אלוהים, תעשה לי ילד
ניסים אמון תוהה מדוע אלוהים הוא רווק ערירי חסר יצר מיני ושוכן בדד. ולמה, בכל מקום שבו התקבל האל הזה, התוצאה היא התדרדרות מעמד הנשים? ואיך זה שבתי הכנסת של דתות המזרח מלאים תמונות עסיסיות מהחיים, ואצלנו כל מה שקשור למין ואהבה מייד מזכיר חטאים?
השינוי התחיל יום אחד, כשהופיע נביא מסתורי בעיר בבל והביא עמו את הבשורה הגדולה ביותר בחשיבה הדתית שידעה האנושות אי פעם. שמו של האיש, מבשר הבשורה, נמחק לחלוטין ונעלם מהזיכרון האנושי, אבל התגלית החדשה חוללה מהפך שעיצב בתוך זמן קצר יחסית את התרבות המערבית והשפיע ללא דרך חזרה על בני האדם בעולם כולו. האמונה שהביא האיש הזה, לפני שלושת אלפים ושבע מאות שנה, מהדהדת כיום חזק מתמיד, ומספר מאמיניה עדיין גדל בהתמדה.
יש הטוענים שהאיש הוא זה שהמציא את אלוהים, אחרים מאמינים שהוא היה רק נביא, שליח מלמעלה שגילה לבני-האדם שיש אלוהים בשמים, אבל דבר אחד בטוח: מאותו היום בו כבש האל הזכר את השמיים הרוחניים של בני האדם, מערכת היחסים שבין נשים וגברים קיבלה תפנית חדשה ומאד משמעותית. אפשר גם לומר שמי שנפגע מהחידוש הדתי הזה היו ללא ספק הנשים.
משך מאתיים אלף שנה התקדם הגזע שלנו בצעדים מהירים, מאפריקה החמה אל התקופה הדיגיטלית ומסעות בחלל. זה היה מסע ארוך ומלא קשיים, בהתחשב בעובדה שרק לפני 50 אלף שנה השתלטנו על האש והפכנו אותה לדבר שימושי; שרק לפני עשרת אלפים התחיל העידן החקלאי; ושרק לפני שמונת אלפי שנה המצאנו לבני חימר שמייבשים בשמש, ורק אז אפשר היה לצאת מהמערות ולהתחיל לבנות כפרים.
לפני 6000 שנה כבר היו ערים קטנות, אחר כך בא הדפוס והכסף ולפני 3700 שנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, ההנהלה השמימית עברה לידיים של אלוהים זכר. עד אז, תמיד האמינו האנשים שאלה נקבה היא אם העולם. טבעי היה להאמין שאלה היא שנתנה חיים ופריון לאדם ולאדמה, עד שבא הנביא המסתורי וסיפר שאל בודד רצח את האלה והפך לשליט המוחלט של כל מה שיש והיה.
אנשי בבל העתיקה התרשמו עמוקות מהאל החדש, ונתנו לו מקום של כבוד בפנתיאון העל-טבעי. הם אימצו מרצון את האל העליון. אל שופט, מלחמתי באופיו. אל רב עוצמה, רווק לחלוטין, שוכן בדד. אל נטול יצר מיני, אל שהוא כל יכול.
הם קראו לאל מורדוך, "אל
האישה, לפי התפיסה הבבלית החדשה, היא בעייתית במהותה והיא מקור קוסמי לחוסר משמעת וסדר. לשם השוואה היסטורית, בתרבות ההודית מאותה התקופה, האלים מתאחדים עם בנות זוגם האלות, אוהבים אותן ומלמדים אותן מדיטציה. אבל מורדוך מעדיף פתרון מיידי יותר ובוחר פשוט לערוף לה את הראש.
הסיפור הזה אינו על ההיסטוריה הדתית, אלא על מערכות היחסים שבין הגברים והנשים. הם אוהבים ומענים, מפתים ומעצבנים אחד את השני כבר עשרות אלפי שנים. בחיים של חוסר יציבות, המאבק העיקרי תמיד היה על שליטה. במסכת מאבקי השליטה בין המינים, נחלו הנשים תבוסה קשה לפני פחות מארבעת אלפי שנים, כשהגברים החליטו שיש אלוהים אחד, וכי האלוהים הזה הוא משלהם.
האל הבודד נדד עם אברהם אבינו מבבל למזרח התיכון, שם, תוך זמן קצר מאד נאסר על העם לעבוד אלים אחרים. הפיתוח הישראלי, לפיו יש אל אחד בלבד וכל שאר האלים הם שקר וכזב, נולד מאוחר יותר, וממנו צמחו שלוש הדתות הגדולות של המערב. בשלושתן האל, שקיבל דמות של אב, התחבר יותר אל בניו מאשר אל בנותיו. הנביאים והכוהנים היו ברובם המוחלט זכרים. בולט המצב במיוחד בנצרות, כיום הדת הגדולה מכולן, שם מאמינים בשילוש הקדוש: האב, הבן ורוח הקודש – שלושתם זכרים.
