לוקחים את הזמן: שלוש משפחות שעשו את זה מאוחר
כמו לכל דבר בחיים, גם להורות מבוגרת יש יתרונות וחסרונות, כפי שמעידים אנשי המקצוע ושלוש משפחות שחוות את הפער בחיי היומיום. השנים הטובות
הורות מאוחרת כבר אינה תופעה חריגה. עלייה בתוחלת החיים, טכנולוגיות ההפרייה המתקדמות, כמו גם שינויים חברתיים, המאפשרים לנשים רבות להגשים את עצמן ולבנות קריירה לפני הקמת משפחה, וכן ריבוי האמהות החד הוריות, שברוב המקרים מחליטות ללדת מאוחר - כל אלה מסייעים להאצת התופעה.
אם זה טוב או רע? אתם שואלים - ובכן, תלוי את מי שואלים.
ד"ר לאה אופיר, למשל, ראש מסלול הגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל, אומרת שיש הרבה יתרונות בהורות מבוגרת: "בני הזוג מגיעים להורות מתוך בחירה. הם בשלים ובעלי ניסיון חיים עשיר. מבוססים כלכלית ויכולים להתמודד עם הוצאות הכרוכות בגידול ילדים. הם אינם חשים החמצה במימוש עצמם, וכניסתם לתפקיד ההורה נעשית מתוך מודעות ונכונות להתמודד עם האתגר החדש ולזכות בהנאות שלא הכירו. ברוב המקרים הם מגדלים את ילדיהם בשלווה גדולה יותר, עם הרבה יותר סבלנות, באווירה תומכת וחיובית המספקת לילד גם את צרכיו הכלכליים והרגשיים. וככזה הוא גדל בטוח יותר ומודע לצרכיו ופתוח להתנסויות ולאתגרים ולהתמודדות עם קשיים עתידיים.
"רוב ההורים המבוגרים מוכנים להקדיש זמן רב יותר לילדיהם, או לרכוש 'שירותי עזר' לצורך טיפול איכותי. הם מגובשים כזוג, ומעבירים לילדים מסרים אחידים וחיוביים".
אם הכל כל כך טוב, למה זה יותר קשה?
ד"ר אופיר: "באופן טבעי להורים מבוגרים יש פחות אנרגיה והם מתמודדים עם קשיים פיזיים. קשה להם לרוץ אחרי הילד, להעביר לילות ללא שינה, להשתתף בפעילויות ילדיות, ולעשות את הכל לבד, בלי עזרת סבא וסבתא, שבמקרה הטוב הם מאוד מבוגרים ובמקרה הפחות טוב הם לא בחיים. הרחבת המשפחה בגיל מבוגר דורשת ויתורים רבים בעיקר מנשים, שנדרשות לוותר על חלק מההרגלים הישנים שלהן, כמו להשקיע את מלוא
מרצן וזמנן בקריירה ובעצמן".
ואיך מרגישים הילדים?
"בגיל הרך הם אינם חשים בהבדל. אבל ככל שהם גדלים, במסיבות כיתה, בטיולים, הם יחושו בשוני ואולי אף יתביישו בהוריהם המבוגרים. גם תגובת הסביבה עלולה להיות פוגעת, אמירות כמו 'סבא וסבתא שלך באו לקחת אותך מהגן', 'בני כמה תהיו כשהילד שלכם יילך לצבא?' או 'כל הכבוד על האומץ שלכם לגדל ילד בגיל שלכם'. במקרים כאלה נדרשת מודעות לתופעה וסיגול התנהגויות נאותות.
"בעיה נוספת שילד להורים מבוגרים מתמודד איתה היא העובדה
"אבל הבסיס האיתן שהילד מקבל מהוריו עשוי לסייע לו להתמודד עם הקשיים. הגיל הוא עובדה נתונה, ולכן על ההורה להדגיש את יתרונות המצב - הוא אומנם לא יכול להצטרף לטיול השנתי אבל הוא כן יכול, לדוגמה, להרשות לעצמו לקחת את כל המשפחה לטיול גדול בחו"ל".
אחד המיתוסים המושרשים הוא שילד שגדל אצל הורים מבוגרים הופך בעצמו למבוגר קטן - יותר רציני פחות "ילדותי". האומנם?
