יופי של לכלוך
אם אתם רוצים לגדל ילדים יצירתיים ובעלי דמיון מפותח, שיפתחו עולם פנימי עשיר וייחשפו להתנסויות חדשות - עודדו אותם להתלכלך. זה מעלה את מצב הרוח ויורד בכביסה
בעולם מושלם היינו יושבים בנחת עם ילדינו הפעוטים, משתכשכים יחד איתם בעיסת ספגטי וצוחקים
כל הדרך למכונת הכביסה. בעולם האמיתי אפשר לספור על אצבעות יד אחת, אולי שתיים, הורים שמעודדים את הילדים שלהם ללכלך את הבגדים, למרוח את שולחן האוכל ולקשט את הקירות.
במסגרת ה"תיקונים" לשנה הקרובה, כדאי אולי לשקול שינוי בגישה שלנו כלפי לכלוך וניקיון, סדר ובלגן, בעיקר כאשר מדובר בילדינו הרכים.
אם תשאלו את הפסיכולוגית הקלינית לארה שטראוס-פרזנטי, לעיסוק בחומרים שונים ומלכלכים כמו בוץ, צבעים, סוגי מזון שונים יש חשיבות התפתחותית ממדרגה ראשונה, שכן מדובר בפעילות שמשלבת בין החלקים הפיזיים לרגשיים. "חוויותיו של תינוק בראשית חייו הן מאוד פיזיות", מסבירה שטראוס-פרזנטי.
"ההתעסקות בחומר היא חלק מהתבוננות, סקרנות והתנסות. לקראת גיל שמונה חודשים הוא חווה ניצנים של עצמאות מוטורית, ובאמצעות האכילה בידיים הוא לומד לחוש את גופו. בעזרת ההתנסות הזו הוא מתחיל את תהליך הנפרדות (הוא ואמא כבר אינם יישות אחת) - הוא לומד שיש דברים שהוא יכול להכניס לגופו (סוגי מזון) וחלקים שהוא יכול להוציא החוצה (קקי, פיפי, בשלב מאוחר יותר התחושות הללו יתעצמו בתהליך הגמילה). מדובר בהתנסויות חשובות שהן חלק בלתי נפרד מהתפתחות עולם הדמיון והיצירתיות, והן אמצעי לפתח את עולמו הפנימי והרגשי".
ומה עם עולמנו החיצוני והמלוכלך?
שטראוס-פרזנטי: "אני מודעת לכך שהורים נרתעים מלכלוך שנגרם מתהליך של ניסוי וטעייה של הילדים, אבל, כאמור, החוויה עם החומר חיונית. במידת הצורך אפשר לקיים אותה מחוץ לבית, בגינה, בחצר, בים, אבל חשוב לתת לזה מקום".
ויש גם בשורה מנחמת, ילדים שנהנים מהכאוס והבלגן לאו דווקא יגדלו להיות מבוגרים מבולגנים. לטענת שטראוס-פרזנטי אין קשר בין השניים. יתרה מזאת, המשיכה של ילדים לחומרים שונים יכולה לשקף את הפתיחות שלהם לעולם. ילד שנרתע מהתעסקות עם חומר, ייתכן שיגדל להיות מבוגר עצור, המתבונן מהצד ולא נוטל חלק ב'חיים המלוכלכים'.
ומה עם ילדים שדווקא לא אוהבים ללוש, לקשקש ולהתלכלך?
"מדובר בדרך כלל בילדים בעלי רגישות תחושתית, שההתעסקות בחומרים השונים אינה נעימה להם. במידה שהמצוקה סבירה והילד אינו נלחץ בצורה קיצונית, זה כנראה חלק מהאישיות שלו, במידה שלא, כדאי לפנות לייעוץ אצל מרפאה בעיסוק".
גם אם אתם נמנים עם אותם הורים שמקבלים בברכה את משחקי היצירה המלכלכים, לא בטוח שתקבלו באותה הבנה משחקים יצירתיים בפירה ובגזר? אבל גם המשחק באוכל חיוני להתפתחות ילדינו, מסבירה שטראוס-פרזנטי. "בסביבות גיל שנה, בשלב שבו מתחילה להתפתח המוטוריקה ומתחילים לאכול באופן עצמאי, חשוב שהפעוט יכניס במו ידיו את האוכל לפה, יבחר את המזון שהוא מכניס לפיו ויחוש שליטה על מה שהוא אוכל, גם במחיר של כתמים, פירורים ורצפה מרוחה".
