גם וגם וגם וגם: מורן אטיאס בראיון
זה המוטו של מורן אטיאס, שמסרבת להינעל על אופציה אחת וממשיכה לטרוף את החיים כשהיא מאובזרת בשאפתנות, בקפריזיות ובדעתנות. החיים בסרט דובר אנגלית

כשהרמ"ח שובק, לובש פרצופה הוט קוטור קודר והיא מדברת עם המיני-בר. "אמרתי לעורכת שלך 700 פעם שזה זמן לא טוב", היא מפטירה בכזאת לאות, שההוט קוטור נהיה וינטג'. " אתמול הייתי בחתונה, אני לפני הקפה, עוד שעתיים צילומים, אבל אין זמן, אין, והיא התעקשה-זאת העורכת החמודה שלך".
אל תמהרו להתמרמר על העורכת החמודה שלי. בזכותה אתם עדים למאורע מסעיר בקנה המידה הלח של קוראי "בלייזר": מורן אטיאס בבוקר, ישר מהמיטה. הפריזורה הבוהקת נראית כמו כלכותה ("אני תמיד שוכחת לארוז מברשת שיער"), הבייבי דול המתבקש הוא שמלה פרחונית רחבה) "אני תמיד שוכחת לארוז פיג'מה"), העיניים החתוליות נפוחות משנת יופי ואופי מחייבת ("לוקח לעיניים שלי זמן להיפתח") והמבט הפתייני היחיד שהיא תוקעת הוא בקרואסון חמאה אומלל.
ואפילו בתצורה האנושית העגומה הזאת, נו, היא יפהפייה. "מה לא קורה איתי? ", היא זועקת, ולפתע מתפרצת מהזומבית הרדומה מנחת השעשועונים האיטלקייה החמה. "וואו, זאת התקופה הכי עמוסה, אבל אני לא יכולה לוותר על שום מקום. אני לא רואה את עצמי חיה במקום אחד. לא. גם וגם וגם וגם.

הכי הרבה זמן שאני במקום זה חודש. מכאן אני הולכת לאל-איי לחמישה ימים ונוסעת משם לניו מקסיקו, עובדת שלושה ימים, חוזרת ללוס אנג'לס, חוזרת לניו מקסיקו, חוזרת ללוס אנג'לס, נוסעת לאיטליה, חוזרת לישראל, חוזרת ללוס אנג'לס. אלו שלושת חודשים הבאים". וואו . "את יודעת, הייתה איזושהי תקופה שעשיתי באמת הכול, אבל זה היה בין שתי מדינות, איטליה וישראל. זה מאוד מבלבל, גם מצאתי את עצמי מדברת באיטלקית בתוכנית טלוויזיה פה בישראל".
אוי , זה עבר לך?
"לא, אני שוכחת דברים בשפה, בהחלט. הרבה יותר קל לי לנהל שיחה טבעית בשפה אחרת כרגע. תשע שנים אני לא גרה פה. באיטלקית זה בא לי בוויז'ואלס, אני כבר מציירת מהמוח לפה. גם יש דברים שנאמרים בשפה אחרת בצורה הרבה יותר עניינית וממוקדת. באיטלקית יש הרבה יותר מילים מאשר בעברית, גם באנגלית. עברית זאת שפה ענייה".
אה , חשבתי שבגלל התנ"ך אנחנו בסדר.
"לא. אם היית מבינה נגיד את תוכן הדברים, היית יודעת שהאיטלקית היא שפה מאוד ציורית. כאילו בזמן שאת מדברת את מציירת. מציירת! זה מדהים. סתם דוגמה, ברחבת הריקודים את אומרת 'בראבו!'. כאילו ,'כל הכבוד' זה לא אותו הדבר.
לא קל להיות מורן אטיאס. שש שנים באיטליה ושלוש שנים בארצות הברית הפכו אותה לישות טראנס?אטלנטית מפוצלת-אחת שמדברת ב"לייק", נושמת ב"גרציה" וחושבת חיפה. בגיל 28 היא חולשת על שלוש יבשות, בכולן עוגן צי מגונן של סוכנים, יחצנים, קואוצ'רים ועורכי דין.
