עוד סיפור אחד של אהבה
שבועיים אחרי שענת שיחור פגשה את יונתן הוא הציע לה נישואים והיא אפילו לא התבלבלה. מגי רום חיכתה עד גיל ,45 ואז הילל הגיע, והם עוד הספיקו להוליד שני ילדים. והאהבה של רוחק'ה ויוסי נגבי התחילה במסיבת כיתה ט' ובועטת כבר 21 שנה. נגד כל הסטטיסטיקה - הפי אנד
"ישבתי על אחד החופים הקריביים," מספרת מגי רום, "החול היה לבן, היה שקט, שמעתי רק את המים. הים היה ממש צלול ושקוף, ואמרתי לעצמי: אני יודעת שיהיו לי שלושה ילדים. אבל איך? אני כבר בת 44 ואפילו אין לי בן זוג." היא נולדה בטביליסי, גיאורגיה.
ב-,1974 כשהייתה בת ,12 עלתה לארץ עם משפחתה. "התחתנתי בגיל מאוד צעיר, וכשהייתי בת 19 כבר נולד לי אילן. בשלב מוקדם של הנישואים ידעתי שזה לא זה, וכשאילן היה בן ארבע וחצי נפרדתי. הייתי מסורבת גט במשך שמונה שנים. ממצב שחייתי ברווחה כלכלית גדולה יצאתי למצב שבו הייתי צריכה לממן לבד ילד והליכי גירושים לא קלים."
מגי, פסנתרנית וציירת, עבדה מסביב לשעון. "ניגנתי בהרכבים קלאסיים, לימדתי פסנתר בקונסרבטוריון ומכרתי את הציורים שציירתי. עבדתי קשה כל השנים, כדי שאוכל להעניק כל מה שאני יכולה לאילן. בכלל לא חשבתי על זוגיות. לא כרגע, אמרתי לעצמי, זה לא מתאים לסיטואציה שבה אני נמצאת."
אהבה, זוגיות, משפחה - הכול נדחק לפינה. מגי התמקדה בשתי האהבות שלה, ציור ומוזיקה. "באיזשהו שלב שתי האהבות שלי התאחדו והתחלתי לצייר מוזיקה. מצאתי דרך ייחודית וטכניקה להביע מוזיקה בציור. אני קוראת למה שאני עושה 'מוזיקה ויזואלית."'
התפאורה הרומטית וזוגות האוהבים שמסביב עשו את שלהם, והיא החליטה לעשות מעשה. "לקחתי דף, ופשוט התחלתי לצייר את דמותו. כתבתי את המאפיינים הפיזיים והפנימיים, ובסוף כתבתי שאני רוצה לפגוש אותו תוך שישה ימים. גם לי זה נשמע אבסורדי, אבל החלטתי שאם יצא לי אינטואיטיבית שישה ימים אני לא אמחק את החלום. חוץ מזה הוספתי שיהיה מאוד נחמד אם, כשאני אפגוש את הבחור, יהיה לי איזשהו סימן, אות שהוא הגבר שלי, כי אני מהסוג המתלבט - כן, לא, כן, לא. רציתי איזושהי עזרה."
כעבור חמישה ימים מגי, שכבר הייתה בארץ, נכנסה לאינטרנט ופגשה את הילל, גרוש בן 47 ואב לשלושה ילדים, שעד לפני מספר שנים היה סגן אלוף במודיעין חיל הים, והיום בעל "מיוריהל," חברה לבניית צימרים ופרגולות מעץ, וחוץ מזה, גם נגן סקסופון. הם קבעו דייט. "ברגע שראיתי אותו הבליח חיוכון שמאחוריו עמד 'יש מצב."'
כבר בפגישה הראשונה היה מצב?
"כן, עמד לפניי גבר גבוה ובנוי לתלפיות, היו זיקוקים וניצוצות, וכבר אז, בפגישה הראשונה, אמרתי לו שאני רוצה להקים משפחה."
הוא לא נבהל וברח כמו כל הבחורים?
"להפך. הוא אמר 'לא תכננתי, אבל איתך אני מוכן.' ומכאן הכול התקדם נורא מהר. חיכינו בהתרגשות מפגישה לפגישה. אחרי זמן קצר הוא אמר לי 'את עוברת אליי למושב.' עזבתי את תל אביב ועברתי למושב שלו. זה היה מאוד מהיר. לא היה ספק, זה היה נורא ברור מהתחלה. וגם קיבלתי את הסימן שביקשתי: אני והילל נולדנו באותו יום."