באיזה גיל, אם כן, אפשר להתחיל לבקש "לאכול כמו בן אדם"?
"לקראת גיל ארבע אפשר להתחיל להקנות הרגלי שולחן, כמובן בהתאם לחשיבות שהנושא מקבל אצל כל הורה, וכל מקרה צריך להיבדק לגופו, וכדאי גם להרגיל לשטוף את הידיים לפני הארוחה".
רוב האנשים הבוגרים חשים אי נוחות כשהם מסתובבים בבגדים מוכתמים או כאשר הם חשים מיוזעים ולא נקיים, ותחושת אי הנוחות עלולה אף לפגוע במצב רוחם. אצל
אבל האם כדאי לרוץ אחריהם עם טישו כדי למחות את האף הנוזל או את הפה המרייר?
"ילדים מרגישים שההפרשות מהאף ומהפה הם חלק מגופם, והן לא מטרידות אותם, את ה'איכס' הם לומדים מעולם המבוגרים. אבל לקראת גיל שלוש, ילד זב חוטם או מלא רוק עלול לעורר דחייה חברתית. לכן לא הייתי ממליצה להיות קיצונית לכאן או לכאן, אפשר מדי פעם לנגב ולנקות, אבל לפעמים ניגוב אגרסיבי במגבון פחות נעים לילד מקצת נזלת או שוקולד שנדבק לפנים".
ומה באשר להקניית ערך חינוכי כמו שמירה על החפצים שלך, כולל הבגדים שאתה לובש?
"עד גיל ארבע לערך נושא הבגדים מעניין בעיקר אותנו, ההורים. חוש האחריות והמצפון של הילדים אינם מפותחים דיים. בכל מקרה, האחד לא צריך לבוא על חשבון השני. אפשר להתלכלך ולאחר מכן ההורה יכול להגיב ולומר: 'יופי, היה לך כיף, עכשיו בוא נשים יחד את הבגדים במכונה'".
שטראוס-פרזנטי מבקשת לסייג ולציין שגם למקום ולסיטואציה יש השפעה. "בסביבות גיל שלוש ילדים גם נהנים מהחיזוקים החיוביים שהם מקבלים מהסביבה כשהם נקיים. לראיה, הילדים המרוגשים המגיעים למסיבת סוף שנה בבגדים נקיים וחגיגיים. הם נהנים מהמחמאות, ומקשרים 'אני נקי - אני שווה', זה מקנה ערך עצמי. זהו גיל שבו הניקיון נותן תחושה טובה כאשר הוא מתוגמל בחיזוקים מהסביבה".
כאם וכאדם בוגר ואחראי למעשיו, אני מרשה לעצמי לסנן מדי פעם "אוי, שיט!", אבל למה את כל הדברים הם צריכים ללמוד ממני? לפי שטראוס-פרזנטי אני חפה מפשע (ולא, זה לא אומר שאפשר להתחיל לקלל). ניבול פה הוא שלב התפתחות טבעי, דרך נוספת עבור הילדים לבדוק גבולות.
"ברגע שמתחילים עם תהליך הגמילה והילדים נחשפים לתחושת אי הנוחות, לפעמים גם הגועל, שמשדרת הסביבה, נושא ניבול הפה, ובייחוד הקללות 'פיפי', 'קקי', מושכות אותם. תגובת הפליאה של ההורים נוכח הפעוט שהתחיל לפתע לנבל את פיו, מושכת אש ותשומת לב, ונותנת לו תחושת כוח מול המבוגר".
איך כדאי להגיב?
"ראשית, חשוב להביא בחשבון שזה מסוג הדברים שהילד צריך לחוות, לקבל תגובה וללמוד מההתנסות. גם כאשר מדובר במשפחה מנומסת במיוחד, זהו תהליך התפתחות טבעי, בטח ובטח בשלב הגמילה, כשנושא הצרכים צף. ככל שהתגובה תהיה יותר נוקשה, הילד יקלל יותר, מבחינתו תשומת לב היא תשומת לב, גם כשהיא שלילית. צריך להגיב ברוך ובשקט ולהסביר שלא משתמשים באלימות פיזית ומילולית.
