הבן של חיננית: צ'יקי חוזר הביתה
הם חשבו שייצא ממנו פרופסור למתמטיקה וקיבלו משורר אנרכיסט רב־תחומי. חנה, האמא של רועי (צ'יקי) ארד, ממשיכה לגונן עליו בבלוג שלו תחת השם "חיננית," וסופגת בשקט את ההעדפה שלו להעביר את החגים לבד בדירתו בתל אביב
הילדים: רועי ,( 33) אמן רב־ תחומי, משורר ")רובים וכרטיסי אשראי" ,( מו"ל ")מעין",( יזם תרבות, פעיל חברתי־פוליטי ועיתונאי; ניר ,( 30) מהנדס עצמאי שבימים אלה עסוק בהרחבת הכביש לאילת דפנה ,( 23) ; סולנית ומייסדת להקת "ביר ,"7 עורכת תוכן בערוץ הילדים (התפרסמה ככתבת גל"צ שנזרקה מריאיון עם המנצח דניאל בארנבוים רק בגלל שלבשה מדי צה"ל .(
ההיכרות: חנה: "בזמן מלחמת ששת הימים הייתי בתיכון בקריות ושלחנו מכתבים לחיילים. הוא ראה את המכתב אצל חבר שלו בנצי לי־ לינג, וכתב היד שלי מצא חן בעיניו. התכתבנו כמה זמן ואז קבענו להיפגש בקפה 'שניר' בחיפה. במקרה זה נפל על ט' באב. אמא שלי אמרה שהכול סגור באותו ערב אז לא הלכתי. אחר כך החלטנו להיפגש בכל זאת."
שינוי השם: שם הנעורים של חנה היה הולדנבגר. שמו של אבי - זיסמן. חנה: "אחרי כל השנים שבהן עיוותו את השם המסובך שלי, רציתי להתחתן עם מישהו שיש לו שם עברי. הוא אהב את הזמרת נורית ארד, וכך בחרנו את השם ארד."
צ'יקי: "השם דבק בי בערך בגיל .20 לכל אחד בחבר'ה היה שם חיבה ושלי היה צ'יקי."
הבית: וילה של שתי קומות שנבנתה בשנות ה־70 בשכונת מצדה הוותיקה בבאר שבע, עיר הולדתו של אבי. הבית בו גדל רועי מאז היה בן שלוש וחצי. בקומת הכניסה סלון גדול, מטבח, פינת אוכל, חדרו לשעבר של רועי וחדר עבודה שבו מתרחשת רוב הפעילות המשפחתית - הספרייה, המחשב, הטלוויזיה וההליכון החשמלי שמולה. בקומה השנייה חדרי השינה, וגג גדול פתוח לשכונה ולקו האופק. "כאן לימדתי אותו לשחק כדורגל," אומר אבי.
החדר: רועי: "היה לי חדר משלי. כשדפנה נולדה, הייתה לי הפריבילגיה לעבור לחדר שקרוב למטבח, שממנו הייתי יכול להיכנס ולצאת גם מהחלון."
איך היה הקשר ביניכם כאחים?
"אני ונירוש גדלנו כמו שני אחים טיפוסיים. משחקים ולפעמים גם רבים. דפנה הייתה בת שבע כשעזבתי את הבית לתל אביב, אז רק אחר כך הפכנו לחברים. בשנים האחרונות אנחנו חברים הכי טובים, בלי קשר לזה שאנחנו אחים. אנחנו גרים אחד ליד השני ויש לנו חברים משותפים בגלל ששנינו מתעסקים במוזיקה."
אתה מרגיש ומתפקד כבן הבכור במשפחה?
"לא. נירוש היה בן קלאסי אופייני. רציני ואחראי. שיחק במכוניות, אהב כדורגל וכו,' ואני דווקא הייתי מוזר. קראתי אנציקלופדיות
חנה: "הוא היה ילד מחונן, אז לימדתי אותו לקרוא כבר בגיל שנתיים. הוא קפץ גן, ואחר כך קפץ גם כיתה בתיכון."
אבי: "היה לי ברור שהוא יהיה פרופסור לפיזיקה או למתמטיקה. מתכנת מחשבים. הוא היה מעולה בזה. אני לא מבין למה הוא לא המשיך ללמוד את זה."
רועי: "אני עושה בשירה דברים שקשורים למתמטיקה מבחינת משקלים, מבנה, ספירת הברות. יש קשר בין שירה למתמטיקה."
ביקורי בית: "אני לא מגיע הרבה. במקרה יצא בשבועיים האחרונים שהייתי כאן פעמיים - פעם אחת ליום ההולדת ה־60 של אבא שלי ובפעם השנייה כי יצא שטיילתי הרבה בארץ לצורך עבודה".
