עובר ולא שב: כך תלמדו את הילד שיעור ראשון בכלכלה
אווירת המיתון מצד אחד ובזבוזי החופש מצד שני, מהווים הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים שיעור בכלכלת בית. אז למה הכסף יוצא מהקיר, מדוע שימוש בכרטיס עולה ביוקר, מה ההבדל בין "רוצה" ל"צריך" וכיצד יכולים מתנדבי ארגון "פעמונים" לעזור לכל משפחה לנהל תקציב הגיוני, חינם אין כסף
לזואי יש מאה שקל. בשישים שקל היא קונה בובת וובקינז, ב-8.90 שקלים היא קונה מדבקות וב-5.60 שקלים ביצת קינדר. כמה כסף נשאר לזואי?
לא, זו לא בעיה פיקטיבית בחשבון, אלא זו אני מנסה לתמרן את המערך הפיננסי בביתנו. המיתון שהגיע עלינו לטובה לא הדאיג אפילו לרגע את הדור הבא בבית. גם שיחות הטלפון מהבנק לא ממש גרמו לשערה לבנה לצוץ על ראשם. עולם כמנהגו נוהג והטף עדיין מייצא את משפטי ה"אמא תקני לי WII" כאילו אין מחר.
החלטנו שזה הזמן ללמד אותם דין פרוטה מהו. ו"לא, אוצר יקר שלי, כשאמא אומרת שאין לה 300 שקל מיותרים להשקיע במשחק לגיים בוי, היא מתכוונת גם לכסף שיוצא מהכרטיס".
דני באומן, מרצה לכלכלה ומחבר הספרים "מיקרו כלכלה בגובה העיניים" ו"מקרו כלכלה בגובה העיניים", מבהיר שהמהות והבסיס של הכלכלה הם בעיית המחסור, ומסביר זאת בעזרת משוואה פשוטה: "גם כשיש לך מפעל לייצור טלוויזיות ומחשבים, ואת רוצה לייצר כמות גדולה יותר של מחשבים אבל את מוגבלת בגורמי הייצור ובכמות העובדים, עלייך להפחית את כמות הטלוויזיות המיוצרות".
בחירה בין אפשרויות היא המפתח שילדים צריכים להפנים מגיל צעיר. גם כשאתם הולכים לסופר עם הקטן והוא חוזר על המנטרה "תקני לי", תנו לו לבחור בין שתי אפשרויות - שוקו או ביצת הפתעה. אל תיכנעו לדרישה לקנות את שניהם, גם אם הוא מחליט להשליך את עצמו על רצפת הסופר לנוכח כל מצקצקי השפתיים.
זו הדרך לגרום לו להבין שיש הגבלה ושעליו לבחור. וזה ממש לא משנה אם אתם נמנים עם אלה שפקיד הבנק מתקשר אליהם רק כדי לאחל חג שמח. "זה לא קשור לכלכלה אלא לחינוך", אומר באומן. "חשוב שהילד ילמד לדחות סיפוקים, שיבין שאי אפשר לקבל את הכל. אבל כן תנו לו את החופש לבחור. אחת הטעויות הנפוצות בקרב הורים היא שהם מביעים את ההתנגדות שלהם לקנות לילד מכל הבא ליד במשפט 'אין לי כסף'. גם אם זו המציאות, לילדים יש נטייה להקצין דברים, והם לא יתייחסו אל הדברים בפרופורציה הנכונה, מה שעלול להציף פחדים נוסח 'אנחנו עניים ואולי לא יהיה לנו מה לאכול מחר'. לא כל דבר שרוצים לקנות או לא רוצים לקנות סובב סביב הכסף. יש גם ערכים. 'אנחנו לא רוצים לקנות סוני פלייסטיישן כי אנחנו מעדיפים שתשקיע את הזמן בלימודים'. לא כדאי לשוחח איתם על בעיית ההכנסה הפנויה שלכם, אבל כן אפשר להגיד שאם הוא רוצה חוג כדורגל הוא יצטרך לוותר על חוג ג'ודו, כי אתם מקציבים לו עד שני חוגים, למשל. לצערי אני רואה לא מעט הורים שמשתמשים בתירוץ 'אין כסף' רק כי הוא ההסבר הכי קל וזמין, וחבל. כי כך הכסף הופך לנושא המרכזי, למטרה".
