"רוצה עוד, ועדיף תאומים": 22 שאלות על אמהות עם ח"כ אנסטסיה מיכאלי
היא ישנה ארבע שעות בלילה, קוראת חמישה ספרים במקביל, אין לה עוזרת ובזמן שטיפת כלים היא מרימה רגליים לסירוגין, כדי לחטב אותן. אנסטסיה מיכאלי, 34, אמא לשמונה, מסבירה איך מגדלים בבית קיטנה
מהם שמות הילדים וגילם?
דויד בן 12, רמי בן 11, יהונתן בן 9, רחל בת 8, טלי בת 6, אלי בן 4, מיכל בת שנה ותשעה חודשים, ומיכאל-ישראל בן חודש וחצי.
איך את מסתדרת?
"עם כל ילד זה נעשה קל יותר. אחרי הרביעי מתחילים להרגיש את ההקלה. זה לא מיתוס שהם מגדלים אחד את השני. הנה, עכשיו הקטנה שלי שהיא בת שנה ותשעה חודשים השכיבה עליה את התינוק בן החודש והיא מרדימה אותו, היא מתייחסת אליו כמו אמא קטנה, זה מדהים לראות. כשהיו לי ארבעה ילדים עוד לא עבדתי, רק למדתי בבר אילן. כשנולד הילד החמישי התחלתי לעבוד. היום, כשיש לי שמונה, יש לי את הקריירה הכי תובענית שהייתה לי עד כה, מה שרק מוכיח, שאפשר לעשות הכל".
הסבירי, נמקי ופרטי.
"מהילד הרביעי ואילך זה בא בשמחה ואת לומדת ליהנות מזה בצורה אחרת. את כבר הרבה יותר רגועה, ואת לא דואגת מכל חום שעולה או מכל מכה ושטויות אחרות. ההתייחסות אחרת, וסדר העדיפויות שונה. כבר אין כל הזמן רגשות אשם כמו שיש לאמא טרייה, כבר אין לך זכות להתלונן על חוסר שינה. בילדים הראשונים הרגשתי שזה כל כך קשה והרגשתי כל כך עייפה, עכשיו כבר לא. אני ישנה ארבע שעות ביממה ולפעמים גם זה לא, ואני לא מתלוננת. לא מבזבזת אנרגיות על לרחם על עצמי. כמובן, שהרבה ילדים זה גם נטל כלכלי מאוד כבד וחייבים להיות ערוכים לזה. אם אין לך משאבים מתאימים, אז לא כדאי לעשות הרבה ילדים. לכל ילד יש צרכים משלו וצריך להשקיע בחינוך שלו, וזה מתבטא בהרבה מאוד כסף".
למה בעצם החלטת להקים משפחה כל כך גדולה?
"אני מאוד אוהבת ילדים ותמיד רציתי ילדים, ואפילו חלמתי להיות גננת. כשהתחלנו עם הראשון הייתי בת 22, והגישה שלי הייתה שעד גיל 30 אני אלד כמה שאני יכולה, כי ידעתי שאחרי זה הרבה פעמים יש בעיות להיכנס להריון. אחרי שלושה בנים המשכנו כי רציתי בת, אחר כך המשכנו כי לא רציתי שתהיה בת יחידה בין בנים, וככה זה המשיך, מאחד לאחד. לא הייתה לי תוכנית על. המזל שלי הוא שיוסי הסכים לזה, לא היה לי קשה לשכנע אותו. ההורים שלי וההורים שלו כל פעם היו אומרים לי: 'די, עכשיו תנוחי' וגם כל החברים היו בהלם בכל פעם מחדש, אבל אנחנו מאושרים עם זה. זה מה שרצינו".
מי עוזר לך?
"יוסי הוא גבר שתומך, גבר שאת מרגישה שאפשר להביא ממנו ילדים. יש גברים שלא יודעים מה זה משפחתיות ואחריות וסבלנות, כי ילדים בוכים ומתלוננים, ויש גברים שלא מסוגלים להתמודד עם זה. אומנם יוסי לא מטפל בקטנים, כי אני לא נותנת לו לחתל ולהרדים, למרות שהוא אוהב ורוצה. הגישה שלי היא שאני מעדיפה לטפל בהם כשהם קטנים ושהוא יטפל בהם כשהם גדולים יותר, הוא מלמד אותם אלקטרוניקה ומתמטיקה ומשקיע בהם תשומת לב וזמן".
