ירושלים של מטה: הברים הכי שווים בעיר
עם רדת הלילה מתעטפת עיר הקודש בגלימת חולין רוויית אלכוהול ושיק אירופאי-מזרח תיכוני. חול המועד הוא סיבה טובה לקפוץ העירה לערב של דרינקים והתחככות בירושלמים בלי פוזה אבל עם פאסון
יעד לילי מעורר סקרנות. פאב הצ'אקרה בירושלים שימי נכטיילר
בשנים האחרונות צצו בירושלים ברים ומועדונים חדשים, שהפכו אותה ליעד לילי מעורר סקרנות. גם בחצות הרחובות עמוסים הולכי רגל ומוניות מצפצפות, ובתי האוכל והאלכוהול מלאים מבלים. בחסות התאורה הלילית אפילו בנייני האבן האפרוריים משרים אווירה של עיר אירופאית שוקקת ומסבירת פנים. אל תטעו - זאת לא תל אביב. כאן לא תקפצו ספונטנית מדלת לדלת (פשוט כי כל מקום נמצא בקצה אחר של העיר), הצד האלכוהולי לרוב יהיה חזק מהקולינרי והאווירה - ובכן, ירושלמית, כלומר בעיקר נטולת הפוזה והציניות הנפוצות בעיר החוף וגם הרבה יותר רגועה. זה יוצר תחושת חמימות נעימה, אבל יחד איתה גם הרבה פחות סקס-אפיל.
המרחק בין מקומות הבילוי הליליים הפזורים בעיר הוא לא רק גיאוגרפי. הירושלמים יודעים בדיוק מה טוב להם. כל אחד מתלבש על הקפה, הבר או המסעדה הקרובים לליבו ולביתו ותוקע שם יתד, לפעמים למשך שנים. ככה שברוב המקומות מתגבש קהל עם אופי מוגדר והומוגני. בתור אורחים לרגע אנחנו מציעים לכם טעימה מן המבחר בלי שתידרשו למחויבות רגשית עמוקה. המקומיים שביניכם ממילא ימשיכו לשמור אמונים לכיסא הקבוע שלהם על הבר ולהרגיש בבית.
השכונתי: טיפה
טיפה צילום: אורי שביט
עד לפני שנה וחצי שכן בחלל הקטנטן והכתום בר בשם “רוזה”, שהיה מקום המפלט האלכוהולי של קהילת הסטודנטים השוכנת במתחם מחנה יהודה. כשהבעלים הקודמים החליטה לסגור את המקום, תפס את המושכות אורן קקון, אחד הלקוחות הקבועים, שבמקרה פוטר ממש באותו היום מעבודתו כמורה לספרות. הוא פתח את הדלת, הציב שלט, וכמעט בלי לשנות דבר חנך את הבר מחדש תחת השם המקסים “טיפה”.
שימו לב: אין כאן אוכל. לא צחוק. פשוט כלום.
בעצם סליחה: יש כאן מכונה, שתמורת מטבע או שניים תטיל לכף ידכם כמה בוטנים אמריקאיים. במקרים נדירים יופיע משום מקום דג כבוש או איזה קבנוס, אבל אל תבנו על זה. גם תפריט האלכוהול בסיסי. אפשר לבחור בין כמה סוגים נפוצים של וויסקי, וודקה או עראק או ללגום יין לבן/אדום ב-20 שקל.
איזה יין? מה זה חשוב. מה שכן - תמצאו כאן אווירה מיוחדת ומעט הזויה. על הקירות פסלים וציורים, ברקע מוזיקה מצרית טרנדית וסביב השולחנות חבורות צעירים שמגיעות הנה לסגור את הלילה. משקד, הברמנית המקסימה (שנה ראשונה, אבל שתינו מספיק כדי לשכוח באיזו פקולטה), למדנו שגם “טיפה”
היא מפעל תרבות זערורי. חוץ מתערוכות אמנות מתחלפות וערבי שירה מתקיימים כאן בימי חמישי משעה 17:00 ועד הפתיחה שיעורי ציור, ועל הבמה המאולתרת שמאחורי הבר הקטן והמבולגן מופיעים אמנים מתחילים ואלטרנטיביים, מדי.ג’ייז אלקטרוניים ועד שלישיות ג’ז, תלוי ביום ובמזל.
שורה תחתונה: שכונתית ירושלמית מזן אחר.
ערך מוסף: בחדר הצדדי ספרייה קטנה. אפשר לשאול ספרים ולהחזיר בתוך חודש.
עוד באזור: ממש מעבר לפינה שוכנת מסעדת “מחניודה” - המקום המושלם למלא את הבטן לפני שנוחתים לדרינק אחרון ב”טיפה”. סיכוי טוב שגם השף אסף גרניט יגיע לשם בסוף המשמרת וישיק אתכם כוסית.
