אני כאן בגלל אשתך: דיווח לוהט מכנס הפוליאמורים
אחרי שעשיתם השתלמות בטנטרה קבלו את הטרנד החדש: פוליאמור. חצי מיליון אמריקאים ויתרו על זוגיות מונוגמית לטובת מערכת פתוחה שמאפשרת, לשני בני הזוג, יחסים רומנטיים עם כמה פרטנרים במקביל. צח יוקד ביקר בכנס השנתי של הפוליאמורים ופגש שם רב "לא אורתודוקסי" שטוען שקשר זוגי רגיל הוא כפירה באלוהים
שבת, שבע ורבע בבוקר. חסוס גרסייה ורובין טראסק מקיצים משנת לילה בבקתת העץ הרומנטית שלהם. רובין מנשקת את חסוס, מחליקה את ידה על שיערו הארוך בטרם היא ניגשת להעיר את בן הישן בחדר הסמוך. קרוב לחצי שעה הם מסתגרים שם. אבל לזמן יש קצב משלו במקום שבו בגדים הם אופציה, פעמון יד זעיר מבשר על הארוחות ובשביל שיחה בסלולרי צריך לנסוע 20 קילומטר באוטו.
רובין ובן מתכרבלים במיטה, מתחבקים במשך דקות ארוכות, מתקשים להיחלץ זה מזרועותיה של השנייה. זמן רב חלף מאז הפעם האחרונה שנפגשו. הוא מתגורר בניו יורק, היא בקולורדו. "אני שמח בשבילה", אומר חסוס, 35, איש מחשבים ממוצא מקסיקני יליד קליפורניה. "אני יודע שבן מסב לה אושר וכשהיא מאושרת אני מאושר". כבר שלוש שנים שחסוס ורובין ביחד. לא מזמן רכשו חלקת אדמה בקולורדו והחלו לתכנן את ביתם החדש. "בניית הבית אמורה להימשך כמה שנים טובות", מסביר גרסייה. בינתיים, מחלון הבקתה נשקף הנוף עוצר הנשימה של עמק ההדסון, ומעט קרוב יותר משתפלים שדות של גידולים חקלאיים - מקור המזון האורגני שעליו מתקיימים אורחי אתר הנופש איסטון מאונטן, שלוש שעות נסיעה צפונית למנהטן.
כמה דקות לאחר מכן, באולם הכנסים המרכזי של האתר, רובין ובן מחזיקים ידיים, מחליפים נשיקות בחיבה מופגנת, מתגפפים כמו שני תלמידי תיכון בטיול של הצופים. חסוס ניגש אליהם מדי פעם, לוחש משהו על אוזנה של רובין וממשיך בדרכו. בהמשך הבוקר ניתן לראות את השלושה מחליפים חיבוקים וליטופים זה עם זו וזה עם זה.
עבור עשרות האורחים באתר - מקום בו "מתאחדים הגוף, המוח, הלב והנפש", כפי שמבשר שלט הכניסה - אין שום דבר חריג במשולש הרומנטי שנחגג מול עיניהם, גם אם לכולם ברור שחסוס הוא "בן הזוג העיקרי" של רובין. "חתונה לא ממש עומדת על הפרק", הוא מדגיש. "זה לא שאני לא אוהב אותה מספיק, אני פשוט מסרב להיכנע לתכתיבי החברה ולחיות בהתאם למערכת חוקית שמקבלת משמעות שונה בכל פעם שאתה עובר ממדינה למדינה בארצות הברית. הקשר שלנו עמוק יותר ואמיתי יותר, ומבחינתי, העובדה שאנחנו סומכים אחד על השני חשובה יותר מכל מסמך רשמי כזה או אחר".
כ-60 בני אדם הגיעו לפני שלושה שבועות לכינוס השנתי של Loving More. עבור רובין וחסוס, שעומדים בראש הארגון ואחראים על תפעול אתר האינטרנט שלו והוצאת המגזין החודשי, זוהי גולת הכותרת של פעילותם השנתית. האירוע מנקז אנשים מכל הגילאים ומכל שכבות האוכלוסייה -מהנדסים, מוזיקאים, סוכני ביטוח, טבחים - שמתקבצים באתר הפסטורלי כדי לחגוג את זהותם כ"פוליאמורים" ( Poly - הרבה , Amour - אהבה ), כאלה שמוקיעים במיאוס את אורח החיים המונוגמי ומנהלים מערכות יחסים מקבילות. "למה שלא תנסה?" הם שואלים אותי, האורח שבחר בזוגיות ההטרוסקסואלית המוקצה. שוב ושוב הם מנסים לברר, "ממה אתה חושש בדיוק?". לך תסביר להם שאני פשוט מעדיף לחלוק בית ומיטה עם בת זוג אחת.
