לבן בעיניים: הדירה הבוהקת של משפחת שטרמר
לפעמים הרצון לשפץ בית נגמר במעבר לבית חדש. זה מה שקרה למשפחת שטרמר, שעקרה לשכונת דניה בחיפה. המעצבת רויטל אופיר תרגמה עבורם את החלום: שיהיה קלאסי וגם קצת מודרני, עם שיפוץ לא גדול ואם אפשר גם צנוע. את הנוף שרואים משם, לא רואים מכאן
איך אפשר להתנהל בחופשיות בבית עם ספה צחורה ומדרגות לולייניות? זו השאלה הראשונה שקפצה לי לראש כשנכנסתי לבית משפחת שטרמר בשכונת דניה בחיפה. אבל מהר מאוד הבנתי שיש פה עניין אחר, מסקרן בהרבה. זה לקח בדיוק שתי שניות. לחצנו ידיים, ואז הווילונות הלבנים הוסטו, התריס החשמלי הורם וקיבלתי לפנים פיסה מעלפת של ים תיכון בכחול עמוק ואת הטבע הפראי של הר הכרמל.
צ'ילזה שטרמר, אישה עדינה שעור פניה בהיר יותר מהספה, מיהרה להסביר לי מדוע התריסים - שמאחוריהם נוף שאנשים יהרגו בשבילו - סגורים: "אני רגישה לאור, ובשעות היום האור חודר פנימה כל כך חזק, עד שאני צריכה להסתובב בבית עם משקפי שמש."
לכבודי היא חורגת ממנהגה, פותחת את התריסים ואת דלתות הזכוכית, ואנחנו יוצאות החוצה למרפסת-דק. "השקיעה פה מדהימה וגם החשיכה, אחרי שהאורות נדלקים. בשעות האלה אני נהנית מהנוף ואנחנו גם יושבים בחוץ," היא מספרת.
משפחת שטרמר, על שלוש בנותיה, עברה למעון החדש לפני כשמונה חודשים, אחרי שיפוץ של חודשיים ו-14 שנה של מגורים בבית אהוב שבנתה בעצמה בשכונת ורדיה. האם צ'ילזה (נולדה ברומניה וקרויה על שם שתי סבותיה - צ'ילה וליזה ,( עובדת כשיננית, הבעל אדי הוא רופא, ומבין שלוש הבנות רק ענאל בת ה-15 מתגוררת דרך קבע בבית. נטלי (19) היא חיילת ודלית (23) עקרה לתל אביב.
נראה שהבית המושלם בשכונה הנחשקת הוא הגשמה של חלום רב שנים, אך מהר מאוד מתברר שהמעבר היה מקרי ובכלל התחיל מבדיחה של הבעל אדי. "רציתי לעשות שינוי בעיצוב הפנים בבית הקודם, ויצרתי קשר עם רויטל אופיר, שכמה שנים לפני כן עזרה לנו לעצב מחדש את החדר של הבת הבכורה."
אופיר התחילה לעבוד על התוכניות, אבל אז התברר שצ'ילזה בכלל חולמת על ארמון קטן בעלויות מופרזות. "עברתי בבית הזה הרבה דברים אישיים, ויכול להיות שחיפשתי סיבות לעבור," היא מספרת, "כשישבתי עם בעלי, הוא אמר, ספק בצחוק, שעם הסכום הזה אפשר כבר למכור את הבית ולקנות משהו בדניה. הייתי מופתעת, כי לא דיברנו על לעבור הנה, אבל למחרת כבר הלכתי להסתובב בדניה."
המעבר היה קשה. "אני לא בטוחה מה היה כאן בעצם - עברתי תהליך נפשי-פסיכולוגי לא פשוט," אומרת צ'ילזה, שכבר בנתה פעם בית בשתי ידיה, אבל טוענת שאז הייתה
רויטל אופיר, מעצבת הפנים, מאשרת: "בנייה זו לא מתמטיקה ותמיד צצים עניינים קטנים או גדולים. חלק מהתפקיד שלי הוא להיות על תקן פסיכולוגית. אנשים רוצים שינויים אך חוששים מהם. הרבה מהקושי טמון בכך שהם לא יודעים איך הדברים ייראו וצריכים לסמוך עליי."