טיפה [הדקל 2, אין טלפון, א’-ה’ שבת מ-21:00 עד לקוח אחרון. שישי סגור]
המוסד: בארוד
בארוד צילום: אורי שביט
כבר 15 שנה מצטבר אוסף הצלחות המצוירות, התמונות, הפותחנים, אמרות הכנף ושאר הפיצ’פקעס על הקירות סביב הבר הוותיק של דניאלה לרר. לפי האוכל שיוצא מהמטבח מדובר במסעדה לכל דבר, אבל לדניאלה יש אופי של ברמנית אמיתית, כזאת שקושרת שיחה, יוצרת אינטימיות מיידית ולא שוכחת להציע טעימה ממגוון טעמי השנאפס המיוחדים למקום - משמש, תאנים, קימל ועוד.
הקהל מורכב בעיקר מבוהמיינים ירושלמים מתבגרים לצד לא מעט צעירים שמציצים ונשארים. מדי פעם מופיעים כאן הרכבים מוזיקליים (אנחנו פספסנו בכמה ימים את לארי ומינדי במופע שנות ה-60’ וה-70’) ויש תערוכות ציור מתחלפות, שהופכות את “בארוד”, כמו רבים מאתרי הבילוי הירושלמיים, למרכז תרבות בזעיר אנפין.
כאמור, כאן יש בהחלט מה לאכול. דלגו על פירות הים והמנות העדכניות ולכו על אלה מהמטבח הספניולי-ירושלמי: סלט זעתר נהדר עם עגבניות, תבשיל בקר ופלפלים, פסטליקוס עם חמינדוס, אלבונדיגס (כדורי בשר) או רביולי מופלאים של חלומי וקישואים מבצק רבוך. לזה קוראים “אוכל של וודקה”, ובתפריט אכן מצאנו מגוון יפה של המשקה וגם קוניאק, בירה ושלל ליקרים. לצידם תוכלו לנשנש פול יבש מטוגן תוצרת בית, שכמו שדניאלה אומרת, “להכין אותו לוקח ארבעה ימים”, והוא פציח וממכר בשיגעון.
שורה תחתונה: בית לילי חם לשוחרי שתייה, תרבות ואוכל טוב.
ערך מוסף: אל תחמיצו את דלתות השירותים מעוטרות המדבקות מרחבי העולם.
עוד באזור: חצר פיינגולד מעניקה הזדמנות ירושלמית נדירה למדי לקפץ בין ברים. אפשר להצטרף לשלל הסטודנטים מ”בצלאל” שגודשים את “גולה”, הבר שנמצא ממש ממול, או לשבת על הבר של מסעדת “אדום” בעומק המתחם.
בארוד [חצר פיינגולד, יפו 31, טל’ 02-6259081, שני-שבת מ-12:00 עד 01:00] ›
הפופולרי: צ’אקרה
צ'אקרה צילום: פלאש 90
לפני כשנה עברה “צ’אקרה” למשכנה החדש ברחוב קינג ג’ורג’. על אף שמדובר במסעדה של ממש, עם חלל אכילה רחב ידיים ועיצוב פשוט וחשוף, משהו באווירה וברוח הצוות הופכים אותה למקום בילוי לילי לכל דבר. הוסיפו לזה את שעות הסגירה המאוחרות (לפחות שתיים-שלוש לפנות בוקר), ותבינו למה לא רק הרעב צריך להוביל אתכם לכאן, אלא גם צמא לאלכוהול ולחברה ירושלמית שוקקת.
הכי כיף לשבת על הבר העגול והצדדי, שמשקיף ישירות על המטבח. “זאת המסעדה הכי טובה בירושלים!” נשבעה בפנינו אחת הסועדות. “ואני כאן, על הכיסא הזה, כל יום חמישי.” מכיוון שמדובר באחד מבתי האוכל והבילוי הפופולריים ביותר בעיר, הקהל כאן מגוון ורב-גילאי.
מ-22:00 והלאה האווירה מתחממת, התאורה מתעמעמת והאלכוהול מתחיל לזרום. מדפי הבקבוקים שצמודים לחלון המטבח מציגים מבחר מספק למדי של אלכוהול מכל הרמות. תפריט היין רחב ומסודר לפי ארצות מוצא (עם סמלי מפה מקסימים של כל מדינה). כדאי לברר מהו קוקטייל הבית המתחלף. אנחנו טעמנו אחד עצבני ומוצלח על בסיס אבסולוט אגסים בשם “אגס סיני”. המטבח כאן מקצועי, חומרי הגלם איכותיים וניכר שהמנות נעשות ביד אוהבת.
תפריט האוכל ה”רציני” מפתה בהרבה מזה של המנות הקטנות, שמיועדות לליווי האלכוהול. לכו על העונתיות מהים (למשל קלמארי סגול וחריף עם במיה ופלמידות קטנות וסופר-טריות על הפלאנצ’ה עם זיתי קלמטה ולימון). ואפשר גם לחלוק מגש עץ ענקי, שעליו נתח של סינטה משובחת עם צ’יפס ובצל. כל צ’ייסר אלכוהולי שיבוא אחר כך יהיה ממש במקום.
