מה שנחוץ לרווקה: ליאת בר און על ליאת בר און
כשליאת בר און התחילה לצלם את עצמה לסדרה "מחוברות" היא הייתה מיואשת מגברים, מדייטים ומקילוגרמים עודפים וגרה בדירה "מזעזעת" בגבעתיים. שמונה חודשים אחרי היא מאוהבת בבחור בן ,23 רזה בשמונה ק"ג, חיה בתל אביב ומתמודדת עם היותה הרווקה הכי מדוברת בארץ
"הלכתי על היצירה הכי גדולה שיכולתי לברוא מתוך החיים הפשוטים והרגילים שלי. אל תשכחו לאהוב אותי מכל סיבה ולשנוא אותי מסיבה טובה"
(מתוך "הדודה מלכה," הבלוג של ליאת בר-און)
ליאת בר-און לא ממש יודעת איך להתמודד עם הבאזז ההיסטרי סביב הסדרה "מחוברות" שבכיכובה. כשעוצרים אותה ברחוב ושואלים אם היא זאת מהטלוויזיה, היא עונה שלא. בפרמיירה הזוהרת היא הלכה לאיבוד: "את מכירה את זה שאת מתחתנת ואת לא זוכרת שום דבר, וכל מה שאת רוצה זה שיניחו לך," היא מתארת את ההרגשה. גברים שולחים לה מסרים באינטרנט, אומרים שראו אותה בתוכנית, שהיא יפה, שהיו רוצים להיפגש איתה, אבל היא לא טורחת לענות. הכוכבות שנחתה עליה טרם הופנמה, וספק אם תופנם אי פעם. מתחת למעטה הנועזות, בר-און היא כמו המועקה מהשיר של "אבטיפוס," שזועקת "אני לא מספיק טובה".
"מחוברות," שעלתה לשידור לפני כחודשיים ב"הוט," היא פרי יצירתם של הבמאי דורון צברי והמפיק רם לנדס, ומבוססת על חייהן של חמש נשים: בר-און, העיתונאית דנה ספקטור, בעלת הטור והסופרת מירי חנוך, הבלוגרית אליזרין וייסברג (זרובבלה) והנערה בת ה16- חנה רטינוב. הגיבורות מצלמות את חייהן במטבח (המבולגן עד אימה,( בחדר האמבטיה (עם משחת שיניים בפה,( במכונית (בזמן ריב) ובמיטה (לפני או אחרי סקס.( צופי הסדרה מגבשים עליהן עמדה: אוהבים או סולדים, מזדהים, או מודים לאלוהים שאף אחד לא רואה אותם מצולמים כך.
בר-און מתפקדת בחמישייה על תקן הרווקה התל-אביבית למודת האכזבות. בעוד חודשיים תהיה בת ,37 השאלה אם להביא ילד לעולם רלוונטית מתמיד, ואף על פי כן בר-און מסרבת להיכנע. יום יבוא, והוא נראה קרוב מתמיד, וגם היא, גרושה בלי ילדים, קיבוצניקית לשעבר שעברה לעיר הגדולה, תזכה לפרק ב' מוצלח, ממש כמו חברתה לתוכנית, מירי חנוך.
החצובה עומדת בפינת דירתה השכורה של בר-און, המצלמה בתיק בהיכון. חמש המחוברות עדיין לא סיימו לצלם את חייהן, והסוף אינו ידוע אפילו לבמאי צברי, שמושך בחוטים. "הסדרה הזאת זה ה'בטיפול' של הדוקו ריאליטי," מתלהבת בר-און. "יש באזז מטורף, כולם מדברים על זה. הייתי בטוחה שיתקעו את זה באחת-עשרה וחצי בלילה, מי יראה את זה."?
- איך הגעת לסדרה בכלל?
"מה שקרה זה שבינואר, אאוט אוף דה בלו, ביום היחיד שהצלחתי לישון אחרי תשע בבוקר כי בדרך כלל אני קמה כפנתרה בשש וחצי, צלצל הטלפון. 'שלום ליאת, מדבר דורון צברי, אולי את מכירה אותי.' אמרתי 'לא, מצטערת.' הוא אמר שהוא רוצה שאבוא לאולפני הרצליה לראיון, והייתי בטוחה שהוא רוצה אותי בתור כותבת לאיזו סדרה. אני כולי מתרגמת סרטים לטלוויזיה, היה לי בלוג, טור פה, טור שם. נכנסתי לראיון, דורון ורם לנדס הסבירו לי את הקונספט. חשבתי שזה משהו קטן ומפגר, ואני רגילה מהעיתונות שאני עושה הכל בהתנדבות, הייתי בטוחה שזה כלום, אז אמרתי, וואלה בסדר.
