איך הם עושים את זה? מיכה שמחון וסיגלית בנאי
שניהם הגיעו לזוגיות עם מקדחה ומעבד חשמלי, וכשאחד מהם עסוק בפרוייקט יצירתי כלשהו – בן הזוג השני נותן לו חופש מוחלט ממטלות הבית. מיכה שמחון, צלם ומורה לסוציולוגיה וסיגלית בנאי במאית, נשואים חמש שנים, מגדלים את אמרי בן השנה וחצי ומצפים לבת נוספת. גם הפעם מיכה הוא זה שייצא לחופשת לידה
בני 46 ו־41 (בהתאמה.( סיגלית היא במאית, בין היתר של הסרטים "אמא פאיזה" ו"החלוצים" ושל "מבט שני." מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה, בעלת תואר שני בקולנוע וחוקרת את הקשר שבין סרטי בורקס לקולנוע. מיכה הוא צלם, אמן ומורה לסוציולוגיה, מנחה לתעודת הוראה בסוציולוגיה באוניברסיטה ומרצה לצילום. בוגר תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובעל בלוג פופולרי באתר "בננות." נשואים חמש שנים, הורים לאמרי (שנה וחמישה חודשים.( סיגלית בחודש השמיני להריונה, והם מצפים לבת. למיכה ברור שהוא ייצא לחופשת לידה
קריירה: מיכה: ברגע שנכנס לתוקפו החוק שלפיו גבר יכול לקחת חופשת לידה, היה ברור לי שאני אקח. כבר בחודש החמישי להיריון של סיגלית הודעתי על זה במקומות העבודה שלי. התגובות היו משעשעות, קיצוניות וגם שוביניסטיות להחריד. שאלו אותי: "אשתך מוכנה? איך היא מסכימה להשאיר לך את הילד? כל הכבוד לה," והיו גם כאלה ששאלו: "מה, אתה גם מיניק אותו."?
סיגלית: אחרי הולדת אמרי, הפקידה שמילאה את טופס הוויתור שלי על חופשת הלידה לטובת מיכה שאלה אותי: "את לא מפחדת להשאיר אצלו את התינוק,"? ומרצה פמיניסטית ידועה אמרה: "איך את נותנת לו לקחת לך מחופשת הלידה שמגיעה לך כאישה."? התגובות האלה היו נורא משונות, כי אני בכלל חושבת שהצירוף "חופשת לידה" הוא אוקסימורון - אני לא הרגשתי חופשה, אלא שעבוד מוחלט. לפי החוק, חופשת הלידה של מיכה יכולה להתחיל רק כעבור שישה שבועות, כך שמיד אחרי הלידה הוא היה מוכרח לחזור לעבוד ואני נשארתי לבד בבית. בדיוק החלמתי מניתוח קיסרי ועברו עליי שבועות מסויטים, ממש עשיתי טבלת ייאוש. ביום שחזרתי ללמד במכללת ספיר, כאילו צמחו לי כנפיים. אמרתי לתלמידים שלי שבחיים לא שמחתי לראות אותם ככה. בשבילי חופשת הלידה של מיכה הייתה הצלה.
מיכה: היום שבו התחלתי את חופשת הלידה שלי היה המאושר בחיי. אני זוכר שהאכלתי אותו והוא נרדם. כשהתעורר, שמתי לנו ,U2 רקדתי איתו בסלון והיינו בשמיים.
סיגלית: עד היום, כשאמרי מתעורר הוא צועק "אבא" ולא "אמא."
עבודות בית: סיגלית: שנינו הגענו לזוגיות עם מקדחה חשמלית ומעבד מזון כל אחד, ועד היום יש לנו בבית שתי מקדחות חשמליות ושני מעבדי מזון. שנינו בשלנים, שנינו עושים כביסה, וכשלא הייתה לנו מנקה - שנינו ניקינו. מיכה עושה את רוב הקניות ואחראי על מה שנוגע במחשבים, חשמל ואינסטלציה. לגבי תיקונים, כל מה שקשור לסטריאו, טלוויזיה וכבלים - אני עושה. בנקים וחשבונות שנינו עושים, ועושים את זה גרוע. גם לטיפת חלב אנחנו הולכים תמיד ביחד, למרות שבהתחלה האחיות היו פונות רק אליי.
מיכה: המחיר של השוויון הוא ביעילות הכלכלית שלנו כיחידה: חלוקת תפקידים מסורתית יעילה יותר בטווח הקצר ובעלת פוטנציאל הרסני בטווח הארוך, מבחינת רמת התסכול, המיצוי העצמי והאושר. מצד שני, המחיר הנוסף הוא שיש יותר ממשקים חופפים ויותר חיכוך, ולכן גם יותר נקודות לריב עליהן.
