נחה עליו הרוח: ראיון עם דוקטור לאושר
האם אפשר ללמוד להיות מאושרים? אם שואלים את ד"ר טל בן־שחר, הכוכב הזוהר של הפסיכולוגיה החיובית, הכול מתחיל בראש. המרצה הכי מבוקש בהרווארד, שוויתר על תהילה וכסף אמריקאיים כדי לשמוע שרית חדד, מבקש ללמד אתכם בספר חדש איך להפסיק לרדוף אחר השלמות ולהתמקד במה שעושה לכם טוב
אני מתעבת ספרי עצות, בעיקר כאלה שמתיימרים להבטיח לי אושר. גם כשקיבלתי לידיי את "אושר
אפשרי," ספרו החדש של ד"ר טל בן־שחר, הכוכב הזוהר של "הפסיכו לוגיה החיובית," הייתי עצבנית, סקפטית ובעיקר מאוד לא מאושרת.
גם אני הייתי מאוד מאושרת אם הייתי מוכרת למעלה מחצי מיליון עותקים מספרי הראשון, מוזמנת להרצות בכל מקום בגלובוס ומוכתרת בתואר "המרצה הכי פופולרית בהרווארד," התמרמרתי ביני לבין עצמי; מה החוכמה להרגיש מאושר כשאתה מתרווח במחלקה ראשונה במטוס מיפן לקנדה? המשכתי למלמל בחמיצות אופיינית; שד"ר בן־שחר יקבל פעם אחת את הטלפון שאני מקבלת מהבנק בכל יום ראשון, ואז נראה אותו.
שבע שעות אחרי המונולוג הזה מצאתי את עצמי בעמוד האחרון של הספר, כשעל פניי נסוך חיוך, משוכנעת כמו מיליוני המעריצים האחרים של בן־שחר בעולם ש"אושר אפשרי" נכתב עליי אישית.
התיאורים המדויקים, האנקדוטות האמינות ובעיקר המחקרים הרציניים לא משאירים מרווח לתהיות ולפקפוקים. בן־ שחר תוקף ברהיטות, כנות ובלי הנחות את המרדף הנואש, הפתטי והעייף שלנו אחר השלמות ואת ההשקפה המערבית־ קפיטליסטית הרווחת שלפיה אילו רק הרווחנו יותר, הצטיינו יותר ולחלופין היינו רזים, יפים ומוצלחים יותר - לבטח היינו מאושרים יותר. בעזרת אינספור מחקרים מדעיים ודוגמאות היסטוריות מוכיח בן־שחר באותות ובמופתים כי דווקא המרדף אחר השלמות הוא שמאמלל אותנו, כי הפרפקציוניזם המוגזם שלנו מוריד אותנו לשאול תחתיות, ובעיקר שאם רוצים להצליח, חייבים להיכשל שוב ושוב, כי רק מי שנכשל הרבה יכול באמת להצליח, ורק מי שחווה כאב וסבל יכול לחוות גם שמחה ואושר.
למרות שהספר באמת סחף ושכנע אותי, הגעתי לפגישה עם בן־שחר נחושה בדעתי להוכיח לו שהנחת היסוד הניו־אייג'ית של הספר, שלפיה היסודות לאושר נמצאים אצלנו בראש, מוטעית. "הספר מאוד משכנע, אבל גם מקומם," התקפתי כבר בדקה הראשונה את האדם החייכן, הנינוח והנחמד במיוחד שפתח לי את הדלת. "ומה עם פליטי דארפור? גם אצלם הכול בראש."? "ברור שכשאדם רעב ללחם, אז חשוב בעיקר שיהיה לו מה לאכול. אבל כשמתקיימים התנאים הבסיסיים של קיום וחינוך, יש חשיבות גדולה לדרך ההסתכלות שלנו על הדברים." האם לומר שדרך ההסתכלות על הדברים משפיעה זה לא סוג של דיבור ניו־אייג'י אופנתי? הרי ידוע שאנחנו שילוב של תורשה וסביבה, ולא כולנו תמיד קיבלנו את הקלפים הנכונים. ומה עם טראומות ילדות? והפקידה הנוזפת בבנק?