בבית על צלע ההר יש סלון גדול, פינת אוכל ומטבח. בקומה התחתונה יש שלושה חדרי שינה, חדר משפחה וקליניקה. המדרגות הלולייניות עולות לקומת גלריה, המשקיפה על קומת הכניסה ומובילה לחדר שינה נוסף ופרטי יותר, המשמש את הבת נטלי כשהיא לא בצבא.
בכניסה נפרדת יש דירה נוספת, שהמשפחה משכירה, ויש גינה קדמית מטופחת עם מקום ישיבה מוצל וחצר אחורית. "במדרגות הלולייניות העולות לקומת הגלריה התאהבתי מיד כשנכנסתי הנה," מציינת צ'ילזה ומדגימה כמה הן רחבות ונוחות.
מבחינת חלוקת החלל לא נעשו בבית שינויים רבים. השינוי המהותי היה בקומת הכניסה, בין העמודים המפרידים בין הסלון לפינת האוכל. במקור החלל היה פטיו פתוח לשמיים וסגור בדלתות זכוכית. "ביטלנו אותו, הוספנו תקרה והנחנו פרקט. את המרחב הפכנו לפינת אוכל," מספרת צ'ילזה על השינוי.
הריהוט והוויטרינות הועברו מהבית הישן, והקיר והעמודים חופו בלבנים. "חשבנו על תקרת זכוכית, אבל ויתרנו כי הבנו שבשעות הצהריים זה יחמם את הבית, וגם העלויות היו מאוד גבוהות." לבני פירוק מחפות גם את הקיר הסמוך לדלת הכניסה, ועל החלון הגבוה ליד תלוי וילון כבד עם דוגמה בארוקית.
המראה של המדרגות המשתרגות מעלה ובוהקות בלובנן יחד עם הווילון הדומיננטי ופסנתר הכנף
")בעלי מנגן מוזיקה קלאסית, הבת הקטנה מנגנת באופן רציני וגם אני לפעמים מקשקשת(" יוצר מראה דרמטי ומלכותי.
חלוקת החדרים בקומת המגורים למטה לא עברה שינוי, מלבד קיר אחד שהוזז לשם בניית שירותים נפרדים למטופלים המגיעים לקליניקה של האב. בקליניקה ריהוט משרדי פשוט ופונקציונלי (צ'ילזה:
"הוא לא צריך יותר,(" והוא מופרד מחלל המגורים בפרגודי קש לבנים.
קומת המגורים שונה באופן מהותי מקומת הכניסה הייצוגית והרבה פחות סטרילית. חדר המשפחה מרוהט בספות עור חומות, והטלוויזיה מונחת על מזנון לבן פשוט. הריהוט בחדרים של הבנות נותר כמו שהיו בבית הקודם. החדר של הבכורה הועתק במלואו ומרוהט בפריטים מעוצבים מעץ חום. חדרה של ענאל, הבת הצעירה, הוא חדר טיפוסי של מתבגרת: מחשב, שולחן כתיבה, מיטה וטלוויזיה.
אנחנו מתיישבות סביב השולחן העגול הסמוך למטבח, המקום שצ'ילזה מגדירה כפינה "שלה" בבית. צ'ילזה ורויטל מספרות על המפתח שהוביל את הקו האסתטי. "לי היה חשוב שתהיה אווירה ביתית ולא מוזיאון, ורויטל הובילה את התהליך," מסבירה צ'ילזה ומחדדת: "בית הוא Home ולא ."House
רויטל נזכרת בנתוני הפתיחה: "החלל פה מאוד גבוה, וחשבנו איך ליצור אינטימיות יחד עם קלאסיות, כי אני מכירה את המשפחה הרבה שנים והם באופיים יותר אירופאים קלאסיים." הסגנון האירופי ניכר בקרניזים עם הפיתוחים, השנדלירים, האח וציור הטבע הדומם התלוי מעל הספה.
