כמו רומאי: איפה הכי כדאי לאכול ברומא
ברומא כדאי לאכול ולשתות כמו מקומי: ליהנות מהפסטה של איל ברילו פרלנטה, להתפעל מהשעועית של נינו ולהכיר יינות משובחים בבר היין אי טרה סקאליני
"הצרפתים הם כפויי טובה. כבשנו אותם לפני אלפיים שנה. נטענו להם כרמים. לימדנו אותם לאפות ולבשל, ועכשיו הם טוענים שהפסטה שלנו היא מאכל עממי.“ עוד גראפה והוא היה טוען שהבגט הוא בסך הכל גריסיני בהיריון.
לדעתי, גדולתו של המטבח האיטלקי מקורה בעממיותו. צלחות איטליה זוכות בזרי תהילה במסעדות הפשוטות והזולות ביותר. השפים הגדולים שלה, כמו כל עמיתיהם בעולם, מנסים להיות מקוריים ויצירתיים, והמחיר יקר תרתי משמע. במסעדות הצמרת של רומא תאכלו טוב כמו בניו יורק, פריז או לונדון. שקדי עגל מוקפצים, צדפות מוקרמות או דג נא שעוטר בעלים לא מזוהים. זה יפה וזה מעניין, אבל זה לא איטלקי במובן הטעים של המילה.
כשאומרים ברומא תהיה רומאי מתכוונים לומר אל תהיה תייר. כדאי להניח בצד את מדריכי המסעדות עטורי הכוכבים והמצנפות ולשאול תושב מקומי איפה לאכול. הלכנו לאכול עם כמה ישראלים שלמזלנו נשלחו לרומא כדי לשרת שם את מדינתנו במשך כמה שנים. בסוף כל ארוחה הרגשנו שיש תמורה למסינו. בזכות היכרותם את המסעדות המקומיות העממיות, אכלנו בחצי מחיר והתענגנו כפליים.
הנה כמה המלצות לערב קולינרי מהנה ומשתלם ברומא. מכיוון שבסופו של כל אחד משיטוטי הקניות שלכם תחפשו לשווא מונית למלון, אז סורו עם שקיות הרכש שלכם למסעדה מקסימה וזולה שמסתתרת בסמטה קטנה שיוצאת מויה דל קורסו ממש ליד פיאצה דל פופולו.
לא חבל לנסוע עד המלון רק כדי להניח את השקיות? במרחק כמה פסיעות מהרחוב הכי פופולרי ברומא תוכלו לנוח ולסעוד כאילו אתם רומאים מבטן ולידה. שם המסעדה, איל ברילו פרלנטה, הוא משחק מילים משעשע. הצרצר המדבר שמופיע במלוא הדרו בשלט המסעדה מוכר לנו מילדותנו.
פינוקיו כזכור הרג אותו מפני שכעס על עצותיו. "גרילו“ זה צרצר באיטלקית ו“ברילו“ זה מבוסם קלות, שלא לומר שיכור כלוט. איל ברילו פרלנטה בלשון הרומאים זה פשוט "המסטול הברברן.“ אכן בסוף הערב דמתה חבורתנו ללהקת צרצרים. המסעדה מורכבת ממבוך מסועף של חדרונים. חובה לטלפן
הזמינו פיצות קטנות. הן מוצעות בשני גדלים, ואחת קטנה מתאימה לשני סועדים בראשית הערב. מחירן נע בין 4 ל5- יורו, הן פריכות וטעימות להפליא אבל הן ימנעו מכם להתענג על שאר מנות האנטיפסטי שפותחות כל שולחן רומאי.
אל תוותרו על הפסטות! המלצר ינסה לפתות אתכם במנות הבשר העיקריות, אבל אפילו אני, כקרניבור מושבע, הייתי מזמין לו יכולתי פעמיים פסטה במקום צלע כבש או רצועות פילה. לא תחזרו אל טעמי הפסטה הזו במקומות אחרים.
פסטה ברוטב פסטו ירקרק עטורת בזיליקום עם צנוברים, פסטה ברוטב בשר בציר יין ברולו ועשבי תיבול, פסטה עמוסת גבינת בופלו מותכת עם קישואים ורצועות בייקון חרוכות או פסטה עם חצילים ברוטב עגבניות וגבינה לבנה מתובלת הן התשובה העממית שמנצחת בטעמיה את תפריטי הצמרת של השפים האנינים.