הילל, תסביר את הקליק המהיר.
"חיפשתי אישה במשך שנתיים וחצי. היו לי בתקופה הזאת חברות, אבל הייתי מוכן כבר לקשר רציני. במגי מצאתי הכול - היא גם יפה וגם האופי שלה נהדר, והיא אדם מקסים מכל האספקטים. הפגישה איתה היא מהפך רציני בחיים שלי."
וזה קרה גם לך בדייט הראשון?
"בפגישה הראשונה נשארנו יחד עד אור הבוקר. מיד אמרתי לה שהיא יותר מוצלחת ממה שהיא נשמעה בטלפון. זה היה רציני."
אחרי שנה של זוגיות אופורית מגי נכנסה להיריון. הילל מיד הציע לה נישואים. "בחתונה אני ניגנתי ושרתי לו את 'מה זאת אהבה' של ריקי גל, והילל הקריא לי שיר אהבה שכתב. חברים שרו וניגנו, ולקראת סוף החתונה הדי־ג'יי שם מוזיקת ריקודים גרוזינית, וכל משפחת האשכנזים הנהדרת והמדהימה של הילל, ששתו קפה במרפסת האולם לאור ירח, זרקו את הקפה והעוגה, עלו על שולחנות ורקדו עד אור הבוקר."
היית עם שלושה ילדים משתי נשים.רצית עוד ילדים?
"כשפגשתי את מגי, אמרתי לה שלאור זה שהתאהבתי בה אני מוכן לספוג עוד ילד. בסוף מצאתי את עצמי עם עוד שניים. כשהיא נכנסה להיריון השני אמרתי לה שהכול בידיים שלה. היא החליטה שממשיכים עם ההיריון, וזה נפלא, כי עכשיו יש לנו עוד ילד מקסים."
ככה, בגיל 45 נכנסת להיריון בלי בעיות?
"בלי הפריות מלאכותיות, בלי טיפולים. ילדתי את לין בגיל 45 וחצי, וכשהיא הייתה בת תשעה חודשים נכנסתי שוב להיריון, בתקופת ההנקה. באפריל האחרון ילדתי את ליאם. הכול קרה באופן טבעי וספונטני. ההריונות שלי היו נפלאים והלידות קלות.
מה שתמך בכל העניין הזה היה המראה הצעיר שלי, וגם אמרתי לעצמי שהגוף שלי נועד לספק את הרצונות שלי ואין שום סיבה שהוא לא יתמוך בי. זה לא קל בכלל, להיות אמא לשני תינוקות קטנים. במקביל אני עובדת, עושה תערוכות, מציירת ומוכרת.
אני מיניקה ובשנתיים האחרונות בקושי ישנתי. אני מרגישה שדי התגברתי על הטראומה שהייתה לי מהנישואים הראשונים. לא ויתרתי לעצמי למרות הפחדים. גידלתי ילד לבד ורציתי לחוות זוגיות עם אבא, אמא וילדים. זאת חוויה מתקנת, ואני נורא מאושרת מהילל המקסים וממה שקרה לי - אני מרגישה שזכיתי."
"כשהיינו בני 14 יוסי הציע לי חברות. מאז אנחנו יחד," מספרת רוחק'ה, .49 "הוא הציע לי לבוא איתו למסיבת כיתה ביום שישי. הסכמתי. כמובן, הוא לא נישק אותי בדרך, אני לא הייתי מאלו שנותנות. בהתחלה בעיקר יצאנו יחד למסיבות כיתה, לצופים. כשנגמר התיכון היה לנו עצוב להיפרד, אז שירתנו יחד בצבא, בגרעין נחל של הצופים."
רוחק'ה ויוסי נגבי התחתנו ב-,1982 כשברקע הלמות מלחמת שלום הגליל. הוא גויס, שוחרר לטקס החתונה ומיד חזר לחברים הלוחמים. זאת הייתה אחת הפעמים הספורות שהשניים נפרדו לכמה ימים. מיום פגישתם הם מבלים בצפיפות יומיומית. עד לאחרונה הם גם עבדו יחד בחברת המחשבים הקטנה שהקימו במשותף. "כשהיה שקט במשרד היינו יושבים ומדברים, אנחנו חברים הכי טובים," אומרת רוחק'ה.