מושגים הקשורים להתנהלות כלכלית הם ערטילאיים עבור ילדים, ובואו נודה באמת - יש גם כמה מאיתנו שלא ממש שוחים בחומר. ההיגיון הפשוט של הקטנים אומר שאם אין כסף בארנק, אפשר לשלם בכרטיס אשראי. באומן מאמין שההסברים צריכים להיות פשוטים וברורים:
בנק - אמא ואבא עובדים, מקבלים כסף תמורת העבודה שלהם ושמים אותו בבנק. הבנק שומר לאמא ואבא את הכסף.
כספומט - אבא ואמא יכולים ללכת לבנק ולקחת את הכסף ששייך להם, ואם הבנק סגור או שהם לא רוצים לעמוד בתור, יש מכשיר אוטומטי שנותן להם את הכסף.
המחאות - אבא ואמא נותנים הוראה לבנק, פתק, כדי שייתן את הכסף שלהם למישהו אחר.
דמי כיס - חשוב שילדים יבינו את הרעיון הבסיסי שכסף לא יוצא מהקיר סתם כך, אלא שההורים עובדים עבורו. אחת הדרכים להמחיש להם זאת היא על ידי הקצבת סכום שבועי קבוע. בדרך כלל זה מתחיל כשילד בא ומבקש דמי כיס, וגם אם לא - תמיד אתם יכולים להציע. באומן רואה בסוגיית דמי הכיס הזדמנות נפלאה להורים להעביר לדור הבא שיעור בניהול כספים, דבר שללא ספק יכול להוות תחילתה של ידידות מופלאה עם עולם הכלכלה בכלל, ועם הצורך לעמוד בתקציב בפרט. ילד שמקבל תקציב שבועי יודע שזה מה שיש. גם אם הוא חורג קצת, עדיין
חיסכון - כשם שגרף ההוצאות המשפחתי אינו קבוע והוא רצוף עליות ומורדות, ובדיוק לשם כך כל אחד מאיתנו אמור "לשים כסף בצד", כך צריך ללמד את הקטנים שלא מומלץ להוציא את כל דמי הכיס בבת אחת.
ריבית - "אני באופן אישי נדהם לראות עד כמה אנשים לא מודעים לרעיון של איך עובד בנק, ועניין הריבית הוא אחד מהם", אומר באומן. זו הזדמנות ללמד את הילדים שחיסכון משמעו עוד כסף. אפשר למצוא הרבה מודלים, כמו - על כל עשרה שקלים שהילד יחסוך בחודש, יוסיפו לו הוריו שני שקלים בונוס על החיסכון.
מודל נוסף: אם לדוגמה הילד מבקש לקנות משהו שעולה 150 שקל, אפשר לומר לו 'תחסוך 75 שקל ואנחנו נשלים את ההפרש'. כך הוא חוסך היום למען צריכה עתידית, ועל זה הוא מקבל פיצוי, כמו גם על היכולת שלו לדחות סיפוקים מיידיים - שבעידן שלנו, בו רוצים להשיג הכל ועכשיו, היא ראויה לשבח.
עם זאת, מסייג באומן וטוען שכדאי לנהוג כבית הלל ולא להתנהג כמו מנהל בנק קשוח. אם קורה שהילד השתמש בכל התקציב השבועי, ופתאום כל חבריו קבעו ללכת יחד לפיצרייה השכונתית - אפשר לגלות גמישות כדי לא לפגוע בחיי החברה שלו.
יותר מעשור פועל ארגון "פעמונים" לשיקום כלכלי, ללא מטרות רווח, אבל רבים עדיין לא מכירים אותו. מטרת הארגון ללמד משפחות ישראליות להתנהל בהתאם לתקציב שלהן, בעזרת צוות של מתנדבים אשר עובר הכשרה מתאימה ומלווה באופן אישי משפחות שפונות לארגון בבקשת עזרה. המתנדב מאתר היכן המשפחה אינה מתנהלת כלכלית באופן נכון, ומתאים לה "תוכנית הבראה".