ומה עם עזרה חיצונית?
"אני מאוד אוהבת עצמאות: אין לי אופר ואין לי מנקה. כולם חושבים שיש לי קייטנה שלמה של מטפלות, אבל האמת היא שאני לבד. מניסיון זה עובד הרבה יותר טוב ככה. מה שכן, יש לי מורים טובים שבאים הביתה ללמד את הילדים: מורים לפסנתר, לגיטרה, לאנגלית ולרוסית. בזה אני מוכנה להשקיע את הכסף שלי. לגבי העזרה בבית, אני
זה נותן להם הרגשה טובה לעזור בבית?
"אני לא בטוחה, נראה לי שהם היו מעדיפים ללכת לנוח ולשחק, אבל זה לא משנה - שיעשו מה שצריך לעשות. יש ערכים שחייבים לקבל ולעזור בבית ולתת כבוד לאמא ולאבא, זה משהו שמאוד חשוב לי שהם ילמדו".
נשמע יותר מדי טוב בשביל להיות נכון - גם קרייריסטית, גם אמא לשמונה, גם נראית כמו שאת נראית ועכשיו גם גילינו שאין לך עוזרת. את אנושית בכלל?
"האמת היא שיש לכל דבר מחיר וכל מה שציינת נכון, אבל רק אני והכרית שלי יודעות מה המחיר של כל זה. הנה, עכשיו נאלצתי לערוך חגיגת ברית גדולה לבן הקטן, כי הבנתי שכדמות ציבורית אין לי ברירה אלא לעשות אירוע מתוקשר. יצאתי מהאירוע הזה בדמעות, כי מרוב שדאגתי וארגנתי לא שמתי לב שלא ישנתי ארבעה ימים ברציפות. ככה זה, אני עובדת בלילות וכבר לא יודעת מה זה בוקר ולילה. אני יודעת שצריך לנוח ויש לכל דבר מחיר, הגוף שלי מתעייף, הוא לא יהיה ככה לנצח. לראיה, ההריון האחרון היה לי הרבה יותר קשה מהקודמים. הרגשתי כבר את השינוי".
את דואגת לעצמך? מתעמלת? עושה מסאז'ים?
"אני לא הולכת לחדר כושר, כי בינתיים במקום משקולות יש לי תינוקות. בזמן שאני עושה ניקיון אני משתדלת לעשות גם כושר. למשל, בזמן שטיפת כלים אני מרימה רגליים לסירוגין, כדי לחטב אותן. פעם שחיתי בקאנטרי, וכשיהיה לי זמן אני אשמח לחזור לזה".
עד כמה את מעורבת בחיי הילדים?
"בואי נגיד שיש לי בסלולרי את המספרים של כל ההורים של הילדים בגנים ובכיתות של הילדים שלי. אני מאוד מעורבת, בכל שעה ביום אני יודעת איפה כל אחד מהם ואיפה הוא צריך להיות בעוד שעה. אומרים שהכל בא על חשבון משהו, אבל אני מאמינה שאפשר לעשות קריירה ולגדל ילדים. אמא לא חייבת להיות בבית כל היום, אבל היא חייבת להיות קשורה לילדים שלה ולדעת לסדר את חייהם. אפילו שאני לא נמצאת בבית, הראוטר שלי עובד כל הזמן".
את זוכרת את עצמך לפני שהפכת לאמא?
"בוודאי, כשיש הרבה ילדים חובה קודם כל לזכור מה זה ילדות ואני זוכרת את עצמי כילדה, ואני זוכרת שזה פעם אחת בחיים וצריך ליהנות מזה במקסימום. גם כרווקה אני זוכרת את עצמי, ואני ממש לא רוצה לחזור לימים האלה. היום יש לי למי לתת אהבה, וזו זכות לחלק את כל הכוח שיש לי בין כולם, וללמוד מכל הילדים שלי, ולהשפיע על כל כך הרבה אנשים קטנים ולעצב אותם".
את אמא משחררת?
"אני חושבת שכל ילד צריך לדעת שיש גבולות וצריך להיות חד משמעיים עם ילדים. לא להגיד יותר משלוש פעמים משהו, אחר כך כבר צריך לנקוט פעולה. ילד צריך לכבד את המילה של ההורה שלו ולהקשיב. מה שמנחילים מגיל צעיר זה מה שיהיה לכל החיים, יש המון ילדים שמתנהגים לא יפה לאמהות שלהם, ואני לא מתה על זה. מדי פעם מגיעים אלינו חברים שלנו בשבתות ותמיד הם מתעניינים בדינמיקה המשפחתית, ואני אומרת להם שאני חייבת להיות קשוחה - אם לא אהיה קשוחה יהיה פה כזה אי סדר, שאי אפשר יהיה להשתלט עליו".