זוגיות: מיכה: אם יש איזה ויכוח, חוסר הסכמה או סתם נתק, אנחנו נקבע לעצמנו זמן ביומן ונפנה זמן לפתור את הקונפליקט ולהתקרב מחדש. חשוב לנו ממש לא להשאיר את זה פתוח, אז אנחנו קובעים פגישה ויושבים לדבר בפורמט טקסי קבוע, שלא יהיה סתם חפיף או "תוך כדי." אנחנו מנתקים טלפונים, מוציאים את הכלבה מהחדר, משכיבים את אמרי לישון ויש לנו זמן קדוש לעצמנו.
רומנטיקה: סיגלית: מיכה הוא אדם של מחוות גדולות. בכל יום הולדת שלי, למשל, הוא ממציא מתכון מיוחד. חוץ מזה, כל חגיגה לא נגמרת בערב אחד, אלא זה שבוע של חגיגות: ספא, מסעדה, פרחים, ברכות ארוכות ומושקעות או סוף שבוע בצימר בלי אמרי. מחוות גדולות כבר אמרתי?
אמנות: מיכה: שנינו עושים דברים לנשמה ולאו דווקא פרויקטים שמכניסים כסף, לכן זה חוק אצלנו שאם מישהו מאיתנו בפרויקט אמנותי - בין אם זה סרט של סיגלית או תערוכה שלי - אנחנו מתגייסים לגמרי אחד בשביל השני. מי שיש לו פרויקט משוחרר באותה תקופה ממטלות הבית והשני לוקח הכול על עצמו. כשסיגלית עשתה את "החלוצים" והייתה בחדרי עריכה ובצילומים, חודשיים היא לא עשתה כלום בבית. כשאני עבדתי חודשיים לקראת התערוכה שלי "עטויות," חודשיים לא נקפתי אצבע בבית. זה חלק מחוזה הנישואים הלא כתוב שלנו, וזו מחויבות אדירה שכל אחד מאיתנו לוקח על עצמו.
סדר יום: מיכה: "אמרי קם ב-,7:00 ואז מישהו מאיתנו קם איתו ונותן לשני לישון. מי שקם כבר לוקח את אמרי לפעוטון. שנינו אמנים שמתפרנסים מהוראה, אז זו בעצם מין מערכת חיפוי הדדית. בנינו את כל מערכת השעות שלנו כדי שאחד יהיה כשהשני לא נמצא. ביום שסיגלית עובדת עד מאוחר אני מחפה עליה, וביום שאני עובד סיגלית מחפה עליי. כבר בשנה שעברה הודעתי בעבודה שאני זמין להוראה עד 15:30 והם התחשבו בזה, ככה שכמעט כל יום אני פנוי לאמרי ב-16:00
כסף: סיגלית: אנחנו מרוויחים פחות או יותר אותו דבר, אבל כסף אף פעם לא היה עניין אצלנו. החשבון משותף ואנחנו מתייעצים על הדברים הגדולים. לאף אחד אין הוצאות יוצאות דופן, אבל בכל מקרה אין מותגים, אין בגדים יקרים, אין קוסמטיקה וגם לא גאדג'טים יקרים.
נקיפות מצפון: מיכה: לי קשה עם זה שאין לי זמן לשבת עם חבר אחד על אחד, לשיחת נפש מלב אל לב, כמו שהייתי עושה המון בעבר. זה משהו שחסר לי, אבל העומס פשוט לא מאפשר.
דימוי גוף: סיגלית: בגלל ששנינו בשלנים, עם הזוגיות השמנו יחד בטור הנדסי, ואז עוד בא ההיריון. מעניין שגם למיכה היו תופעות גופניות של היריון, כולל ההשמנה. בהנקה השמנתי עוד יותר, ואז בעצם הבנתי שדי, זה מוגזם. מיכה נרתם למשימה ושינינו את כל המזון בבית: התחלנו לקנות בשר רזה, קנינו משקל וספרנו קלוריות, עברנו לקמח מלא והחלפנו את הגבינות הצרפתיות בגבינות רזות. עם זאת, אף פעם לא הרגשתי רע עם הגוף שלי. מיכה תמיד צילם עירום נשי דשן באהבה גדולה, ולמרות שמאוד שמנתי הוא אף פעם לא לחץ עליי לעשות דיאטה. הרגשתי יפה לידו גם כשהייתי שמנה. ספורט בינתיים אנחנו לא עושים, אבל אנחנו מדברים המון. הספורט שלנו הוא בעיקר מילולי.
נא להמתין לטעינת התגובות