"עשינו את הפיילוט, ומה שנכנס לפרק הראשון זה שבחור מבריז לי. מאז התחלתי לצלם, ולפעמים הייתי מיואשת כי לא היה מה. הייתי בתקופת יובש עם בחורים, לא רציתי לצאת לדייטים, חודשים של תעזבו אותי. כשהתחלתי לצלם הייתי שמונה קילו יותר מעכשיו, גרתי בגבעתיים בדירה מזעזעת, וכל החיים שלי היו בחחח. עם הסדרה וההיכרות עם דורון דברים התחילו לזוז. זה כמו שיהיה לך קואוצ'ר. דורון דחף אותי ללכת עם הלב, היו מלא חיכוכים ומריבות, כמו בן זוג בלי סקס. הבנאדם יודע כל מה שאת עושה, אומר לך לאן ללכת, לאן לחזור, צלמי את זה, אל תצלמי את זה. הוא ממש נכנס לך לחיים, אבל בקטע טוב. אחרי שמונה חודשים של צילומים מצאתי את עצמי יותר רזה, גרה בתל-אביב בדירה מגניבה ומאוהבת".
צברי הגיע לבר-און לאחר שהבלוג שלה, "הדודה מלכה," הוכתר בגיליון "גלובס" של ינואר 2009 כבלוג הטוב בישראל. ברשימת
"ליאת היא אדם פסימי, שיוצא מהנחה שיצר לב האדם רע מנעוריו," אומר צברי. "אני בדיוק ההפך, תמיד אופטימי ואף פעם לא ציני. זו גם הייתה הבעיה בדייטים שלה, לא הייתה לה אמונה. אמרתי לה, אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה האהבה תבוא. מעכשיו אני יועץ הדייטים שלך, ובדרך כלל מה שאגיד לך לעשות יהיה הפוך ממה שתחשבי. נתתי לה את הספר 'שנת הכן,' להעביר את המסר שאם היא רוצה שיקרו לה דברים, היא צריכה להיפתח."
- מה היה קורה אם הייתם נפגשים בנסיבות אחרות?
"לא היה קורה בינינו כלום, כי היא הייתה מלאת פחדים."
"אנשים אוהבים לראות אנשים אחרים ממורמרים. גם אני אוהבת לראות נשים נשואות ממורמרות. אני רווקה מסכנה שרוצה להתחתן, אז אני אוהבת לראות נשים שסוף סוף מצאו את הגבר והביאו ילדים, מתבכיינות, הו הו, החיים שלי קשים. הייתי נשואה, היו לי מערכות יחסים, אני זוכרת איך זה, ואני שמחה שאני לא שם לפעמים. כשאני יושבת ומתבאסת מזה שלבחור לא בא היום, וסתם חיכיתי, אני נזכרת שכבר הייתי בסיפור הזה. את יודעת, אני כבר לא ילדה, ואני מאוד רוצה להתמסד, אבל אני לא. תכלס, אם הייתי רוצה ילד, כבר הייתי עושה אותו."
בר-און נישאה בגיל 24 למתנדב שהכירה בקיבוץ שלה. "הייתי איתו שנתיים, ואחרי שמונה חודשים התחתנו בגלל שנסענו לאנגליה ונגמרה לי הוויזה. כשאת נמצאת חודשיים בלונדון ואת מטפסת על הקירות מרוב בדידות וקור, הקיבוץ פתאום נראה המקום הכי מדהים בעולם. אז חזרנו לקיבוץ וקיבלנו דירה, לא צריך לשלם על כלום, הקיבוץ עדיין לא היה מופרט, חיינו כמו קינגים. אבל אני, אין מה לעשות, רציתי לעבור לעיר, התווכחנו על זה, עד שנשברתי וחתכתי.
