קלאסיקה של טעויות: כך תגרמו לקשר מבטיח להסתיים
ממצב בו הוא הצליח למצוא בחורות איכותיות בערך פעמיים בשנה. אדם הגיע למצב הקלאסי: כמעט כל דייט שלו היה בינגו. זה עדיין לא עזר לו להצליח להחזיק אף קשר יותר משלושה שבועות
מה לעזאזל היא/הוא רוצה, היא שאלה שחוזרת על עצמה רבות בקליניקה שלי. ולצערי, התשובה לכך היא גם ברורה וגם חמקמקה. כי בעצם, כולנו רוצים אותו דבר, רק שלא כולנו משתמשים באותה דרך כדי להגיע לשם.
השאלה הזאת חוזרת על עצמה בעיקר במצבים של קשרים בלתי מאוזנים. קחו למשל את אדם. אדם תמיד הצליח לקבל את מה שרצה באמצעות מחמאות ותכסיסים. מטבע הדברים, הוא פנה בבגרותו לעסוק במכירות. כל עוד הוא ראה את עצמו כרווק נצחי, דווקא די הלך לו עם המטרות שלו, שהיו בעיקר צבירת סטוצים ומערכות יחסים קצרות. רק שעכשיו, בגיל 37, הוא התחיל להילחץ. הוא מסתכל אחורה, וחוץ מהחברה שהיתה לו בצבא, שזה היה לפני 17 שנה, לא היה לו אף קשר משמעותי! איך הוא יקים משפחה בקצב הזה?
לכן הצעתי לאדם, שרגיל לתכנון אטסטרטגי ולעמידה ביעדים, לפנות מייד לעבודה שהוא יודע לעשות הכי טוב:
הבחורות שהוא הכיר סומנו מייד על ידו כ"אפשריות" וכ"סתם", על פי פרמטרים שניסחנו מראש, והוא התחיל להתמקד בלצאת רק עם מי שיכולה בעיניו להיות אשתו ואם ילדיו. בכל פעם שכמעט מעד עם יפהפייה מזדמנת שלא ענתה לקריטריונים, הוא הצליח לתפוס את עצמו ולא להתחיל עוד סטוץ שרק מרחיק אותו מהמטרה. לאט לאט הוא התחיל לתרגל את ה"סנטר" (ראו טורים קודמים בנושא), ממנו הוא אמור לצאת לחיפושי הזוגיות הנכונה עבורו. בשלב זה הכל נראה היה מבטיח. אדם עמד ביעדים.
כמי שעוסקת זמן רב ביצירת והגשמת זוגיות, יצא לי לראות את הניסים שקורים כאשר אתה מעיז לגעת ולנסח לעצמך את הצרכים והמטרות האמיתיים שלך. ואכן, ממצב בו הוא הצליח למצוא בחורות איכותיות בערך פעמיים בשנה, הרי שהגענו למצב הקלאסי: כמעט כל דייט שלו היה בינגו. באופן טבעי, זה אפשר לנו שני דברים: ראשית, להימנע מתחושת החסר, שלעתים מובילה לבילבול בבחירת הפרטנרים, ושנית – זה הכריח אותנו להתחיל לבצע כוונון עדין אפילו יותר לגבי הבחורות האפשריות.
אדם היה בעיצומו של קשר חדש עם מועמדת פוטנציאלית נהדרת. הוא עבד בדיוק לפי כל הכללים. הוא נמשך אליה, ברמה הפיזית והמנטלית, נהנה לבלות בחברתה ואהב את תחושת הגבריות והביטחון שהעניקה לו. וכאן הוא עשה את הטעות הקלאסית: הוא הניח שהיא רוצה את מה שהוא רוצה, ובדיוק באותו האופן. לכן החליט, בינו לבין עצמו,
הם היו יחד שלושה שבועות. בערב חג האהבה אדם הגיע לאסוף אותה אחרי הצהריים עם זר ורדים אדום, והמשיך איתה לפיקניק על החוף, עם סלסילה מלאת כל טוב.
