מלך השכונה: מה עשה אודי יפרח לדירות של אייל גולן ואילנית לוי
אודי יפרח מעולם לא למד עיצוב אבל זה לא מפריע לו לטעון שהוא אחד מעשרת מעצבי הפנים המובילים בעולם. הוא אבא לארבעה ילדים משלוש נשים, אחיו התאום של מעצב האופנה ארצי יפרח ומעצב עשרות בתים. הדירות של אייל גולן ואילנית לוי, לדוגמה
יחד עם זה, לטענתו "לסביבת הילדות שלי ולמשפחה לא היה קשור לעיצוב בכלל. בבגרותי, בשעות הפנאי, עבדתי כשיפוצניק ואני חושב ששם דווקא נוצר החיבור. אחרי שירות צבאי במג"ב נסעתי לחצי שנה לתאילנד ולשנה לגרמניה, שם התפרנסתי ממכירת תמונות ברחוב, וכשחזרתי השתקעתי סופית בתל אביב."
אודי הוא איש רב פעלים, וכך יצא שעד כה פרנס את עצמו באינספור אמצעים, בהם ניהול של עסקים רבים, כמו קיוסק, חנות פארם קטנה, משרד דוגמניות, גלריה, בתי קפה, ברים, מסעדת "המעליה" ועוד הרבה עסקים קטנים.
"בגיל ,22 ולמרות שלא הייתה לי כל השכלה בתחום, החלטתי שאני הולך להקדיש את עצמי לעיצוב רהיטים ועיצוב פנים. ככה, לאט לאט, נפוצה השמועה בקרב חברים ואנשים שהתחילו לבקש עיצובים שלי וקהל הלקוחות הלך והתרחב. אני לא אגזים אם אומר שעד היום עיצבתי למעלה ממאתיים בתים כשכל אחד מהם שונה לחלוטין מהשני."
אודי דוגל בשיטת עיצוב ייחודית ומיוחדת במינה. הוא לומד את לקוחותיו באמצעות סדרת שאלות, דרכן הוא מברר מהם חלומותיהם, אהבותיהם ומה עושה להם טוב. במידה שהלקוחות "לא באים לי טוב," כדבריו - הוא פשוט מוותר על העבודה. "אני עובד בשיטת המפתח," הוא מסביר, "ברגע שאני סוגר עם לקוח, אני לוקח את המפתח למשך כל תקופת השיפוץ ומחזיר אותו רק כשהבית גמור עד רמת הסכו"ם. אני קולט את הלקוח
מיד בתום הריאיון עם הלקוח הוא בונה לעצמו בראש את התוכנית. "מעולם לא למדתי עיצוב, ולכן מעולם גם לא שרטטתי אפילו סקיצה קטנה. אני ממש לא יודע לצייר," הוא אומר, "אני עובד לפי איך שאני מרגיש את הבית ומצליח לא לחזור על אותו דבר פעמיים, הן בין החדרים והן בין אינספור הבתים שעיצבתי עד עכשיו.
את הגוונים, החומרים, המרקמים והעיצוב עצמו אני רוקח לעצמי בראש, ופשוט מסביר לבעלי המקצוע, שכבר מכירים את השיגעונות שלי, בדיוק מה אני רוצה. את הפריטים אני מביא על פי הזמנה או רוכש אצל נגרים, רפדים, פסלים, ציירים ואפילו אצל מעצבים מוכרים כמו קסטיאל ואילן מלכה שאין לי בעיה לפרגן להם."
מעבר לכל זה, בכל אחד מהבתים שמעצב יפרח ישנו רהיט אחד ויחיד בעיצוב שלו שמזוהה איתו ועם יצירתו. "העיצוב שלי נשען על המשפט 'כשדמיון פוגש מציאות' שמלווה אותי לאורך כל הדרך ומאפיין את אופן היצירה שלי. בכלל בעיניי עיצוב זה משהו ייחודי, כמו שכל בן אדם הוא עולם מלא, כך גם העיצוב לא יכול לשכפל את עצמו.
עיצוב זה לא טרנדים ומגמות חולפות, אלא מה שהאדם משדר ומה שיישאר איתו לאורך זמן, ולכן חשוב לי למצות את העיצוב אצל כל לקוח עד תום," אומר יפרח ומוסיף: "אני מחשיב את עצמי כמעצב כאמן ופחות כמעצב פנים. אני יותר איש של נשמה, ולכן חשוב לי גם לעבוד באתר עצמו יחד עם אנשי המקצוע ולקחת בכל פעם פרויקט אחד בלבד. אני אוהב להתמקד ולתת את מלוא תשומת הלב לכל לקוח, אבל יחד עם זה, אם פעם הייתי לוקח פרויקט בכל תקציב, הרי שהיום אני בוחר רק באלו עם התקציב הגבוה שיאפשר לי יד חופשית."