אבל יותר מכול, אטיאס היא קונטרול פריק אסרטיבית וחסרת מעצורים, עם צוות איפור-שיער-סטיילינג-צילום מקומי קבוע, ועקשנות שיכולה לחסל מתנחלים. תחשבו ג'יי-לו, רק במרוקאית. "חם. השעה ארבע, בחמש הלכתי! ", היא מכריזה בזמן צילומי השער, ומרוב קרירות, לשנייה נדמה שהזיעה של כולם הפכה לנטיפים. "בואו נתקדם",היא ממשיכה לסנן, "עם כל הכבוד, יש לי גם חיים".

אוהו , ויש לה. באיטליה היא דוגמנית-על, מגישת טלוויזיה, כוכבת קולנוע ופאנליסטית חושנית שמדברת פוליטיקה. "זאת הייתה תקופה כיפית", היא מסכמת, "כי קודם כול זה עם שלא מתנצל על זה שהם סקסיים ופלרטטנים ואוהבים ליהנות ולחיות. אני מרגישה שכאן יש בחברה שמרנות, לכאורה.
כאילו מה, למה את הסדרות האמריקאיות הכי טובות עם העירום אנחנו רואים, אבל כאן לא? זאת התחסדות. ברור שיש דברים שלא הייתי עושה כאן והיה קל לי יותר לעשות באיטליה, כי יש שם פתיחות מסוימת. פה זה 'צילומי עירום' - כולה גב חשוף, לא רואים חזה. מה, מה זה משנה? סתם".
באל-איי היא מתוכננת להצטלם בק?רוב לשני סרטים ש"לא מדברים עליהם, אני מאמינה בעין הרע", והיא גם שחקנית מבטיחה בסדרה המוערכת "התרסקות", שמצטלמת בימים אלו לעונה השנייה. "כשאני מגיעה לסט אני נכנסת לטריילר", היא חולקת, "ותמיד שמים לי מוזיקה.
אם זאת סצינה דרמטית, אז שמים מוזיקה של בודהא בר וכולם נכנסים לאווירה, ואם יש סצינות שהן יותר לייט, שמים היפ-הופ. יש מצבים שמזהים אותי מהסדרה, ישבתי פה בארוחת ערב עם בחור משיקגו שניגש אליי, מדהים. אומר לי: 'אר יו מורן אטיאס? איי ניו איט, איי ניו איט, איי ניו איט!'" -
אטיאס חובטת בשולחן שלוש פעמים ורצה להראות את ערימת הטקסטים שיש לה ללמוד - "הוא ראה את הסדרה והשם שלי מופיע שני בקרדיטים. אז הוא אומר לי:'איי קודנט בליב, מורן אטיאס, דאטס לייק, וואו, יה, איי ווז לייק, איז ד'ט יזראלי?'. הוא עשה עליי 'גוגל', כמובן . בקיצור הוא ידע עליי הכול.
עכשיו עשיתי הפקה, מה זה הפקה, עשו עליי כתבה ב'מקסים'. ' דה צ'וזן וואן', כאילו , השחקנית הנבחרת. זה היה מרגש, וזה באנגלית. אני מקבלת הערכה על העבודה שלי כשחקנית בארצות הברית, זה מדהים. גם פה, כל מבקרי הטלוויזיה הכי פלצנים לצורך העניין החמיאו לי על העבודה שלי, יותר משל דניס הופר. אז אני אגיד לך מה לדעתי הנוסחה שגם עובדת: איך מתייחסים אליי - תלוי באיך אני מתייחסת לאנשים".
נו , תפסיקי.
"זה נכון, אבל. זה נכון. יקירתי, כשאני באה במצב רוח לחוץ, אפילו ליום הצילומים הזה ל'משביר לצרכן' שעשיתי עכשיו, אני חייבת להתוודות, היה לי משבר קל של עומס עבודה וחוסר שינה. כעסתי. נורא. כעס זה לא דבר יפה.
כמובן התנצלתי והרגשתי חרא, הרגשתי חלאה. כאילו, לא ראויה לכלום. הייתה אווירה מאוד לא נעימה בסט, כולם התפרצו באיזשהו שלב. אבל לא הצלחתי להיות גדולה ולהיות סבלנית באמת. ובארצות הברית הם לא יכולים לקבל פתיחות כזאת, הם לא מבינים אותה".

