אלוהים, נצור את האגו! תקשורים עם זוהיר אליה
רוב האהבות מתחילות ברגעים נעלים עם טעם של נצח. זו השלווה כפי שהיא אצלנו כאן בשמים, טוענות הישויות בפני זוהיר. ואז, הן אומרות, אז משתלט האגו והאדם מגיע לסוף היכולת שלו לתת. ואז מתחילה האלימות
אני: נוכחותו של האגו באהבה קשורה למחסור באושר?
תשובה: זה נכון, האגו השתלט על הכול. לכן גם האהבה סובלת ממנו.
אני: בסדר, כולם יודעים ובכל זאת מתאהבים. מולידים ילדים.
תשובה: אך האהבה הפכה להיות כלי ריק.
אני: מה רע בכלי ריק שמתמלא? זה חלק מהטבע הגברי, למלא כלי ריק...
תשובה: הכול בנוי על כלי ריק שמתמלא, כך נולדו כל בני האדם.
אני: מגלים את אמריקה?
תשובה: תירגע. בכל מצב של אהבה, התאהבות, תמיד האגו בסוף משתלט על האנשים והורס את המשפחות, האהבות וההתאהבויות. גם מאבקי כוח בזוגיות הם על בסיס האגו.
אני: אבל אי אפשר בלי מאבקי כוח. האדם בנוי למאבקים.
תשובה: כאן הסיפור קצת שונה. זה נכון שיש לידה, אבל הבט מה קורה במשפחה: יש מצבים של אובדן איזון בטיפול בילדים, מצבים שבהם אחד מהצדדים מאבד עניין. מצבים שבהם האדם מתרכז רק באנוכיותו, נסגר, ולא מוכן להתחשב בזולתו. הוא מגיע לסוף היכולת שלו לתת, ואז מתחילה האלימות.
אני: הרי יש ניגוד עצום בין ההתאהבות הראשונה, שהיא כה נפלאה, וכל מערך היחסים האידיאליים שלה - הפרחים, המכתבים השיריים, המבטים המאוהבים, העיניים, הלב המפרפר, ובין הרגעים המעשיים האלה, שבהם חייבים לפתע פתאום לדאוג לילדים ולכל צורכיהם ולהישאר נאמנים לאהבה הראשונה. יש כאן שבר בין שני עולמות הפוכים לחלוטין. ואם לא יודעים איך לגשר הכול נהרס, וידידות ענקית הופכת לשנאה נוראית.
תשובה: אנשים עושים ילדים מבלי להיות מוכנים לכך כראוי. בדיוק כפי שיש עבודת הכנה למוות, צריכה להיות עבודת הכנה עצומה להורות. במקום ללמד את ההיסטוריה של המלחמות האנושיות, שכולן מבוססות על אותה אנוכיות אישית ולאומית, יש ללמד את הילדים כבר מגיל צעיר אהבה והורות. אלה צריכים להיות המקצועות העיקריים.
אני: ומיניות יפה ונכונה.
תשובה: בהחלט. אך מיניות בהתמרתה, לא סתם מין ותענוגות. נדבר על זה בהמשך. השאלה העיקרית כאן היא לגבי האהבה האנוכית.
אני: אי אפשר להפריד בין נתינה רוחנית-נפשית לנתינה פיזית.
תשובה: בדיבור, במילים, כדי שתהיה תקשורת בינינו לבינך, חייבים להפריד בין שני המונחים כדי שתהיה ביניהם הבחנה ברורה. מובן שבאקט ההתעלסות אי אפשר להפריד. אבל גם בהתעלסות יש מי שנותן יותר ומי שבא לקחת. כפי שאמרנו, האגו השתלט על כל דבר בכדור הארץ. חייב לבוא שינוי מהותי. מוחלט. ואת זה אינך יודע. אתה לא מאמין שאהבה היא סעודה. אחד אוכל את השני "בלי מלח", כנהוג לומר אצלכם. אנשים טורפים זה את זה ולא משאירים אלא מעט פירורים לרוחניות, לאלוהים. וזו הסיבה שהוא לא בא לבקר אתכם.
אני: כמו אכילה?
תשובה: כן. הבט על איך אנשים אוכלים ותדע איך הם במעשה האהבה, בהתעלסות. והם כל-כך ממלאים לעצמם את הבטן, משמע את רעיון התענוגות, ששוכחים לומר תפילה לפני ואחרי...
אני: תפילה?
תשובה: נושא התפילה וחשיבותה להתמרת המיניות והאהבה יעלה בפרק אחר.
אני: אבל הפרדתם בין רוח לבין חומר.
תשובה: ההפרדה נועדה להבחנה בין מטרת האהבה לבין ביצועיה.
אני: אהבה זה להתחבק ולהתנשק. זה להרגיש את האחר כמוך ולהעניק לו הכי טוב שבעולם. היכן הסעודה?
תשובה: בהתאהבות יש ניקיון עצום של שתי נשמות שנפגשות בטוהר ומתחילות לרטוט בהרמוניה. זהו הדבר המומלץ לכל האנושות, לשמור לאורך זמן רב מצב תודעתי של התאהבות טהורה, ולהאריך אותו ככל הניתן לפני שנכנסים לצד הפיזי. לצד הסעודתי עצמו, לצד שבו מתחילים לכלות זה את זו.
אני: הגזמתם?
תשובה: לא, אנחנו מנסחים תשובות באיטיות כדי לא להגיד לך הכול במכה אחת, כי אז לא תוכל לקלוט ותיסגר. סבלנות. גם אנחנו אוכלים. לא אוכל מוצק, כי אם את ההקרנות של עצי הפרי, את האור. אנחנו אוכלים את רוח האלוהים. אבל זוהי סעודה. אין להתווכח בתחום הזה.
