שומן טראנס: איך הפך השומן לאקססורי לוהט?
הצלחתו של הסרט "סיפור גדול" החזירה לדיון שאלה כבדת משקל: האם אנחנו מוכנים לקבל את הכוכבים שלנו גם במשקל מאה ק"ג? "סקס מוכר, והחלטתי שאם אתה לא יכול לנצח אותם - תצטרף אליהם", מסבירה השחקנית עירית קפלן, שהצטלמה בעירום. כמו תמיד, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מתפשטת

האולם מחשיך ואת המסך הגדול ממלאים גברים ענקיים, כשפיסת בד קטנה מכסה את איבריהם המוצנעים. הצופים נעים בכיסאם באי־נוחות. בואו נודה: אחרי בראד פיט וג'ורג' קלוני, אלו פשוט לא הדמויות שאנחנו רגילים לראות על המסך. בסוף הסרט, קהל של צופים יושב עם דמעות של התרגשות בעיניים. "תותח," פולט הדרדק שלצדי כשהשמן המרכזי מנצח בקרב הסומו. תוך פחות משעתיים יוצא מאולם הקולנוע קהל צופים קצת אחר מזה שנכנס. האם הסרט "סיפור גדול" הפך, במכוון או שלא במכוון, לנושא הדגל בתנועה לביסוס מעמדם של השמנים כאייקונים?
בינתיים, הסרט מוביל במועמדויות לפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע, בעוד כוכביו השתלטו על דוכני העיתונים, כשהם מאווררים את הכרס בתמונות עירום על שערי מגזינים פופולריים; גם סרטם החדש של היוצרים יוסי קובה ואיציק לוי, "רעבות בערבות," שיגיע לסינמטקים באוקטובר, עוסק בנשים שמנות והרפתקאותיהן בדרך לשוק האוכל; ובעולם הגדול, בת' דיטו, סולנית הרכב הפאנק־רוק האמריקאי Gossip ומעל למאה ק"ג של פרובוקציה מהלכת, הופכת לאייקון אופנה, מככבת בעירום על שערים של מגזיני אופנה, מעצבת קולקציית בגדים למידות גדולות ומתחברת עם קולגות מעולם האופנה כמו הדוגמנית קייט מוס, הסמל האולטימטיבי של ההרואין שיק. הייתכן שחזון אחרית הימים מתגשם, ואפילו בעולם האופנה יחיו, אלה לצד אלה, כבשים מלחכות עשב ואלה שאוהבות את הכבש שלהן עם צ'יפס בצד?
"הפתיחות הזו לאנשים שמנים וייצוגם בתקשורת היא טרנד חולף," פוסקת ד"ר דיאנה לוצאטו, חוקרת גוף ומגדר מהמכללה האקדמית תל אביב־יפו. "זו דרך להיות חתרנים ובו זמנית פוליטיקלי קורקט, חלק מהגישה הפוסט־מודרניסטית לפיה צריך לשאוף לגיוון בחברה. אני מאמינה שאחרי הכול נשים ימשיכו לרצות להיות רזות, אולי קצת פחות ממה שהן כיום, כי רזון הוא עדיין בין הסמלים של מעמד סוציו־אקונומי גבוה שאנשים שואפים להיות חלק ממנו. אבל לפעמים צריך ללכת לקיצוניות בשביל למצוא את האמצע."

"תעשיית האופנה מוכרת חלומות," אומר הפרסומאי ספי שקד, "אתה רואה את הדוגמן ורוצה להיות כמוהו. אז אלא אם החברה כולה תעבור מהפך ותחזור לתקופת הרנסנס - בה שמן נחשב יפה - אני לא רואה איך מודל היופי משתנה משמעותית."
השחקנית עירית קפלן, הצלע הנשית בסרט "סיפור גדול," סבורה כי דווקא המיאוס משלטון הרזון של העשורים האחרונים הוא שמביא לשינוי בייצוגם של שמנים בתקשורת. לדבריה, לא מדובר בטרנד שיתעופף ברוח כמו דוגמנית במידה אפס. "אני ממש מרגישה שינוי באוויר. אם בכל מקום רואים את זה אז כנראה שמשהו קורה, שהחברה מתחילה להתרכך כלפי מודלים שונים של יופי. אולי זה יישאר ואולי לא, אבל לפחות זה פותח את המחשבה ומשחרר, אפילו בקצת, את הראייה המקובעת".

