בצעד תימני: התכשיטים האבודים של יהודי תימן
כבר בראשיתה של האופנה הארצישראלית שולבו בה אלמנטים שמקורם בתימן, כמייצגים את המראה המקומי. הפקת אופנה לכבוד תכשיטיהם של יהודי תימן שהובאו לפני 60 שנה
כבר בשנת ,1956 כשאופירה נבון נבחרה על ידי השבועון העולם הזה ל"צברית השנה," היא לבשה חולצת כותנה עם רקמה תימנית פופולרית. עם הקמת המפעל הציוני "משכית" ב-,1954 שלימים הפך לחוד החנית של האופנה הישראלית, אומצו צורפים תימנים מעקרון, נס ציונה, ראש העין וממעברת זרנוגה, ובראשם הצורף החביב על גברת רות דיין, משה בן דוד.
סוכנת מרכזית נוספת במעברם של התכשיטים התימניים מאלמנט פולקלוריסטי לפריט בעל ערך אופנתי הייתה הזמרת שושנה דמארי ז"ל, שהשאירה אחריה מסורת אופנתית שהפכה לסימן ההיכר שלה: גלביות גדולות, עדיים תימניים, וכמובן, עגילי הדמאר המיתולוגיים.
ד"ר כרמלה אבדר מהמחלקה לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית ועורכת הספר "מעשה רוקם" (הוצאת "אעלה בתמר"), מספרת כי כבר בשנת 1916 הציג מייסד בצלאל," בוריס ש"ץ, יצירות של צורפים יהודים-תימנים בתערוכה בניו יורק, שזכו לפופולריות. בשנת 1924 גם הוקמה חברת "שני" לרקמה תימנית על ידי הדסה קלברי, שבניגוד לש"ץ, שרצה לעשות אדפטציה מקומית לתכשיט התימני, ביקשה לשמר את האומנות הייחודית של בני הקהילה.
באופן די אירוני, דבר מהמסורת המקורית שהתקיימה בתימן לא נשמר בישראל. אפילו טקס החינה המתקיים בציון שונה מזה שהתקיים בתימן. "הטקס כיום נועד לשמור על המסורת והזהות האתנית," מסבירה ד"ר אבדר. "למשל, ה'תשבוך לולו,' כובע החרוט מעוטר הפרחים, שימש כלבוש כלות מצנעא, ואילו כאן הפך לסמן הבולט של טקס החינה." גם התכשיטים זכו לשינויים קלים, בעיקר ברמת החומרים, כחלק מהדינמיות וההתבוללות התרבותית.
ההפקה שלפניכם נוצרה כמחווה לציון 60 שנה למבצע חיסול הגלות "על כנפי נשרים" (או בשמו הפופולרי: "מרבד הקסמים"), בו עלו 43 אלף מיהודי תימן. אז נכון, הגלביות השקופות אינן עולות בקנה אחד עם הצניעות של נשות תימן, אך זהו תרגום עכשווי ומשוחרר יותר לטקס החינה התימני ולתכשיטי הצוואר בעבודת הפיליגרן המסורתית.
ההתרפקות על האסתטיקה המסורתית אינה מקרית: בעידן של רב-תרבותיות, הפקה זו היא גם ניסיון להציג אלטרנטיבה לזרם המרכזי בתרבות ובאופנה, ולהגדיר זהות אתנית ייחודית ואינדיבידואלית.
מנגד, אפשר לראות בתהילה הנוכחית של התכשיט התימני גם סוג של פיצוי. רבים עדיין זוכרים את המקרים בהם נלקחו בתירוצים שונים מן הקהילה התימנית תכשיטים ורימוני ספר תורה, על כבש המטוס ארצה. לעולים הובטח על ידי פעילי הסוכנות היהודית כי עם הנחיתה בארץ ימתינו להם התכשיטים, אך אלו מעולם לא שבו לבעליהם. הנה דרך נוספת להזכיר את קיומם.
קרדיטים:
צילום: אופיר קדמי
קריאייטיב וסטילינג: מרק אורן
תפאורה: מחוזות תימן.
-
צילום: אופיר קדמי
1 / 6.
-
צילום: אופיר קדמי
2 / 6.
-
צילום: אופיר קדמי
3 / 6.
-
צילום: אופיר קדמי
4 / 6הפקה.
-
צילום: אופיר קדמי
5 / 6.
-
צילום: אופיר קדמי
6 / 6.
נא להמתין לטעינת התגובות