יפרח רואה את עצמו יותר כאיש ארט וכמי שמלביש בתים או תפאורות. בינתיים ברזומה שלו מצויים, בין רבים נוספים, הבתים הנפרדים של אייל גולן ואילנית לוי וכן ביתה של הזמרת מאיה בוסקילה שגם צילמה קליפ בגלריה בבית שלו ברחוב שונצינו בתל אביב. בין היתר עיצב גם קמפיינים עם בר רפאלי ל"אירית" ועם הילה נחשון למעצבת האופנה "דפנה לוינסון" וכן מבני ציבור.
"אני מסתכל על העבודה שלי יותר כעל הלבשת חללי פנים, כשכל חלל הוא יחידה בפני עצמה שלעולם אינה חוזרת פעמיים," אומר יפרח ומפרט: "הבתים של אייל גולן ואילנית לוי למשל שונים מאוד זה מזה. בעוד הבית של אילנית מתאים יותר לאישה ולילדים ולכן גם יותר חמים, נעים, נשי ומעודן, הרי שהבית של אייל גברי יותר ומבטא את מצבו כגבר גרוש ומפורסם.
נימה של תסכול משתרבבת לדבריו כשהוא אומר ש"היכולות שלי ממש לא ממוצות, בעיקר בגלל תקציב. אני בטוח שאני אחד מעשרת המעצבים הטובים בעולם. אני מאוד בטוח בעצמי וביצירה שלי ואין אצלי מקום לטעויות - אני פשוט לא טועה. חשוב לי לציין שאני לגמרי 'שכונה' וממש לא שחצן, אבל כשזה קשור בעיצוב פנים אני יודע מה אני שווה.
קיבלתי המון הצעות לעצב בחו"ל, בהן בית זונות בגרמניה ובית מלון בארצות הברית, אבל סירבתי. לא יצאתי מהארץ כבר 18 שנה ואני לא מצטער. אני אוהב את הארץ, שהיא רק בת 60 ומלאה בכל כך הרבה פוטנציאל וצעירים מוכשרים. ברגע שאדם מצליח פה הוא מוכן להצליח בכל העולם, כי פה גם הכי קשה וגם הכי טוב."
לאודי יפרח יש ארבעה ילדים (17 ,10 ,9 ,4) משלוש נשים והוא לא גר עם אף אחת מהן. הוא בקשר יומיומי עם כל אחד מהילדים, ופעם בשבועיים הוא אוסף את כולם ומתפקד כאבא לכל דבר שמבשל, רוחץ ומשחק איתם. "אני החבר הכי טוב שלהם, וכולם מכירים את כולם ונמצאים על בסיס חברי עם כולם."
עם אחיו התאום, מעצב האופנה ארצי יפרח, הוא סוחב סיפור לא סגור. "אחי מאוד מוכשר ואני מאוד אוהב אותו," הוא אומר, "אני מפרגן לו וחושב שהוא אחד ממעצבי האופנה המובילים בארץ. יחד עם זה, מאז ומתמיד היינו תאומים של תחרות. כמה שארצי תמיד היה נשי, אני תמיד רציתי להוכיח שאני גבר ערס ותמיד הייתי רב עם אחרים כדי להגן עליו.
כך קרה שארצי היה הילד של אמא שמגנים עליו כל הזמן ולי, בגלל שהייתי 'שכונה,' אמרו תמיד שאין עתיד." למרות כל זה, לפני מספר שנים החליט אודי לקעקע על זרועו את הפסוק מקהלת "טובים השניים מן האחד," והוא מעיד על עצמו כעל מי ש"לעולם אשפוט את ארצי ולעולם אהיה לצדו למרות הריבים. היום, משהתבגרנו, כל אחד תפס את המקום שלו."
אודי יפרח טוען שאם לא היה מעצב בטח היה סטנדאפיסט, ולחבר'ה הצעירים שמתעסקים בעיצוב ואמנות הוא מבקש למסור ש"חשוב שיפרגנו זה לזה. אין לנו מדינה אחרת ותמיד חייבים לחשוב שפה זה הבית וכאן הכול מתחיל. יש רבים שחולמים ומעטים שמעזים להגשים. אני מגשים כל יום מחדש".
לפני כשנה וחצי הוא פתח את "הגלריה של אודי יפרח" ברחוב שונצינו ,17 שם הוא גר, עובד, מחזיק את האוספים שלו ומקיים אירועים פרטיים, מסיבות עיתונאים וכדומה. בקומה חבויה מתחת לקרקע, שמזכירה קצת מערה חשוכה אליה מגיעים במדרגות מרופדות שטיח אדום, מצויים חדרים של אוספים, אולם עם בר משקאות וחדר נוסף שמשמש כאזור הפרטי, כלומר הבית של אודי.
"אני תמיד גר איפה שאני עובד, וגם למקום הזה אני מתייחס כאל מקום מפלט שבו אני נמצא הכי קרוב לאהבתי לעיצוב. אני אספן כפייתי של 'פיסים' ויש לי מלאי מטורף של אוספים שמגיעים אליי מאנשים שחוזרים מחו"ל, מסוחרים, משוקי פשפשים ובכלל."
בקומה שמעל הקרקע, זו שזוכה בתאורה טבעית, מצויים המשרד, המכ טבח ושלל נוסף של אוספים. "בית בשבילי זה הפנטזיה הכי גדולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