רק לפני שלוש שנים, כשהוכנס לראשונה למילון אוקספורד, קיבל המונח "פוליאמור" חותם רשמי. לכאורה מדובר בעניין טכני, אבל עבור הפוליאמורים, השיבוץ במילון היה כרטיס הכניסה לחברה האמריקאית, תעודת הכשר לבחירה האישית שעשו. מה שלא משנה את העובדה שגם היום רוב מכריע של הציבור האמריקאי רואה בפוליאמור סטייה לא פחות מפחידה מפדופיליה.
"חשוב להבדיל בין פוליאמור לפוליגמיה", מסבירה ואלרי ווייט, עורכת דין בת 64 ואחת הדמויות הדומיננטיות בכינוס. "פוליגמיה היא מערכת יחסים פטריארכלית ביסודה, שבה עומד הגבר במרכז הקשר, סביבו נשים רבות ולכולם ברור שהוא הדמות הדומיננטית במערכת היחסים. בפוליאמור, לעומת זאת, מדובר במערכת יחסים פתוחה ושוויונית לחלוטין, כשלא פעם לאישה יש יותר פרטנרים מאשר לבן זוגה".
קשה לאמוד עד כמה התופעה שכיחה. הערכות זהירות מדברות על כחצי מיליון אמריקאים שחיים כיום במסגרת פוליאמורית גלויה, אבל רבים אחרים עוד לא יצאו מהארון. לעומת זאת, על העלייה הגדולה ברמת המודעות והחשיפה לאורח החיים הזה אין מחלוקת. עשרות קבוצות תמיכה וארגונים פוליאמוריים צצו בשנים האחרונות כמעט בכל עיר מרכזית בארצות הברית. Loving More נחשב למרכזי שבהם, עם 15 אלף מנויים על המגזין שנושא אותו שם ועוד מאה אלף נוספים שנכנסים לאתר.
כמו לא מעט תופעות שעד לפני כעשור התקיימו בשוליים, לאינטרנט יש חלק מכריע בצמיחה שעוברת על התנועה בשנים האחרונות. "13 שנה חיינו ביחד, שני זוגות שמקיימים משק בית משותף ומגדלים את שלושת הילדים בשוויוניות
רוב משתתפי הכנס האחרון בניו יורק הגיעו מכל רחבי ארצות הברית, אבל היו גם כמה תיירים. הלבוש, כפי שהדגישו המארגנים, אופציונלי, אבל שימוש במחשבים ניידים, טלפונים סלולריים או בכל מכשיר טכנולוגי אחר, נאסר בתכלית האיסור. החדרים במתחם בסיסיים, חפים מכל פינוק, עירומים מכל אביזר למעט מנורת לילה ומאוורר. אפילו מקלחות אין בחדרים. המקלחות משותפות ובמרתף אולם הכנסים יש סאונה רחבת ידיים. בשעות הערב, עם תום הפעילות הרשמית, רוחש המרתף פעילות. יחסי מין, כפי שמדגיש דף ההנחיות עליו חותמים המשתתפים, אסורים בשטחים ציבוריים, אבל קופסת קונדומים בשולחן הכניסה ועליה הכיתוב "חינם" מבהירה ללא ספק כי מה שאסור בפרהסיה מומלץ בחום בתוך החדרים.
האווירה במהלך הכינוס נינוחה עד דביקה. לחיצת יד בין האורחים נחשבת כמעט לעלבון אישי. גיפופים ונשיקות עדיפים. קשה לקבוע אם שלישייה שמתחבקת בחום או בני זוג שתוחבים לשון זה ללועו של זה הם מכרים ותיקים או נפגשו לפני שעתיים. עבור רובין וחסוס, הנינוחות המינית הזאת היא ביטוי של אנרגיות חיוביות. בכלל, כמו בהרבה מפגשים קבוצתיים אלטרנטיביים בטבע, גם כאן כולם מדברים בעיניים נוצצות על "אנרגיות", ובכל זאת, על רקע האווירה הפתוחה והלבוש המינימלי, בוחרת רובין להקדיש את השעה הראשונה למפגש למספר כללים בסיסיים במטרה למנוע תקריות מביכות בהמשך.