"זו תופעה שאופיינית לכל הילדים, השאלה היא עד כמה זה אינטנסיבי ועד מתי זה נמשך. ניבול פה לרוב נובע מצורך במאבקי כוח, ואז צריך לבדוק יותר לעומק מנין נובע הצורך הזה".
כל הורה שניסה לגרום למתבגר שלו לסדר את החדר, יודע שמדובר בעבודה מלוכלכת. אבל דווקא בגילים הצעירים הילדים נהנים מסידור החדר, טוענת שטראוס-פרזנטי, וכדאי לנצל את חלון ההזדמנויות להקניית הרגלים, שאולי יחסכו עימותים בשלב מאוחר יותר.
"לשמירה על הסדר יש תרומה לבניית הערך העצמי, קבלת אחריות על חפצים וכמובן שהחל מגיל בית ספר, הסדר עוזר לשמור על ארגון המחברות, הספרים וכדומה", היא מדגישה. "ברגע שהסדר הוא לא אובססיה וההורה הופך את משימת סידור החדר להזדמנות עבור הילד להיות אחראי, בוגר ולקבל חיזוק חיובי כתגובה, הילד ייהנה מסידור החדר או הבית. אבל לא הייתי ממליצה לאלץ לסדר, בטח לא בשנים הראשונות לחייו של הילד. ברגע שסידור החדר, כמו גם ניקיון הבית, הופכים למשחק משותף, הילד חש תחושת סיפוק והישג,
ולזה יש ערך מוסף הרבה מעבר לסדר עצמו".
אבל בעוד חלק מהילדים יגשו למטלות השונות בחדווה, יהיו כאלה שיצטרכו עידוד. "יש ילדים, וזה לא משנה מאיזה מין, שמאוד חשוב להם לשמור על הסדר והניקיון, על מחברות נקיות, הם כאלה מטבעם. ויש כאלה שנושא הסדר פחות מעסיק אותם", אומרת שטראוס-פרזנטי. "כך או אחרת, חשוב לשתף ילדים בעבודות הבית, על מנת שירגישו חלק מהמערכת המשפחתית".
קחו לדוגמה את משפחת שולמן. האב, גל שולמן, הוא סמנכ"ל השיווק של חטיבת מוצרי הניקיון ב"הנקל סוד", המשווקת את המוצרים "סוד" ו"פרסיל" אבל הוא לא נמנה עם הסנדלרים שהולכים יחפים. לשני ילדיו, נועה בת השש וחצי ואיתי בן הארבע וחצי יש לא מעט תחביבים "מלוכלכים", ושולמן נותן דרור ליצירתיות שלהם. "הם אוהבים להתעסק עם גלידה, צבעי מים, פיסול, צביעה על קירות, לבת שלי יש ליפסטיק שזה מעולה מבחינתה לבגדים ולספות".
אז איך אתה שומר על כבוד הספה?
"גם כשהם חורגים מגבולות הדף, אני קודם כל מתייחס לכך עם המון סבלנות, נותן מקום ליצירתיות ואחר כך מתמודד עם התוצאות. לא פעם אני נותן להם מטלית או מגבון לנקות בעצמם, וגם מפעולת הניקוי הם נהנים. ילדים בגילם אוהבים לעשות מה שההורים עושים, נהנים מהאחריות, והניקיון המשותף הוא לא בגדר מטלה אלא חוויה. אבל החוק אצלנו מאוד ברור, אפשר לבלגן ולעשות חיים אבל לפני שהולכים לישון, הבית צריך לחזור למצב נורמלי".
וכולם מסדרים ביחד?
"בהתחלה סידרנו ביחד, והיום זו כבר רוטינה. אני לא הופך את הסדר והניקיון לעונש או מקור לעימות, אני מאמין בדוגמה אישית והקניית הרגלים נכונים של שינה, ניקיון, נימוסי שולחן וכדומה".
הילדים כבר הספיקו לפתח העדפות לגבי משימות הניקיון?
"עמית מאוד נהנה להסיר כתמים מזכוכיות ושמשות, תני לו שפריצר ונייר והוא מסודר. נועה יותר בענייני קיפול כביסה". מי ביקש פמיניזם ולא קיבל?
