אני אוהב אותך כמו שאתה: מה בין הומוסקסואליות ורוחניות
הידיים היו ידי גל אוחובסקי, והקול קול בודהא. עצרת ההזדהות עם ההומואים והלסביות בכיכר רבין היתה שיעור רוחני על חופש, סילוק הבורות ואהבה חובקת כל. זיו ארדמן עם הפרשנות הרוחנית של אירועי השבוע
הרצח הכואב במרכז ההומו-לסבי בתל אביב הוציא אמש לכיכר רבין עשרות אלפי בני אדם, והעלה לסדר היום את ההומוסקסואליות ומקומה בישראל באופן חסר תקדים. אך מהפכניות אף יותר היו ההצהרות שנשמעו מפי האישים שנאמו בעצרת הזיכרון. "הרשות נתונה לכל אחד להיות שונה וגאה. לחופש נולדנו ובחופש נחיה", קרא נשיא המדינה. שר החינוך התחייב למגר את ההומופוביה, שרת התרבות קראה "לסלק את הבורות והשנאה", ואילו שר הרווחה הצהיר: "כל בני האדם שווים ומסכותיהם שונות. האתגר שלנו הוא להוריד את המסכות ולומר: אני אוהב אותך כמו שאתה".
הנה כך, מה שהתחיל כקריאה לשוויון חברתי ואזרחי הפך, לשעה קלה, לשיעור רוחני מפי מנהיגינו על חופש, סילוק הבורות, ואהבה חובקת כל. הידיים היו ידי גל אוחובסקי, והקול קול בודהה. אך מה בין הומוסקסואליות ורוחניות? ומה מקומה במסע אל החופש הרוחני?
לחופש יש, כמובן, רמות שונות. החופש לעשות מה שבא לי, לשכב עם מי שבא לי, להתחתן עם מי שאבחר, ולקבל זכויות שוות בחברה – כל אלה שייכים לחופש היחסי. השאיפה הרוחנית שעליה דיברו המורים הרוחניים הגדולים של כל הזמנים, היא לחופש אחר, חופש פנימי מוחלט. חופש מוחלט זה, עליו העידו ואליו כיוונו, אינו מותנה בדבר - לא במגדר או בהעדפה מינית, לא בחופש ביטוי, וגם לא בשוויון אזרחי. זהו חופש פנימי, אישי, שמי שחווה אותו הולך מעבר לכל חופש או חוסר חופש יחסיים, ובכך הוא משתחרר.
השלב הראשון בדרכו הרוחנית של אדם היא בדרך כלל יציאה מן העדר. האדם היוצא מן העדר מביט סביב, רואה את הכבשים המקיפות אותו הולכות נכוחה אל כיוון ידוע מראש, מציץ אל כלבי השמירה המנומנמים, וחותך ימינה. לראשונה עולה במוחו האפשרות שאולי אין הוא כבשה. במובן זה, הן פריחת ההומוסקסואליות והלגיטימציה החברתית שקיבלה, והן הבחירה האישית של כל הומו ולסבית, הן צעד אחד בכיוון הנכון. הנה כך אומר המורה הרוחני אקהרט טולהבספרו "כוחו של הרגע הזה": "חוסר ודאות לגבי המיניות, כאשר אתה מתקרב לבגרות, המלווה בהכרה שאתה 'שונה' מאחרים, עשויה לאלץ אותך להפסיק להזדהות עם דפוסים חברתיים מותנים של חשיבה והתנהגות. הדבר יעלה באופן אוטומטי את רמת התודעה שלך מעל זו של הרוב הלא מודע, שאלה הנמנים עליו מאמצים את כל התבניות שבאו בירושה. במובן זה להיות הומו עשוי לעזור. להיות אאוטסיידר... זה עושה חיים קשים, אבל זה גם מציב אותך בעמדת יתרון בכל הקשור להארה".