"זה תלוי גם באופי של ההורים ובאווירה בבית", סבורה ד"ר אופיר. "הורים בטוחים ומאושרים יעבירו את תחושותיהם לילדים בכל גיל. וגם תחושת הבדידות אינה בהכרח פועל יוצא של מספר האנשים הסובבים אותך. ילדים להורים מבוגרים רגועים ונוחים יותר דווקא בזכות סביבתם הרגועה והבוטחת. הם ילדים מתחשבים ואחראים יותר, האנרגיות שלהם מופנות לאפיקים חיוביים ופחות למלחמת הישרדות. איני סבורה שמדובר בילדים מפונקים, מאחר שמתן מענה לצרכים של ילד אינו נחשב לפינוק".
ד"ר שחר גינדי, פסיכולוג קליני, מבקש להדגיש את ההבדל בין ילד זקונים לבין ילד בכור להורים מבוגרים. "פעמים רבות בן הזקונים זוכה לפינוק יתר בגלל המספר הגדול של המטפלים בו. לעומת ילדים ראשונים להורים מבוגרים, שדווקא מפתחים תחושת אחריות ובגרות מוקדמים מילדים אחרים".
ד"ר אופיר: "גם ילדים שנולדו להורים מבוגרים בפרק ב' בזוגיות, עשויים ליהנות מחיים מעניינים יותר בשל ריבוי אחים וריבוי הורים וסבים. יחד עם זאת עלולים להתעורר קושי בהסתגלות למבנה המשפחתי החדש, בלבול כתוצאה מריבוי הורים ואחים ופחד נטישה".
האם החשש מפני העתיד משפיע גם על הילדים?
ד"ר גינדי: "הורים מבוגרים נוטים להיזהר יותר וחוששים מפני מוגבלות פיזית. גם המוות 'נוכח' יותר בחייהם והשפעתו מבגרת. באופן סטטיסטי ילדים אלו יאבדו את סבם וסבתם בגיל מוקדם יותר ובגיל מוקדם יותר יתחילו לעסוק בחשש ממות הוריהם. במחקר שערכה החוקרת מוניקה מוריס, מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, רואיינו ילדים להורים מבוגרים, שכבר התבגרו בעצמם. רבים מהם דיווחו על כך שהם עצמם דואגים לבריאותם באופן מופרז. ואולם חשוב ביותר לזכור כי מידת הרגישות וההבנה של ההורה כלפי ילדיו חשובים עשרות מונים מגילו של ההורה".
כלנית, 45, וראובן, 51, כהן מאשדוד, הורים לנתנאל בן תשע ולנועה בת חמש
לכלנית כהן, מנהלת פורום הורות מאוחרת ב"תפוז", ולראובן בעלה היו תוכניות להקים משפחה בגיל צעיר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. נתנאל הבכור נולד לאחר שנות המתנה רבות שכללו הפלות וטיפולים ("הריתי את נתנאל דווקא בהפסקה בין טיפולים"). ארבע שנים אחרי, בגיל 40, ובעזרת טיפולי הפריה, נולדה נועה.
למה זה פחות טוב: "אני משווה את עצמי להורים צעירים אני רואה שהם יותר סבלנים ממני. אולי בגלל שאני ג'ינג'ית אין לי סבלנות בגרוש. אני מצפה מילדי שיילכו בתלם, שיעשו את הדברים בסדר נדרש. בעלי יותר סבלני ממני".
קשיים פיזיים: "אם יוצאים לטיולים אז הולכים למקומות שיש בהם מקומות ישיבה. בדיונה הגדולה של אשדוד, למשל, יש הורים שמתגלגלים עם ילדיהם, אני לא אוהבת חול. גם בגני השעשועים אני לא משתוללת איתם, אין לי כושר, אז אני יושבת על הספסל".
מה אומרים הילדים: "הם יודעים שאמא פדלאה ולא מתרוצצת ממקום למקום, אבל זה לא גורם לי להרגיש מבוגרת. הם שובבים אבל גם אחראים. בכל בוקר אני יוצאת מהבית ב5:30- לעבודה ונתנאל אחראי להעיר את אחותו, ולאחר שהם מתארגנים הוא לוקח אותה לגן. בגן של נועה אנחנו הורים מבוגרים אבל אנחנו לא חריגים בנוף. הילדים שלי לא נבוכים, אולי בגלל שזה מה שאנחנו משדרים להם".
חרדות מהעתיד: "אני לא נותנת למחשבות האלה להעסיק אותי".
