יער העננים: טיול ירוק בקוסטה ריקה
אייל הנדל הרגיש כמעט כמו טרזן בזמן שטייל ביער הסבוך לעייפה של שמורת מונטה ורדה בקוסטה ריקה. בין ענף לענף ותחת ערפל כבד, הוא גילה עולם ומלואו. שבוע קוסטה ריקה
טחביות וחזזיות מרפדות כל גזע וענף וסחלבים צבעוניים מוצאים את מקומם בין הענפים. צופיות צבעוניות מחדירות את מקוריהן לפרחים ודולות צוף. לצידן, טוקנים נאבקים לתלוש עם מקוריהם הקמורים פירות. לסירוגין, מתמלאת שכבת היער בכסות ערפל סמיך המשווה לנוף גוון לבן ומטושטש.
אט אט עם התפזרותו של הערפל, חוזר היער לקבל את צבעיו המקוריים. ובעצם – מהם הצבעים המקוריים? שכן בדרך קבע, שוכנת שמיכת עננים ומכסה את פסגת ההר, תוך שהיא מתרוממת ויורדת כאילו כיסתה ענק השוכב על אמירי העצים.
לא בכדי נקרא היער "יער העננים" – ג'ונגל מועשר ברטיבות המוענקת באדיבותו הרבה של האוקיינוס הפסיפי, הנמצא מרחק 100 קילומטרים מערבה משם, בעזרתן של רוחות המתרוממות מגובה פני הים. למי שעדיין לא זיהה – זהו יער הגשם המעונן מונטה ורדה (Monteverde).
הגוון ירוק העד, שבגינו מכונה היער גם "היער הירוק", נשמר במהלך כל השנה תודות לגשמים המרובים הפוקדים איזור זה בעונה שבין החודשים מאי עד נובמבר. במהלך היום מביאות עמן הרוחות לחות שמקורה בים שבמערב, כאשר בשיא ההצטברות בשעות אחר הצהריים נפתחות ארובות השמיים בדמות סופות רעמים עזות.
באקלים חם ולח זה משגשגים צמחים ברבגוניות קשה לתפיסה. כ-500 מיני עצים זוהו ברחבי השמורה על
השבילים בשטח השמורה מקשרים יחדיו פסיפס של יערות הנבדלים זה מזה בגובה, במצע הקרקע ובכיוון הפנייתם – הקובע את כמות הממטרים שיקבלו ואת אופן עיצובם באמצעות כוחות הרוח והמים. לכל שביל ושביל יש שם המבטא באמצעות מילה אחת עולם ומלואו.
איזור Sendero Brillante מוביל את המטיילים ליער קסום כאילו נלקח מהאגדות. כאן יורדת הקרקע מהרכס המהווה את קו פרשת המים מזרחה. אין צורך להתרומם מעל פני הקרקע, מכיוון שבמקומות רבים כאילו משתחווים העצים לקראת המטייל. זאת בשל הרוח החזקה הנושבת, המבקשת לעקל את הצמרות וכופה על העצים מחווה של התגוננות.
איזור Sendero Pantanoso הוא איזור ספוג ביצות מים בראש הרכס הבלתי מנוקז. האיזור מכוסה סבך, ומרבית החיים בו מתנהלים במשטר רטוב. ירידה במדרון המערבי מובילה את המטייל החוצה את היער העבות לעבר חורש בו העצים מתרוממים לגבהים ניכרים, בעיקר בזכות היחלשותה היחסית של הרוח.
כאן משגשגים מיני עופות ויונקים, כשהבולטים בנוכחותם - בעיקר בשל צווחותיהם - הם הקופים השאגנים העסוקים בעיקר בקטיפת פירות ועלים לצורך ריפוד קיבתם ובמילוי ריאותיהם באוויר על מנת לשחרר צווחה הנשמעת למרחקים. ממש לעומתם, תלויים באמצעות ציפורניהם על הצמרות, נמצאים העצלנים המנומנמים אותם קשה לזהות מבעד לעלווה בעיקר משום שעצם עצלנותם מהווה עבורם מקור הסוואה יעיל במיוחד.
המטיילים המגיעים לשמורה תרים אחר ה-Quetzal, עוף נדיר ומרהיב ביופיו הייחודי לחבל ארץ זה. רובם מחפשים, מעטים מוצאים. זאת בשל כנפיו וגופו של העוף הנדיר המכוסים כסות ירוק אזמרגד, המשתלב היטב על רקע עלוות הצמחייה הסבוכה, ומקשים על מלאכת הזיהוי.
אולם די במבט אחד על מנת להבין מדוע העריצו בני המאיה, שוכני החבל, את העוף הזה. גם אני חיפשתי את הציפור, וגם אני, כמו רבים לפני ורבים אחרי, נאלצתי להסתפק באמונה באגדה על אותו יחיד שמצא אותה.
אך למרות האכזבה, עצם החיפוש מגלה עולם ומלואו של חי וצומח שאין שני לו. שוב פגשתי את השרכים המשתלשלים מטה מהצמרות הגבוהות, את הסחלבים והביגוניות, ואיך לא – את הערפל הפתאומי המזכיר לי כל פעם מחדש כי אסור להגיע למונטה ורדה ללא שכמייה. ויותר מזה, אותו ערפל מזכיר לי כי אותם מים המגיעים מהעננים הם גם אלה המקיימים את החיים מהצמרות הגבוהות ועד מצע הקרקע - ביער התלוי בעננים.
המידע באדיבות חברת למטייל
נא להמתין לטעינת התגובות