אם תבטיחו לעצמכם שאתם מכריזים על משטר דיאטה חמור בחזרתכם לארץ, לא כדאי לוותר על הקינוחים. חבריי נהנו מאוד מהטירמיסו, מהמילפיי ומהגלידות הביתיות. אני כהרגלי התענגתי על לוח הדז‘סטיף המרשים. מנה כפולה 4) סנטיליטר) של מיטב יצרני הגראפות במחירים שנעים בין 4 ל12- יורו. מי שהיה צריך לנהוג באותו ערב נהנה מאספרסו עם קרם מסקרפונה ופתיתי שוקולד.
גולת הכותרת של המקום היא לוח היינות שלו. אפשרות נהדרת לשתות את מיטב יינותיה של איטליה בכוסות במחירים מפתים. פעמיים ביקרתי באיל ברילו פרלנטה. כשסעדנו בקבוצה של אניני יין הזמנו בקבוק ברולו וזכינו בהצגה גדולה. יין הברולו הוא אחד היינות האדומים הטובים בעולם. הוא מיוצר בפיימונטה ")לרגלי ההרים“ באיטלקית) בצפון איטליה מענבי הנביולו הכהים. הענבים מתבגרים לאטם על גפנים שכמעט כל העלים נמרטים מהן כדי לזכות את האשכולות במעט שמש לפני הבציר המאוחר.
בשנים טובות יינות הברולו משתפרים בבקבוקם עשר שנים ויותר עד שהם מגיעים לשיא טעמם. מכיוון שהחלטנו לא לעבור את רף ה50- יורו לבקבוק היין המרכזי של הערב, "נאלצנו“ להסתפק בברולו משנת .2004 בציר מצוין אבל צעיר. המלצר, שהבין שלא נזמין יין ישן יותר ויקר יותר, חלץ את הפקק וביקש מאיתנו להתאפק ולדחות מעט את טעימת היין.
הוא רץ וחזר כעבור כמה רגעים עם כד זכוכית דמוי סביבון. זה היה הדקנטר (מחדרר) המוזר ביותר שראיתי אי פעם. "ככה בעל הבית טועם יינות צעירים,“ הוא טען ומזג את כל היין לסביבון הזכוכית וסובב אותו על השולחן במיומנות של לוליין.
בתוך כמה רגעים התפשט הניחוח הפירותי של הברולו הכבד והצעיר מתוך הכד המסתובב. זה היה מיצוי אולטימטיבי של יין גדול באופציה זולה. במסעדת צמרת היו מחדררים אותו לדקנטר קריסטל עמוק ויציב. בציר 2004 של ברולו לא היה נפתח בו עד הבוקר.
קקאני מציע לכם להסתפק ביין אליאניקו בחצי מחיר ובתענוג כפול מקיאנטי. האדום הזה לא מוכר כל כך מחוץ לאיטליה ותיירים לא מבקשים אותו. גבותיו של המלצר הורמו כשהודענו לו שזה יהיה האדום הראשון שלנו, לפני הברולו. פתאום התיירים היו כלבבו.
נסו את האליאניקו במחיר של 4 יורו לכוס ותופתעו לטובה. לוח טעימת הכוסות של איל ברילו פרלנטה מאפשר לכם סיור בכל מחוזות היין של איטליה בארוחה אחת. אם מישהי לא מוותרת על הקיאנטי קלאסיקו שלה ובן זוגה מעדיף את האמרונה הכבד שלו, נסו אתם יינות חדשים. אם נניח תזמינו עוד שני גביעים של אליאניקו, או של אדום לא מוכר מהיינות החדשים של סרדיניה או סיציליה, יסתכם חשבון היין של שני זוגות בארוחה בכ20- יורו.
התחנה הקולינרית הבאה שלנו היתה מסעדת נינו, מוסד רומאי שנוסד בשנות השלושים של המאה שעברה. כל מי שחי ברומא אכל בה פעם. בערב שסעדנו בה היינו מוקפים בשולחנות רעשניים של משפחות איטלקיות שחבורת הישראלים נראתה לעומתן כמו משלחת אקדמית שקטה ורגועה.
מנות הפתיחה של האנטיפסטי במסעדה הן נשנוש חובה. פרוסות דקות של חציל קלוי וצלחת של גבינת מוצרלה מחלב בופלו ממחישות את היכולת של אוכל פשוט להיות גדול. גולת הכותרת של האנטיפסטי של נינו היא צלחת קטנה של שעועית לבנה. בכניסה למסעדה ניצב כד זכוכית גדול מעל גחלי עץ בוערות ובתוכו מתבשלת לאטה שעועית לבנה.
אנה, בעלת הבית שיושבת כמו כל פטרון ליד הקופה, נשבעה לי בשם כל הקדושים שהשעועית הזו מתבשלת רק במים ומלח. בלי קצת שמן? בלי תבלינים? שאלתי בחוסר אמון, מאיפה מגיע לשעועית הזו הטעם הנפלא שלה? אנה חייכה ומשכה בכתפיה, "לא יודעת. זה כנראה משהו שעובר במשפחה שלנו כבר כמה דורות. השעועית שלנו מקבלת את הטעם שלה מהמים."
מובן שהפיצות והפסטות מעולות, אבל אני הרגשתי שאני חייב מנת בשר. מכיוון שאף פעם לא אהבתי את הויטלו טונטו, חיבור מוזר של עגל קר עם רוטב טונה, ולסטייק פלורנטיני, רבע פרה על הגריל, לא היו לי שותפים, נעתרתי להמלצת המלצר למנת הבשר הטחון של נינו. זו היתה האמא של כל ההמבורגרים.
קציצת בשר טחון שטוגנה בחמאה ורופדה בעלי מרווה. ניסיתי לשחזר את המנה הפשוטה הזו במחבת הביתית שלי בתל אביב ונזכרתי בחיוכה של אנה. זה משהו שבאמת עובר אצל נינו בין הדורות. אין לנו, כנראה, המים, החמאה והמסורת שיבשלו לנו בפשטות אוכל אציל.
ב22- יורו פינקנו את עצמנו ביין הקטן של היקב הטוסקני הגדול ביונדי סנטי. הפוג‘יו סלבי די מונטלצ‘ינו שלו יכול להתחרות בטעמיו עם כל ברונלו אדום מאותו כפר, שהיה עולה לנו פי שלושה. כדאי תמיד לנסות את היינות הקטנים של יקבים גדולים. נינו נמצאת ממש ליד פיאצה די ספניה וחובה להזמין מקום מראש.
אם החלטתם ערב אחד לתת לקיבתכם לנוח, העבירו אותו בבר יין רומאי שנוסד ב.1895- אי טרה סקאליני נקרא כך על שם שלוש המדרגות הקטנות שמפרידות בין פתח הבר לבוץ הרחוב עוד מהימים שלא היה סלול. זה קסמה של רומא. מצד אחד התיירים הנוהרים למדרגות הספרדיות הענקיות והמפוארות ומצד שני ממסד בר יין קטן שלוש מדרגות מהמאה ה.19-
אנדריאס, מנהל המקום, מעריץ את אלביס פרסלי, לכן אל תתפלאו אם פתאום המקום ייראה ויישמע לכם כמו בר יין תל אביבי עם מוזיקה אמריקאית נוסטלגית. אל תהססו להיעזר בו בבחירת המשקאות שלכם. אנדריאס ערך לנו היכרות עם יינות איטלקיים זולים ונהדרים שמעולם לא שמענו עליהם. אני לא ויתרתי על טעימה של כמה גראפות עד שבחרתי לי אחת. בשולחן שלידי מישהו טעם כמה סינגל מאלטים עד שהזמין את זה שחפצה נפשו.
מבחר הבירות מרשים והאוכל הוא רק סיבה לשתייה נוספת. הסתכלנו סביבנו ועשינו כמו כולם. הזמנו פלטת גבינות ונקניקים. אני לא מעמיס עליכם את רשימת היינות ששתיתי. איני זוכר את כולם ונראה שאת חלקם לא אפגוש יותר. אני ממליץ לנצל את המחירים הזולים של כוסות היין בבר הזה. זו אפשרות לטעום יין טוב שלעולם לא תזמינו בקבוק שלם שלו. שמות היינות רשומים בגיר על לוח שחור והם כמובן משתנים מיום ליום. שיחה עם אנדריאס בבר תשכנע אותו להציע לכם בכוס גם יין שלא נמצא ברשימה. בקבוק שהוא יפתח עבורכם בערב לא יישאר מלא עד הבוקר. חוויה מרנינה לאניני היין.
כתובות:
Il Brillo Parlante Via della Fontanella 12 Tel: 063243334
Nino Via Brgognona 11 Tel: 066795676
Ai Tre Scalini Via Panispera 251 Tel: 0648907495
נא להמתין לטעינת התגובות
