מדריך להורה הגאה: איך מספרים לילדים
בשורת הגירושים תמיד קשה לילדים, ובמקרים של פרידה בעקבות יציאה מהארון של אחד מבני הזוג מתווסף קושי נוסף. איך מספרים את האמת אבל לא מעמיסים יותר מדי אינפורמציה ומה עושים עם הזעם וכינויי הגנאי שעוד יגיעו
ד' היה נשוי באושר במשך 15 שנים במהלכן נולדו לו שלושה ילדים. הוא מודה שהזוגיות שלו ושל אשתו היתה מוצלחת ושהתא המשפחתי היה תפקודי ובריא, אבל יום אחד הוא הרגיש שאלה לא חיים שלמים עבורו - והחליט לצאת מהארון. "לפני המהלך הזה מעולם לא חשפתי את נטיותיי המיניות בפומבי", הוא מספר, "אבל למרות זאת הסביבה הקרובה, כולל זוגתי, לא חשה פליאה גדולה כשזה קרה. הוריי הם אלו שקיבלו קצת פחות בקלות את הנושא. ההפתעה הגדולה במקרים מסוג זה אינה נגרמת בהכרח מהמעבר לצד השני. ההלם הגדול של הסביבה נובע דווקא מהצעד הנועז - פירוק התא המשפחתי ופגיעה בלתי נמנעת בילדים".
הפסיכולוגית ליאת מנדלבאום, מנהלת פורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר באתר "דוקטורס" מסבירה כי ההחלטה על גירושין - במיוחד על רקע פרידה מזהות מינית אחת לטובת אחרת - נעשית בתהליך הדרגתי וממושך שמלווה בלבטים עצומים וכאב רב.
"על ההורים לזכור שהילד לא היה שותף לתהליך הזה", אומרת מנדלבאום, "הבשורה נוחתת עליו כרעם ביום בהיר. פירוק המשפחה גורר, כמעט בהכרח, תגובות רגשיות קשות אצל הילדים, וקשיים זמניים בהסתגלות החברתית והרגשית שלהם. בניגוד למה שהיינו רוצים אולי להאמין, גירושין אינם משבר מבודד וחד פעמי אלא תהליך מתמשך של מעבר מחיים במשפחה שלמה, דו הורית, אל שלב של טלטלה וחוסר איזון, דרך ניסיון להתייצב ולהחזיר תחושה בסיסית של רציפות ושליטה, ועד להיווצרות שיווי משקל וארגון מחדש במשפחה".
בהתחשב בעובדה שבשורת הגירושין אינה קלה עבור הילדים, במקרים של פרידה בעקבות יציאה מהארון נוסף גם ההסבר המורכב והקשה על נטייתו המינית "החדשה" של ההורה. "לפני הכל היה לי מאוד חשוב להיות שלם עם התחושות שלי כי אחרת זה לא היה עובד", מספר ד'. "הסתרה מאוד פוגעת בילדים ואי אפשר לעבוד עליהם. כמובן שהדגשתי בפני הילדים כי אני לא עוזב את הבית משום ש'אמא לא טובה' וכי שום דבר שהוביל לשינוי בתא המשפחתי שלנו לא קרה בגלל אמא".
"חשוב שההורה יהיה בשל לתהליך הפרידה ויציאתו מהארון כך שיכולתו ההורית לא תיפגע והוא ימשיך להיות זמין רגשית עבור הילד", מדגיש ד"ר עידו טל ממכללת לוינסקי. "המקרים הטובים יותר של פרידה על רקע יציאה מהארון הם כשההורה שעושה את היציאה עבר תהליך מלא ושלם יחסית והוא בשל בעצמו לשינויים שמתחוללים ויתחוללו בחייו. הילד צריך את ההורה זמין עבורו, יציב, מכיל ועירני לקשייו. כשההורה מנסה (לעתים לא במודע) להשתמש בהכרה ובקבלה של הילד בזהותו המינית החדשה לצורך התהליך והקבלה העצמית שלו עצמו, נוצר מצב לא בריא: הכנסת הילד לתפקיד טעון ומכביד רגשית. ילדים זקוקים למבוגרים עם נוכחות שמסוגלת להכיל, להרגיע, לתמוך ולתווך עבורם מציאות שלעתים קשה וטומנת רגשות שליליים. כשיש מבוגרים כאלה בסביבת הילד, גדל הסיכוי להתפתחות טובה ובריאה של אישיותו".
מנדלבאום מוסיפה כי לא מומלץ ליצור מעטה של סודיות בנוגע לסיבות לפרידה. "לילדים בכל גיל מגיע הסבר מכבד ואמיתי ככל האפשר על נסיבות הפרידה של הוריהם", היא אומרת, "חשוב שההורה ההטרוסקסואל, גם אם הוא מרגיש פגוע ונבגד, יתגייס ככל יכולתו ויסייע להורה האחר להעביר ולהבהיר לילד את המציאות החדשה. ההסבר
"ניסיונות להסתיר את הנושא יוצרים כיסים של סוד, שגוזלים אנרגיה מיותרת מכל הצדדים ומשאירים בעיקר את הילד בודד, בתחושה מעורפלת שקורים דברים מאחורי גבו. עם זאת, מידע עודף או חשיפה מוקדמת מדי אל בן או בת הזוג החדשים, ממש כמו בפרק ב' הטרוסקסואלי, יכולים לעורר אצל הילד התנגדות, כעס, חרדה, מבוכה וקנאה. בנוסף, חשוב לזכור כי הבחירה של אחד ההורים לצאת מהארון מטילה על הילד התמודדות נוספת, מעבר לזו הכרוכה בפירוק המשפחה. יכולת ההסתגלות לפרידת ההורים תלויה בגורמים רבים, בהם גיל הילד, מינו, הבשלות ההתפתחותית שלו, היכולות הקוגניטיביות, היקף השינוי באורח חייו, רמת העוינות בין ההורים, איכות מערכות התמיכה העומדות לרשותו ומכלול של גורמים חברתיים ותרבותיים".