"תדעו לחבק, אבל תדעו גם להרפות", היא מדגישה בדברי הפתיחה. "כשמישהו משחרר את האחיזה זה לא אומר שאתם צריכים בתגובה לחבק חזק יותר". בנקודה זו מתפתח דיון שלם בשאלת הזכות לחיבוק ומתי, כדברי השיר הידוע, יש מקום לתהייה כשמישהי - וגם מישהו - אומרת לא, למה היא מתכוונת. "אני חושבת שקשר עין הוא אישור לחיבוק", אומרת אחת האורחות בעניין האקט שבכל מקום אחר היה יכול להוליד תביעה על הטרדה מינית. האורחים מהנהנים בהסכמה. "אפשר לראות אם מישהו מעוניין או לא, לא צריך לשאול בכל פעם מחדש", ממשיך מישהו אחר.
"תזכרו שבסופו של דבר המעשה הכי אינטימי שאתם יכולים לעשות זה להגיד למישהו 'לא', לא צריך לפחד לעשות במילה הזאת שימוש", מדגישה רובין, "והכי חשוב, אל תחבקו מישהו מאחור, תמיד תבואו מקדימה, פנים אל פנים". בהמשך עוברת הקבוצה לתרגל באופן מעשי את ההוראות: זוגות-זוגות נדרשים להגיד לא כשמישהו מסתער עליהם בזרועות פתוחות. עבור מרבית באי הכנס, מדובר בפעם האחרונה שבה הם יעשו שימוש במילה הזאת בשלושת הימים הקרובים.
"הייתה אישה שבמשך חמש שנים לא נתנה לי לגעת בה", אומר בנג'מין בשלב המעגל הקבוצתי, שבו מתבקשים הנוכחים לספר מעט על עצמם. "תמיד היה בינינו מתח מיני, לשנינו היה ברור שיש בינינו משהו, אבל היא לא הייתה מוכנה לתת לי להיכנס איתה למיטה. לפני שנה, אחרי שנודע לה שאני פוליאמור, היא הציעה שנעביר את הלילה ביחד. זו היתה הצעה שלפני כן לא יכולתי אפילו לחלום עליה. היא, לעומת זאת, אמרה לי שעכשיו, כשהיא יודעת על אורח החיים שלי, היא לא חוששת יותר שאחרי שנשכב אני אתקע לה בבית ואסרב לעזוב".
"אמרתי לאשתי לא פעם שזה לא משנה עם מי אני אשכב ולאן אני אלך, תמיד אני אחזור אליה בסופו של דבר", משתף את הקבוצה אריק, אורח נוסף. "היא תמיד אומרת שזה לא משנה איפה אני אוכל צהריים, כל עוד אני מגיע הביתה לארוחת ערב. החיים שלי מעולם לא היו טובים יותר. הייתי נשוי פעמיים ואומלל פעמיים. כעת, לראשונה בחיי, אני נמצא במערכת יחסים בריאה עם אישה שאוהבת אותי ומכבדת אותי כמו שאני, וזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי".
ויש גם את מי שמגיעים למקום בפעם הראשונה, טובלים אצבעות זהירות במים בטרם הם קופצים פנימה. דיקסי, מורה בשנות הארבעים לחייה, היא אחת מאלה. "אחרי 20 שנות נישואים אני מחפשת משהו חדש בחיים שלי", היא אומרת. "הייתי מאוד שמחה אם בעלי היה מסכים לבוא לפה היום. לצערי הוא לא היה מוכן לשמוע על זה".
" נפגשנו בתיכון, אני הייתי בן 16 והיא בת 15", מספר מייקל פוקס, מהנדס מחשבים מגרמניה שהגיע לכנס עם אשתו, אילונה, מורה במקצועה. "אנחנו 28 שנה יחד, מאושרים, מקיימים קשר מיני בריא, הכל טוב". אילונה מהנהנת בהסכמה. לפני חמש שנים היא הציעה לפתוח את הקשר בפני אנשים נוספים.