ובחגים?
"מעדיף להיות לבד בבית בתל אביב."
חנה: "אני מנסה לשכנע וללחוץ ובסוף מוותרת."
רועי: "בראש השנה הזה זה לא יעזור. לא בא לי."
אבי: "בגיל שלו כבר הייתי אבא לשני ילדים. אני יכול להגיד לו מה לעשות."?
איזה חג הכי אהבת?
חנה: "הוא היה משוגע על פורים. אח שלו היה מתחפש לתחפושות הרגילות, פיטר פן, חייל; והוא היה ממציא תחפושות משוגעות - מתחפש לטיטולים, לערפאת, לשעון."
איזו תרבות צרכתם?
חנה: "אני הבאתי את הצד של התיאטרון והקולנוע והספרים, ואבי כמו פולני טוב הביא את הצד של המוזיקה הקלאסית."
רועי: "את המוזיקה גיליתי לבד. אמא שלי שונאת מוזיקה. בדיוק על זה אחותי כתבה את 'אמא שלי רצחה את הפאנק."'
אתם מדברים כל יום?
רועי: "היא מסמסת לי כל יום. שומרת על קשר עם כולם. אם אבא מתקשר אני יודע שהיא אמרה לו להתקשר ושהיא ברקע. היא גם כותבת תגובות בבלוג שלי תחת השם 'חיננית."'
חנה: "אני צריכה לשמור עליו מפני דברים שכותבים שם, וגם כותבת את הדעות שלי אם הן מנוגדות לשלו."
רועי: "היא דעתנית, אמא שלי. לפעמים תוקפים אותה בבלוג ואז אני כבר צריך לשמור עליה."
שיחות נפש?
אבי: "אין אצלנו ביטוי כזה. מנהלים שיחות קורקטיות, על כאן ועכשיו."
גאווה: "גם האירוויזיון היה גאווה (להקת פינג פונג באירוויזיון 2000 בשבדיה, ס"ה.) אני זוכרת שישנתי צהריים איזה יום והוא מתקשר פתאום ואומר לי 'אמא אני הולך לייצג את ישראל באירוויזיון.' נסענו איתו לשבדיה וליווינו אותו עם כל הבלגן שהיה עם הדגל הסורי. גם אנחנו שמאלנים, אבל הוא לפעמים מגזים."
היה ביניכם פעם נתק ממושך?
חנה: "היו ויכוחים על הבלגן בחדר שלו. הוא לא הרשה למזל, העוזרת שלנו עד היום, להיכנס לחדר שלו."
רועי: "גם לא אהבתם שכתבתי בעיתון."
חנה: "העדפתי שתתמקדו בלימודים. לא אהבתי שהוא כותב בעיתון כבר בגיל .13 ויתרתי, וגם הבנתי את זה שהוא עזב בגיל 17 וחצי לתל אביב כדי לכתוב, כי לצבא לא קיבלו אותו בגלל תת־משקל."
אוכל: רועי: "אני מתגעגע לקורקבנים ולקישואים הממולאים שאמא שלי עושה, לסלט המלפפונים שאבא שלי עושה, לחלה המטוגנת שהוא מכין עם סוכר בשבת בבוקר. אבל הכי אני אוהב את האוכל ההונגרי של סבתא."
בדירה שלו רועי לא מבשל. "אין לי מטבח ושנים לא היה לי מקרר. אני אוכל בחוץ. אני חי בחוץ. אוהב לטייל, לכתוב בסיני, במדבר. בעיר אני איש של רחוב ושל ים. לא של בית." ואבא שלו מוסיף: "הוא שם ספרים במקרר."
באר שבע: "אהבתי לגדול כאן. הייתי אאוטסיידר ונהניתי מזה. גם את 'מעין' הקמנו לפני חמש שנים, עם רצון לתת ביטוי לשירה אחרת. אני תמיד עושה דברים מתוך רצון לתת חופש לאוונגרד. גם כשאני עובד בעיתון מיינסטרימי אני מנסה לעשות דברים אחרת, מתוך חיפוש של אמירה אחרת.
מה יהיה?
חנה: "הוא אידיאליסט והלוואי שהיה יותר מטריאליסט."
אבי: "מה שהוא עושה זה האידיאל מבחינתי. מבחינת הפרנסה זה הוא שצריך לדאוג, לא אני. אני לא חושב שהוא לא מיושב. מה שכן, ברור שהייתי רוצה שיתחתן כבר ויקים משפחה."
רועי: "אני עדיין מרגיש ילד."
לעולם לא: "המשפט שתמיד אמרו לי ונשבעתי לא לומר אותו לילדיי: תואר לא הזיק לאף אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
