המנטרה של הטנטרה: מעברים יומיומיים לתודעה אחרת
השגרה רצופה דלתות שמובילות למצב תודעה אחר: יותר שליו, יותר בוטח, יותר הווה. הן מופיעות בנקודות המיזוג שבין האנרגיה הנשית לגברית, בין יין ליאנג: על קו המים, בשקיעה, בעונות המעבר, בתהליך הנשימה וברגע האורגזמה. רן דרן מסביר איך אפשר לפתוח אותן
נסו פעם ללכת על שפת הים ולהיעצר בדיוק על קו המים, במקום בו החול רטוב והגלים מלטפים בעדינות את הרגליים. עכשיו, הביטו לאופק, בדיוק לעבר הקו המחבר בן שמיים למים ונסו לכעוס, לדאוג או למהר. עבור רובנו, זה קצת יותר קשה מאשר בדרך כלל. השאלה היא, למה?
התשובה מאוד פשוטה: משום שהשלווה שרויה במעברים והימצאות פיזית בנקודות המעבר משרה עלינו את אותה שלווה. קו המים הוא הנקודה המדויקת, המחברת בין אלמנטים שונים: מים, אדמה ואוויר. מקום החיבור הוא סוג של מעבר בין יין ליאנג, בין קשה לרך, בין יבש לרטוב. נקודה כזאת מכונה "נקודת 0", או בסנסקרית "מדיימיה". הטנטרים גילו שמצבי ביניים כאלו הם הדלתות הטובות ביותר לנוכחות ברגע ההווה.
כדי להמחיש את הנקודה אשתמש בסיפור שכולם מכירים: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"... המצב הבראשיתי היה, אם כן, מצב של איחוד: הן התוהו והן הבוהו התערבבו זה בזה. ובניגוד לרעיון שתוהו ובוהו הוא מצב רע ומאיים, הספרות הקבלית משייכת אותו לספירת החסד; היא גורסת כי זהו מצב חיובי.
רק ביום השני הפריד אלוהים בן השמים והארץ, בין מים עליונים למים תחתונים. הפרדה זו שייכת לספירת הגבורה. ומשום שביום השני נוצרו ההפרדות והמגבלות, ביום הזה לא נאמר "כי טוב". ומאז התחילו הרבה בעיות.
משך רוב היום אנו מרגישים רק את עצמנו. למעשה, אנו חווים תחושת נפרדות ונמצאים כל הזמן תחת שליטה של אנרגיה שהיא או
כשאנו משתוקקים למשהו, קשה לנו להיות ברגע ההווה. במצב כזה קשה לנו להיות מודעים לשלמות הבסיסית והטבעית שלנו, הקיימת תמיד תחת גלי ההכרה. השאלה הנשאלת בטנטרה היא כיצד ניתן להגיע למצב של ביטול הקטבים; איך ניתן לשהות במצב שהוא לא יין ולא יאנג, אלא מכיל את שניהם.
התשובה פשוטה, דווקא: מתהלכים יחפים על שפת הים, בדיוק בקו המים, עדיף בשקיעה, ואוחזים בידו של בן המין השני. מי אמר שהכול צריך להיות מסובך בחיים?
נקודות מעבר קסומות קיימות בזמן, במרחב, בנשימה ובמין.
במרחב, אלו הן נקודות שבהן קיים מפגש בין יסודות שונים: קו החוף, בו הים והיבשה נפגשים; פסגות הרים, בהן שמיים וארץ נפגשים; ואפילו הרי געש, בהם אש ואדמה נפגשים.
נקודות מעבר בזמן מתקיימות בעת השקיעה או הזריחה: כשהיום והלילה נפגשים; באביב ובסתיו; כשהקיץ והחורף נפגשים.
גם בתהליך הנשימה פועלים שני כוחות מנוגדים: הכנסת האוויר היא היאנג, הכוח הגברי, בעוד שהוצאתו היא יין - הכוח הנשי. הנשימה מתפלגת לשני צדי הגוף: דרך נחיר שמאל היא נחשבת ליינית יותר, ואילו דרך נחיר ימין היא יאנגית יותר. מצב המעבר בנשימה מתרחש בזמן הריק בין השאיפה לנשיפה ובמצב הריק בין הנשיפה לשאיפה. בטנטרה קיימות מדיטציות מיוחדות המתמקדות ברגעים אלו.