"אפשר לחלק את ההשפעות על האדם לשלושה חלקים עיקריים: 50 אחוז ממה שמרכיב את האדם הם גנים. גמד לא יכול להיות שחקן באן־בי־איי, זה ברור, ולתורשה יש במקרה כזה השפעה מכרעת. עשרה אחוזים מושפעים ממה שאנו רואים - זו השפעה סביבתית של חוויות ראשוניות, השכונה, המשפחה שבה גדלנו, בית הספר וכו.' אבל לפי כל המחקרים, 40 אחוז מהאדם הם הבחירות שלנו איך לפרש את המציאות, איך לראות את הדברים, איזה אורח חיים לנהל. אני, למשל, מבחינת היכולת לאושר לא נולדתי עם גנים טובים - אני פרפקציוניסט עם נטייה לחרדה. אבל הבחירות שלי הן ששינו את התמונה".
כלומר, נלחמת בעזרת הבחירות שלך בגנטיקה הבעייתית שלך.
"בהחלט. כדי להרגיש טוב יותר החלטתי לוותר על הפרפקציוניזם, לעסוק בספורט ויוגה ולסגל אורח חיים נינוח יותר. לולא ההחלטות האלה והרבה אחרות, הייתי כנראה נכנע לנטייה הבסיסית שלי לחרדה. התחלתי לחשוב על אושר כשהייתי סטודנט מצליח אבל לא מאושר. הרצון החזק שלי להבין למה אני לא מאושר הוליך אותי לתחום של הפסיכולוגיה החיובית. סיפור חיי מוכיח שזה אפשרי."
בן־שחר, ,38 נולד ברמת גן לאב מהנדס אלקטרוניקה ולאם מורה לביולוגיה. כשהיה בן תשע עקר עם משפחתו לדרום אפריקה, שם החל לשחק סקווש באופן מקצועי. הוא זכה ארבע פעמים באליפות ישראל לבוגרים והתגייס לצה"ל כספורטאי מצטיין. עד מהרה החל לסבול מפציעות בגב והבין שלא יוכל להמשיך בקריירה ספורטיבית. כברירת מחדל הוא בחר ללמוד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. משסיים את התואר הראשון בהצטיינות, קיבל בן־שחר מלגה מטעם האוניברסיטה ללימודים בקיימברידג.' שם הוא למד חינוך, ולאחר מכן עבד במשך שנתיים עם איש העסקים עידן עופר, שאותו הכיר במגרש סקווש בחיפה. בעבודתו בחברת הספנות "טנקר פסיפיק" של משפחת עופר הרצה בפני קציני ים בתחומי המנהיגות והמוטיבציה. תקופה אחר כך התגורר בסינגפור, ומשם יצא להרצות בהודו, באינדונזיה ובתאילנד וגם בפיליפינים ובטייוואן.
לפני תשע שנים חזר בן־שחר להרווארד כדי להשלים דוקטורט בפסיכולוגיה
השמועה על המרצה המוצלח עברה מפה לאוזן, ותוך זמן קצר הפך הקורס של בן־שחר בהרווארד לאחד הפופולריים ביותר באוניברסיטה היוקרתית. לא רק הסטודנטים אהבו את הקורס שלו, אלא גם התקשורת. היכולת הפנומנלית של בן־שחר להעביר רעיונות אקדמיים מורכבים בצורה רהוטה ופשוטה גרמה לכתבים להציף אותו בבקשות לראיונות ולהרצאות. ההתעניינות התקשורתית התחילה בכתבה ב"בוסטון גלוב," והמשיכה בעיתונים וברשתות טלוויזיה בארצות הברית ומחוצה לה. "הגרדיאן" הבריטי ביקש מבן־שחר לכתוב בו מאמר דעה, ומורין דאוד, פובליציסטית ב"ניו יורק טיימס," ציטטה מדבריו במאמריה.