בכתבים הקדושים של שלוש הדתות, מתייחסים לאישה כאל רכוש, שוקלים את ערכה בעזים ובכבשים, קונים אותה בכסף או עובדים תמורתה מספר שנים. לטובת דיכוי תפיסת הזוגיות המקודשת כערך רוחני וכמקור לשלמות, הגדיל לעשות הנביא מוחמד שהיו לו תשע נשים חוקיות ופילגש נוצרית קופטית בנוסף.
בהודו של אותה התקופה, קיבלו האנשים ישירות מהאלים את העובדה שהזוגיות היא מפתח להרמוניה. ועד היום, למעשה, יש במזרח ריבוי של אלים ואלות, אלילים ואלילות, אבל אין במזרח אל עליון שוכן בדד, בכל המדינות שממזרח לפקיסטאן ועד ים יפן. החריגה היחידה במזרח היא הפיליפינים, שם מיסיונרים ספרדים המירו את כולם בכוח לנצרות לפני 400 שנה.
במקביל, החל מעמד האישה להתדרדר במהירות רבה במקום נוסף בעולם: סין אימצה את תורתו של קונפוציוס, שהוריד את האישה לתחתית מעמד הפועלים. קונפוציוס טען שעל האישה לציית באופן אוטומטי לאביה, לאחיה הגדול ויותר מאוחר - לבעלה. מרבית זכויותיהן של הנשים נשללו מהן. ההגמוניה המוחלטת הייתה גברית, והסודות העתיקים של אומנות הזוגיות והאהבה ירדו למחתרת ארוכה, במקדשים המבודדים של ה"טאו" וה"טנטרה".
האשראמים ההודיים מלאים בפסלים של אלות חשופות חזה בכל פינה, חלקן עם אלים בתנוחות הקאמה-סוטרה. בעיר המקדשים קג'ורהו ממש רואים אורגיות נועזות, מצוירות על גבי קירות המקדשים. במקדשי האל שיווה, יש פסל אבן גדול של עמוד אבן עגול וארוך, הנעוץ בתוך קימור של אבן בשרנית עם חריץ.
בכל המנזרים הטיבטיים יש ציור של אישה עירומה, הכרוכה בעמידה על דמותו של מהאקאל, האל המגן. ובתפילה הטיבטית מחזיקים ביד ימין דורג'ה מוארך וביד שמאל פעמון חלול, סמל להרמוניה בין הזכר לנקבה. במקדשי השינטו ביפן יש דמות איבר מין גברי מגולפת בעץ, סימן וסמל לפריון. וסין הביאה לנו את הסמל הידוע של היין-יאנג.
בכל מוזיאון לאומנות במזרח יש ציורי אהבה ותמונות של נסיכות מופשלות שמלה, פושקות רגליים בלי בושה בנדנדה בגן, על כרית בחדר, על עץ בחצר או לאור שקיעה, מלוות במאהבים אתלטיים בתנוחות מעוררות השראה. כשהייתי ביפן הופתעתי לגלות שלנזירי הזן מותר להתחתן, ועם הזמן גיליתי שלרבים מבין נזירי הזן בקוריאה יש מאהבות.
הרוחניות במזרח סרוגה בסימבולים מיניים של איחוד זכר ונקבה, ויום אחד פתאום נזכרתי שלא ראיתי כלום על נושא אומנות האהבה כאן, אצלנו, בתרבות עם התורה. אין אומנות יודאיקה של אברך חסון חומד באשתו אדומת השפתיים על נדנדה בבוסתן; אין רבנים הלוקחים מנוחה מלימוד המשניות, ומניחים ראש עייף על חזה שופע כדי לקבל ליטוף של חום ואהבה; אין חגיגות אהבה ואקסטזה של מגע בלילות ארוכים של ירח מלא.
גדול המעצבים של היהדות המודרנית, רבי עקיבא, עשה ארבעים שנה של רוחניות הרחק מאד מאשתו רחל. בתי הכנסת של דתות המזרח מלאים תמונות מהחיים, בתי הכנסת שלנו הם יותר קרים ופחות צבעוניים. אצלנו קצת מפחדים מאלוהים, וכל מה שקשור למין ואהבה מייד מזכיר חטאים.
ניסים אמון, מורה לתורות המזרח וזן-מאסטר, יהיה אורח הכבוד של פסטיבל SPIRIT לקולנוע רוחניוירצה ביום עיון בנושא "אדם ואלוהים - הקשר המשפחתי", שיכלול את הקרנת הסרט "או, אלוהים שלי". יום שישי 11.9.09 10.00-12.00 סינמטק ת"א.
נא להמתין לטעינת התגובות