הארגון מונה כיום יותר מאלף מתנדבים בכל רחבי הארץ, אשר הצליחו רק בשנה האחרונה לסייע ליותר מאלפיים משפחות לצאת מהמינוס. השאיפה של "פעמונים", אשר בראשה עומד אוריאל לדרברג, היא להוביל את החברה הישראלית למציאות, שבה משפחות מנהלות חיים כלכליים ואחראיים בדרך נכונה, והדבר יסייע לבניית חוסן כלכלי וחברתי ברמה הלאומית.
דבורה כהן, מנהלת סניף "פעמונים" באשקלון, מאמנת אישית ומגשרת, חושפת שהבעיה הכי שכיחה שאנשי הארגון נתקלים בה היא הדפוס הלא בריא של משפחות רבות אשר מתנהלות בתוך התקציב המשפחתי ולא מנהלות אותו. ברגע שהבוגרים החיים בבית אינם מודעים למגבלת ההוצאות וההכנסות, הם מזינים את האמונה הבסיסית של הזאטוטים שכסף אכן גדל על העצים.
כהן, אם לארבעה ילדים בני ארבע עד שמונה, מספרת איך התיישבה עמם יום אחד וגילתה להם, לתדהמתם, שעל החשמל שאנו צורכים אנו משלמים. "אפשר בהחלט להסביר לילדים שבית הוא כמו עסק", היא אומרת. "בדיוק כמו שאני רוצה לפתוח חנות ויש לי הוצאות והכנסות, כך פועל בית. אם יושבים איתם ומסבירים להם את הדברים האלה, עולם חדש של תובנות נפתח בפניהם. לא חייבים לרדת למספרים וסכומים, אבל אפשר להסביר שיש תקציב, ושכל אחד מחלקיו מיועד לצורך מסוים, כאשר המטרה היא לעמוד בתקציב הזה, ואם ניתן - אפילו לחסוך חלקים ממנו".
דפוס נוסף שניתן לעבוד עליו מגיל צעיר הוא הטמעת המושג "צורך" מול "רצון". הרצון הוא מושג שכולל אינסוף דברים ואין לו גבולות, ולעומתו הצורך הוא ברור ומוגדר, אומרת כהן. "כאמא שחיה כבר זמן מה את הטרנד החברתי של ילדי, כמו 'כמה בובות וובקינז יש לך', נכמר לבי על המקופחת הקטנה שלי כשהיא בוכה שיש לה רק שש, וש'ליעל יש 10'. הורים רבים מתקשים לגרום לילדיהם להבחין בין שני המושגים, כי כולנו רוצים לפצות אותם כל הזמן. אבל כשהילדה מבקשת שיקנו לה עוד צעצוע כי לחברה שלה יש, ואת עונה לה: 'אני מבינה שזה מה שאת רוצה, אבל בואי נחשוב רגע אם זה מה שאת צריכה' - אז גם אם היא תמרוד באותו רגע, היא תלמד להפנים את המחשבה הזו במהלך הזמן. יש בזה מסר חשוב גם מבחינת חיסכון וגם מבחינת דחיית סיפוקים".
אחת הדרכים המוצלחות להעברת שיעור בצרכנות נכונה היא במהלך קנייה בסופרמרקט. ההמלצה המיידית של כהן היא שאם אתם לא חייבים לגרור את הקטנים לקניות גדולות - כדאי להימנע מזה. בעיקר אם אתם נמנים עם אלה שנמסים מגילויי השמחה של הקטנצ'יק שזכה ב"עוד ממתק אחד ודי", בדרך לקופה. ההמלצה היא לקחת את הילדים לקניות קצרות וממוקדות, בהתאם להנחיות הבאות:
הכנת רשימה: רכזו את הקנייה במקום אחד, קנייה לא מרוכזת שנעה בין חנויות שונות תגרור
הוצאה גדולה יותר. הכינו את הרשימה בבית והחליטו שלא קונים מעבר למה שצורכים. כך, למשל, אם במקרר נותרו מעדנים מהשבוע שעבר - אין צורך לקנות עוד. בסופו של דבר יפוג תוקפם של המוצרים והכסף ייזרק לפח. את הרשימה כדאי להכין יחד עם הילדים ולכלול בתוכה גם חטיף או ממתק נכסף, בהתאם לבחירתם.