"הילדים גדלו ועזבו את הבית", מספרת אילונה, "ואנחנו ניצבנו בפני שלב חדש בחיים שלנו. עד אותו רגע היינו בעיקר הורים, הילדים מילאו את החיים שלנו ואנחנו היינו שם עבורם. פתאום היינו שוב רק שנינו, אחד בשביל השני, לבד. אני זוכרת שיום אחד דיברנו על העתיד שלנו, על איך אנחנו רואים את החיים יחד עכשיו, אחרי שהילדים עזבו את הבית, ומה צופן לנו ההמשך. ואז הצעתי לפתוח את הנישואים. לא ידענו אז לאן זה יוביל ואני מעולם לא שמעתי על פוליאמור. בעיקר חשבנו על פתיחת הקשר מבחינה מינית. עד אותו שלב מעולם לא קיימנו יחסי מין עם אנשים נוספים והגענו למסקנה שעכשיו הזמן לנסות את זה".
כמו לא מעט זוגות פוליאמוריים, את טבילת האש עשו מייקל ואילונה במועדון לחילופי זוגות סמוך למקום מגוריהם. "לשנינו היה ברור מיד שזה עובד עבורנו", מדגיש מייקל. "לא הייתה שום קנאה באוויר ובניגוד למה שניתן לצפות זה לא הוליד שום מתיחות".
אחרי שנה של קשר מיני עם זוג אחר, גילו שניהם שהם מאוהבים בפרטנרים שלהם למיטה, ומה שהתחיל כקשר מיני מזדמן קיבל משמעות רגשית עמוקה. ואז נודע להם שבני הזוג האחר חשים כלפיהם רגשות דומים. "זה היה כמו לזכות בלוטו. לא יכולנו לבקש משהו טוב יותר", אומר מייקל, שגם היום, חמש שנים מאז ההיכרות, ממשיך לנהל קשר רומנטי עם המאהבת. אילונה, לעומתו, הספיקה להיפרד מהאיש ובשלוש השנים האחרונות מנהלת קשר רומנטי עם גבר אחר. וכל זאת, שניהם מדגישים, תוך שמירת אמונים בסיסית למערכת היחסים המהותית ביותר - ביניהם.
"הנישואים שלנו טובים מאי פעם", מדגישה אילונה. "שנינו הגענו למצב הזה אחרי מספיק שנים ביחד, כשהקשר שלנו יציב מספיק כדי לעמוד בזה. היום יש לנו הרבה יותר תחביבים משותפים ונושאי שיחה מאי פעם". למייקל חשוב להדגיש שיחסי המין שלהם לא נפגעו מאז שהזמינו לחדר השינה שלהם אורחים נוספים. "אין לי ספק שמה שיש לי היום היה יכול להתאפשר רק עם מייקל, ואני יודעת שהוא חש אותו הדבר", מסבירה אילונה. "הערך של כל אחד מאיתנו בעיני בן הזוג לא רק שלא ירד בשנים האחרונות אלא אף עלה".
"אנשים שואלים אותי מה יקרה אם אתאהב באחת הנשים וארצה לעזוב את אילונה", ממשיך מייקל, "ואני מסביר להם שזה לא יכול לקרות. אני עשוי לפגוש נשים שישגעו אותי, שיטריפו את דעתי, שיגרמו לי לבכות בלילה. אבל אף אחת לא יכולה להחליף את מה שיש ביני ובין אילונה".
ברקע מתגפפים באק לורנס, מהנדס בניין מניו יורק, ודונה, סגנית נשיא בחברת ביטוח בינלאומית. השניים, דמויות ססגוניות במיוחד, ידועים כ"זוג המעורב" היחיד בין באי הכינוס. הוא פוליאמור גאה, היא מונוגמית שמסרבת לחלק את אהבתה בין גברים נוספים אבל תומכת בלהט באורח החיים הפתוח של בן זוגה. לאחרונה אף הקימה קבוצת תמיכה מיוחדת במטרה לקדם את תפיסת עולמה בקרב נשים נוספות המתגוררות בסביבתה.
"אשתי הראשונה נהגה לומר לי שאם אני רוצה לבגוד בה אז שקודם אבוא ואתוודה בפניה", נזכר באק, שהיה נשוי במשך 20 שנה לפני שפגש את דונה. "בהמשך היא אמרה שאחרי שאני אספר לה היא תדאג לעקור לי את הביצים ולקחת ממני את שני הילדים. אז מה הפלא שבמשך ארבע שנים הייתי צריך להסתיר את הרומן שניהלתי?". כשהחליט בסופו של דבר לספר לה על אורח חייו האלטרנטיבי, קיבלה אשתו התמוטטות עצבים שלוותה בנטילת כדורים ובכי שנמשך כמעט שנה. בסופו של דבר החליט לורנס לעזוב את הבית.
