קפה פריזאי: סיור בעקבות בתי הקפה בפריז
חוץ ממוזיאונים וגלריות, פריז מציעה גם תרבות בתי קפה שוקקת. בסיורים מיוחדים שנערכים ברחובותיה תתוודעו להיסטוריה של העיר ובעיקר לאנשים שעשו אותה. סיפורים על דאלי וסארטר ינעימו את זמנכם בין אספרסו לקפה או-לה
חשוב להבין שבית הקפה הוא חלק משגרת יומו הקבועה של הצרפתי, אשר משתדל וגם מצליח לבלות שם על בסיס יומי - פותח בו את היום וגם חותם אותו שם. בית הקפה הפריזאי הוא מסעדה לכל דבר, וניתן להזמין בו מזון שהולם את כל אחת משעות היום. בבוקר "פטיט דה ז'נה" שהיא ארוחת הבוקר הכוללת קרואסון וקפה או-לה או קפה אה לה-קרם. בצהריים "פלה דה ז'ור" - תבשיל מיוחד שמציע המקום באותו יום ומופיע על פי רוב על חלונותיו.
וזה לא הסוף: מהשעה 16:00-17:00 אחר הצהריים מתחילים הצרפתים לעבור לשתיית בירה. סוג של בירה שאהוד מאד בקרב הצרפתים מכונה "פאנסה" - שנדי-בירה עם תוספת ספרייט הממתיק, מפחית ומאזן את רמת האלכוהול. מי שאוהב בירה קלאסית יותר, יכול להזמין דהמי. לא מדובר כאן בשם של מותג בירות אלא בגודל הכוס, שמקביל לקצת יותר מרבע ליטר.
בנוסף לכל ההיצע הזה, בכל בתי הקפה מגישים מגוון עוגות משובחות בדרך כלל וסלטים מצוינים. מדובר בסלטי גבינות, סלטי נקניקים וכמובן גם סלטי ירקות שנחשבים לארוחה בפני עצמה.
לבתי הקפה של פריז תפקיד נרחב גם בהיסטוריה התרבותית של העיר, והם מהווים חלק בלתי נפרד מתולדות הספרות במאות ה-19 וה-20. תמיד היה בהם אור, שולחן פנוי וחימום - אלמנטים שלא היו בהכרח בכל הדירות בעיר, ובשל כך הם משכו סופרים שחיפשו מקום נוח לכתיבה. בין היושבים המפורסמים אפשר למנות את הסופר ארנסט המינגוויי והציירים פיקאסו ורנואר.
זהו רק קצה הקרחון של יושבי בתי הקפה של פריז. בחברת דיזנהאוז תיירות ותעופה מנסים לתת את התמונה השלמה, ומציעים סיור ייחודי בין בתי הקפה הפזורים ברחובות העיר והסיפורים שמאחוריהם. הסיורים מועברים על ידי המדריכה הילה עמיר, שממליצה להתחיל בבתי הקפה ברובע סן ז'רמן - הרובע הספרותי ומעוז האינטלקטואלים.
שם
שנות הזוהר של אותם בתי הקפה היו בשנות ה-30 ומיד אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל גם היום הם משמשים מקום מפגש לסופרים, פילוסופים ודעתנים למיניהם. גם בסיור של עמיר מועלות שאלות ברומו של עולם, ובמהלכו היא למשל דנה בסוגיה האם פילוסוף צריך להיות מוסרי.
לאחר המלחמה שימשו בתי הקפה כמעוזם של רכילאים רבים אשר צפו לנגד עיניהם ברומן שניהלו על כוס קפה איב מונטאן השרמנטי וסימון סניורה היפהפייה, שאז עוד הייתה אישה נשואה. בית קפה נוסף ברובע נמצא קצת מאחור ונקרא קפה "בונפרטה", כמו הרחוב בו הוא נמצא, על שם נפוליאון. עם השנים, העבירו הציירים את מקום מושבם לבתי הקפה של רובע מונפרנאס וביניהם קפה סלקט, קפה לה קופול וקפה לה דום.
ואי אפשר סיור בלי נקודה ישראלית: בשנות ה-50 וה-60 ישבו בקפה "סלקט" במונפרנאס פרנקופילים ישראלים ידועים כמו הדודאים, אריק לביא, שייקה אופיר, יוסי בנאי ועוד. גם היום מסתובבים לא מעט אנשי רוח ישראלים בבתי קפה בפריז, אך הם כבר אינם נחשבים לקליקה סגורה אלא נטמעים בברנז'ה המקומית.
נכון להיום, עבר מרכז הכובד לרובע מארה שמזכיר מאד את הווילג' בניו יורק ואם מתאמצים אז גם את נווה צדק התל אביבית. כאן נמצא מוזיאון פיקאסו "פלאס דה בוש" ויש בו עשרות בתי קפה המאכלסים אמנים, אנשי במה מוזיקה ורוח יחסית צעירים. עם זאת, האגדה נמצאת רק בהתהוותה, ועדיין אין במארה בית קפה שקיבל את המוניטין שהיה לבתי הקפה של פעם - אבל מן הסתם עם הזמן יהיה כזה.
ועוד חומר למחשבה: מאז שבתי הקפה בפריז הפכו למקום הכמעט יחיד שמותר לעשן בו - למרות שאכיפת החוק די חלשה בפריז - הפופולריות שלהם רק עלתה.
גם לחובבי האופרה יש יעד משלהם: הם ודאי יבחרו בבתי הקפה של הבסטיליה בקרבת בית האופרה החדש. ברובע מונמרטר יש מספר בתי קפה קטנים ועלומי שם. תוכלו לשבת בחצר עם כוס קפה ביד, לנוח, לקרוא ספר ולדמיין שאתם בעצם תושבי המקום, כשבינתיים צייר מקומי ישרטט את דיוקנכם.
והרשימה עוד ארוכה: ברחוב קלר, לא רחוק ממגדל אייפל, נמצא שוק ובו מספר בתי קפה קטנים ונעימים. לכאורה כולם דומים וכולם מוכרים אווירה צרפתית ציורית ממש כמו בסרטים. הקפה חזק, תמיד אפשר לשתות משקה חריף, והעיקר - אפשר לשבת שעות עם אותה כוס קפה, לקרוא ספר, לחלום או סתם להסתכל על העוברים ושבים בלי שיטרידו אותך בשאלה אם הכל בסדר או אם תרצה משהו נוסף. ובכל זאת, בכל אחד מהם יש משהו שמבדיל אותו מהאחרים, שרק חובבי בתי קפה יוכלו להבחין בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