מתברר שלזמן איכות משפחתי יש פנים רבות. גם ניקיון הבית, בצוות מורחב של ילדים והורים, יכול להיות מקור להנאה. ד"ר נאוה וולפסון, מומחית לחינוך והתפתחות הילד ויועצת למותג מוצרי הכביסה "סוד" מציעה, אחת לשבוע, להירתם יחדיו לניקיון הבית ומונה את עשרת הדיברות שיעשו לכם סדר:
1. התאימו את מטלות הניקוי והסדר לגיל הילד וליכולתו
2. הביאו בחשבון את העובדה שילדים זקוקים לזמן ארוך יותר כדי לבצע את המשימה. אל תאיצו בהם בדומה לתחומי חיים אחרים, גם פה לתזמון יש חשיבות
3. התחשבו במצב רוחו או בריאותו של הילד, יש לתת את הדעת על אופן הפנייה לילד וכמות הפניות לעזרה בניקיון, שלא יהיו רבות ויתישו אותו
4. אנחנו, ההורים, מהווים מודל. חשוב שננקה
יחד עם הילדים ולא נצפה בהם מהצד.
5. למשימת הניקיון יש חשיבות עצומה כאשר מדובר במטלה משפחתית - כל אחד מקבל תפקיד בהתאם לגילו ותורם לתחושת הביחד ולגיבוש משפחתי. מצד שני, אל תשכחו לתת חיזוק חיובי לכל אחד בנפרד.
6. הקפידו על כללי בטיחות בסיסיים: ילדים לא עובדים עם חומרי ניקוי (הרחיקו אותם מטווח ידם) או עם מכשירי חשמל, ללא השגחת מבוגר.
7. הפכו את המטלה למשחק: תחרות מיון כבסים, למשל. ניתן לשכלל את הפעילות באמצעות שעון חול או כל רעיון אחר.
8. יש חשיבות גדולה לפעילות במים, שמהווה סוג של פורקן. תנו לילדים משימות כמו ניקוי הכיסאות בחצר, הרצפה וכו'.
9. אפשרו לילדים להתנסות במגוון מכשירים ומטלות: שואב אבק, ניגוב אבק, ניקוי חלונות, שטיפת רצפות. המטלות השונות מפתחות מוטוריקה ומשחררות.
10. רצוי לקנח את הפעילות בעריכת שולחן לארוחה משפחתית.
בוץ - הניחו לבוץ להתקשות דיו כדי לאפשר גירוד או הברשה שלו והשרו מיד את הבגדים בתערובת של אבקת סבון ומים.
צבעי מים וגואש - רצוי לטפל בכתמים בעודם רטובים. לשטוף ביסודיות מתחת למים זורמים כדי להסיר את הצבע ואחר כך לכבס. אם הכתם התקשה, חשוב לגרד מהבגד את חלקי הצבע הבולטים ורק אחר כך לכבס.
דשא - השרו את הבגד בתמיסת סבון חמה, ולאחר מכן אפשר לשטוף ולכבס כרגיל.
שוקולד/רוטב שוקולד - מרחו על הכתם מעט ג'ל לכביסה, שטפו במים חמים וכבסו כרגיל.
רטבים - השרו תחילה במים קרים עם מעט "פרסיל ג'ל" לכביסה (בשום אופן לא במים חמים). אחר כך כבסו במים חמים וג'ל לכביסה.
מעדני חלב - כתם חדש וטרי יש לשטוף במים קרים. כתם ישן יש להשרות במים קרים בתוספת נוזל לכביסה ואחר כך לכבס על פי הוראות יצרן הבגד.
מיצי פירות - השרו את הכתם במים חמים (60 מעלות) למשך שעה. כתמים ישנים יש להשרות במים חמים בתוספת נוזל כביסה כגון למשך שעה ואחר כך לכבס כרגיל.
הוראות כלליות: לתוצאות כביסה אופטימליות יש לזהות את מקור הכתם, עדיף לטפל בכתם מוקדם ככל שניתן, לכביסה צבעונית, מומלץ להשתמש בג'ל שמתאים למטרה זו, לאחר הטיפול הנקודתי בכתם חשוב לכבס בתוכנית כביסה רגילה.
הטיפים באדיבות קרולין וייס, הטכנולוגית הראשית של חברת "הנקל סוד", יצרנית "פרסיל ג'ל"
נא להמתין לטעינת התגובות