שורה תחתונה: מרכז העצבים הירושלמי.
ערך מוסף: התחככות צפופה עם מיטב המקומיים.
עוד באזור: בקומה מעל שוכן בר בשם “שקוף”, המיועד לקהל הבליינים הצעיר והמטופח. מעבר לכביש שוכן הטאפאס בר “בקטנה”, שמציע מנות קטנות (כמו יחידת קובה בודדת), אלכוהול במחירים שפויים וסיכוי למפגש אינטימי עם אוהדי הפועל קטמון.
צ’אקרה [קינג ג’ורג’ 41, טל’ 02-6252733, א’-ה’ מ-18:00 עד לקוח אחרון, שישי מ-11:00 עד לקוח אחרון, שבת מ-12:30 עד לקוח אחרון]
הנוצץ: MirrorBar
MirrorBar צילום: אורי שביט
הכי הרבה באזז לילי רוחש כרגע סביב הבר היוקרתי של המלון החדש “ממילא”. החלל נוצץ וספון מראות, ואם תמשיכו עוד קצת הלאה תגיעו לחדר העישון הנפרד. בהתאם לקהל האלפיון (ואלה שרוצים בקרבתו), כאן מוכרים ומעשנים סיגרים. את הסיגריות הפשוטות תצטרכו לעשן במרפסת החיצונית החביבה כל עוד מזג האוויר יאפשר לכם לצאת החוצה בלי להפוך לנציבי קרח.
גם כשמגיעים לתפריטים ה-MirrorBar ממשיך לכוון גבוה. תפריט האלכוהול מרשים, במיוחד בסעיפי הוודקה והוויסקי, ושימו לב גם לרשימת הערבובים המכובדת, שבסופה כמה קוקטיילים נטולי אלכוהול מפתיעים ומפתים.
על האוכל מופקד רועי ענתבי - שף המלון הצעיר (שהיה בעבר סו-שף ב”כתית” וב”בראסרי”). מבנה התפריט מרענן: מגוון הדוק של מנות קטנות, המחולקות לפי ארצות מוצא (מקומי, אסיאתי, צרפתי ואיטלקי) ומתומחרות מראש במקבצים של שלוש או ארבע מנות.
שורה תחתונה: כל הנוצץ - מראה.
ערך מוסף: ה-מקום לאמץ מבטא צרפתי ולערוך היכרות אישית עם שועי העיר ועשיריה.
עוד באזור: בבוקר קופצים לקניות ב”גאפ”.
MirrorBar [מלון “ממילא”, המלך שלמה 11, טל’ 02-6212230, א’-ה’ מ-19:00 עד לקוח אחרון, מוצ”ש עד לקוח אחרון. שישי סגור]
אם שותים - לא יורדים את הקסטל!
בלי קשר לאלכוהול מומלץ להישאר לישון בירושלים לפחות לילה אחד. אבל אם שותים - ודאי שאין מה לדבר על לשבת מאחורי ההגה. לפני כשנה נחנך בירושלים מלון “דן בוטיק”, במקום בו שכן מלון “פעמונים” הוותיק. המבנה שופץ ועוצב מחדש לחלוטין (אם כי חדר האמבטיה עדיין בסיסי), וכדאי להזמין את אחד החדרים הצופים אל הנוף עוצר הנשימה של העיר העתיקה. בנוסף מתקיים כאן שיתוף פעולה ייחודי עם מחלקת האנימציה של “בצלאל”, שתלמידיה מציגים מעבודותיהם על גבי מסכים הפזורים ברחבי המלון.
זו חוויה מרתקת, כשדלת המעלית נפתחת והעיניים מתמגנטות אל הסרט שמוקרן על הקיר ממול. ארוחת הבוקר, שמוגשת בחדר האוכל הקטן והנעים, מגוונת וטרייה, ויש קפה איכותי ממכונת אספרסו אמיתית בשירות עצמי. מי שמכיר את קפה הפילטר המלונאי הנפוץ יודע כמה זה קריטי לפתוח ככה את היום, לא חשוב באיזו עיר אתם ישנים.
דן בוטיק [דרך חברון 31, מרכז הזמנות רשת “דן”, טל’ 1-700-505-080. לילה בחדר זוגי כולל א. בוקר 757 שקל, תוספת לחדר סופריור 122 שקל, תוספת לחדר דה-לקס 280 שקל]
***
גליון אוקטובר של המגזין הגסטרונומי "על השולחן" מוקדש לקסם הקולינארי של ירושלים - מתכונים ירושלמיים מסורתיים ויצרתיים, בתי קפה נוסטלגיים, סמטאות השווקים, דוכני אוכל סודיים, מסעדות שכונתיות ומסעדות עדכניות, ברים תוססים והמון נשמה שאפשר למצוא רק בירושלים.
את הגליון ניתן לרכוש בחנויות הספרים או להזמין באתר
נא להמתין לטעינת התגובות