התגובות לשער העירום הלא קונבנציונלי של מגזין "את" מהחודש שעבר, עליו התנוססה בגאווה דמותה של קפלן בעירום מלא על כל משמניה, נעו בין סלידה ברורה (אותה מכנה איתן "אנטישמניות,(" לבין הערצה להעצמה הנשית שמשתקפת מעל דפי הכרומו. "איזה אומץ יש לעירית קפלן," כותבת שם עורכת המגזין, עופרה מזרחי, "להיחשף בעירום מלא בעולם המקדש רזון." אך האם השימוש בעירום היה הכרחי? "אני לא מקלה ראש בצילומי עירום על השער, וכאישה אני חושבת שצריכה להיות לזה
סיבה ממש טובה," אומרת מזרחי. "השער הזה הוא לא לחישה - הוא צעקה, ואין לי ספק שאם לא היה מדובר בעירום, התגובות לא היו חזקות באותה המידה."
קפלן מספרת שזה שנים שהיא נלחמת לקבל שער בעיתון ללא הצלחה. "תמיד אמרתי לעצמי שביום בו סופסוף ישימו אותי על השער, זו תהיה ההזדמנות שלי להוציא את הקפלים מהארון. סקס מוכר, והחלטתי שאם אתה לא יכול לנצח אותם - תצטרף אליהם. אם זה מה שאנשים מבינים וככה הם רוצים לראות יופי, אז אני אוכיח להם שזה
מדוע אנחנו פתוחים יותר לקבל אמנים שמנים מדוגמניות רחבות היקפים? מעטות הנשים הגדולות שמצליחות להרחיב את שורותיו של עולם האופנה, כמו סטלה עמר, שנחשבה למוזה של המעצב ז'אן פול גוטייה. "זה עניין של תכתיבים," מאשר הסטייליסט סיימון אלמלם, "באיזה טרנד מישהי משתלבת, איזה צלם נדלק עליה. מי שמתחברת לעולם האופנה מקבלת לגיטימציה, אז אם יש לך סטייל את כובשת את עולם האופנה בקלות."
מתברר שלא די בלהיות שמנה חביבה. השמנה החולמת על אור הזרקורים צריכה לעמוד במספר קריטריונים. תחילה, עליה להיות שמנה במידה מספקת. "הייתי שמנמנה מאז ומעולם," מספרת קפלן, "והבנתי שהאמצע הוא בעייתי. אז החלטתי להפוך את הדפקט לאפקט והטבעתי את עצמי במקרר. מה שהכי פחות אהבתי בעצמי זה מה שייחד אותי משחקניות אחרות."
גם אחרי שמצליחים להיפתח לממדי הגוף, הפנים עדיין חייבות להיות מעל הממוצע. "חובה שיהיו פנים יפות שיחפו על הגוף," אומר אלמלם, "צריך להיות איזון." וכמובן שמקומן של מנטרות הניו אייג' לא נפקד גם מהדיון הנוכחי, וכולם ללא יוצא מן הכלל מדברים על קבלה עצמית, כפי שמסכם סוכן הדוגמנות רוברטו: "לנשים גדולות יש עוצמה. אם הן שלמות עם עצמן ומשדרות את זה, זה הכי סקסי שיש."