"תשמעי, היינו כל כך צעירים, אני לא מסתכלת עליו כעל הגרוש שלי, זה יותר אקס מיתולוגי. אני כל הזמן אומרת שאני רווקה, וכל החברים שלי אומרים לי, 'תגידי שאת גרושה, זה מעלה את המניות שלך, מישהו רצה אותך פעם.' זה אחד החוקים הבלתי כתובים של הרווקות. בגדול, בחורה בגילי, עדיף שתהיה לה מערכת רצינית ברזומה. גם אני לא רוצה לצאת עכשיו עם בחור בן 40 שבחיים לא הייתה לו מערכת יחסים רצינית. מירי חנוך אומרת בסדרה שאחרי שסיימת את פרק א,' עם כל המלחמות והמריבות, פרק ב' הוא כמו איזה בית מרגוע: רבים, אבל כבר לא עושים מזה עניין, את כבר עייפה. ככה אני מרגישה עכשיו. רבתי עם חיי הרווקות כל כך הרבה, שדי."
פרק הרווקות ההוללת בחייה של בר-און החל לאחר שעזבה את הקיבוץ בגיל ,26 "גרושה טרייה, מבואסת תחת שהנישואים לא הצליחו. לא הכרתי פה נפש חיה. בשנתיים הראשונות הייתי בנאדם כל כך בודד. ישבתי בבית שעות, תרגמתי דברים, ההיי-לייט של היום היה ללכת לסופר. לאט לאט הכרתי אנשים דרך ה,ICQ- איבדתי את התמימות של הקיבוצניקית והתחלתי להיות תל-אביבית מרשעת, קוטלת גברים. ככל שאת חסרת ביטחון כרווקה, ככה את יותר קוטלת גברים.
"הקטע של הרווקים זה שאני נורא רוצה אהבה, אבל אני לא מוכן לעבוד בשבילה. אני רוצה שכמו בפרסומות, אני אקום בבוקר ואשה יפה תכין לי סנדוויץ' עם פסטרמה ומיץ, ואני אגיד לה, אוי את כל כך יפה, ואז היא תמצוץ לי, ואני אגמור ממש בקלות ואלך להתקלח. אני מוקפת רווקים, כולם חתיכים ויפות, כולם בסדר, אף אחד לא מוצא. פעם בשנה יש איזה מישהו שסוף סוף יש לו מערכת יחסים, ואז הוא נכנס לסרטים ונהיה ממורמר. וכמו שהגבר רוצה אשה יפה, נשים רוצות גבר עם כסף. רווק בתל-אביב שאין לו עבודה ואין לו אוטו, יכול לחפש את החברים שלו.
"בבקשה אל תעשי אותי מרשעת, יצאתי עם כמה בחורים כאלה, כי אמרתי, יאללה בסדר, אולי הוא נחמד, אולי הוא ייתן לי ביטחון ואהבה, אבל אז את יוצאת איתו לדייט והוא מתקמצן לשלם על הבירה שלך. אני לא הרווקה היחידה שהיא ממורמרת וכועסת ולמה לי זה קרה, ואיך כל האנשים האלה הצליחו למצוא בני זוג, מה הם עשו שאני לא? את יודעת, אחרי הגירושים הגעתי לעיר והייתי בטוחה שתוך חמש דקות אני מתמלאת הצעות. יש פה מלא בחורים, מלא."
את חיי הרווקות היא משווה לתרבות הג'ינס: "כשאת נכנסת לחנות ויש בה 900 ג'ינסים, לא משנה כמה הג'ינס ייראה עלייך טוב, תמיד תחשבי שהג'ינס שלא מדדת בטוח נראה עלייך יותר טוב. ככה עוברות שנים, ואת מוצאת את עצמך בגיל 36 דופקת את הראש בקיר ושואלת מה השתבש. אנחנו לא יודעים לעשות סטופ ולקבל בנאדם כמו שהוא. לא משנה מי ייפול עלינו, תמיד נרצה יותר. אם הוא חתיך וחמוד אין לו אוטו, אם יש לו אוטו הוא לא חתיך וחמוד, ואם הוא חתיך חמוד ויש לו אוטו, אז האוזניים שלו גדולות מדי וההורים שלו משוגעים."
- היית עם הרבה גברים?