בנוסף, קיימים מצבים בהם הנשימה הגברית דרך נחיר שמאל מתאזנת עם הנשימה הנשית דרך נחיר ימין. בדקו כיצד אתם נושמים, ותגלו שכמעט תמיד אחד הנחיריים יותר פתוח מהשני. במצב בו שני הנחיריים פתוחים במידה שווה, קיים איזון אנרגטי בגוף. טכניקות נשימה יוגיות רבות נוצרו במטרה לחולל איזון כזה.
לבסוף, גם במגע המיני - בחילופי האנרגיה בין גבר לאישה, יש תופעת מעבר. זהו מפגש בו האנרגיה הגברית של הגבר מתמזגת באנרגיה הנשית של האישה. בנקודת המעבר המינית אנו חווים עונג, נפתחים לשלווה ויכולים לזהות את הטבע הדומם שלנו. ניתן להרגיש את זה אפילו כשאנו אוחזים בידו של בן זוג אהוב, וכמובן במצב של מגע אינטימי.
ביתר עוצמה אנו חווים נקודה כזאת ברגע האורגזמה. זהו מצב שבו מתאחדות בתוך הגוף האנרגיות הגברית והנשית: מעין אלכימיה היוצרת היתוך אנרגיה פנימי המשחרר גלים של עונג. מצב מלא עוצמה כזה מאפשר לאגו ולתחושת הסגירות שלנו להתמוסס זמנית, ואנו גולשים לחוויית אחדות בה מרגישים חיבור אל משהו גדול מאיתנו.
בטנטרה ובטאויזם רואים בטבע משחק של כוחות גבריים ונשיים (יין ויאנג), הנמצאים במרדף אינסופי זה אחרי זנבו של זה. מצב הטאו, או האנרגיה הטהורה האלוהית, הוא בעל איכות ניטראלית - לא גברית ולא נשית. זוהי, בזעיר ענפין, חוויית האורגזמה: מצב בו האנרגיה הגברית והנשית בתוכנו מתמזגות לכדי אנרגיה ניטרלית. זו הסיבה לתחושות העונג והנוכחות הגדולה ברגע ההווה.
כשאושו נשאל על אודות חוויית הסמאדהי היוגית, אותה חוויה שהמתרגל הרוחני המתקדם שואף לחוות, הוא תיאר אותה כאורגזמה קוסמית. הוא הסביר שאם ניקח את האורגזמה ונכפיל אותה פי מאה, אז נבין על מה דיברו קרישנה ובודהא. לכן, נחשבת האורגזמה בטנטרה לדלת גדולה לחוויות ההארה. גם המורה הבודהיסטית לאמה דבורה צביאלי אמרה כי האורגזמה היא הדלת הגדולה ביותר לחוויות סמאדהי לאדם מן המניין.
בעוד שכל הדלתות האחרות דורשות תרגול ומשמעת ומחייבות עבודה לאורך שנים, כל שהאורגזמה דורשת היא מעט מודעות. אך חשוב לציין כי כדי שהאורגזמה תהווה דלת רוחנית אמיתית, יש ללמוד להאריך ולשלוט בה. על כן מתמקדים רבים מבין תרגולי הטנטרה המינית בניסיון להאריך ולהעצים את אותה. במערב נעשה, לעתים, שימוש בידע זה כדי להגדיל את ההנאה המינית אך במסורת הטנטרית המקורית היה שמור הידע הזה בעיקר לתלמידים מתקדמים בעלי כוונות רוחניות טהורות.
אז מהי המסקנה? המקום הטוב ביותר להיות בו זה על שפת הים, בשקיעה, בחברת בן הזוג... האם חידשתי משהו למישהו?! סביר להניח שלא. אך הטנטרה אומרת גם, שאנו יכולים לשהות במצב המעבר בכל רגע נתון: לשם כך צריך לאפשר לאנרגיה הגברית והנשית שלנו להיות באיזון.
זהו מצב פנימי עדין, הדורש תרגול ועבודה פנימית. אפשר להגיע אליו דרך מדיטציה, ואז אין צורך להיות על שפת הים כדי לחוש עונג ושלווה. בוויג'נאנה בירווה טנטרה, טקסט טנטרי מופלא, קיימות עשרות טכניקות כדי למצוא את ה"מדיימה" - נקודת המעבר. בינתיים, אפשר ללכת לים.
רן דרן - מורה טנטרה ויוגה טנטרית, מאמן רוחני, אסטרולוג , מטפל אנרגטי ומרצה. לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