אני: אני מקשיב.
תשובה: וכפי שאנחנו אוכלים לשובע מהילתו של אלוהים, כך גם אתם צריכים להתחיל להתאמן על אכילת הילתה של השמש. כי אכילת החומר מגבילה את הנשמה רק לאכילת החומר. לכן בחורות החוששות שלא תהיה להן אהבה נכנסות למיטה לפעמים הרבה לפני שהן מתאהבות או אוהבות את הגבר. וכאן גם הגברים חייבים להיות זהירים ביותר.
אני: מה רע בלהיכנס למיטה מייד אחרי שנדלקים?
תשובה: כל הרע טמון כאן. בסעודה שבה אתם אוכלים אלה את אלה, ישויות אחרות מתחילות לחדור לתוך הסעודה הזו. כל עוד אתם חיים בטוהר האהבה וההתאהבות ואינכם אוכלים אלה את אלה, אתם מחוברים אלינו, שמעודדים אהבה נעלה ונשגבת. אך מרגע שאתם אוכלים אלה את אלה אתם נכנסים לקטגוריית הדינוזאורים הטורפים, והם באים כדי ליהנות מהסעודה שלכם.
אני: לא ידעתי שיש דינוזאורים ביקום, ושגם אתם באים ל"סעודות" האלה?
תשובה: כמובן, אם אנחנו או דומים לנו באים ונמצאים לידך יום ולילה, אז אנחנו איתך גם בהתאהבויות שלך. ואנחנו חלק מההתעלסות שלך.
אני: זה חוסר דיסקרטיות.
תשובה: אתה לעולם לא לבד. אם האהבה מבוססת רק על טוהר הנתינה, על הקרבת האגו ותיעולו הנכון, אם היא עדיין בשלב של אכילת ההילה ההדדית מתוך כבוד הדדי, מתוך רצון להעניק את עצמך מכל צד, אנחנו איתך. ברגע שאתה מתחיל לאכול את הבשר ומתנתק מהרוחניות של האור שאנחנו מייצגים ביקום, אתה מזמין בכך את הישויות המפלצתיות לבוא ולחגוג בהתעלסותך. זו הסיבה שיש מלחמות אכזריות לא רק בין מדינות ויבשות, אלא גם בתוך הזוגיות עצמה.
אני: מה הקשר?
תשובה: כי המפלצות שלה והשדונים שלך מתקוטטים על חתיכות הבשר: מי יאכל מה? והם נהנים מכל מאבקי הכוחות האלה. זה המזון שלהם. וכאן חייבת להיות החלטה אנושית כוללת לשנות את מנהגי ההתעלסות, לשנות את דרכי האהבות. כי זו הדרך הישירה אל הגיהינום.
אני: הגזמתם. אתם טוענים שבמעשה האהבה יש מפלצות שבאות לאכול אותנו. ואילו היינו שומרים יותר זמן, מרחק מתמשך של התאהבות ללא מגע פיזי, ומנסים לאכול רק את הצד הרוחני, ההילתי, השירי - אם היינו מקריבים אגו על מזבח הנתינה ההדדית, אז אלוהים היה איתנו?
תשובה: ניסחת היטב. האנושות חייבת לבנות מערך לימודי אהבה בבתי ספר, זה העיקר. ללמד אנשים להתגבר על אגו שחושב רק על עצמו, רק על לקחת, רק על לאכול את האחר ומבלי להתחשב בו, באחר, האהוב לכאורה. האנושות חייבת ללמד את הילדים לגבור על האגו כדי להעניק עצמך במעשה ההתאהבות, לשמור על מרחק התאהבות לאורך זמן, במובן של לעצור ריצה מיידית למיטה, להימנע מהזלילה של אלה טורפים את אלה. לבסס הכול על נתינה, אפילו על הקרבת האגו למען גידול המשפחה. ההקרבה היא המפתח.
אני: איש לא יסכים.
תשובה: כל החיים מבוססים על הקרבה. הלב עובד למען כל הגוף. אמא מקריבה מזונה למען העובר בבטנה. הדברים הנכונים והראויים ללמידה ולשינון באים מן ההקרבה של האדם למען אהוביו, בלעדיה לא היו חיים. כל הטבע בנוי על חילופים הדדיים. אפילו אתה מקריב משהו בזה שאתה נמצא על הארץ. היית יכול כבר מזמן להיות כאן, עימנו. ולעבוד בחופשיות, לעוף לכל מקום בתבל.
אני: הטבע בנוי על מצבים שבהם החזק טורף את החלש.
תשובה: גם זו הקרבה. החלש, מבלי לדעת זאת, מקריב את חייו כדי שהחזק יתחזק ויוכל להתמיד בחייו הטובים, גם אם תחילה הוא נאבק על חייו ומתגונן בצורה אינסטינקטיבית.
אני: איש לא יקריב חייו למען החזק.
תשובה: האנושות מלאה באנשים שהקריבו את חייהם למען האחרים, למען אידיאל כלשהו, למען הגנת המולדת שלהם. על מה אתה מדבר?
אני: יש הבדל עצום בין חיה חלשה שמקריבה עצמה למען חיה חזקה שטורפת אותה, לבין הקרבה מודעת של אדם את עצמו למען המולדת.
תשובה: זו הנקודה. ככל שהאידיאל גבוה יותר, כן ההקרבה נעלה יותר. לכן בשמים אין צורך בהקרבה פיזית, הגוף לא משחק תפקיד. כאן אתה בפסגה הרוחנית שלך.
נא להמתין לטעינת התגובות