"אני חושבת שכל רווק שנמצא עשר שנים ברווקות בתל-אביב, יש לו רזומה של לפחות פעם בחודשיים, במקרה המתנזר. תעשי חישוב. בסוף את יושבת עם עצמך ואומרת, מה זה המספרים האלה? בין גיל 27 עד 29 היו לי מלא דייטים והיה לי מצב רוח טוב. בגיל 30 זה כבר מתחיל להעיק, אז ההידרדרות מתחילה. את מתחילה לצאת לדייטים בעצבים. מי אתה, מי המשפחה שלך, מה אתה עושה, כמה כסף יש לך בבנק. עד שבגיל 34 תפסתי מה אני עושה והשינוי התחיל.
"תקשיבי, חיי מין ברווקות, כשאת עושה אותם מספיק זמן, זה בדיוק כמו חיי מין של נשואים. הכל אותו דבר. אין ריגושים. וזה לא משנה שמתחלפים האנשים. דייט ראשון, שיחה על עצמך, נשיקה, מזמוזים. דייט שני, עוד שיחה, קצת להשתכר, שוכבים. דייט שלישי, מי מסמס ראשון, מה אמרנו, מה הוא חושב. דייט רביעי הכל מתפוצץ. סרט נע. כמו בנישואים, מור אוף דה סיים. אתם, הנשואים, חושבים שאנחנו כל כך עושים חיים, אבל זו עבודה וזה קשה. יצא לי לפגוש בחורים מגעילים. בחור שאמר לי 'אני לא בא לקחת אותך, כי אני לא מכניס לאוטו בחורות שאני לא מכיר.' בחור שאחרי דייט לקח אותי הביתה, והיה פקק, והוא אמר, 'תרדי, קחי מונית.' סיפרתי את זה לידיד שלי, והוא הלך והשתין לו ליד הדלת."
- תתחתני עם המשתין!
"אז זהו, כשבא גבר שבאמת רוצה לאהוב אותך, אז ברור שהוא חנון מדי, ובא לך לירות לעצמך בראש. כשאומרים תפסיקי לחפש, רק אז תמצאי, זה בולשיט. מי שלא מחפש, לא מוצא. אבל אם אין לך את התמימות של להגיד 'וואלה אני יכולה לתת צ'אנס,' גם אם חטפתי מכות מפה ועד להודעה חדשה - לא תוכלי לקיים מערכת יחסים."
בר-און נולדה וגדלה בקיבוץ אל רום שברמת הגולן. היא הבכורה במשפחה בת ארבעה ילדים - יש לה עוד שתי אחיות נשואות עם ילדים ואח שעדיין גר בקיבוץ. ארבעתם גדלו בלינה משותפת. "אני מסרבת לאמץ גישה שמפילה את כל הדפקטים על בית הילדים. הייתה לי ילדות מאושרת," היא חורצת. "יש בי חלק שהוא עדיין הקיבוצניקית היחפה שהולכת בשדות, חולבת עגלים. יש לי פה נעליים של ניין וסט, ואני אלך איתן ברחוב ואיראה תל-אביבית, אבל זו לא אני."
את כישרון הכתיבה גילתה רק בגיל ,31 כשהחלה לכתוב את הבלוג שלה, "הדודה מלכה," ששמו לקוח מהשיר של אהוד בנאי "אביב הגיע." ייתכן שהפריחה המאוחרת שלה קשורה בהיותה הילדה הראשונה של הקיבוץ. הביקור המצולם שלה במקום הפסטורלי מלווה בקריאות הצילו. "משעמם שם, וכולם יודעים שמשעמם שם. מאז שהייתי ילדה רציתי לגור בעיר. לי לא מתאים לגור בקיבוץ ברמת הגולן."
בר-און הפכה לסוג של מומחית לרווקות. מילון הפלצנות התל-אביבית שכתבה הוא אחד המסמכים השנונים שתקראו. בערך "יומ"ו" (יום מורטת,( למשל, מצויה האבחנה הבאה: "מה רע בקצת שערות בפיפי? את מתחפשת לכוכבת פורנו ואחר כך מצפה שהבחור יתייחס אלייך ברצינות? תחליטי."!
אלא שיש משהו גחמני ביחסה לרווקות. לפרקים היא מתארת אותה כלונה פארק ולפרקים כשיעמום אחד גדול, ברירת מחדל. "מה שרווקים לא יודעים זה שהפשרה הכי גדולה זה להיות רווק. הם חושבים, אני צריך להתפשר בשביל להיות נשוי. לא, אתה עכשיו מתפשר. אתה חי חיים לבד, בודדים, מסכנים, מזדיין עם חצי עיר, אתה כבר לא יודע מה זה סקס טוב מרוב שיש לך סטוצים. ותאמיני לי, המושג שרמוטה כבר פשט את הרגל, כי כבר אין כזה דבר בחורה מעל גיל 30 שמחכה שלושה דייטים כדי לשכב. נשבר לך הזין כבר לשחק אותה ענוגה וטהורה. אתה לא רוצה אותי כי שכבתי איתך בפגישה הראשונה? תגיד לי, מי אתה בכלל? לך קח בתולה מבני-ברק."