החופש הרוחני, אם כן, הוא החופש מסבל, והמחפש הרוחני המתבונן אל תוך נפשו, בין אם הוא הומו או סטרייט, חייב להיישיר מבט אל הסבל. חייב לראות ולהרגיש כיצד ה"הגדרה שלי", ה"יחסים שלי", ה"סקס שלי", וה"תרבות שלי" הם מקורו של רעש מנטלי מתיש ומכאיב. הוא חייב לזהות שכל אלה אינם אמצעים להשגת אהבה, שלווה או תחושת שלמות, אלא רעיונות המותירים אותו בעמדת חוסר שלווה וחוסר שלמות, ובמאבק מתמיד.
בשלב זה, מאבדת ה"הומוסקסואליות" את משמעותה. היא מפסיקה להיות דגל, ומתחילה להיות נטל. "הטרוסקסואלים אינם מאושרים, והומוסקסואלים אינם מאושרים", אומר המאסטר אושו "אז הסט משם את הדגש. אין לכך שום קשר עם הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות. אם אתה הופך זאת לבעיה, תישאר תקוע שם. לא להפוך זאת לבעיה, משמעותו שהאנרגיה זמינה, ושכעת אתה יכול לנוע למקום אחר".
מי שהלך את כברת הדרך המשמעותית עד הוויתור על הגדרתו העצמית, נשאר לבד. הוא עומד אל מול מחשבותיו ורעיונותיו, ואל מול השאלה הגדולה: מהו חופש מאלה, וכיצד ניתן להגיע אליו. בשלב זה ממליצים רוב המורים על מדיטציה, שמהותה היא נטילת עמדה של התבוננות שקטה על המחשבות והרגשות. היושב על כרית המדיטציה כבר אינו יכול להיות הומו, לסבית או כל הגדרה אחרת. הוא הופך לעד המתבונן במחשבות ורעיונות. "אני הומו", "אני יהודי", "אני ילד פגוע" ו"בא לי לאכול גלידה" – כל אלה הופכים לרעיונות זמניים, שקולים בערכם, שהחשד שהם המצאות מנטליות חסרות כל תוקף הופך למבוסס יותר ויותר.
העמידה העיקשת אל מול המחשבות והתפיסות היא, בדרך כלל, השלב הארוך והקשה בדרך הרוחנית, והיא מזמנת היכרות מעמיקה והולכת של המחפש עם מכונת המחשבות, הלוא היא המיינד, ועם יכולתה ליצור רגשות, תחושות וחוויית חיים אשלייתית. מי שמעמיק בדרך זו חווה בהכרח התפרקות של עולמו הפנימי הישן והמוכר, הכרוכה כמעט תמיד בבלבול ובכאב. אל מול ההתפרקות הזו, נותרת לבסוף השאלה המסתורית: אם כל אלה אינם אני, אז מי אני?
עבור מי שהגיע לסוף הדרך, נעלמות ההומוסקסואליות וההטרוסקסואליות לחלוטין. האדם שהשתחרר יכול לקיים יחסי אהבה או קרבה עם גברים, עם נשים, או לא לקיים יחסים כלל, אך בעיני עצמו הוא אינו גבר או אישה, אינו הומו, ביסקסואל או סטרייט. הוא גם אינו שמו, ואינו זהותו המקצועית או הלאומית. הוא מזהה באופן טבעי את מה שתמיד היה - זרימה חופשית של חיים, או אולי החיים עצמם, ללא זהות והזדהות, כאשר גופו וזהותו החברתית הם רק כלי משחק הכרחי עבור תודעה זו.
"עמוק בפנים כל אדם הוא אותו דבר – אותה תודעה, אותו פחד, אותו מוות, אותה תשוקה, אותה אהבה, כולם קיימים באופן זהה", אומר אושו. "קבל את עצמך, אפשר ללא מודע שלך להיחשף בפניך. הנה כך הוא כל אדם. בידיעתך זאת, אתה הופך לסוג אחר של אדם. בקבלתך זאת, בהוקרתך זאת, אתה מביא מהפכה לחייך. וכאשר אתה מביט באחרים דרך הבנה זו, לא תמצא עוד זרים. תמצא שכולם חברים. המתיחות נעלמת. על מה ולמה המתיחות? אנו כולנו באותה הסירה".
לקריאה נוספת:
אקהרט טולה
אושו
נא להמתין לטעינת התגובות