לזוג נולדו ארבעה ילדים. שניים מהם חולים בסיסטיק פיברוזיס, מחלה גנטית הפוגעת בין השאר בריאות ובמערכת העיכול. "לפעמים," מהרהרת רוחק'ה, "נישואים מתפרקים בגלל מחלות במשפחה, אצלנו זה דווקא עבד הפוך. המחלה הדביקה אותנו יותר. היו הרבה פעמים שאחד מהילדים היה מאושפז, ואז אחד מאיתנו נשאר עם הילד בבית החולים והשני עם הילדים בבית. זאת מחלה טריקית - תרופות, אשפוזים. במחשבה שנייה, אני לא יודעת אם זה חיזק את הקשר ביני לבין יוסי. זה לא קל, לנסוע לבתי חולים, הטיפולים, הפיזיותרפיה, התרופות. הייתי אומרת ככה: אם המחלות לא פירקו את הקשר, אז סימן שהכול בסדר."
זה לא משעמם להיות יחד מהתיכון?
"להפך. אני בחיים שלי לא התנשקתי עם גבר אחר, וגם יוסי שמר אמונים כל השנים. אנחנו לא מרגישים שאנחנו מחמיצים משהו. אני מתה על יוסי, מבפנים ומבחוץ בדיוק כמו שהוא. למה שאלך לחפש משהו אחר בחוץ? אין בזה שום היגיון."
ולא הרגשת שאת מפסידה משהו?
"אנשים מחפשים משהו אחר כשלא טוב להם, כשהם לא מסופקים. לי וליוסי, אף פעם לא הייתה סקרנות למשהו אחר. כל יום אני פוגשת אנשים חדשים, אבל הם לא מעניינים אותי ברמת האינטימיות. בשבילי זה תמיד יוסי וגם הוא כזה. ויוסי, הוא מדבר בלילה מתוך שינה, ככה שאם היה משהו הייתי יודעת."
ואפשר עוד לדבר על אהבה אחרי כל כך הרבה שנים?
"הצלחת היחסים מבוססת על כבוד הדדי, סבלנות ופרפרים בבטן. עד היום אני מתרגשת כשאני שומעת את הצעדים שלו בשביל, ובחיים, אף פעם לא נמאס לי."
כשאני מבקשת ממנה כמה עצות להישרדות זוגית, רוחק'ה חושפת: "ליבשי פיג'מה סקסית ואל תיכנסי עם טרנינג למיטה. חוש הומור זה נורא חשוב, אפשר לצמצם כל ריב באמצעות הומור. יוסי אומר שאני לא מהטיפוסים שרבים, אבל כשאני כבר מתעצבנת, אני מזכירה לו דברים שהוא עשה בכיתה ט.' כשיש ריבים אני הופכת את הדברים ועושה מהם צחוק, כמובן במינון נכון. ואם בכל זאת חייבים לריב קצת, כדאי למצוא דרך לסיים את הריב בצחוק.
"אני מאמינה בהקשבה, לבעל ולילדים. וזה חייב להיות הדדי. לא מספיק להקשיב, צריך להתעניין בפרטים - פרט, נמק והסבר. לשאול שאלות. אם הוא מספר לך שנפגש עם מישהו, לשאול מה הוא אמר, מה הוא חשב, להתעניין. נורא חשוב לחלוק כל דבר. לא להסתיר, להתלבט ביחד על הכול. אני מתחלחלת כשאני שומעת אנשים אומרים לילדים שלהם, אל תעזו להגיד לאבא או לאמא. זה נורא בעיניי.
מניסיון, אני גם אומרת שצריך לזכור שעל כל משבר אפשר להתגבר, וצריך לעשות דברים יחד. יש בחורות שיושבות בבתי קפה עם חברות. אני, אם כבר לשבת בבית קפה זה עם יוסי. לפעמים אנחנו שוכרים אוטו ומטיילים לבד בחו"ל, בלי טלפונים, רק אנחנו, זה כיף גדול. והעצה האחרונה שלי: אם אין פרפרים בבטן, לא להישאר במערכת היחסים. בלי אהבה אין טעם. בטח לא כדאי להישאר יחד בגלל ילדים או רכוש, זה לא שווה - חייבים לשמור על מימד ההתרגשות."
