האנשים, בגלל שאני רגיל למסעות פסיכדליים בקבוצות אינטימיות יותר. הייתי גם חשדני במקצת, בגלל שהאווירה הייתה, באופן צפוי, עגמומית, וגם מפני שבמקרים האחרים שבהם שתיתי יאחה, חלקו המוקדם של הטריפ גרם לי לחוש די ברע.
התחלנו בערך בתשע בערב, כאשר הודלקה מדורה ענקית על ידי כמה עוזרים. פרננדו היה לבוש בטוניקה כחולה שהגיעה עד ברכיו, מכנסיים לבנים ונזר נוצות מרשים. סביב צווארו הייתה שרשרת של שיני חזיר בר, ולרגליו זוג סניקרס לבנות ודי חריגות.
אצל אנשי קופאן קיימת מסורת של מורה-תלמיד, לכן היו שם כמה שאמאנים מתלמדים, תלמידיו של פרננדו, לבושים גם הם טוניקות כחולות ומכנסיים לבנים, אך ללא הנוצות והתכשיטים. חלק ניכר מהמשתתפים האחרים היו גם הם לבושים בלבן.
עמדנו במעגל סביב האש, בזמן שפרננדו דיבר במשך עשר דקות. הוא דיבר בחום על אומר, שרבים מהנוכחים הכירו באופן אישי, ואמר שהוא היה טאיטה אמיתי - מושג שמבטא כבוד לשאמאן, מלומד בדרכי היאחה. הוא המשיך והסביר שהקופאן נהגו להשתמש ביאחה במשך אלף שנים, והדגיש שהמסורת הזאת היא תרבות אך איננה דת.
הוא אמר לנו שהיאחה היא תרופה, ושהשימוש בה הוא ריפוי עמוק. הוא ביקש מאיתנו "לחשוב טוב" ולאפשר ליאחה
פרננדו סיים את פתיחת הטקס כשעורר את כוחותיהן של ארבע רוחות השמים והסביר מה מייצגת כל אחת מהן במסורת קופאן. לבסוף אמר כמה מילים באאינגה (A'ingae), שפת אמו.
כעת קלאודיה ביקשה מכולם להחזיק ידיים ולחזור אחריה כאשר היא קוראת לכל היצורים החיים להיות מאושרים ושלווים. היא הכניסה את ישוע לתמונה, מה שהטריד אותי במקצת, אבל הייתי במצב של קבלה, אז הרפיתי מזה.
עכשיו פרננדו הזמין אותנו למזבח לשתות את היאחה, והעוזרים החלו לתופף ולנגן על חלילים ילידיים שצליליהם צווחניים.
מתחת לסככת פלסטיק שחורה עמד המזבח, סלע חום גדול. היה עליו מעמד מעץ שממנו נתלה נזר נוצות דומה לזה של פרננדו, אבל קווצות ארוכות של נוצות השתלשלו משני צדדיו. הוא נראה כמו שלד, וכנראה מסמל את רוחותיהם של הזקנים המתים. לידו היה דלי גדול שהכיל את היאחה, וגם פריטים אחרים, כמו ספלים ומניפות. מול המזבח ניצבו בחצי גורן נרות בצבעים שונים.
פרננדו החל לזמר תפילות בשפת אמו ולהשמיע קולות גרוניים. הוא גם נפנף במניפת עלים יבשים מעל היאחה, והפיק קולות של משבי רוח רמים בשפתיו, כמו מנסה להבריח רוחות רעות. אחר כך הוזמנו להסתדר בטור כדי לשתות את היאחה. עוזר אחד ששמו סנטיאגו הלך סביב עם סיר של קטורת פאלו סנטו והניף אותו סביב האנשים על מנת להמשיך את הטיהור.
כל אחד מהספלים, שגודלם כשל ספל תה, בורך לפני שנמסר. ניתנה גם כוס מים כדי לשטוף את היאחה בגרון. היאחה הייתה סמיכה וטעמה היה מר מאוד.
הייתי מהראשונים ששתו. לאחר ששטפתי את טעם היאחה עם מעט מיים לקחתי שמיכה וחזרתי למדורה כדי לחכות שההשפעה תתחיל. כמעט מייד יכולתי להרגיש משהו כבד בדינמיקה של הקבוצה. הייתה שם עצבות שבאופן כלשהו היה צריך להתעלות מעליה במשותף. אם זה מצא חן בעיניי ואם לא, זה עמד להיות טריפ קשה. רבים השליכו מנחות אל תוך האש - אורז, חמניות ופירות. עד מהרה האנשים סביבי החלו להשתנק ולהקיא, ומכיוון שגם אני התחלתי לחוש ברע, הקולות שלהם הפריעו לי. רציתי שקט מושלם, ולכן לא הפסקתי לנוע בחיפוש אחר מקום שליו יותר.
הטריפ הגיע. הרגשתי כאב גובר בקיבה ובמעיים, ודי מהר הקאתי את היאחה ואת המים. לא היו הרבה דברים אחרים בקיבה שלי כי לא אכלתי מאז ארוחת הבוקר. חשתי חוסר מנוחה הולך וגובר, לא מסוגל לעמוד, לשבת או לשכב בשקט לאורך זמן. התודעה שלי דהרה, ובעיניים עצומות ראיתי חזיונות מבעיתים וניסיתי להסיח את דעתי מהם. ידעתי שזו הייתה טעות, ושהדבר הנכון הוא לקבל את הכל, אבל פשוט רציתי להרגיש בסדר והשקעתי בכך את כל האנרגיה שלי.
