מרק הנעורים: מרק קולגן נגד קמטים הוא הלהיט החדש במסעדות יפן
היפנים מנסים לאכול את דרכם בחזרה אל הנעורים: גברים ונשים נשבעים שאחרי שאוכלים את מרק הקולגן של יושינארי סוזונו, עור הפנים נמתח ומרגיש צעיר יותר. בקרוב אצלנו?

מרק קולגן. טעם של מרק עוף מלוח צילום: דיוויד נאקמורה, וושינגטון פוסט
החיפוש אחר מעין הנעורים הביא את פונסה דה לאון אל האקלים החמים של פלורידה ב-1513, והרבה ציפורים נודדות שפרשו לגמלאות הלכו בעקבותיו מאז. ביפן החיפוש הזה הביא אותי אל מטבחו של יושינארי סוזונו, בעל מסעדה ברובע הקניות ריטזי גינזה בטוקיו.
שם, סוזונו מגיש קערה אחרי קערה של נאבֵּה מהביל, או "סיר חם", מרק עשיר של עוף, כרוב, פטריות שיטאקה, בצלים ומיזוּנה, חרדל ירוק ומפולפל. נאבה הוא כבר מזמן מרכיב עיקרי במטבח היפני, אבל בגרסתו של סוזונו יש מרכיב מיוחד שעל פי השמועות גורם לפטרונים להיראות צעירים לנצח: קולגן.
קולגן, החלבון המקשר בין עצמות, עור וסחוס, מספק מבנה ויציבות לרקמות הגוף. אלא שלמרבה הצער אנחנו מאבדים אותו עם התבגרותנו, וכך נוצרים קמטים. אם נוכל לקבל אותו בחזרה, יש מי שחושב, נוכל לשמור על העור החלק שלנו לאורך זמן רב יותר. במילים פשוטות יותר: היפנים מנסים לאכול את דרכם בחזרה אל הנעורים.
קרישי הקולגן, שמקורו בעוף וצבעו צהוב כשל חרדל, מונחים על גבי הבשר והירקות. כשהקולגן נמס, הוא יוצר את מרק הנאבה שמוגש אצל סוזונו, השונה מהמתכון המסורתי המבוסס על מים וציר עוף
למרות שמראה המרקחת לחלוטין אינו מעורר תיאבון, מנת מרק הקולגן אהודה מאוד ביפן, בעיקר בקרב נשים שמשתוקקות לחפון את הטרנד החדש בשוק טיפולי העור המתפתח ללא הרף. סוזונו אמר שהוא משתמש בתשעה מיכלים של 8 ליטר בכל יום, ושהוא אחד מעשרות מסעדות ברחבי העיר שמגישות נאבה של קולגן.
ביפן, שמאכלסת את האחוז הגבוה ביותר של תושבים מעל גיל 60 ובה תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם, המאמץ להביס את השחיקה והבלאי ש"אבא זמן" מביא לנו הפך לתעשייה. קוקטיילים בברים טרנדיים מעורבבים בקולגן, ובקבוקים קטנים של אספקה יומית של קולגן נוזלי – עם פקקים ועטיפות ורודים במטרה למשוך נשים – מקשטים את המדפים בחנויות, ונמכרים בעבור כ-2.5 דולר ליחידה. סטושי הירוטה, דובר חברת הטיפוח סישיידו, שמשווקת קולגן פופולרי, אומר שהמכירות עלו ב-65 אחוזים בשנה שעברה בהשוואה ל-2007, השנה הראשונה שבה יצאו לשוק.
זהו נתון ראוי לציון, בהתחשב בכך שתזונאים פקפקו ביתרונות הבריאותיים שבאכילת קולגן, שלדבריהם מעוכל על ידי חומצות אמינו בדומה ליתר החלבונים, ולפיכך אין לו שום השפעה מיוחדת.
"אין שום הוכחה לכך שצריכת קולגן כמזון מקדמת ביוסינתיזה של קולגן", אמרה קוניקו טקהאשי, מדענית תזונה באוניברסיטת גונמה ביפן, שנגסה בכוחו המיתי של הקולגן בספרה "אמת וכזב במידע על מזון".

יושינארי סוזונו והיצירה צילום: דיוויד נאקמורה, וושינגטון פוסט
עדיין, בארץ שבה נשים נושאות עמן בדרך שגרה שמשיות ולובשות חולצות ארוכות שרוולים וכפפות עד למרפק בקיץ, אנשים רבים אינם לוקחים סיכונים. פומיו אדצ'י, טכנאית טיפולי בריאות, ישבה בבר במסעדה של סוזונו וחיסלה קערה של נאבה. אדצ'י בת 35, אבל נראית צעירה בחמש שנים. עורה בהיר, חלק וללא פגם, והיא מייחסת זאת כמובן למרק.
"זאת הפעם השלישית שאני כאן", היא אמרה. "בפעם הראשונה באתי בגלל ששמעתי שזה טוב לעור. זה היה טוב כל כך, שבאתי שוב. אני בהחלט חושבת שהעור שלי נראה שונה למחרת, אבל זה נשאר כך רק יומיים או שלושה".
אפקט פלצבו?
מרק הנאבה מבוקש במיוחד בחורף, אבל מסעדות כמו יושינארי, שקרויה על שם בעליה, מגישות אותו כל השנה. סוזונו אומר שחשב על הרעיון של מרק קולגן לפני שהפך לטרנדי בגלל שחיפש מרק טעים יותר. רק חבל שהקולגן חסר טעם.
סוזונו מסביר שהוא קונה את הקולגן ומאחסן אותו במקרר למשך יומיים כדי שיתגבש, ללא שום חומרים משמרים. הרגע שבו התבשיל מגיע לשולחן עלול להיות מזעזע בפעם הראשונה, כפי שקרה לקולגות שלקחו אותי ליושינארי למסיבת קבלת פנים זמן קצר לאחר שהגעתי לטוקיו. הם מעולם לא אכלו נאבה עם קולגן. כאשר סוזונו הביא את התבשיל לשולחן שלנו והדליק אש גז תחת סיר החרס, כל אחד מאיתנו דגם פיסה קטנה של קולגן קרוש; היה לזה טעם
של ג'לי מלוח.
זמן רב לפני כן הקולגן התמוסס לתוך מרק עשיר בירקות ובשר והספיג אותו בטעם חזק של עוף מלוח. כמה מחברי לעבודה התעקשו שהתבשיל בריא יותר מנאבה מסורתי. לאחר שכל אחד מאיתנו אכל קערה של עוף וירקות, מלצרית חזרה עם קערה של אטריות, שהוספו למרק כמנה שנייה.
קורה פה משהו אמיתי או שמא מדובר באפקט פלצבו? אני באופן אישי לא חשבתי שנראיתי שונה למחרת, אם כי הקולגות שלי ואני התבדחנו על המראה קורן הנעורים שלנו.
סוזונו, לעומת זאת, איש מאמין הוא בן 41, והוא מתעקש שיש לו עור של איש צעיר יותר, בעודו משך בעורו לעברי לבדיקה. למען האמת, הבחנתי בכמה "רגלי עורב", אבל לא היה לי לב לומר לו את זה.