"בדיוק סיימתי קשר עם בחור ששיקר לי במשך שנה לגבי מצב הנישואים שלו", נזכרת דונה בנסיבות שהובילו למפגש עם באק. "לפני זה הייתי נשואה פעמיים. בפעם הראשונה אני ניהלתי רומן, בפעם השנייה בעלי בגד בי. ואז הגיע באק, ובפגישה הראשונה שלנו אני זוכרת שהוא אמר לי שיש לו ארבעה דברים לספר לי. אני לא זוכרת מה היו שני הדברים הראשונים. השלישי היה שהוא צמחוני, והרביעי שהוא פוליאמורי. באותו זמן לא ממש ידעתי במה מדובר. הלכתי הביתה, קראתי על זה מעט ובסופו של דבר הסכמתי ללכת על זה. אחרי מערכות היחסים האחרונות שלי, היה משהו בכנות שלו שקנה אותי. העובדה שהוא לא היה מוכן לשקר לי, שהוא אמר את האמת כבר מהתחלה, היתה חשובה יותר מכל דבר אחר".
לשאלה אם לא מדובר בהונאה עצמית מתוחכמת שנועדה להגן מפני בגידה נוספת, מגיבה דונה בשלילה מוחלטת. "אני לא מרגישה מוגנת במיוחד ואני בהחלט עלולה להיפגע פה ושם. זו בדיוק המטרה, ללמוד להתמודד עם המצב הרגשי הלא פשוט. ללמוד לא לקנא, לקבל את עצמי ואותו כמו שהוא, גם בימים שהוא עם אישה אחרת ואני יושבת לבד בבית. לשוחח על הגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו, לשמוח בשבילו ולהיות שם בשבילו. מה שיש לי היום זה בן זוג בעל נשמה יתרה, אדם שדואג לכולם, ושמגיע לו להיות מאושר. יש לנו התאמה רוחנית ומינית גדולה מאוד. אני לא יכולה לדמיין את עצמי עם גבר אחר וגם אם לא פעם זה כואב לי שהוא עם אישה אחרת, אני עדיין לא מוכנה לוותר על הקשר בינינו ".
אניטה ואגנר הגיעה לכנס לבד. "בן הזוג העיקרי שלי, טים, נמצא במסיבת יום הולדת של אחת החברות שלו", היא מסבירה. ואג נר, שנמנית עם חבר המנהלים של More Loving, מקיימת בחודשים האחרונים - שלא ביוזמתה - מערכת יחסים מונוגמית. "לא מזמן פגשתי מישהו", היא אומרת. "אני עדיין לא יודעת כמה זה רציני, רק הזמן יגיד. לפני שנפרדנו ביום חמישי טים אמר לי, 'לכי, תפגשי בן זוג נחמד בסוף השבוע'".
בדומה לרבים ממשתתפי הכנס, גם היא נכוותה בעבר במהלך קשר קונבנציונלי בטרם החליטה לפרוץ את גבולות הזוגיות. "הקשר הנוכחי הוא ללא ספק הבריא ביותר שהיה לי עד כה", היא מעידה. "אחרי הגירושים שלי היה חשוב לי ללמוד כיצד להיות אישה טובה יותר בעתיד, מה לעשות אחרת. מהבחינה הזאת אני יכולה להגיד בוודאות שהפוליאמור דורשת מאיתנו הרבה יותר מבחינה אישית - להיות פרטנרים טובים יותר, להבין את בן הזוג, לשים את האגו בצד. מי שלא יפעל באופן כזה לא יוכל לשרוד במערכת יחסים שכזאת, שיכולה להיות מלאה בקנאות. אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שלנו היא שכבר מגיל צעיר מחנכים אותנו שלכל אחד יש בן זוג אחד, עושים האדרה לאהבה ולרומנטיקה, שזה אולי טוב ויפה, אבל מצליח למעט מאוד אנשים בחברה שלנו. וזאת הבעיה העיקרית. מחנכים אותנו לחיות בזוגיות בלבד, ולא מלמדים אותנו איך להיות בני זוג טובים יותר. אנחנו תולים יותר מדי ציפיות באהבה, אבל אז מגלים שהחיים הרבה יותר מסובכים".