גם הצעות העבודה החלו לזרום: משרד החינוך האוסטרלי ביקש מבן־שחר לשלב את רעיונות הפסיכולוגיה החיובית בקרב התלמידים, וממשלת סין ביקשה שייפגש עם פסיכולוגים סינים על מנת ללמדם כיצד להשתמש בפסיכולוגיה חיובית כדי לטפל בניצולי רעידת האדמה בחבל סצ'ואן ולסייע להם להתגבר על הטראומה. בדצמבר הקרוב הוא צפוי לנאום בפני כ־1,200 מאמנים אישיים בפלורידה.
עד כמה אתה חי ביומיום לפי העקרונות שעליהם אתה מרצה?
"אני אדגים לך: לפני זמן מה עברתי חוויה לא פשוטה: סיבוכים שחלו במהלך לידת בני השלישי סיכנו את חיי התינוק ואת חייה של אשתי תמי. בנקודה הזו ניסיתי לומר לעצמי את מה שאני אומר לאחרים; נתתי לעצמי את הרשות לפחד, להרגיש רע ולחוש כאב. כשאתה מדבר על הדברים האלה ולא אומר לעצמך 'תהיה חזק,' הטראומה משאירה פחות עקבות. בימים הקשים ההם השתמשתי בטכניקות שעליהן אני ממליץ: הקפדתי על פעילות גופנית, מדיטציה, יוגה ונשימות עמוקות.. כשמתרחש משבר, אנשים נוטים להפסיק לעשות את הדברים האלה, אבל דווקא בימים הקשים הם חשובים במיוחד. עכשיו הכול כבר בסדר, אבל זו הייתה תקופה לא פשוטה, ועקרונות הפסיכולוגיה החיובית מאוד עזרו לי אישית."
הרבה אנשים בוחרים להשפיע על תחושת האושר שלהם בעזרת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה.
"אני לא נגד תרופת באופן גורף, ויש מקומות שתרופות פסיכיאטריות הצילו חיי אדם. אבל בחברה שלנו היום נותנים כדור גם על הכאב הקטן ביותר, וזו בעיה רצינית בעיניי, כי חלק מלהיות אנושי זה לכאוב. אם ילד מקבל ציון לא טוב הוא צריך להתמודד עם זה, ואם אדם מקבל דחייה מאהובה הוא צריך להתמודד עם זה, ואם אין קידום בעבודה למרות שהייתה ציפייה לכזה צריך להתמודד עם זה. לא ייתכן שייתנו כדור לכל בעיה."
"יש הרבה סיבות, אבל דבר אחד ברור: אנחנו צריכים להיות יותר פעילים פיזית. נולדנו לרוץ ולברוח מאריה, ובמקום זה אנחנו הולכים למקרר. זה לא בריא, כי הצורך לזוז הוא צורך אנושי בדיוק כמו חמצן. מי שלא עושה פעילות פיזית, בהכרח מעלה בצורה אקטיבית את רמת הדיכאון והחרדה שלו. יש המון מחקרים שמראים שלפעילות פיזית יש אותו אפקט כמו לכדורים הפסיכיאטריים החזקים ביותר. הפעילות עוזרת מאוד גם להפרעות קשב, ולא לעשות פעילות פיזית זה כמו לקחת כל יום כדור בעד דיכאון וחרדה."
וזו הסיבה למחסור שלנו באושר?