"אני מנצלת את החודשיים של החופש כדי לסדר את השנה הבאה, כי לכל ילד יש אחרי בית הספר ארבעה או חמישה חוגים, וצריך לתכנן לפי השעות - איך אוספים ומביאים אותם, ואיך הכל מסתדר. הייתה תקופה ארוכה שקמתי בחמש וחצי כדי להתחיל לארגן את היום, אבל עכשיו אני קמה בשש וחצי והולכת לישון אחרי 12 בלילה".
ולפעמים את פשוט קורסת?
"אצלי אין דבר כזה 'קורסת'. אני לא יודעת מה זה. זה לא בלקסיקון שלי".
מתי היה לך הכי קשה?
"כשהייתי עם שני ילדים. אחד כל הזמן השתעל והיה חולה והייתי עושה לו אינהלציה, ואז בא השני ולא ידעתי איך אני מסתדרת עם שניים".
את מיניקה אותם?
"בדרך כלל אני מיניקה ארבעה חודשים, אבל עם מיכאל-ישראל הפסקתי עכשיו. אין לי הרבה חלב ובשביל שיהיה לי מספיק אני צריכה לשאוב כל שעתיים, וזה קשה כי אני צריכה להיות עם הקטנים, אז סיימתי את ההנקה מוקדם יותר".
הם ישנים איתכם?
"יש לנו שתי דירות מחוברות ולכל ילד יש פינה משלו, אבל בלילה מישהו צריך להיות איתם. אז אנחנו עושים משמרות - צריך לקחת את הקטנים, שנמצאים בתהליך גמילה, לשירותים ולקום לתינוק. אני קמה שלוש-ארבע פעמים בלילה. יש לנו מזרונים על הרצפה בחדרי הילדים, ולפעמים כל הילדים מגיעים לישון יחד ואני באמצע. אני זוכרת שעם הילד הראשון היינו הולכים על קצות האצבעות כשהוא היה נרדם, היום כולם פה התרגלו לישון ברעש".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר מההתחלה ועד הסוף?
"אני מפנה לי זמן בשישי בערב או בשבת בבוקר. יש לי חמישה ספרים על שולחן העבודה, ואני קוראת כמה במקביל, כולם בנושאים שונים ובשפות שונות, עברית, רוסית ואנגלית. נשים חייבות להמשיך ללמוד תוך כדי גידול הילדים, אחרת הראש שלהן יהיה מלא רק בחיתולים ותוכניות לילדים. גם לי הייתה תקופה כזו וזה ממש לא מומלץ".
חופשות, איתם או בלעדיהם?
"אין כמעט חופשות בלי הילדים. נסעתי כמה פעמים לבד והיה לי חסר. בזכותם אני מגיעה למקומות נורא יפים בישראל. בדרך כלל אנחנו חוזרים לישון בבית, כי זו הפקה נורא מסובכת לעשות איתם לילה איפשהו. עכשיו יוסי לקח שלושה מהילדים לאמא שלי ברוסיה, אז אני בחופש, נשארתי רק עם חמישה. זה מצחיק, אבל לפעמים יוסי לוקח כמה מהילדים ואומר לי: 'טוב, עכשיו תנוחי'. הכל יחסי, אבל זו באמת מנוחה בשבילי".
טלוויזיה, אויב או מושיע?
"אנחנו מקפידים שהם לא יראו הרבה טלוויזיה, אבל מגיל צעיר אני משתדלת שהם יראו סרטים איכותיים שאני גדלתי עליהם, סרטים מצוירים מרוסיה כדי שיילמדו את הרוסית והאנגלית, זה עניין חינוכי והם לומדים".
כמה ילדים את מתכננת?
"אין לי תשובה על זה. אני רוצה מאוד עוד ועדיף תאומים, כדי שזה יהיה במכה אחת. תינוקות זה משהו מדהים. בזמן שאני מדברת איתך אני מחזיקה תינוק על הידיים, והתמימות הזו מביאה לנו כל פעם אנרגיות טובות לבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