"עבורי, התפיסה לפיה יש אישה אחת שיכולה לספק את כל צרכיך היא כפירה באלוהים", הוא טוען. זקנו עבות, שיערו ארוך, לראשו כיפה לבנה ולגופו גלימה צחורה ארוכה. "עבורי אלוהים, ורק הוא, אחראי לסיובין האישה שאיתה אני נמצא, אלא גם ביני ובין אלוהים. זה המקום שבו אני מרגיש הכי קרוב שאפשר לבורא עולם. אין לי ספק שבאורח החיים שלי אני מגשים את רצון האל, שרוצה שתהיה אהבה בעולם ושאמון ישרור בין כולם, בניגוד לקנאות ורכושנות. עבורי, האנרגיה שמשתחררת בעת שמקיימים יחסי מין היא התגלמות האלוהים במובן הכי טהור של המילה. אני לא חושב שיש בזה משהו פסול".
הרב מספר לקהל כיצד בישר לבתו על אורח החיים המיני שמנהלים הוריה. "כשהיא היתה בת 16 ישבנו לראות סרט נעורים מהסוג שבו האישה צריכה לבחור בין שני גברים שמחזרים אחריה. אני זוכר שאמרתי לה כבר אז שמדובר בסרט מטופש, שלא חייבים לבחור, בטח לא בגיל כל כך צעיר, שאפשר לחיות גם אחרת. אז היא לא רצתה להיכנס לתוך הנושא, על אף שאין לי ספק שהיא הבינה למה אני מתכוון. היום הכל כבר פתוח וגלוי".
הרצאה מאלפת אחרת היא זו של ואלרי רייט, עורכת הדין שעומדת בשנים האחרונות בראש ארגון התנדבותי שמעניק סיוע וייעוץ משפטי לבני זוג פוליאמוריים. "פוליאמורי זה לא לרכרוכיים", היא חולקת מניסיונה. "אם בכל קשר יש עליות וירידות, רגעי משבר וקשיים רבים, בקשרים פוליאמוריים הכל מתעצם ובא לידי ביטוי ביתר שאת, ולכן מי שלא חזק מספיק מבחינה אישית ספק אם יוכל להתמודד עם זה".
סיפורה האישי של ואלרי מצליח להרים לא מעט גבות. כבר 15 שנה היא מתגוררת עם בן זוגה העיקרי, טים, וחברתו פאם, הצעירים ממנה בהרבה. לפני שמונה שנים החליטו השלושה, שמנהלים משק בית משותף, להרחיב את המעגל המשפחתי. המסלול שנבחר לצורך כך היה הפריה חוץ גופית שעברה פאם. לצורך ההליך נידבה ואלרי ביצית מגופה של בתה הבכורה, שהיתה אז בת 24. תשעה חודשים אחר כך נולדו לשלושה תאומים. מבחינה ביולוגית, כפי שואלרי מדגישה, היא סבתם של שני הילדים, אלא שהם מתייחסים אליה כאמא לכל דבר ועניין, והחוק עצמו מכיר במשמורת המלאה שלה עליהם. "סבתא מבחינה ביולוגית ואמא מבחינה משפחתית", היא חוזרת שוב ושוב.
"לפני שנתיים הלכתי למסיבת יום ההולדת של בני פרי, ובגלל שבאופן טבעי אני מבוגרת משאר האמהות בגן, אחד הילדים שאל אותי ,'מי את בשבילו?', והשבתי שאני אחת משלושת ההורים שלו, שלפרי יש שתי אמהות ואבא אחד. באותו רגע קפצה אחת הילדות בגן קפצה ואמרה, 'לי יש שלוש אמהות'. אחר כך נודע לי שהיא נולדה לזוג לסביות שנפרדו לא מזמן ושאחת הנשים התחתנה מחדש. מה שאומר ששלוש הנשים מגדלות אותה יחד. מה שקרה באותו יום בגן היה מאוד מוזר ומיוחד עבורי".