לאחרונה מצאו השניים דרך נוספת לגיבוש היחסים ביניהם. הם מכרו את העסק המשותף, וכל אחד מהם פצח בקריירה עצמאית. יוסי, שלמד שמאות מקרקעין, התחיל לעסוק בתחום, ורוחק'ה, שעוסקת כבר שנים גם בליצנות רפואית, פצחה בקריירה של שחקנית ומופיעה ברחבי הארץ בהצגה המצליחה "נשים מדברות נשים," המספרת על פסיכולוגית שרגע לפני הקידום הנכסף, ביומה האחרון בעבודה, אורזת את הפקלאות במשרד ומוצאת ארבעה תיקים ישנים של נשים שונות שבהן טיפלה ש"קמות לתחייה" ומשנות בהדרגה את תפיסת עולמה. "הכנסנו עוד תבלין לחיים," היא מסכמת, "קצת חידוש והפתעה."
ואז יונתן הופיע.
"בערך שנה אחרי זה עמדתי עם חבורת עיתונאים באולם הכניסה לבית המשפט בתל אביב. ראיתי את יונתן מתקרב לכיוון שלנו ונשימתי פשוט נעתקה. הייתי מהופנטת ואמרתי לכתב שעמד לידי - עם הבחור הזה אני אתחתן."
גם נשימתך נעתקה, יונתן?
"אני קצת יותר איטי. לקח לי עוד שלושה ימים עד שהבחנתי בענת." ענת ממשיכה: "אחרי כמה ימים נשלחתי לסקר עוד אירוע בבית המשפט, ומישהו ניגש אליי מאחור ואמר לי 'את נראית מדהים.'
הסתובבתי לראות מי זה ונדהמתי לראות שזה הוא. בלי לחשוב עניתי לו 'אתה לא רע בעצמך.' באותו ערב הוא השיג את הטלפון שלי, התקשר אליי והזמין אותי לסרט. אין לנו מושג על מה היה הסרט, מסיבות מובנות. אחרי שבועיים הוא הציע לי להתחתן. הוא אמר לי שהוא מרגיש שהגיע הביתה והוא רוצה להיות איתי כל החיים."
ענת ויונתן נשואים כבר 13 שנה. היא עיתונאית, והוא פתח לאחרונה משרד כעורך דין עצמאי. לזוג נולדו שלושה ילדים.
מה ידעתם אחד על השני כעבור שבועיים?
"למרות שהתחתנו בחתונת בזק, כשבקושי הכרנו, עדיין, 13 שנה אחרי, לא גילינו אף שלד אחד בארון של השני."
בכל זאת, צריך אומץ.
"אני מאמינה שאנשים משתנים הכי הרבה בגילאים 22-- 30 אתה נכנס ילד לחיים, ובסיום העשור הזה אתה יודע מה תעשה בהם. אם בני הזוג לא משכילים להתפתח יחד וכל אחד הולך לכיוון שלו, אתה מוצא את עצמך בסוף שנות ה-20 לחייך עם מישהו שהתאים לך בגיל ,20 אבל ממש לא מתאים בגיל .30 כשנפרדתי מבעלי לשעבר, הוא אמר שאנחנו עדיין יכולים לשקם את החיים שלנו.
הוא צדק במאה אחוז. היום, אחרי 13 שנה של נישואים יונתן עדיין מרגש אותי. הגעתי למסקנה שאתה אף פעם לא יכול לדעת כלום. החיים מאוד דינמיים."
ואם הבת שלכם תודיע שהיא מתחתנת שבועיים אחרי שהיא פגשה בחור?
"האינסטינקט הראשוני שלי יהיה: צריך לבדוק. אבל החיים הוכיחו לי שאין תעודת ביטוח. אני מאוד מאמינה באינסטינקטים בריאים, ורמזים לכל דבר יש כבר בהתחלה. אני מצאתי את הנפש התאומה שלי. הסיכוי שדבר כזה יקרה נראה לי כל כך נדיר. אני חושבת שאני בת מזל".
נא להמתין לטעינת התגובות