מיותר לציין ששמחתה לא ידעה גבול. היא היתה מאושרת. גם כשאדם סיפר לה שמעולם לא פגש מישהי כמוה, וגם כשהוא סיפר לה שהוא חושב עליה המון במהלך היום, היא התלהבה לא פחות ממנו, וסיפרה על תחושות דומות.
אבל כשהיא הגיעה איתו אליו הביתה, לערב שבו היה אמור להיות הסקס הראשון שלהם, היא היתה מעט המומה למראה זרי הענק שהמתינו לה שם. זה גם נתן לה תחושה שהוא "זמם" להביא אותה לדירתו, (אף בחורה לא אוהבת להרגיש שהיא חלק מתכנית אב), וזה גם יצר אצלה תחושה של משהו מוגזם. של חוסר איזון. ומטבע הדברים היא התחילה להתקרר.
אם אדם היה מקשיב לסנטר שלו, למנגנון האיזון הפנימי שלו, הוא היה עשוי לחוש בהתרחקותה – ואז לנקוט, כפי שקבענו, בצעד ההפוך: למשל, לתת לה את הזרים ולהביא אותה הביתה. אבל אדם היה כל כך נרגש מהתכנית שרקם, שלא עצר לחוש אם הסיטואציה מאוזנת. ולכן הוא לא התייחס להתקררותה הקלה וניסה להחליק את העניינים. הוא פתח בקבוק קאווה, הם שתו ופטפטו, והיתה תחושה שהם זורמים שוב. העניינים התחממו והם אכן הגיעו למיטה. נרגש מהצלחת תכניתו, גם כאן אדם לא דאג לאיזון ובמקום להיות במקום נייטרלי בסקס, שבודק בעיקר את ההתאמה הגופנית ואת הנכונות לשיתוף פעולה - הוא הלך מהר מדי קדימה והציע משחקים ועניינים.
לא היתה לו שום כוונה רעה, באמת. הוא פשוט הרגיש כל כך קרוב אליה, שהוא שכח לעשות לעצמו כוונון מחדש, כפי שהמלצתי, בכל סיטואציה חדשה. הוא זרם מתוך המחשבה שהיא נמצאת בדיוק בעמוד שלו. ברור לכם, שזה היה השלב שבו היא התרחקה עוד קצת. הוא לא הבין שזה נראה ממש רע כשסקס ראשון מתחיל בהארד קור, במקום להתחיל בסטנדרט ולהתפתח משם. ולא, זה לא מדד לראש שלה במיטה. זה מדד לחוסר הלימה בסיטואציה, מצד אדם כמובן.
באותו לילה היא לא רצתה להישאר לישון ואדם הסיע אותה הביתה. הוא לא הבין למה היא מרוחקת, אבל שוב שכח לעצור ולעשות איזון מחדש. למחרת, כשהיא לא ענתה לאסמס הבוקר היומי שלו, במקום לעצור ולחשוב - הוא הוסיף חטא על פשע ושלח לה פרחים למשרד. ואם זה לא מספיק, הוא גם הוסיף פתק: לעוד שנים של לילות כאלה. אוהב, אדם.
במקום הנכון, פתק כזה יכול לרכך גם את הקשים שבלבבות, ולקרב גם את הרחוקות שבבנות. אבל בסיטואציה שבה הכל היה כבר כל כך לא מאוזן, זה רק גרם לדבר אחד: כשהיא עצרה רגע לשאול את עצמה מה קרה, היא לא הבינה. היא לא הבינה איך הבחור הזה, שכל כך מצא חן בעיניה, דווקא בהתלהבות המאופקת שלו, בשליטה העצמית שהקרין, בכריזמה ובחוסן נפשי שלו - פתאום מתנהג ככה? ובאופן טבעי, כששאלה את עצמה מי זה אדם, התשובה היתה: אדם משובש.
ולא, היא לא התרחקה כי בנות צריכות רק שיתעללו בהן, והיא לא התרחקה כי הוא היה יותר מדי טוב אליה. היא התרחקה בדיוק מהסיבה שגברים או נשים מתרחקים מאנשים שחושבים שהם מקרבים אותם אליהם: כי לא היה איזון. לא בסיטואציה ולא בהתנהגות. ואיזון הוא הבסיס להכל.
נא להמתין לטעינת התגובות
