אינטימיות משותפת: טבילה בבית מרחץ יפני
בסופו של יום ביפן, אומרים יודעי דבר, מומלץ להירגע מעמל היום ולקפוץ לביקור בבית המרחץ המקומי, להאזין לצלילי פעמוני רוח שמצננים את הנפש ולהצטרף לטבילה המסורתית. שבוע יפן
כך למשל, היפנים מקשיבים לצלילי פעמוני רוח, הנחשבת למרגיעה ומקררת; במקרים אחרים הם אוחזים בתנוך האוזן המדלדל כדי לצנן אפילו כוויית אש; אבל הסגולה הטובה ביותר נגד החום בסוף היום היא ללא כל ספק – הטבילה היפנית המסורתית באמבט חם. במשך טיולינו ביפן ביקרנו מדי ערב בבית המרחץ הנקרא סנטו, ולא החמצנו אפילו פעם אחת.
לא צריך לחפש הרבה אחר המוסד המכובד הזה. הוא נמצא בכל שכונה, בכל עיר, ובעצם בכל פינה ביפן. כששאלנו יפנים ברחוב היכן נמצא הסנטו, נעזרנו בתנועה של קרצוף הגב בצירוף השם המפורש. אם לא הבינו את המבטא שלנו, הבינו את התנועה של מגבת וירטואלית הנמשכת על הגב בין שתי ידיים שעולות ויורדות בהתאמה, וכיוונו אותנו למקום הנכון.
גם ציור פשוט בן ארבעה קווים, המתאר אמבט ואדי מים עולים ממנו, מצביע ברוב המקרים על בית המרחץ המקומי. כך הגענו לשם גם בפעם הראשונה, משאירים את הנעליים מאחורי הווילון שבכניסה ופותחים את הדלת . זו הייתה הטעות הראשונה שלנו, משום שרצוי לחכות ולראות מי יוצא מאחת משתי דלתות, או לפחות לבחון היטב את זוגות הנעלים הממתינות כדי להמר לאן נכנסים הגברים ולאן הנשים.
בתוך בית המרחץ, כשהיא צופה לשני הכיוונים, ישבה גברת מכובדת למראה שהזכירה לי משום מה את מנהלת בית הספר שלי, והשגיחה על הרוחצים העירומים. היפנים רגילים להתפשט בפני בעלי הסנטו, כשם שאנחנו מתפשטים בקלות אצל רופא המשפחה. רעייתי הביטה בי מעברו השני של הדלפק וצחקה למבוכתי. בסופו של דבר, בגדי נשרו לתוך סל קש שעמד בפינה, ומעבר למחיצת הזכוכית המעורפלת מאדי המים החמים זזו דמויותיהם המטושטשות של המתרחצים.
נטלתי את כלי הרחצה ואת המגבת
"חלילה לי מלהיכנס פנימה", הסביר לי מישהו בתנועות ידיים. "האמבט נועד לנקיים בלבד, וקודם שתזכה בו נכונה לך עבודה רבה". בחרתי שרפרף נמוך וקערית, התיישבתי מול אחת המראות וכמו דרדק הסתכלתי מסביב וחיקיתי את מעשי שכני. רחצה מול הראי מאפשרת לך להתבונן מהצד המתרחץ ולבדוק עד כמה הוא מוכן להקדיש לגופו. מול עיניים בוחנות כל כך אין ברירה אלא להשקיע. המגבת הקטנה נטבלת במים וסבון ומקרצפת את הגוף עד כאב, קרצוף מטהר הפותח את הנקבוביות.
מעבר למחיצה עלו קולותיהן של נשים, כשהן מדברות ומצחקקות ללא הפסקה. ודאי משפשפות זו את גבה של זו, ומשתפות גם את אשתי בחגיגה. הגברים מאופקים יותר, כל אחד לעצמו מתקרצף ללא רחמים. זמן מה לאחר מכן, הלכלוך כבר ירד מזמן ועמו נשטפה גם תשישות היום. רק אז אפשר היה לסחוט את המגבת ממים וסבון, לאסוף את כלי הרחצה לקערית היבשה ולשקוע אט אט באמבט החם מאד, חם דיו אפילו לכוס תה פולני.
בבריכה הקטנה הצטרפתי לחבורה של אנשי יאקוזה, המאפיה היפנית, שהיו "לבושים" מרגליים ועד כתפיים בחליפות קעקע מפוארות. ברחובות העיר היה אפשר לראות פיסות גוף מצוירות שמבצבצות מבעד לחולצה פתוחה, אך בסנטו אפשר היה לשזוף בעין את היצירה בשלמותה, יצירה שמשתלבים בה גיישות, פרחים ודרקונים. מעניין שהיפנים הנחשבים בדרך כלל לאנשים מופנמים, הם היחידים בעולם שיזמנו אותך להשתתף באירוע אינטימי כל כך של חייהם – רחצה משותפת באמבט.
בדרך חזרה לחדר הכניסה ראיתי כי בינתיים התחלפה "מנהלת בית הספר" ובמקומה ישב גבר ליד הדלפק, מן הסתם בעלה. דמיינתי לעצמי את אשתי המופתעת ביציאה החוצה, בולעת את מבוכתה ומתפתלת מאחורי המגבונת הקטנטנה.
רונן רז הוא מדריך ראשי ומנכ"ל חברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