אלא שגם ואלרי יודעת שמה שעשוי להתקבל באופן טבעי בבוסטון הליברלית יכול להוות מקור לנידוי חברתי במידל אמריקה. "גם כיום יש לא מעט זוגות שמאבדים את הילדים שלהם בגלל אורח חייהם הפוליאמורי", היא מספרת. "המקרה בולט הוא זה של אפריל דוילדיס מטנסי, שעשתה את טעות חייה ושיתפה את צופי הטלוויזיה במערכת היחסים שלה עם שני גברים וילד בן ארבע. בעקבות כך סבו וסבתו של הילד מצד האב פנו לרשויות בדרישה לקחת אותו ממנה. נערך שימוע שבו העידו ארבעה מומחים שאין בעיה עם האופן שבו הוא גדל, אלא שהשופט החליט שטובת הילד מחייבת לקחת אותו מידי אמו ולהעבירו לסבא ולסבתא. אני לא אשכח את הטיעון המרכזי של השופט שאמר, 'זה רק עניין של זמן עד שהילד ייכנס לחדר השינה של הוריו ויראה את אמא שלו עם שני גברים, ואני לא מתכוון לאפשר לזה לקרות'".
הבעיה הגדולה ביותר של הפוליאמור, לפי ואלרי, היא שבניגוד לקבוצות מיעוט אחרות בחברה האמריקאית היא אינה מוגדרת כ"קבוצה מוגנת": "היום החוק לא מחייב את הבוס לספק הסבר לפיטוריו של עובד פוליאמורי. לעומת זאת, יש לא מעט קבוצות שמוגנות מחשש לאפליה: שחורים, יהודים, ובמקומות מסוימים גם הומואים ולסביות. לעומת זאת, ניתן לפטר פוליאמורים על רקע אורח חייהם בלי שהחוק יכול להגן עליהם. יש מקרים רבים של אנשים שפוטרו או הורדו בדרגה לאחר שאורח חייהם הפוליאמורי נחשף ברבים".
כמו פוליאמורים רבים, גם ואלרי עוקבת מקרוב אחר המאבק לנישואים חד מיניים. שש מדינות הכירו בחוקיותם של נישואים כאלה, אבל כ-30 מדינות אחרות אסרו עליהם. "מי שמתנגד לנישואים חד מיניים טוען לא פעם שאישורם יפרוץ את הדלת לאנשים שירצו להתחתן עם הכלב שלהם ואולי גם עם כמה אנשים במקביל", היא מסבירה, "והאמת היא שזה נכון. מדובר בכדור שלג, וברגע שהחברה תהיה ליברלית יותר זה יוביל גם לאישור נישואים פוליאמוריים". על אף התמיכה במאבק ההומו-לסבי, הפוליאמורים מקפידים לשמור על מרחק בטוח ממנו. "חשוב לנו לא לעשות שום דבר שיפגע במאבק שלהם", מסבירה ואלרי. "הם הגיעו להישגים בלתי מבוטלים בשנים האחרונות, וחשוב לנו לא לתת תחמושת לארגונים שמרניים שיקשרו בינם לבינינו".
גם בין מובילי המאבק ההומושלסבי יש כאלה שלא מסתירים את רצונם לשמור על מרחק בין שתי הקבוצות. "אני מאמין שנטייתו המינית של מישהו היא עניין עמוק יותר ממספר בני הזוג שאותו אדם רוצה לבטא איתם את הנטייה הזאת", כתב לאחרונה אנדרו סאליבן בטורו במגזין "אטלנטיק". לפי סאליבן, ההבדל הוא שהפוליאמור היא עניין לבחירה אישית, בעוד הומואים ולסביות לא בוחרים את נטייתם.
"אני חושבת שלצד הרצון שלא לפגוע במאבק ההומו-לסבי יש גם לא מעט בעיות טכניות", מסבירה ואלרי. "לפני שאנחנו יוצאים למאבק אני חושבת שאנחנו צריכים לברר בינינו לבין עצמנו כמה נושאים: האם כל השלושה צריכים להינשא באותו זמן? מה קורה אם שלושה אנשים מתחתנים ורוצים לצרף בן זוג רביעי אחרי שנה. ומנגד, מה קורה לשלושה בני זוג שמתחתנים וכעבור כמה שנים אחד מהם רוצה להתגרש. האם השניים האחרים נותרים נשואים, האם זה מפרק את כל הקשר? כל אלה הם נושאים מורכבים שאנחנו עדיין דנים בהם. ברגע שנגיע להסכמה יהיה לנו הרבה יותר קל לצאת במאבק גלוי לשוויון זכויות".
נא להמתין לטעינת התגובות
