חופש משוגע: איבנהוב נגד הרגלי החופשה הנפוצים
לאיזו מטרה יוצאים רוב האנשים לחופשה? כדי להשתפר ולמצוא את אלוהים? לא ולא! החופשה נועדה, לדעתם, כדי לבצע את כל השיגעונות. כך הם שבים מותשים, מרוקנים, עצבניים - וראשיהם מלאים בסיפורים שלא כדאי לחזור עליהם כאן. אומרם מיכאל איבנהוב מסכם את החופש הגדול
לאיזו מטרה רוב האנשים יוצאים לחופשה, בדרך כלל? כדי להשתפר ולמצוא את אלוהים? לא ולא, החופשה נועדה, לדעתם, כדי לאפשר לכל הדחפים האינסטינקטיביים, שנדחסו פנימה במשך כל השנה, לצאת החוצה. במשך כל השנה היה צריך לעבוד, ולחיות בין אנשים שמכירים אותם היטב. בעוד שבזמן החופשה, במקומות מרוחקים, בין מי שלא מכיר אותם, אפשר לבצע את כל השיגעונות. וכך, אנשים שהיו אמורים לשוב מהחופשה רגועים, צעירים יותר, שבים לעיתים קרובות מותשים, עייפים, מרוקנים, עצבניים, וראשיהם מלאים בסיפורים שלא כדאי לחזור עליהם כאן.
בתורת האחווה האוניברסלית, אתם לומדים כיצד לבצע חופשה כראוי, על-מנת להיטהר ולהקדיש עצמכם לעבודות רוחניות, שלא היתה בידכם החירות לבצען במשך כל ימות השנה. אין זאת אומרת שבמשך עשרה או שנים-עשר חודשי העבודה לאורך השנה, אין לנו כל פעילות רוחנית. יש לנו פעילות ענפה בכל המרכזים בעולם, מארה"ב עד אוסטרליה, אפריקה ואסיה אלא שפעם בשנה מתכנסת האחווה למשך מספר חודשים בבונפן.
אך החופשות מחייבות אותנו להקדיש עצמנו באופן כולל לפעילות רוחנית זו. טוב לשהות בהרים, באוויר הצח, בחוף הים, טוב לפגוש ידידים, בתנאי אחד, שיש לך אידיאל רוחני המאפשר לך לקיים עבודה רוחנית בכל מקום, ולא לחיות כצמח או כבעל חיים חסר כיוון.
אני מתריע, אם כן, בפני כל מי שמגיעים לבונפן לראשונה בחייהם, מבלי לדעת היכן הם נמצאים: אם הם חושבים שהחופשה כאן היא כמו במקומות אחרים, מהר מאוד ירצו לעזוב. כמה פעמים כבר ראיתי זאת! יותר מדי קשה, מתברר, להישאר כמה ימים באור, על מנת ללמוד כמה אמיתות הכרחיות להרחבת התודעה האנושית. האנשים לא רגילים לבצע עבודה פנימית לאורך זמן, ולמרות המאמצים של המורים, הרוצים להאיר, להבהיר, לשחרר ולהקל על חייהם, קשה להם מאוד.
כעת, אתן לכם עצה טובה: חייבים להיות עמידים, להיות מסוגלים לסבול זאת, גם אם יהיה עליכם למות. עדיף למות כאן, מאשר למות אצלכם! שהרי כאן, ברור כשמש, כולם יבואו באהבה רבה להלווייתכם, בעוד שאצלכם תזכו ליחס מנוכר, קר, וישליכו אתכם לבית הקברות ללא אהבה. אתם רואים, בכל זאת, יש כאן מצב מועדף, אחרי הכול, לא נראה לכם?
לאיזו מטרה רוב האנשים יוצאים לחופשה, בדרך כלל? כדי להשתפר ולמצוא את אלוהים? לא ולא, החופשה נועדה, לדעתם, כדי לאפשר לכל הדחפים האינסטינקטיביים, שנדחסו פנימה במשך כל השנה, לצאת החוצה. במשך כל השנה היה צריך לעבוד, ולחיות בין אנשים שמכירים אותם היטב. בעוד שבזמן החופשה, במקומות מרוחקים, בין מי שלא מכיר אותם, אפשר לבצע את כל השיגעונות. וכך, אנשים שהיו אמורים לשוב מהחופשה רגועים, צעירים יותר, שבים לעיתים קרובות מותשים, עייפים, מרוקנים, עצבניים, וראשיהם מלאים בסיפורים שלא כדאי לחזור עליהם כאן.
בתורת האחווה האוניברסלית, אתם לומדים כיצד לבצע חופשה כראוי, על-מנת להיטהר ולהקדיש עצמכם לעבודות רוחניות, שלא היתה בידכם החירות לבצען במשך כל ימות השנה. אין זאת אומרת שבמשך עשרה או שנים-עשר חודשי העבודה לאורך השנה, אין לנו כל פעילות רוחנית. יש לנו פעילות ענפה בכל המרכזים בעולם, מארה"ב עד אוסטרליה, אפריקה ואסיה אלא שפעם בשנה מתכנסת האחווה למשך מספר חודשים בבונפן.
אך החופשות מחייבות אותנו להקדיש עצמנו באופן כולל
אני מתריע, אם כן, בפני כל מי שמגיעים לבונפן לראשונה בחייהם, מבלי לדעת היכן הם נמצאים: אם הם חושבים שהחופשה כאן היא כמו במקומות אחרים, מהר מאוד ירצו לעזוב. כמה פעמים כבר ראיתי זאת! יותר מדי קשה, מתברר, להישאר כמה ימים באור, על מנת ללמוד כמה אמיתות הכרחיות להרחבת התודעה האנושית. האנשים לא רגילים לבצע עבודה פנימית לאורך זמן, ולמרות המאמצים של המורים, הרוצים להאיר, להבהיר, לשחרר ולהקל על חייהם, קשה להם מאוד.
