כדורים לא עגולים: מזמינים טייק-אווי מהבראסרי
כדורי הבשר בכריך המיטבול היו מעוכים ומהודקים מדי, הפסטה טבעה בשמנת והשליח היה מדוכא. המשלוח שהזמין יואש פלדש מהבראסרי היה רצוף אכזבות ודל בהפתעות. ביקורת משלוחים
אני יושב בסלון, מביט ביוני ישן על הספה. הוא נושם לאט, כמעט ללא תנועה. רק במותן אפשר לראות שמשהו זז. בטלפון של הבראסרי משמיעים שיר בצרפתית. אני שותה סודה, לאט. קול של נער עונה לי לבסוף.
הוא נשמע טרוד. מבקש ממני להמתין רגע, ואז מצמיד את השפופרת לחזהו. אני מסתכל על יוני, ושומע את הטלפן נושם. נשימות כבדות, מהירות, כמו של ג'ואל דה-אמיצ'י בתחילת הסרט "Pillow Talk 2". דמותו מתלכדת אצלי בדמותו של הטלפן. הוא בהיר, שיערו קצר, מסורק הצדה. נקודות חן רבות על גופו הדק.
הטלפן חוזר באיטיות על ההזמנה שלי, מפרק כל מילה לשתי הברות בשעה שהוא מקליד אותן למחשב. ס-אאאא-לט י-אאאא-רוק. הוא מסתבך מעט. אני נאלץ לחזור על ההזמנה פעמיים. עושה זאת ברוח טובה. אחרי הכל, ג'ואל מסוגל לשים את שתי רגליו מאחורי הראש. אחר כך הטלפן יגייס אומץ ויתקשר שוב, מבויש, ויגיד ששכח לעדכן על העסקית. הוא שואל אם ארצה לכלול את הטיפ של השליח בכרטיס האשראי ואני רוצה.
כעבור 50 דקות התדפק השליח על דלתי ובידו השקית המיוחלת. אני מעיר את יוני. למנה ראשונה יש רביולי במילוי סרטנים עם עגבניות צלויות ואספרגוס. הגיעו שלושה רביולים עגולים, רחבים מאוד, בקופסה שחורה. הם חלקלקים מרוטב השמנת והחמאה.
טעמו של בשר הסרטנים מודגש, ומשתלב היטב ברוטב. רצועות האספרגוס קטנות מאוד, ללא התפרחת, סיביות מעט, כמעט לא מורגשות. עגבניות התמר המיובשות, לעומת זאת, נהדרות. הן אדומות ומעניקות רעננות למנה העשירה. יוני מוותר לי על הרביולי השלישי. זה המקום להגיד לו תודה. אנחנו מנגבים את הרוטב המוצלח בלחמניות הטובות, אך הלא מרגשות, שהגיעו עם המשלוח. רמז לטעם של שום. זהו עונג שלא אחווה עוד בארוחה הזאת.
האמת שבכלל לא היינו צריכים להזמין את הרביולי. דיל הצהריים של הבראסרי כולל מנה ראשונה מתוך מגוון מצומצם ומנה עיקרית במחיר העיקרית. לא משנה.
יוני ניגש למיטבול סנדוויץ' שהזמין. זהו בגט ארוך, לבן, בעל קרום קשיח ולא פריך. בתוכו, על מצע של עלי בייבי שוכבים מעט כדורי בשר שטוחים, מעוכים. נדרש ידע מוקדם כדי להגדירם ככדורי בשר. הם לא עגולים, והבשר מהודק מדי, כמו בטנו של ג'ואל, ושחום מדי. אין כאן את השפע הנהדר, העמוס, המתפרק, שאמור לאפיין את הכריך הזה. הרוטב מגיע בכלי נפרד, כדי לא להרטיב את הבגט. טעם עז של עגבניות ובזיליקום. יוני מתאכזב קשות. אני מנחם אותו, ואומר שזה דווקא בסדר. אני חושב על הרוצח.
גם המנה העיקרית שלי, לינגוויני פרימוורה, מאכזבת. אבל זאת אשמתי הבלעדית. אולי אפשר להאשים את הטלפן. שכחתי את המנהג הישראלי המגונה להטביע מנות של פסטה בשמנת. והרי זוהי מנה – וגם יום – שמזמינים רוטב על בסיס שמן זית.
כמעט לא עולים אותות חיים מהקופסה השחורה שלי. נח שם סבך של איטריות ארוכות-ארוכות, לבנות, מבהיקות, עם הרבה אפונה רכה ששמרה על צורתה, חתיכות זעירות של בצל מאודה ומקלות עבים, קישחים, של גזר וזוקיני.
קשה לנו להגיע לקינוח. יוני הולך לשחק במחשב. אני נשאר לעמוד ליד השולחן במטבח. קורע את האריזות. מחליט רק לטעום. בסלט הירוק יש פיסות קטנות של חסה – גודלן בדיוק במידה, לא כמו המפרשים הירוקים, המרטיבים, שמגיעים בדרך כלל – עם מעט עלי רוקט וכמה עלים תועים, מרעננים, של נענע. יש שם 3 שברים של אגוזי מלך מרים. רוטב הוויניגרט המתקתק – אלוהי. אני אוכל את הסלט בהתקף, מתוך בולמוס, כפיצוי.
אחר כך אני ממשיך למרק יוגורט העזים. יש בו שמיר ועירית, ומעט מאוד מלפפון. המלפפון מזכיר לי את הפאקוס – המלפפון המדברי השעיר שהביא לי פעם במתנה בדואי יפה תואר בסיני. המרק חמצמץ ונהדר. יש בו רמז לטעם שומני של מיונז. זהו טריק ידוע.
אחר כך עיינתי שוב בחשבון, על מנת להביאו לעיניכם. מתברר שהטיפ לא נכלל בו. אני שולח את התנצלותי לריקי ג'ארוויס. סליחה.
החשבון
רביולי במילוי סרטנים עם עגבניות צלויות ואספרגוס - 44 שקלים
מיטבול סנדוויץ' (+ מרק יוגורט עזים) - 39 שקלים
לינגוויני פרימוורה (+ סלט ירוק) - 46 שקלים
בלי טיפ!
סה"כ - 129 שקלים
נא להמתין לטעינת התגובות