"יש גם את כל עניין הלחץ בזמן. אנחנו מנסים להכניס ל־24 שעות שיש לנו כמה שיותר דברים ולא נותנים לעצמנו להתמקד. פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, ביקש לראות חוויות של נשים במשך היום שלהן. ההפתעה במחקר הזה הייתה שרוב הנשים לא נהנו מהזמן עם ילדיהן, למה? כי כשהן היו עם הילדים - הן לא באמת היו איתם. הן היו עסוקות בו זמנית במיליון פעילויות אחרות וככה אי אפשר ליהנות. אני, למשל, מאוד אוהב את שרית חדד ומאוד אוהב את הסימפוניה התשיעית של בטהובן. אבל אם אני אשמע את שניהם ביחד, לא אוכל ליהנות מאף אחד מהם, אני אשמע רעש."
ושרית חדד תגרום לי להיות מאושרת?
"הרבה אנשים אומרים לי: 'אני לא מבין למה אני לא מאושר: יש לי עבודה שאני אוהב, תחביבים, משפחה, יש לי הכול - אבל מתברר שמהכול יש יותר מדי. כשיש יותר מדי לחץ, אי אפשר ליהנות מכלום. כשהייתי ילד והיו באים חברים להורים, אני זוכר שכולם היו יושבים, נהנים, מדברים. היום זה נראה אחרת: מתכנסים אנשים, באמצע מסמסים, בודקים מיילים, מציצים לראות אם יש הודעות בסלולרי - יש כל הזמן רעש מסביב. המנבא מספר אחת של אושר זה זמן איכות עם המשפחה והחברים, והיום אנחנו מאבדים אותו כי בדרך כלל אין זמן, וכשכבר יש זמן, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות את החוויה במלואה ובכך מונעים מעצמנו אושר."
בשלב הזה של הריאיון שולף בן־שחר פנקס מהוה מהתיק ומראה לי את הרשימות שהוא מכין מדי לילה. באחד הדפים צדה את עיניי הרשימה הבאה: "הדברים שאני אסיר תודה עליהם: מיי פיינגולד, אשתי, היל־ דים, הקורס במרכז הבינתחומי."...
אתה אסיר תודה על מיי פינגולד!?
"בהחלט, זה מה שהרגשתי ואת זה כתבתי. כל ערב אני כותב את חמשת הדברים שאני אסיר תודה עליהם, ויש לי רשי־ מות כבר מ־14 בספטמבר .1999 זו שיטה שאומנם הוכחה מחקרית, אבל אני למדתי אותה דווקא מהתוכנית של אופרה ווינפרי והיא מאוד עזרה לי. לא משנה כמה אהיה עייף, אני לא מוותר על הרשימה."
למרות שבן־שחר קיבל הצעה שלכאורה אי אפשר לסרב לה, להמשיך ללמד בהרווארד, בחרו הוא ואשתו תמי לפני שלוש שנים לחזור לישראל. את המוסד היוקרתי ביותר בעולם הוא המיר במרכז הבינתחומי בהרצליה, כשבמקביל הוא ממשיך לקדם את הקריירה שלו בחו"ל באמצעות תוכנית טלוויזיה בשם ,Happiness 101 שבה הוא עוסק בפסיכולוגיה חיובית. התוכנית משודרת בימים אלה בתחנות הטלוויזיה הציבורית ברחבי ארצות הברית, וכבר בעוד חודשיים אפשר יהיה לרכוש עותקי די־וי־די שלה בחנויות. מאחורי הקלעים אף מתגבש רעיון להקים באתר האינטרנט של הטלוויזיה הציבורית מדור שילמד את יסודות הפסיכולוגיה החיובית, בהובלתו של בן־שחר ובהשתתפות מרצים נוספים. אך למרות ההצלחות הגדולות, ההחלטה להגיע לישראל גבתה מבן־שחר מחיר כבד. הוא קיבל הצעה להתארח בתוכנית האהובה עליו, תוכניתה של אופרה ווינפרי, אך כאשר המפיקים שמעו שהוא חוזר לישראל - הם ויתרו. כך קרה גם עם המוסף השבועי של "הניו יורק טיימס," שביקש לעקוב אחרי הקורס שלו בהרווארד במשך כמה חודשים.