"לא, זה לא אמריקקי. הם אנשים טובים, הם לא אנשים אגרסיביים, הם משיגים את מה שהם רוצים בצורה הרבה יותר דימפלומטית, הרבה יותר נעימה, הרבה יותר קלה".
הרבה יותר פסיב-אגרסיב, לא?
"אף פעם לא הבנתי את המונח הזה. אנחנו מאוד כנים ודעתנים, באמריקה אם הוא חושב שאת לא בסדר, הוא לא בהכרח יגיד לך את זה. ואני מעדיפה שלא תהיה ביקורת, כי הבן אדם מאבד את הביטחון שלו. ביקורת לא בונה אף אחד. מה כן בונה? כשאת נותנת דוגמה למופת".
הביטחון העצמי שלך שברירי, נכון?
"ברור, ברור, ברמות, ברור. כי כשאת מגיעה לאחת, שתיים, שלוש, את אומרת מה עם חמש, שש, שבע? אני לא רוצה לשנות את זה, כי תראי, עד היום זה עובד לי. אני פשוט בן אדם עם חזון לעתיד הרחוק".
באסה , לא עדיף להיות בעלת חזון וגם בעלת ביטחון?
"אה, בקטע הזה את מתכוונת? לא, לא, לא! אני מתכוונת, לא-לא עליי. ביקורת שנותנים לי, אני אישית אולי יכולה להת?מודד עם זה, כן? אבל בכל ספרי המוטיבציה, בכל הספרים, זה פשוט חוק: ביקורת לא בונה. באמריקה זה לא קיים. מגיע במאי ואומר לך:'יו נואו, איי ווד טריי טו דו סאמת'ינג אלס'. פה , באופי של העם הישראלי, יש פתיחות שהיא, לדעתי, מופרזת. וחוסר טקט, זאת המילה".
כמו מה?
"זה לא עליי, באמת, אני מרגישה פה נהדר. אבל אני שומרת על עצמי. זה נותן לי להרגיש פשוטה יותר, זה נותן לי להרגיש בן אדם רגיל".
אבל בן אדם רגיל מבקר, מדבר, לא מחשבן, מרשה לעצמו לכאוב.
"לא בטלוויזיה".

בישראל אטיאס היא קודם כול קמפיין נודד-הנוכחי הוא לרשת הביגוד "המשביר החדש לצרכן", שזו מטרת ביקורה הרשמית. אבל חוץ מזה היא גם נכס לאומי, קיומי ועממי. בחורה מרובת גינונים שאפשר לראות גם כאן וגם בקאן, אחת שיוצאת ממלון עמוס צרפוקאים בכובע ובמשקפי שמש.
"הדרייב שלי לקריירה, זה כי אני רוצה שמעבר לזה שיכירו אותי, זה יעביר איזשהו מסר", היא מהגגת. "אני לא איזשהו פילוסוף או מדריך רוחני, אבל כן, אני רוצה שאנשים אחרים ילמדו מהחוויות שלי. שלא יגידו:'אוי, זה הגורל שלי' ואז ימותו. מבינה? ".
לא .
"תראי, קודם כול אני מ אמינה שאני, למשל, נולדתי עם נשמה קצת יותר עתיקה. כאילו, גם כשסבא שלי היה מקריא לנו סיפורים ושירים מהתנ"ך, אני הנכדה היחידה שהייתה קשובה. וזה גם בא מההורים שלי, שהם אנשים כל כך פשוטים, כל כך טובים, והם מאמינים בזיעה. אז אני לא אשקר, הכי חשובה לי התדמית פה, ברור".
למה , בעצם?
"כי כיף לי לעבוד פה, כיף לי לראות חברות, משפחה. בארץ אני מרגישה שאני מקבלת תדמית של שגרירה, אנשים מודים לי, כאילו. יש אחריות מסוימת שאני אייצג את המדינה שלנו בגאווה, בהצלחה, בכל מקום שאני נמצאת בו ".
אבל ישראל ירקה עלייך בהתחלה, זה צורב.