תנאים מוקדמים: לפני היציאה לקניות סכמו עם הילדים את התנאים והבהירו להם שקונים רק מה שברשימה ושהם באים כדי לעזור לכם.
- השוואת מחירים: במהלך הקנייה חשוב לערוך השוואת מחירים יחד עם הילדים. כך הם ילמדו שלכל מוצר יש תחליף של חברה אחרת ובמחיר שונה, ולא תמיד מה שיקר הוא הטוב יותר. אל תתפתו למבצעים למיניהם, זו דרך שכיחה להגדיל את ההוצאה ולהיתקע עם לא מעט מוצרים שלא צריך כרגע או לא צריך בכלל. מבצע יעיל רק ברגע שממילא תכננתם לקנות שניים מאותו מוצר.
רק במזומן: כל כלכלן מתחיל יגיד לכם שכסף מזומן מרגישים, כרטיס אשראי לא. זה נכון גם לקטנים וגם לגדולים. מעבר לזה, אקט התשלום במזומן ממחיש לקטנים יותר מכל למה מיועד כסף, ונותן תחושת סיפוק שהמשימה בוצעה - הקצבנו סכום מסוים לקנייה והצלחנו לעמוד בו. זכרו, אנחנו המודל שלהם לכל דבר, והתייחסות נכונה שלנו לכסף, לא מתוך מסכנות אלא מתוך תושייה, תלמד אותם להשתמש באמצעי הזה בצורה נבונה ותעודד אותם לעצמאות כלכלית בפרט ולעצמאות בכלל.
ולא פחות חשוב, מסכמת כהן, אל תלחיצו את הילדים. כוונו אותם, הסבירו להם - ידע מפחית חששות ומפצה על דחיית סיפוקים.
משחק הוא דרך נפלאה להנחיל ערכים מבלי להיות טרחניים, מבינים בארגון "פעמונים", שהשיק לאחרונה את "גאון בחיסכון", משחק מסלול עם קובייה וכרטיסים, המציב בפני קהל הצרכנים החדש אתגרים, דילמות ומצבים שונים הלקוחים מעולמם. עמידה בפיתויים תזכה אותם בכסף או בפעמונים, ואילו אי יכולת לשלוט ביצר הקנייה תאלץ אותם לשלם את המחיר.
המשחק בנוי על שני עקרונות יסוד של הארגון: איזון תקציב מתוך התבוננות בהוצאות מול הכנסות, והבחנה בין הוצאות נחוצות לבין ומותרות. כל משתתף מצ'ופר על חיסכון (הקצבת האס.אם.אסים שלו גדלה), על יוזמות להשתכרות (שטיפת מכוניות, ארגון קייטנה), עזרה להורים (שמירה על אחים קטנים במקום שירותי שמרטפות) ונקנס על התנהלות פזיזה ולא מחושבת (קניית מותגים בלבד, קניית מבצעים מיותרים) וכו'.
כמו כן, מצורף לערכה ספר המלווה את משפחת פעמוני, על בוגריה וילדיה, בהתנהלותם סביב התקציב המשפחתי. הם שואלים שאלות, מביעים תהיות, מביעים רצונות - ומוצאים פתרונות. אחד הסיפורים היותר יפים הוא זה שמספר על הילדים של פעם, ששוחחו ביניהם באמצעות כוסות פלסטיק המחוברות לחוט, לעומת הילדים של היום שחמושים בסלולרי, ומסכם במשפט: "ילדים של פעם... היה להם מעט אבל הם לא היו פחות מאושרים מהילדים של היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