עורכת ”ווג“ המיתולוגית, אנה וינטור, נדלקה על הזמרת הבריטית אדל ")תמיד הייתי בין מידה 44 ל־.46 אני עושה מוזיקה כדי להיות מוזיקאית, לא כדי להיות על השער של 'פלייבוי,( "' והפכה אותה לבת חסותה. הקשר הוביל להשתתפותה של הזמרת בהפקת אופנה של "גיליון הגוף" השנתי של המגזין, המוקדש לגוף הנשי על כל צורותיו.
למרות הכוונות הטובות, הביקורת המרכזית כלפי המגזין היא שגם בגיליון מיוחד כמו זה, ”ווג“ לא באמת פתוח למידות גוף השונות מאלו המופיעות תדיר בין דפיו. לראיה, על שער הגיליון המדובר כיכבה הזמרת ביונסה - אומנם בוטילישס, אבל רחוקה ממה שהייתם מכנים שמנה.
בבת' דיטו, השוקלת מעל מאה ק"ג, התאהב צלם העל סטיבן קליין. הוא החליט להקדיש לה הפקת אופנה במגזין הבריטי POP בשנת ,2007 ומאז בתי האופנה הגדולים מעצבים במיוחד עבורה פריטים מהקולקציות הרגי־לות שלהם, ומטיסים אותה היישר לשורה הראשונה של התצוגות הנחשבות.
כאשר רשת האופנה הבריטית טופשופ הציעה לה להופיע בפתיחה החגיגית של אחת מחנויותיה, היא סירבה. "אני לא חושבת שזה הוגן לשים את הפרצוף שלי במקום בו לא נותנים לי אפשרות ללבוש את הבגדים," אמרה אז, בהצהרה שהנחיתה בחיקה את ההזדמנות לעצב קולקציה טרנדית במידות גדולות לרשת האופנה הבריטית ,Evans שעלתה על המדפים בימים אלה.
"מה שמדהים זה איך דבר כזה שמן מקבל כזו לגיטימציה," חווה הסטייליסט אלמלם את דעתו על דיטו. "היא קטע. נראה לך שהיא הייתה מצליחה אם היא לא הייתה קוריוז? בחיים לא."
"זה מצחיק איך משהו כל כך נורמלי ושגרתי שאת רואה כל יום - הגוף שלך - יכול להיחשב שנוי במחלוקת. זה כמו לסחוב איתך יצירת אמנות כל הזמן"
(בת' דיטו בריאיון למגזין האינטרנט ,Blackbookmag אפריל 2009 )
בקרב המבקרים היוצאים נגד תופעת בת' דיטו כמודל לחיקוי, הטיעון הבריאותי תופס מקום מרכזי. לטענתם, דיטו לא מייצגת אלטרנטיבה שפויה לרזון המוגזם ולהפרעות האכילה, משום שהשמנת היתר שלה קיצונית ומסוכנת לא פחות. עופר איתן, מנהל פורום "שמנות ויפות" באתר תפוז, טוען כי "שומן הוא מאפיין חיצוני, לכן קל להיטפל אליו. העיסוק בבריאות של שמנים מפורסמים הוא פשוט עוד דרך לשמר את הסטיגמה כלפיהם." קפלן מבקשת להדגיש כי מעולם לא הטיפה לכך שהשמנה היא דבר בריא. "אני פשוט חושבת שהחטטנות והפולשנות בהן החברה מרשה לעצמה לנהוג כלפי השמנים, וכן המסרים שהיא מטמיעה באשר לאיך נשים וגברים צריכים להיראות, הם לא נכונים, לא נורמליים ולא אנושיים."

"מאז ומתמיד, לצד רוב מוחץ של צילומי אופנה רגילים, יש צילומים אזוטריים ומגניבים שמנסים לפרוץ דרך," מסביר שקד. "זה גימיק נחמד, אבל זה לא ישנה את המציאות." בכל מקרה, מסכימים כולם, ישראל רחוקה מלהיות חממה אידיאלית לפורצי דרך למיניהם, ועד שהמהפכות לא יתפסו תאוצה בניכר, סביר להניח שגם כאן לא נחוש בשינוי אמיתי. לטענת אלמלם, אנחנו מדינה פחות מפותחת ובעיקר חסרת תרבות משלנו, לכן בארץ מפחדים לצאת מהמסגרת. לוקח לנו זמן רב לעכל תהליכים שמתרחשים בעולם."
"מי שבאות מלאות ביטחון ואומרות 'זו אני ותקבלו אותי ככה‘ הן הכי סקסיות, ואותן אנחנו מעריצים," אומר רוברטו, "כל השאר פשוט ייאבקו לרזות." קפלן, מצידה, מגלה אופטימיות זהירה. "גם אבן קטנה עושה הרבה גלים. אפילו אם זה רק טרנד חולף, זה נותן לכל כך הרבה נשים כוח כשמי שמגיעה למעלה אומרת את האמת. יש ים של בנות יפהפיות ועסיסיות כמו סופגניות שמסתובבות עם דימוי עצמי ברצפה, כמו ברווזון מכוער, ואין להן מושג כמה הן יפות. אני מנצלת את הבמה שניתנת לי כדי להראות שיש גם אסתטיקה אחרת".