כעת, אתן לכם עצה טובה: חייבים להיות עמידים, להיות מסוגלים לסבול זאת, גם אם יהיה עליכם למות. עדיף למות כאן, מאשר למות אצלכם! שהרי כאן, ברור כשמש, כולם יבואו באהבה רבה להלווייתכם, בעוד שאצלכם תזכו ליחס מנוכר, קר, וישליכו אתכם לבית הקברות ללא אהבה. אתם רואים, בכל זאת, יש כאן מצב מועדף, אחרי הכול, לא נראה לכם?
עצותיי באשר לחודשים הבאים לבונפן נובעות מהניסיון שלנו, במשך השנים. וזה די טיפשי לעזוב אחרי שלושה ימים, משום שלא היתה לכם סבלנות. כאמור, זה כמו בצום. בהתחלה, כאשר התאים מרגישים שלא מעניקים להם את המזון שהורגלו בו, ושרוצים להוביל אותם בדרך הטיהור, החוכמה והפחתת הכמויות, התאים מתמרדים. הם מקיימים תהלוכת מחאה גדולה, עם פלקטים, הפגנה הכוללת זעקות ומתכוננת להופיע בפני המוח ולדרוש זכויות: "מה קורה כאן? חייבים לעצור את העניין הזה, אתה גורם לנו למות!"
מובן שבפני מחאה כה עזה, מי שאיננו יודע זאת מראש, נכנע לתאים, בעוד מי שלמד את הנושא באור, יענה להם: "הישארו רגועים, החלטתי להחזיק מעמד במשימתי". כאשר התאים רואים שאין מה לעשות, הם נרגעים. מכאן, שבמשך שלושת הימים הראשונים עליכם להיות מוכנים לתחושות הפנימיות הלא נעימות, שגורמות חשק רק לעזוב. אך לאחר רגעי ההתאמה הקשים האלה לא תרצו לעזוב יותר את המקום הייחודי הזה. כולכם תכריזו שהכול כאן נפלא! מקסים! ואכן, כך תחושו גם חיצונית וגם פנימית.
כמה יגידו: "אתה מדבר כאן על עבודה, אבל אנחנו עייפים מהעבודה שביצענו במשך עשרה או אחד-עשר חודשים של השנה, והיינו רוצים לנוח". הדרך הטובה ביותר לנוח היא לשנות עבודה, וכאן בדיוק העבודה שונה מאוד. לא מדובר כאן בהליכה לעבודה סטנדרטית במשרד או בכל עבודה אחרת, כדי להרוויח את פרנסתכם, אלא לבוא לכאן כדי לפתח את הטבע האלוהי שניתן לנו מאת האלוהות, מהאב האלוהי ומהאם האלוהית, שלרוע המזל במשך השנה הטבע הזה מוחבא, מוסתר בחיינו, בכל מיני עיסוקים ופעילויות שאין בהם דבר מהאלוהות.
כמה מכם כתבו לי, טרם בואם, עד כמה ההמתנה להגיע לבונפן ארוכה בשבילם, ביודעם שהתנאים הטובים ביותר קיימים כאן, למען העבודה הפנימית ולמען העמקת הטיהור הגופני והרוחני. וכאשר הם באים, אני רואה מייד עד כמה הפנים שלהם מושפעות מחיי העיר, מחיי הרעש, הפקקים, האווירה של חוסר סדר, פחדים, דאגות, לחצים שהם פוגשים יום יום.
לכן, התלמיד חייב בתודעתו להמשיך ולבצע את עבודתו הרוחנית המודעת יום יום, באמצעות כל האמיתות שזכה ללמוד בבית הספר החניכותי, ולעולם לא לזנוח את התרגילים שעשויים לשפרו. אחרת הוא ישוב לחיים הרגילים של החומרנות, הוא ישוב להיות אנוכי, מרושע, כפי שקרה לכל מי שלא הצליחו להעמיד לעצמם מטרה נעלה לקיומם.
אם תמשיכו לחיות כאן בדיוק כפי שאתם חיים בעולם, זה בהחלט חסר כל תועלת. אתם תסבלו כאן, תחושו כאילו תוקפים אתכם, תחושו עצבניים, חסרי ישע, ולא תצליחו לקלוט דבר ממה שבאמת היה יכול לרומם ולשפר אתכם. אך אם ברצונכם באמת למצוא תנאים אידיאליים על מנת ליצור סדר והרמוניה בתוככם פנימה, על מנת לאפשר לטבע האלוהי שלכם לפרוח ולקחת על עצמו עבודה אדירה, למען אושרו של כל העולם, יש לכם מקום שמור כאן בינינו, ברוכים הבאים בשערנו.
ובכן, עבורכם, למען אושרכם, למען השלווה שלכם, אני מבקש מכם לעשות מאמצים על מנת ללמוד היטב כיצד להשתמש כראוי בתרגילים הרוחניים שלנו, בזריחות, במדיטציות, בעבודת השדה, בתרגילי הספורט, בריקוד הפנוריטמיקה, ביחסי אנוש, בשירה, באמנויות השונות. כדי ליצור הרמוניה, אהבה ואור בכל דבר שתעשו, כאן ובחייכם בעולם הגדול.
יהי האור והשלום עימכם! בונפן, 22 בספטמבר 1976.
הקטע מתורגם מתוך הספר "הפדגוגיה החניכותית" מאת אומרם מיכאל איבנהוב (דבריו הם שיח מאולתר מוקלט). חלק II של הפרק: "עצות למצטרפים החדשים לחיים רוחניים בבונפן, צרפת".ליצירת קשר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם