ויוה לה וינה: ביקור מפתיע בבירה האוסטרית
וינה היא כבר מזמן לא רק יעד מועדף לחובבי שטרודל ותרבות. רחבות ריקודים נוטפות זיעה, נהרות יין משובח וחוות שהוסבו למסעדות הופכות אותה לבירה אירופית נחשקת. ואף מילה על מוצרט
הדו-קוטביות חגגה ברחובות: יום אחד זרחה שמש והטמפרטורה הגיעה ל-28 מעלות ולמחרת ירד גשם במשך שעות. את הירוק העז של הדשאים הם מרוויחים בכבוד. ולא רק אותו.
ב-15-10 השנים האחרונות הצליחה וינה לשבור את תדמיתה - אבן שואבת לתיירים מבוגרים שמעריצים מוצרט ואופרות. כיום וינה היא עיר קוסמופוליטית, המציעה בילויים נחשקים גם לצעירים. רק החודש נפתח במרתף מלון הילטון בעיר מועדון ריקודים בשם The Box, ותורים ארוכים כבר משתרכים אליו מול סלקטורים קשוחים. אנחנו הגענו לשם סמוך לחצות. בשתיים בלילה עוד נהרו אנשים פנימה, אל תוך מערבולת צפופה של רוקדים ומוזיקה מהאייטיז בעיבודים מעודכנים מתובלים בטרנס.
ויש גם מה שמכונה בשפת המקום "הויריגן". מדובר במסעדות הממוקמות בבתי חווה עתיקים מהמאה ה-17. לדברי המקומיים, כל וינאי מבקר לפחות פעם בשבוע באחת מכמאה מסעדות מסוג זה. הויריגן הוא גם המקום שבו שותים את היין הראשון של השנה. רק בווינה יש 380 ייננים.
מסורת ההויריגן התחילה ב-1684 בעקבות אסון טבע. חרקים שהגיעו עם הרוח מארצות הברית חיסלו לחקלאים חלק ניכר מהיבול והם נקלעו למצוקה כלכלית. הקיסר פרנץ יוזף השני, שהיה רגיש לנתיניו, רצה לעזור לייננים ולחקלאים אחרים וחוקק חוק שהתיר להם למכור את מרכולתם ישירות לצרכנים ללא תיווך וללא מס.
התנאי היה שלחקלאי מותר למכור בביתו רק תוצרת עצמית שלו: יינות, גבינות, לחמים, פירות ועוד.
בינתיים המשבר חלף, אך המנהג המבורך נשאר. למעט עניין המסים. עד היום, כשנכנסים לכפר, אפשר למצוא בכניסה אליו שלט שמפנה לאיכר, וניתן לראות בתי חווה שעל השער שלהם תלוי פנס עם אור בצבע ירוק, שמסמן שיש יין ראשון מתוצרת ביתית למכירה.
אנחנו ביקרנו בחוות "מאייר", שנמצאת במחוז ה-19 היוקרתי של וינה. שם, בחצר גדולה, מתחת לגפנים המטפסות על פרגולות, ניצבים עשרות שולחנות אוכל כפריים שרק מחכים למשפחות וינאיות לבוא ולהתענג על ברווז צלוי ושאר מאכלים טיפוסיים.
ברוח זו, האוכל מוגש בצורה עממית: על כל שולחן מציבים מגשים עמוסים שפע של בשרים, תפוחי אדמה, כדורי בצק גדולים מעין קניידלך מועשרים בבצל מטוגן, מגשי גבינות מצוינות לצד נקניקים מסוגים רבים וכמובן לחם ביתי (לא מומלץ לשומרי כשרות).
מתחת למסעדה, במרתף החווה, מצוי מרתף יינות עתיק. יש סיבה טובה לכך: החווה מייצרת כ-150 ליטר יין בשנה מענבים הנבצרים מכרמים שמשתרעים על פני 520 דונם.
כיום מייצרים בחוות מאייר, בין היתר, יין ריזלינג,
האווירה במקום הייתה תוססת ונעימה ותרמו לזה גם המלצריות וחלק מהאורחים, שלבשו בגדים מסורתיים. כאן המקום לציין, שאם רואים אוסטרים ברחוב לובשים בגדים מסורתיים, זה לא אומר שמשרד התיירות משלם להם או שהם מקדמים מכירות למוצר כלשהו.