אני נדרשת שוב ללבן של הווילונות, הכורסאות והספה הדומיננטית שהוזמנה במיוחד מ"הגלריה" ברחוב פרנקל בתל אביב. "זה דגם שעוצב עבורנו וכיום נמכר בחנות," אומרת בגאווה רויטל, "הלבן פה לא יוצר ניכור, לא מודרני. זהו גוון שמנת מזמין. הקירות צבועים בגוון מוקה והם מעניקים חום."
לא חבל שהספה הלבנה תתלכלך נורא מהר?
צ'ילזה: "אין פה ילדים קטנים ולא אוכלים פה, כי אין טלוויזיה. הסלון הוא לאירוח וליופי, ומי שמשתמש בו הוא בעיקר אדי, שמשתרע על הספה בערבים ומאזין למוזיקה קלאסית עם ראש לנוף ומקטרת בפה. הסלון הקודם היה חום, אבל היום אני מעדיפה לקנות לא הכי יקר ומקסימום להחליף אם צריך, ולכלוך לא מפחיד אותי."
רויטל: "יותר ויותר משפחות רוכשות כיום סלון לבן, כי החשיבה השתנתה. כבר לא קונים ריהוט לכל החיים, ומקסימום פעם בשנה מביאים מישהו לנקות."
הלובן שולט גם בחדר השינה של ההורים, שמשקיף גם הוא אל הים ואל ההר. כיסוי המיטה לבן, הווילונות לבנים וגם האמבטיה - אבל דווקא שם מצפה הפתעה מודרנית שובבה. "צ'ילזה כמעט התעלפה כשבחרתי לה את הריצוף, אבל היום היא ממש אוהבת את זה," צוחקת רויטל.
הרצפה, המעוטרת בסלסולים שחורים על רקע לבן, ענתה על הצורך של צ'ילזה להכניס גם משהו מודרני לבית, ומבחינה עיצובית היא גם פותרת חיסרון בחלל: "התקרה פה נמוכה, ולכן הרצפה עושה איזושהי עבודה בעיניים, כי היא מושכת את המבט כלפי מטה."
גם בחדר האמבטיה של הבנות נעשה משחק בצבעים דומים, אבל הכיוון הוא יותר אירופי. על הקיר יש פסיפס אבן בשחור-לבן שרואים בדירות פריזאיות משנות ה-.20 מוטיב הסלסולים חוזר על עצמו באופן מרומז ומעודן בחיפויי הקרמיקה בשירותי האורחים בקומת הכניסה.
המטבח בבית צנוע והארונות עשויים פורמייקה לבנה. "מה שמחבר אותו לבית הוא הידיות הקלאסיות שמזכירות מטבח אנגלי. כשמתחילים בשיפוץ יודעים איפה מתחילים, אבל לא איפה מסיימים, והתגלו פה בעיות חשמל והרבה הוצאות לא צפויות," מסבירה רויטל את הבחירה בפורמייקה, שהיא חומר איכותי אך זול יחסית, ומפרטת על האופן בו חיברה את המטבח לבית: "שילוב החומרים הופך אותו לחלק מהבית, ומה שחשוב הוא המכלול, שיוצר תחושה נעימה ועונה על צורכי המשפחה."
צ'ילזה לא נחה וטוענת שיש עוד הרבה מה לעשות - במרפסת של הסלון יהיה ריהוט גן במקום כיסאות הפלסטיק וגם החצר האחורית עוד לא מטופלת. "אנחנו מתכננים לשים חלוקי נחל וטוף, עצי פרי וצמחייה רב-שנתית, שדורשת פחות תחזוקה ומים."
אנחנו משקיפות שוב לים ולהר והיא מוסיפה: "שומעים פה פרות ותרנגולות, יש פה למטה חוות סוסים, והתחושה היא של מרחק מהציביליזציה." היא מזכירה לעצמה שלפני הטיפול בגינה צריך לחזק את הגדר כמו שצריך. "עכשיו קיץ ויש חזירי בר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