ארי 62, שושי, 47, פולק מקיבוץ גבעת חיים איחוד, הורים לעופרי 17, יעל, 14, ורועי, 7.
ארי פולק הפך לראשונה לאב בגיל 44. "רציתי לדחות את המחויבות המשפחתית ואת אובדן החופש האישי לגיל מאוחר. נישאתי בגיל 43 לאחר שראיתי עולם, וכשבאו הילדים גיליתי שהחופש אכן אבד אבל זה לא מפריע לי".
תגובת הילדים: "ההורים בגנים ובבית הספר של ילדי תמיד צעירים ממני בכ20- שנה, אבל אני נראה צעיר מגילי. חלק ניכר מהפעילויות המשותפות עם בני הצעיר בכיתה ב' כוללות השתוללויות והיאבקויות. הוא לא נבוך, להפך, הוא אוהב להשתובב איתי יותר מאשר עם אחיו הגדולים.
"כשבתי הייתה בגן היא לא הרגישה בנוח בנוכחותי בגלל שיש לי 'שערות לבנות'. כנראה שזה הביך אותה, אז קיבלתי פטור מהגן. כיום היא מרגישה איתי הכי בנוח למרות שאני עובד כיועץ חינוכי בבית הספר שלה".
מחשבות על הזיקנה: "יש. כשעוברים את גיל 60 זה מעסיק אותך. אני משער שזה משפיע על הילדים גם אם איני רוצה להעסיקם בסוגיות כאלה".
ליזי בכר, 45, ויוסי פרי, 53, מראשון לציון, הורים לליהיא בת ארבע. ליוסי יש שלושה ילדים
בוגרים מנישואים קודמים (בני 28 ,30 ו-20).
כשליזי בכר פגשה את יוסי פרי היא הבהירה לו שמה שהיא הכי רוצה זה להיות אמא. "בהתחלה זה לא נראה לי. הרגשתי שסיימתי את פרק ההורות שלי. לקח לי זמן להתלבט וזה כלל גם פרידה מליזי", משחזר יוסי.
"כשחזרנו אמרתי שאני מוכן לשקול אבהות, אבל התנאי היה שנחיה יחד שנה כדי לבחון את יחסינו. בסופו של דבר החלטתי שאנחנו הולכים על זה ונולדה ליהיא".
למה זה טוב: יוסי - "ליהיא הכניסה המון עניין ודרייב לחיים שלי. הייתי מעורב בתהליך ההריון, ליוויתי את ליזי לכל הבדיקות. אמרתי לעצמי שאם כבר עושים ילד, נעשה את זה ביחד".
קשיים פיזיים: ליזי - "אני מתגלשת במגלשות וקופצת בג'ימבורי, אני אמא שטותניקית. אף פעם בעבר לא עשיתי את זה, ואני עושה את זה למרות מגבלות של פריצת דיסק ועודף משקל. ליהיא יודעת שאני לא יכולה להרים אותה, אבל היא מקבלת חום ואהבה כשאני יושבת איתה. אני משתדלת שתהיה בחברת ילדים קטנים, מה שמחייב אותי לעתים לוותר על בילוי עם בני גילי, כי ליהיא לא צריכה לסבול ולהיות לבד. עד שהיא באה לעולם טיילתי, ביליתי, העשרתי והגשמתי את עצמי, היא הדבר שהכי רציתי בעולם".
איך היא גדלה: ליזי - "ליהיא היא ילדה בוגרת לגילה, אנחנו פונים אליה בגובה העינים, מדברים איתה כמו עם אדם בוגר. אני חושבת שזו תובנה של הורים מבוגרים, שכך צריך לנהוג. היא ילדה מאוד מושקעת, אחראית ורצינית".
יוסי - "מבחינתי ליהיא היא ילדה רביעית ואני מתייחס אליה כמו אל שלושת ילדי הגדולים. היא גדלה כילדה שמחה ומחזירה המון אהבה, אבל אני לא משווה אותה לילדי הגדולים כי נתוני הפתיחה אינם שווים".
מחשבות על העתיד: יוסי - "אני מכיר בני 40 שיש להם הורים בני 80, וכשליהיא תסיים תיכון אני אהיה אבא מבוגר, אז אני לא אסע איתה לתאילנד אחרי הצבא. זה המצב".
נא להמתין לטעינת התגובות