בסופו של דבר הבחילה שככה ותודעתי זכתה בהבנה, שאם חשתי שלא בנוח, והייתי צריך לשתות או להקיא, או לשחרר נפיחה, לא יכולתי להתמקד בצרכים גבוהים יותר - הצורך להעמיק אל תוך עצמי. נראה שיש לכך השלכות על שליטה עצמית שמעבר לטריפ.
כשהיאחה הגיעה לשיאה, נעלמתי לזמן מה אל מעין חור שחור, מעבר לכל תחושה של עצמי, ואז התעוררתי, מופתע לגלות את עצמי שוכב על הקרקע, מדבר אל עצמי, נוקב בשמותיהם של אנשים שאהבתי אבל נקלעתי איתם למערכות יחסים גרועות. הייתה תשוקה לעשות את זה נכון איתם. אמרתי גם מילים כמו "אהבה", "חברות" ו"שלום" לעצמי, ואפשר שגם לאלה שסביבי, מפני שאמרתי אותן גם בספרדית. בנוסף לכך הרגשתי תחושה עמוקה של להיות עברי, יותר מאשר יהודי, אבל עדיין חלק מהקבוצה.
עכשיו הרגשתי רגוע הרבה יותר. איכשהו, האש נראתה נצחית והצורות והדפוסים המרובים שיכולתי לראות כשעיניי פקוחות או עצומות הפכו מופלאים. הלילה המכוכב היה מלא אושר והייתה תחושה שהעולם פוצח בריקוד שאי אפשר לעצור.
ואז הגיע השיעור האמיתי של הטריפ. הפכתי מודע למה שכיניתי מאוחר יותר תודעת חיה – חלק בתודעה שלי שאמר לי דברים כרשמים מיידיים, מערב כמה גורמים בכל פעם. אולי זה נגרם מהתבוננות על אנשים ומהסתכלות אל תוך תוכם, או על ידי הבנה עצמית. בכל פעם שעבר בי הבזק, הייתי מודע לעד כמה תודעתי החושבת מנתחת את הרשמים לפיסות ובאטיות חושבת על כל אחד מהם.
הנחתי שזה מה שמלקולם גלאדוול דיבר עליו בספר "בלינק". היאחה אפשרה לי לראות כיצד מתרחש התהליך הזה, ולהבין שאין צורך לחשוב על הרשמים שבאו אל ראשי, ושאני יכול להסתפק באיזושהי ידיעה, אי ידיעה. הרגשתי שככה אולי חיות אחרות ותינוקות מעבדים את החיים, וזה נראה היה כמו תודעתה של תבונה חבויה ועמוקה יותר, בסיסית וטבעית. ההבנה הזאת הביאה עמה שמחה גדולה, והמשכתי לשכב מול האש מלא בתחושה שהיאחה מרפאה אותי עמוק מבפנים, בדרכים שלא יכולתי להסביר, אבל אבין בטווח הרחוק.
כשהשפעה של היאחה החלה לדעוך, גברה התשוקה לנגן, וגיליתי ששוב אני יכול לצעוד, אז הלכתי לאזור המזבח, שם כמה אנשים ניגנו על תופים ומפוחיות. הצטרפתי אליהם עם החליל שלי וניגנתי ברגישות גדולה ובתחושות גוברות של פליאה.
כשהתודעה שלי חזרה למצבה הרגיל, הרגשתי שיש עוד מה לראות, ולמרות שבהתחלה, כשחשתי ברע, הבטחתי לעצמי שלעולם לא אשתמש שוב ביאחה, עשיתי את הבלתי נתפש ושתיתי ספל נוסף. התחרטתי על כך כשהבחילה החלה לשוב, אבל הרגעתי את עצמי ואמרתי לעצמי שגם זה יעבור. בסופו של דבר הטריפ השני היה דומה לראשון, אם כי הפעם הצלחתי אפילו לאבד שליטה על פי הטבעת. לקח לי הרבה זמן להצליח להגיע לשירותים, אבל לא הייתה לי ברירה, ושוב הייתה הבנה שרק כאשר צרכים בסיסיים מסופקים, יש מקום להתמקדות בתודעה הגבוהה יותר.
אחר כך, כשהטריפ השני דעך, הלכתי לחפש את אנדריאה, האישה הצעירה והיפה שאיתה באתי אל הטקס. רציתי להתכרבל איתה מתחת לעץ, אבל כשמצאתי אותה, היא השתרעה שם עם פרננדו ועם אחיו. נשכבתי לידם, והם שאלו אותי איך היה הטריפ, אבל יכולתי לענות רק בגניחות עמוקות. הבנתי שמשהו קורה בין אנדריאה ופרננדו, וזה קצת הטריד אותי, בגלל שרק לילה אחד קודם נישקתי אותה וקיוויתי שמשהו יתפתח. אבל עדיין קיבלתי את הדברים כפי שהם, ובמהרה נרדמתי. התעוררתי עם שחר, כאשר פרננדו ואנדריאה זזו כדי להיות עם עצמם, ואיזושהי שיפוטיות החלה להזדחל אל תודעתי יחד עם תחושה של צביעות מצד פרננדו. שכן בתחילת הטקס הוא אמר שלא מערבים יאחה עם סקס, ולי היה נראה שהוא לגמרי מוכן לעשות את זה.
בבוקר הייתה מתיחות כלשהי בין פרננדו לביני, ואנדריאה נראתה גם היא מתוחה במקצת. פרננדו אמר לי "אתה צריך למצוא חברה". "כל דבר בזמנו", עניתי לו וניסיתי להרפות מכל העניין. עדיין כיבדתי אותו בזכות הידע שלו ומעמדו כשאמאן אבל הרגשתי שזה מתפוגג. אני משער שזה נועד להראות לי שעבורי יאחה היא חוויית ריפוי נפלאה ומסתורית, אבל כנראה שאני השאמאן הטוב ביותר של עצמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