- דנה ספקטור שטחה ב"מחוברות" את האסטרטגיה שלה בתחילת הקשר עם בעלה, שכללה דווקא משמעת עצמית ואיפוק.
"דנה חברה טובה שלי, אל תסבכי אותי איתה. לפעמים השליטה העצמית של 'לא לאכול את העוגה' עובדת, למרות שאני יותר מתונה ממנה. אני קיבוצניקית, נו, לא עושה עניינים, אבל בואי נגיד שפעם הייתי רוצה כל הזמן להיות עם הבחור, ועכשיו אני יודעת שעדיף לתת ספייס, אז דנה צודקת. אני מודה שהייתי די נודניקית - מרוב שרציתי אהבה, כל בחור שנפל עלי הייתי עושה חשיבה בפאסט פורוורד, מדמיינת איך הוא הולך להיות החתן שלי. אני כבר לא כזאת, תודה לאל, אחרי עבודה עצמית וטיפול פסיכולוגי שאני עוברת כבר שנה וחצי. כשדנה אומרת, 'תגידי לו - אני אראה אותך רק פעמיים בשבוע,' זה לא משחק. כי באמת, כפרה, יש לי חיים משלי."
את ספקטור, אותה היא מגדירה כעוגן שלה, הכירה בר-און אחרי ששמעה מחברה משותפת שהיא קוראת את הבלוג שלה, וכתבה לה מייל. "הצעתי לה להיפגש, ובהתחלה היא לא ענתה לי ואז שלחתי לה עוד מייל, ובסוף נפגשנו. הדבר הראשון שמגלים כשפוגשים את דנה זה שהיא מדהימה. אדיבה, מקסימה. היא מראה בסדרה דברים קשים שקורים לה, ואת חושבת שזה דנה, אבל זה לא נכון, יש בה דברים רכים ומקסימים."
- ואת מבינה למה למרות האהבה הענקית, הילדה המתוקה, הבית היפה והקריירה המשגשגת, לא טוב לה?
"סליחה, כל המיליונרים מאושרים? יש לה את העניינים שלה. את יודעת, הדבר הכי קשה זה להתעמת עם עצמך."
- למי מהבנות הכי התחברת כצופה?
"למירי. מה שמירי אמרה על פרק ב' גרם לי לקנא. אני נורא רוצה שפרק ב' שלי יהיה כמו מערכת היחסים של מירי עם אייל. הם מקבלים אחד את השני בצורה טוטלית, מדברים על הכל. אני מסתכלת קדימה ואני רוצה להיות מירי, רוצה לעשות ילדה מלאכית עם תלתלים עם גבר שיש לו עבודה שהוא אוהב ושלם איתה. זה לא מוריד מדנה, שיש לה גבר של אחד למיליון."
- החברות בינך לבין דנה מבוססת על דמיון ביניכן?
"כשדנה הכירה אותי הייתי בקרשים, והיא מאוד העלתה אותי, כי היא זיהתה בי משהו דומה. מה ששונה הוא שאני נורא אוהבת ילדים. לפני שנה החלטתי שאני עושה בייביסיטר בשביל כסף כיס, וגיליתי שאני מסתדרת טוב עם ילדים. דנה טוענת שאין לה את זה. אני חושבת שהיא אמא נהדרת, אני רואה את המבט שלה בעיניים כשהיא מסתכלת על הבת שלה, שלא תבלבל לי את המוח, היא אמא טובה בדיוק כמו כל האמהות, אבל אני יותר מחבקת, אוהבת את המגע. דנה צריכה את הספייס יותר ממני, לכן גם יותר קל לה העניין של המשמעת עצמית. אני טיפוס שתמיד טיפה יותר רוצה לאכול מהעוגה. תמיד אמרו לי שאני מקרינה סקס. אני מתה שסוף סוף יגידו עלי שאני כוסית. סקסית זו מישהי שהיא סתם דבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