חלק מהמקומיים פשוט ממשיכים ללבוש בגדים מסורתיים גם ביום יום ולא נדיר לראות (במיוחד בכפרים אך גם בערים) נשים בשמלות מקסי ארוכות וצבעוניות וגברים משופמים בשורטס עם שלייקס ומקטרת. אם אתם בטירול, אז גם עם כובע טירולי מקושט בנוצה.
וינה גדלה פי ארבעה מאז שהוקמה בימי הביניים, והיא מחולקת ל"טבעות" הולכות ומתרחבות, כאשר הפנימית היא העיר העתיקה המקורית, שאמנם השתנתה עם השנים, אך הסמטאות נשארו צרות ומרוצפות באבנים.
הווינאים מתגאים בכך שהיו הראשונים באירופה להמציא את בתי השימוש הציבוריים. תשכחו מכל מה שאתם יודעים על שירותים ציבוריים באלנבי. תרדו במדרגות, במקום הכי מרכזי בעיר, לא רחוק מהקתדרלה, ושם, באמצע מדרחוב קניות הומה, תראו גרם מדרגות שיורד מהרחוב לתוך השירותים והמרחצאות שעוצבו על ידי האדריכל אדולף לוס.
העיר גם מלאה בבתי קפה/קונדיטוריות שכמה מהם נושאים על גבם מסורת של 200 שנה, והמלצריות אכן לבושות בבגדים מאז. כך למשל ה"דמל", או ה"גריינשטיידל" ו"הצנטרל" שפרויד נהג לשבת בו.
בווינה הפכו בתי הקפה שנוסדו במאה ה-18 וה-19 למקום מפגש לאנשי הבוהמה. אינטלקטואלים, סופרים ומוזיקאים שחיפשו מקום להיפגש (הבתים באותה תקופה היו קטנים וחלקם אף הסריחו בהעדר מערכת ביוב) מצאו מקלט בבתי הקפה המחוממים.
כיום בבתי הקפה ניתן למצוא סוגי קפה רבים ולמעלה מ-30 דרכים להכין אותו. למי שמקבל שיכרון חושים מריח ספרים ישנים כדאי להגיע לספרייה הלאומית של וינה. כבר בכניסה עוטף אותך "ריח של חוכמה". שם מחכים לכם אינספור טקסטים: החל בכתבי יד עתיקים, דרך ספרים שבחלקם ניתן לדפדף רק בכפפות מיוחדות ובחלקם בכלל אין לגעת, ועד לעיתונים יומיים מכל התקופות.
כל עבודת מאסטר או דוקטורט שנכתבת באוסטריה מחויבת בעותק לספרייה זו. במאה ה-19 יהודים היוו 10 אחוז מאוכלוסיית וינה ולכן ניתן למצוא גם כתבי יד רבים בעברית. בכלל, בני דת משה הותירו פה מסורת ארוכה: בסלנג של הערים המרכזיות באוסטריה ניתן למצוא גם מילים בעברית וביידיש. האוסטרים למשל משתמשים בשפתם במילים "משפוחה" למשפחה, "צורס" לצרות.
בן הדוד של הקיסר פרנץ יוזף הביא לספרייה במחצית השנייה של המאה ה-19 פפירוסים מקוריים ממצרים. הוא נתקל בהם ממש במקרה, כאשר כפריים מצרים עטפו לו פסלים שרכש ב"דפים שמצאו במדבר" לדבריהם. הוא הציץ ונפגע. מיד רכש מהם את כל חומרי העטיפה שהיו ברשותם וכעת הם מוצגים בספרייה.
ועוד משהו: אם מתחשק לכם להגיד שאתם גרים בארמון ולא לשקר, וינה היא המקום. ארמון הופבורג באזור הסיטי, ליד בית העירייה ומבני ציבור מפוארים אחרים, מציע דירות להשכרה (חלקן בדמי מפתח). מדובר בדירות קטנות של שניים-שלושה חדרים, ששימשו בעבר את המשרתים, אך חלונותיהם פונים לכיכר העיר, לפארקים ירוקים ולפסלים גדולים ידועים. הבעיה: קומה חמישית ושישית בלי מעלית.
הפועלים בווינה אוהבים את הבניינים העתיקים מהמאות ה-17 וה-18 ובמיוחד את הקתדרלה הגדולה והמפוארת שלהם. לולא היא והצורך לנקות אותה כל הזמן הם לא היו שורדים את המיתון האחרון. "כל עוד יש קתדרלות לנקות", אמר אחד מהם, "תמיד תהיה עבודה".