"אה. . . קודם כול, אני לא חושבת שהיא ירקה עליי. שנייה, שנייה-אני נותנת לך דוגמה על משוואות עם גברים, כי הכול זה יחסים, או-קיי? פשוט יותר קל, כי זה אחד על אחד, פה את מנסה בחורה על עם שלם. נכון את מכירה מישהו ואת לא מרגישה שבא לו עלייך, כאילו לא הראה לך וזה, אבל גם את לקחת איזושהי התנהגות אחת קטנה מפגישה אחת וזהו, לא השקעת בזה, ביי, נקסט? זה בדיוק מה שהיה. לא נתתי יותר מדי צ'אנסים".
אבל עכשיו את ביג סטאר בחו"ל, לא?
"אני ביג סטאר כי אני סמול פרסון אינסייד".
אה . אז למה את באה לפה בשביל להיות דוגמנית?
"בסדר, מה זה דוגמנית? זאת בחירה שלי. האמת, הצעות המשחק שקיבלתי פה לא מעניינות אותי, הן לא רלוונטיות, הן לא אתגרו אותי. אמרתי לרוברטו (הסוכן האישי, לב"י), אני יכולה לעשות פה רק קמפיינים. אין לי זמן לעשות פה סדרה. והתפקידים הטובים, זה שם. ואני לא מרגישה שבארץ מסתכלים עליי כסקס בומב בשיט. עובדה שילדים פונים אליי ואימהות, אני מושא הערצה בכל שכבות האוכלוסייה, לא רק אצל גברים".
חשוב לך שכולם יאהבו אותך?
"ברור. כולם".
אהבה או הערכה?
"זה בא זה עם זה, זה לא או-או. תקשי?בי לי, פלספנית חמודה שלי, את כל הזמן אומרת או-או. אני, המוטו שלי זה גם וגם. אוקיי? ".
אבל כל הגם וגם וגם הזה יכול לגרום לאנשים לחשוב שאין לך אופי.
"לא, למה? ".
כי אין לך דעות.
"אבל אני אוהבת גם וגם וגם. אייליינר שחור או סמוקי אייז, גם וגם. איטס לייק, הקטגוריות האלה דווקא מבטלות את האופי של הבן אדם. כאילו, זה פחות אישיות כשיש כל מיני ויז'נס? אני אומרת גם וגם. דאטס מיי מוטו בחיים! ".

עיר בעולם בה נחתה, תמיד פגשה במהירות מטאורית את הסוכן/המפיק/הצלם שישנה את חייה. ככה זה, בפוקר האכזרי של החיים אטיאס היא לא סתם פלאש, היא פול האוס.
"אני לא מאמינה במילה הזאת בכלל, מזל", אטיאס מגלגלת את עיניה במורת רוח. "הדבר היחיד שהוא מזל בחיים זה המשפחה שאת נולדת בה. כל השאר, מה שאת מכינה ומבשלת, זה מה שאת אוכלת. את בוחרת את הגורל שלך".
אבל זאת לא בחירה שלך אם תקבלי את האודישן או לא, נכון?
"בהחלט בחירה שלי. אם אני אהיה מספיק טובה ואעבוד מספיק על זה".
עשית אודישן לנערת ג'יימס בונס ובסוף בחרו אוקראינית, זה תלוי בך?
"אה, לא, אוקיי. סבבה. אבל אחר כך הבחירה שלי. איך את מתרגמת את המציאות ואז איך את מתמודדת".
את לא חושבת שהיה לך מזל בקריירה? כל האנשים שפגשת במקריות, בזמן הנכון, במקום הנכון?
"לא. אני בחרתי ללכת למקום הזה. יכולתי גם לא לצאת מהבית". והיית יכולה לצאת ושזה לא יקרה. עניין של מזל. "לא. והיה לי את הדיון הזה עם אחי, הדבר הזה שאנשים כל כך מאמינים במזל, זה יותר עצלנות. כי את אומרת: וואלה, זה מכתוב. זה לא. היו דלתות שנסגרו בפניי. וזה מה שעצר אותי? לא. זה ההבדל ביני לבין עשרות בנות מדהימות, מוכשרות, יפות וחכמות שלא מצליחות. אני לא יכולה להגיד שלי יש מזל וזהו. כשאני משחקת בלאק ג'ק בקזינו, אומרים שיש מזל. לא. אני בחרתי את הקלף! אין מזל, ככה אני מאמינה, בהכי קיצוני. אני לא חושבת שזה מוביל לשום דבר טוב. את יודעת, פה כולם, לצערנו, חולים במחלות איומות".

