רגע לפני שים המלח נעלם

מי שרשם את ים המלח לתחרות פלאי עולם מקווה שזכייתו לא רק תזרים אליו תיירים, אלא גם תמשוך את תשומת לב העולם למצבו החמור

אביב לביא | 26/7/2009 7:53

קריאות גיל שטפו השבוע את הארץ, או לפחות את קומץ היישובים היושבים לגדותיו של ים המלח. האגם הנמוך בעולם, יצאה הודעה דרמטית ממינכן,העפיל לשלב הגמר של תחרות "שבעת פלאי עולם". מאות שכיות חמדה של הטבע יצאו לדרך, אבל רק 28 ייזכו להתמודד בשנתיים הקרובות על מקום בין שבעת המופלאים. אזרחי הכדור - כלומר אלה מביניהם שמחוברים למחשב - מוזמנים להשתתף בהצבעה הגלובלית.

ידיעות מהסוג הזה לוחצות באופן אוטומטי על בלוטת הגאווה הישראלית. כולנו שרנו בבית הספר ובתנועה את "לנו אין", פזמון חביב שמפרט את כל נכסי הנוף הדרמטיים שנעדרים מארץ ישראל (מעיינות, תהומות וכו'), אבל מתנחם בכך שיש לנו "נחלה בבן ישי". והנה , מתברר שהמעטנו בערכה של הארץ הזו: גם לנו יש! ים המלח ממתין עכשיו בקלפי העולמי לקולות הבוחרים, כשמולו מתמודדים אתרים מיתולוגיים כמו האמזונס, היער השחור, הגרנד קניון, איי גלאפאגוס, האיים המלדיביים ועוד. קשה לחשוב על חברה יותר מכובדת.

אלא שבכל הנוגע לים המלח, הפטריוטיות הישראלית מזכירה את העניין הפתאומי שמגלים כאן פעם בארבע שנים במדליסטים אולימפיים מענפי ספורט שבימים כתיקונם מדינת ישראל מתעלמת מהם בהפגנתיות. כשיעל ארד זכתה במדלייה האולימפית בג'ודו, אומה שלמה יצאה מגידרה ואחר כך רצה לברר מה זה "ווזארי" ו"איפון", ובעצם מה זה בכלל ג'ודו.

כמו יעל ארד וספורטאים אחרים שהם מופת של הצטיינות אישית, גם ים המלח זוכה עכשיו לתהילה עולמית

למרות היחס שהוא מקבל כאן בבית, לא בזכותו. התכונות שהפכו את ים המלח לפלא עולמי הן מתנה של הטבע; אנחנו, בסיוע פעיל של השכנים, אחראים לחבלה מתמשכת בהן. נסיגה בקצב של מטר בשנה ומגיפת הבולענים הן קטסטרופות מעשה ידי אדם. כבר שנים מדברים על הצורך הדחוף לחפש פתרון, אבל מה שנעשה עד כה מסתכם במקבץ פעלולים יח"צניים בכיכובם של פוליטיקאים עם הרבה אגו ומעט מאוד אחריות.

היוזמה לרישום ים המלח לתחרות נולדה במועצה האזורית מגילות ששוכנת בצפון הים. זו בעצם דרכם של אנשי המועצה ושל תושבי האיזור למחות על העובדה שהופקרו-הם והים-על ידי מדינת ישראל. לנסיגת הים יש משמעויות אקולוגיות, כלכליות ותיירותיות אדירות, אבל כשמטיילים נופלים לתוך בולענים המדינה מפנה את האצבע אל הרשויות המקומיות, כאילו יש להן כלים להתמודד עם תופעה בסדר גודל כזה.

מי שרשם את הים לתחרות מקווה שהצבתו על מפת פלאי עולם לא רק תזרים אליו גלים של תיירים, כפי שקרה בפטרה מאז שזכתה בסיבוב הקודם של התחרות, אלא גם תמשוך את תשומת לב העולם למצבו החמור. כמו בתחומים אחרים, גם כאן נראה שרק התערבות חיצונית יכולה להציל אותנו מעצמנו, בתקווה שעד שתסתיים התחרות ויוכרזו הזוכים - אי שם ב-2011 יהיה עדיין מה להציל.