ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

צום הבגדים הגדול: איך עושים חשבון נפש לארון

קבוצה של אמריקאיות שמצהירות ששופינג הוא דבר טבעי להן ממש כמו ארוחת הבוקר, החלו בשנה של צום משותף מקניות. בבלוג שלהן הן מחלקות טיפים ומזמינות את המכורות להצטרף

בדרך כלל עושים אנשים דיאטה כדי להשתחל בחזרה אל הבגדים שקנו לפני - לפני ההריון, לפני כרס המנהלים, לפני הארבע על ארבע. קבוצת נשים אמריקאיות (בעיקר) שינתה את הקונספט. הן פצחו בדיאטת ביגוד, או בעצם בצום ביגוד, שמשמעותו היא שנה שלמה ללא רכישות חדשות של בגדים. אם במקרה הן ישמינו במהלך השנה הזאת, תהיה להן סיבה טובה להפחית במשקל. אם לא יעשו זאת - לשם שינוי, באמת שלא יהיה להן מה ללבוש.

זה התחיל ב-2 בספטמבר, והחבורה המייסדת התחייבה שלא תיראה מדפדפת בין המותגים בחנויות עד ה-2.9.2010. הן חושבות שזה לא הולך להיות להן קל. "כמו רוב הנשים אנחנו מחוברות לארון הבגדים שלנו בדרך זו או אחרת," הן כותבות באתר האינטרנט שלהן.

"למעשה, לקנות משהו כזה או אחר זה דבר טבעי בשבילנו, ממש כמו להתפתות לחתיכת שוקולד. לכל אחת מאתנו יש סיבות להתחיל בפרויקט הזה, אבל השורה התחתונה היא זו – מי אנחנו ללא משהו מעודכן וחדש בארון שלנו? את זה עוד נראה."

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, יש בקבוצה 22 חברות ומי שרוצה מוזמנת להצטרף. לא ברור למה אין גברים במיזם הזה, בעידן המטרוסקסואלי הנוכחי. כל אחת מהצמות כותבת בלוג שמופיע באתר המשותף ובו היא מספרת עד כמה קשים החיים ללא קניית בגדים. אחת קיבלה ליום הולדתה כרטיס שמעניק לה 15% הנחה על כל מה שתרכוש בסבב קניות אחד באנת'רופולוג'י. אחרת קיבלה קופון של 40% הנחה ב- New York and Company בדיוק כשמלה ירוקה ומהממת הוצבה בחלון החנות.

אבל חוץ מלהוציא קיטור ולבכות בגדים שלעולם לא יגיעו אל הארון שלהן, האתר נועד גם לספק לנשים תמיכה מעשית. אם, למשל, את זקוקה נואשות לשמלה שחורה קטנה, כתבי פוסט. אולי לאחת מהאחיות לצום תהיה שמלה להשאיל לך.

את המיזם הגתה סאלי ביורנסון, סוכנת צלמים מסיאטל. ביורנסון היא דור שלישי למוכרי בגדים, כך שאצלה עניין הרכישות הוא כמעט גנטי. בנוסף, מוצאה היהודי מצד אמה ערבב את כל קדחת השופינג בתחושה מתמדת של רגשי אשם. ביורנסון החליטה להיכנס לדיאטת הבגדים כשהפכה להיות עצמאית ולעבוד מהבית.

היא מספרת שכשהייתה שכירה משרתה דרשה בגדים ראויים לישיבות דירקטוריון ולכן היא קנתה כל הזמן. אבל גם כעצמאית היא המשיכה לקנות ולקנות, למרות שאין שום טעם ללבוש חליפה שהמקומות היחידים שבהם את נראית במהלך יום העבודה נמצאים בטווח שבין המשרד הביתי לדלפק במטבח. חלק משותפותיה מדברות על הצורך בצמצום טביעת הרגל הפחמנית שלהן, חלק חושבות על חשבון הבנק שינוח מהגיהוצים התכופים, אחרות פשוט רוצות ללמוד להסתפק במה שיש.

בינתיים משעשע לראות שהן מפגינות את אותם תסמינים שמאפיינים אנשים בדיאטת הרזיה. כמו שאלה סופרים קלוריות ונצמדים לסלט הירוק אבל מסוגלים לדבר שעות על עוגות גבינה וסטייקים, גם הן לא רוכשות בגדים (בינתיים) אבל לא מספיקות לתאר בגדים שראו בחלונות ראווה, על אנשים ובאינטרנט.

אפרופו דיאטה -קריסטין, עורכת דין ואישה שמתנשאת לגובה 1.93, מה שממילא עושה את השופינג מאתגר עבורה - מספרת שבזכות הדיאטה החדשה יש לה יותר זמן פנוי שאותו היא מבלה, איך לא, בעיקר בפיצוי עצמי במטבח.

לאתר האינטרנט של דיאטת הביגוד הגדולה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...