איפה ?
"במדינה. המון אנשים חולים בסרטן".
מחלות זה לא קטע גלובלי?
"יכול להיות, אבל שם אנחנו לא מכירים אותם יותר מדי. אני פשוט אומרת שלא כל מי שחלילה חולה סרטן, ימות. אז אני לא רוצה שהוא לא יילחם מספיק כי זה הגורל שלו. המינון של המזל הוא נזיל, אבל זה לא יכול לבוא במשקל יותר גדול מהבחירות שלך. אני אומרת את זה בפאשן, בתשוקה, בגלל שאני רוצה שזה ישפיע בצורה חיובית.
יש המון אנשים מסביבי שפשוט מבטלים את עצמם, הם מבטלים את האהבות שלהם, את החלומות שלהם, את התשוקות שלהם-כי הם מאמינים שיש משהו יותר גדול וחזק מהם שמוביל אותם לדרך הזאת. לא. יו קאן צ'יינג' איט.?!
אז כן יש מזל.
אוקיי, אז בואי נצא מנקודת הנחה שיש מזל. מה את רוצה להגיד בזה.??
שאולי המזל שלך בקריירה לא חופף למזל באהבה.
"לא, כשיבוא הבן זוג זאת גם תהיה החלטה שלי. לא הייתי אומרת שיש לי פחות מזל, תכלס, טוב לי ככה. כרגע זה לא משתלב בלוח הזמנים המטורף שיש לי. כמעט בכל מערכת יחסים שהייתי בה, היה מאוד קשה לבן זוג עם סידור החיים שלי. בגלל הפרסום שלי, בגלל המעמד שלי, בגלל שלאנשים בכלל קשה עם אנשים חזקים. אבל אני לא מכירה בנות בגילי שהן בזוגיות ארוכה והן מאושרות מזה, כשהן ויתרו על העבודה שלהן".
אבל למה את צריכה לוותר על העבודה שלך בשביל זוגיות?
"כי כרגע, יקירתי, יש לך 24 שעות ביממה, אז את מוותרת. אין, בשביל שהזוגיות תתקיים את חייבת לוותר על דברים אחרים. יו נואו, איי קאנט דו אול".
איי נואו. אין לך איזה ביזנס מן עכשיו?
"זהו, גם אני קראתי בעיתון, לא. אין כלום. חצי שנה. אבל טוב לי, אחותי, כיף לי. גם לי יש את רגעי החולשה. אני מדברת עם חברה שלי ואומרת: 'אוף, נמאס לי, אני רוצה חבר'. אין לי חברה אחת שלא אומרת לי:'מורן, תפסיקי, שאט דה פאק אפ, כאילו תסתמי את הפה שלך, מה את דפוקה? תראי לאן הגעת, תוותרי על זה?'.
בוודאי , פתאום הלב רוצה חיבוק, אבל המוח גם אומר לך: מתי הוא יחבק אותך ומתי את תחבקי אותו? פעמיים בחודש? זה יכאב לך יותר, אז עדיף שלא".
שעה אחרי, בסטודיו, אטיאס מזנקת על הפלאפון שלה בלהט, שפתיה מתלכסנות ופרצופה המסותת נמס על הפרקט כמו מוצרלה. זה מוכרח להיות מר ביזנס מן המוכחש על הקו. רק הוא יכול לעולל דבר כזה לפיגורה אסופה ושמורה כאטיאס, שמקפצת עכשיו באנרגטיות של כל הפחמימות החשודות ביקום.
"קלטתי אותך! ", אני לא מתאפקת. היא מושכת בכתפיה ומיתממת, אבל חיוך האל-דנטה המבעית שלה עדיין מסתכל עליי. "תנוחי", היא מגחכת ופוסעת בעליצות לעמדת האיפור-שיער. טוב, מאוד מקובל להיות מסתורית באל-איי.