זה חלק מהפסיכולוגיה החיובית, לשלם מחיר כבד ולוותר על הזדמנויות לטובת ישראל?
"נולדו לנו ילדים ורצינו שהם יהיו קרו־ בים לסבים ולסבתות שלהם. לאשתי ולי יש כאן חברים, וחשוב לנו להיות בקשר קרוב עמם. גם הציונות שיחקה תפקיד. אנחנו אוהבים לחיות בישראל, וחשתי שאנחנו יכולים לעשות פה הרבה דברים."
ובכל זאת, הרווארד, תוכניות טלוויזיה עתירות רייטינג, כתבות ב"ניו יורק טיימס." איך אפשר לוותר על כל זה?
"זה לא שזה לא קשה, כמו כל אחד הייתי רוצה להשיג הכול ולא לוותר על כלום, ויכול מאוד להיות שהייתי יכול להיות מפורסם ומצליח יותר אם הייתי נשאר. פרופ' ג'וזף בדרקו, מרצה למינהל עסקים המתמחה באתיקה ובקבלת החלטות, אמר פעם שההחלטות האתיות המשמעותיות ביותר לא עוסקות במה נכון ובמה לא נכון. הקושי האמיתי הוא לבחור בין שתי ברירות טובות, כשאתה נאלץ לוותר על משהו. בחרתי במה שנ־ כון יותר לטעמי. אני אוהב את ישראל, אני מרגיש כאן בבית ובשום מקום לא הרגשתי בבית כמו כאן".
ד"ר טל בן־שחר מציג את שש התחנות שלו:
.1 השמחה קיימת במפגש בין הנאה למשמעות. שלבו בחייכם פעילויות שהן בעלות משמעות אך גם מהנות. נסו ליהנות מהדרך ולא רק לשאוף למטרה. מחקרים הוכיחו כי אנשים הצליחו להגיע למטרה וליהנות ממנה רק אם נהנו מהדרך.
.2 האושר תלוי במצב תודעתי ולא בגודל חשבון הבנק. פרט למצבים קיצוניים, איכות החיים שלנו תלויה במה שאנחנו מתמקדים בו - חצי הכוס המלאה או הריקה. לפני השינה כיתבו חמישה דברים שאתם אסירי תודה עליהם. במחקרים הוכח שאנשים שעשו זאת שיפרו את איכות חייהם משמעותית.
.3 פשטו דברים. בדרך כלל אנחנו עמוסים מדי ומנסים לדחוס כמה שיותר פעילויות בכמה שפחות זמן. כשאנחנו מנסים לעשות יותר מדי, אנחנו לא נהנים מכלום ומאבדים את השמחה בחיינו.
.4 פעילות גופנית ומדיטציה משנות את מבנה המוח לכיוון של סיפוק ואושר. במחקרים הוכח כי 15 דקות בלבד של מדיטציה, ולחלופין תפילה עם כוונה, משנים את מבנה המוח לטובה אחרי שמונה שבועות בלבד. גם פעילות גופנית משפיעה לטובה יותר מהכדורים החזקים ביותר נגד דיכאון. ההחלטה בידיכם. זיכרו: בכל יום שבו אינכם עושים פעילות פיזית או מדיטציה, אתם מוותרים על אושר ובוחרים בדיכאון ובחרדה.
.5 תנו לעצמכם להיות אנושיים. כשאנחנו מתייחסים לרגשות כמו פחד, עצבות או עצבנות כאל עניין טבעי, סביר יותר שנתגבר עליהם. הדחקת רגשות חיוביים או שליליים מובילה לתסכול.
.6 אל תפחדו להיכשל. במחקרים הוכח שהאנשים המצליחים ביותר הם דווקא אלה שנכשלו וקמו הכי הרבה פעמים. הכישלון הוא חלק מההצלחה, אל תוותרו עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