גם לדבריו של ד"ר טל יש להתאים את ההתמודדות ווהתנהלות ליכולותיו הרגשיות והקוגניטיביות של הילד. "במקרים של ילדים קטנים עד גיל ההתבגרות אין צורך לערב אותם בשלבים הראשונים בנושא היציאה מהארון", הוא מסביר, "אם ההורה שיוצא מהארון עבר תהליך והוא בשל לנושא, הילד, בהדרגה ובעזרת התיווך של ההורה, יוכל להסתגל למציאות החדשה והמורכבת. ילדים בגיל ההתבגרות, לעומת זאת, בהחלט יכולים להבין את משמעות התהליך שמשפחתם עוברת אך הם גם עלולים לצאת מבולבלים מעצם הימצאותם בתקופה שבה העיסוק במיניות ובזהות המינית שלהם הולך וגובר. חשוב לנסות ולעכב את היחשפות המתבגרים עד לתקופה בה הוא רגוע יותר, מוכן יותר ופנוי להתמודדות עם השינוי והלחצים שסביבו מעבר למה שמתרחש בחייו שלו".
אוכלוסיית הילדים להורים גרושים חד-מיניים הולכת וגדלה במהירות בשנים האחורונות, אך עדיין ילדים למשפחות חד מיניות נתפסים כמיעוט. אל תחושת האשמה, החריגות, והבושה האופייניות לילדי גירושין בכלל, נוספים קשיים שמקורם בדעות קדומות, חוסר סובלנות ועמדות סטריאוטיפיות כלפי הומוסקסואליות בכלל, והורות חד מינית בפרט. "עיקר הקושי של הילדים נמצא, ברוב המקרים, בזירה החברתית, שכן הילד יוצא מן הארון בעל כורחו עם ההורה", אומרת מנדלבאום.
בנסיבות אלה, מסבירה מנדלבאום, לצידה הרגשית שקיבל מהוריו תפקיד מכריע. "ילד אהוב שנהנה מתקשורת פתוחה ובריאה עם הוריו, מגיע אל הזירה החברתית כשיר יותר ובעל יכולת התמודדות טובה יותר עם אתגרים ומשברים", היא אומרת, "חשוב שההורה שיצא מן הארון ישדר שלמות, ביטחון וקבלה עצמית, ובו בזמן יעניק תוקף לכל טווח הרגשות של הילד. יש להיערך, לפחות בתחילתו של התהליך, לתגובות עוצמתיות של כאב, זעם, צער עמוק ואפילו דיכאון. למרות שקשה לנו מאוד לראות ילד כאוב, עלינו להשתדל להימנע מרחמים או פיצוי שיחלישו אותו, ולשדר ביטחון ביכולתו להתגבר ולקבל את המציאות החדשה בקצב שלו".
יש להתכונן לאפשרות שהילד ישוב הביתה מבית הספר למשל ספוג בעלבונות והשפלות. "צריך לקחת את זה בקלות", ממליץ ד', " לומר לו שאין בזה שום דבר רע. אז מה אם אבא הומו? ישנם כל כך הרבה הומואים הפעילים בכל תחומי התרבות והחיים ואפשר לתת לילד אינספור דוגמאות כאלו. בנוסף חשוב להדגיש בפניו שכל אחד מאיתנו מיוחד ושונה ולא כולנו חייבים להיות אותו הדבר. בתחילה אולי יהיה קצת קשה להסביר את זה, אבל זו בהחלט צריכה להיות הדרך וזה בהחלט יסייע לילדים להתגבר על קריאות הגנאי שהם שומעים".
זה גם המקום להפריך כמה דעות קדומות בנושא. "מחקרים שבחנו את התפתחותם של ילדים להורים הומו-לסביים לא מצאו הבדלים בינם לבין ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות", אומרת מנדלבאום.
לדבריה, "ילדים ערים כבר בגיל שנתיים-שלוש להבדלי מגדר ולהתנהגויות תואמות או נוגדות מין. יש חוקרים הסבורים כי ילדים הגדלים במשפחות חד-מיניות מפתחים גישה שוויונית יותר כלפי חלוקת התפקידים במשפחה, וסובלנות כלפי התנהגויות החורגות מתכתיבי מגדר. עם זאת, הם אינם מועדים לפתח אוריינטציה מינית הומוסקסואלית יותר מחבריהם שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות".
את ד' העניין כמובן אינו מרתיע. ילדיו בוגרים כיום וכבר גיבשו את זהותם המינית, אך גם אילו היו בוחרים או יבחרו בעתיד לשנות אותה הם יקבלו ממנו תמיכה מלאה. "לא אצל כולם הנושא הזה עובר בקלות. הורים רבים נתקלים בקשיים לקבל את הזהות המינית של ילדיהם, וחבל. החיים קצרים וכולנו שוהים כאן רק כאורחים לרגע. חשוב לתמוך בילדים שלנו ולחזק אותם, לא משנה מהי זהותם המינית".
נא להמתין לטעינת התגובות