הכותבת הייתה אורחת אוסטריאן איירליינס ומשרד התיירות האוסטרי.
ארמון שנברון (מזרקה יפה) - במאה ה־ 16 גילה הקיסר מתיאס מעיין נובע בזמן ציד ביער, הוא הוקסם מהפינה היפה ובנה ביתן קטן במקום. כשפלשו הטורקים ב-,1638 נשרף המבנה וכעבור 12 שנה בנה האדריכל והמהנדס של הקיסרות יוהן ברנרד פישר פון ארלך את הארמון במקום.
הארמון נצבע בצבע צהוב - הצבע האהוב על מריה תרזה הקיסרית. ארמון הקיץ של המלוכה ההאבסבורגית מרוחק קצת ממרכז העיר, אך זהו אחד מהארמונות היפים שחובה לבקר בהם ולראות את אחד משיאי אדריכלות הרוקוקו, הגודל העצום של הארמון והגנים המרהיבים והמטופחים מרשימים באופן מיוחד.
בארמון כ-1,400 חדרים, אך אפשר לבקר רק ב-40 מהם! אם אתם מבקרים עם ילדים (וגם אם לא)מומלץ לבקר בגן החיות העתיק וכן במוזיאון הכרכרות שנמצאים במקום. אפשר להגיע באוטובוס קו 58 או בחשמלית U4.
הגלגל ענק וינר ריזנראד - הגלגל הענק, סמלה של וינה, נמצא באזור הפראטר שהיה בעבר אזור הציד של הקיסרים. קוטרו כ-65 מטרים וסיבוב עליו אורך כעשר דקות, ממנו רואים את עיר הוואלסים המרהיבה ביופיה. הגלגל נמצא בתוך פארק ,PRATER הכולל כ-200 מתקני שעשועים, מסעדות, משחקי מזל וכו.' ניתן להגיע עם התחתית U1 ,U2.
מוזיאון ימי - Haus des Meeres המוזיאון הוא אקווריום גדול שנמצא בתוך מבנה בטון ענק ששימש לשיגור טילים ואש נגד תקיפת מטוסים בימי מלחמת העולם השנייה. שם אפשר לחזות ביותר מ-3,000 בעלי חיים ימיים וכן בעלי חיים נוספים: נחשים, ציפורים וקופיפים קטנים שרצים חופשי בין המבקרים בבית טרופי בתוך המבנה. מגג המבנה ניתן לראות נוף מרהיב של העיר כולה. הגעה בתחתית U3 עד Neubaugasse או בקוי אוטובוס מס' ,A13 ,A57 ,A14 עד בית Haus des Meeres ברובע השישי
קתדרלת סן סטפן - בלב העיר העתיקה רואים מבנה גותי יפהפה, שנבנה לכבוד סטפן, מלכה הראשון של הונגריה (1038-1000) מומלץ לבקר ואף לטפס כ-300 מדרגות (או במעלית) ולצפות בנוף המדהים שנשקף מהגג על העיר. למבנה שני מגדלים, הדרומי מתנשא לגובה של 137 מ' והמגדל הצפוני - מגדל הפעמונים ממנו נשקף הנוף המדהים. במקום נמצא גם המוזיאון לתולדות הקתדרלה שנהרסה במלחמת העולם השנייה ושופצה אחר כך. בחוץ, לצד הקתדרלה, יש אפשרות לחוות את וינה המדהימה. תוכלו לשכור כרכרה רתומה לסוסים ולערוך סיבוב סביב "הרינג" - השדרה המפוארת של וינה. ניתן להגיע לקתדרלה עם התחתית U1 ,U3
שוק נאש - שוק אוכל חמוד במיוחד, הנקרא .Nasche Markt מדובר במקום ססגוני עם מבחר פירות מכל העולם, חנויות אוריינטליות, מעדניות מזרחיות ואף כשרות וסניף של רשת נורד סי (פירות הים) השוק נעים לטיול בכל ימות השבוע ובשבת הופך לשוק פשפשים מאתגר ורציני. פשפוש נעים. ,Flohmarkt ניתן להגיע בתחתית U4.
באדיבות נתור מקבוצת ישראייר
נא להמתין לטעינת התגובות
