מים חמים חודרים עמוק: טבילה באגם איסיק קול
בין טיפוס על הר אימתני אחד למשנהו בקירגיסטן, מעוז דור החליט לצאת למנוחה ולטבול באגם האלפיני איסיק קול. על אף פירוש השם "מים חמים", המציאות הייתה קרה ביותר
אגם איסיק קול הוא האגם האלפיני השני בגודלו בעולם לאחר אגם טיטיקקה בבוליביה. ההגדרה לאגם אלפיני אמנם לוטה בערפל מבחינתי, אך אני יכול לומר בבטחה כי אגם איסיק קול הוא אכן גדול. פירוש השם הוא "מים חמים", שכן פעילות סיסמית בקרקעית האגם מונעת ממנו מלקפוא ולכן הוא מכונה חם.
העיירה צ'ולפן אתה היא עיירת קיט בסגנון סובייטי עם מלונות לרוב, המארחת המוני תיירים רוסים וקזחים, שאת כוס הוודקה הראשונה שלהם הם שותים עוד לפני שצחצחו שיניים. במהלך ביקורי שם טיילתי לאורך החוף, גמלוני למדי עם התרמיל הענק על גבי בעוד שכל השאר רוחצים במי האגם בבגדי הים.
בעודי משוטט על החוף, לא יכולתי להתעלם מקריאה חוזרת ונשנית מכיוון אחת המסעדות באיזור. התקרבתי לכיוון המסעדה, ושם פגשתי את סרגיי, מדריך ההרים מבישקק. שמחתי מאד לראותו, והוא מצידו מיד הזמין אותי לכוסית וודקה. אינני מורגל בשתייה, ובטח שלא בשעות הצהריים, אך נעניתי להזמנה – ולפני ששמתי לב שתינו שלוש כוסיות כל אחד.
לאחר האתנחתה עם המשקה, הציע לי סרגיי לשמור על התיק כדי שאוכל להתרחץ בשלווה. פשטתי את בגדי וצעדתי בבטחה אל קו המים. כשכיסו המים את כפות רגלי הבנתי כי למרות הכינוי וחרף העובדה שמי האגם אינם קופאים בחורף – המים קרים להחריד. הבטתי לאחור ולצדדים וראיתי כי סרגיי וחבורת קזחים מביטים בי וצוחקים.
עצמתי את עיני מהמבוכה הקלה ולפתע נזכרתי בטיול קטן שערכתי לא מזמן במעיין עין אוזן, שגם מימיו היו קרים להחריד. באותו הטיול פגשתי בזוג מטיילים שלימדו אותי שיטה מעולה: "אתה צריך ללמוד מהגדול מכולם, רוקי בלבואה. פשוט תצעק: 'אין פחד' ותטבול את מלוא הגוף", הסבירו לי.
על אף שהייתי נבוך מעט מהמעמד לצעוק "אין פחד" על שפת האגם, הבנתי
לאחר רחצה של חמש דקות שנראו כמו נצח יצאתי להתייבש רועד בשמש החמימה. כשהתקרבתי לסרגיי הוא מחא לי כפיים, צחק בקולו העבה ומזג לנו כוס וודקה נוספת. לאחר שהתלבשתי אספתי את חפציי, נפרדתי מסרגיי והמשכתי במשרוטקה נוספת לקרקול. קרקול היא הבירה האדמיניסטרטיבית של השמורה הביוספרית של אגם איסיק קול – או במילים אחרות: המקום להתארגן בו ליציאה אל ההרים.
קרקול שוכנת בצידו המזרחי של האגם, ומדרום מקיפים אותה הרים ירוקים. הגעתי לקרקול בשעות הערב, נטעתי את האוהל והלכתי לשון מוקדם מפאת הוודקה ששתיתי מוקדם יותר. למחרת קמתי עם שחר והלכתי לראות את שוק הבקר המפורסם של המקום. איכרים ותושבים מהאיזור כולו באים לשוק כדי לסחור בפרות, כבשים, עזים, חמורים סוסים, חזירים ושאר חיות משק בית.
בסקר שוק מהיר, רוסית קלוקלת והרבה תנועות ידיים הצלחתי להבין כי סוס צעיר עולה כ-200 דולר ואילו סוס בוגר יעלה כ-150 דולר – מחיר מציאה בהתחשב בכך שהסוסים יפהפיים. בדרכי חזרה אל המלון שהתיר לי להקים את האוהל בחצרו, קניתי מצרכים בשוק המקומי לקראת היציאה לטיול בהרים שתכננתי מבעוד מועד.
כשהכול היה מוכן יצאתי לכיוון אלטין ארשן, מעין אחו אלפיני במעלה נהר ארשן העתיר במעיינות חמים. במקום ניתן למצוא בתי מרחץ סובייטים – עדות לתיירות הספא ששגשגה פה בתקופת ברית המועצות וכמה בריכות האוגרות מים חמים שנבנו כנראה לתיירים אשר חפצים ברחצה חמה בנקודות פסטורליות מעט יותר.
נטעתי את האוהל קרוב לנהר ויצאתי לרחוץ באחד המעיינות החמים בתקווה שהפעם המים אכן יהיו חמים. הליכה קצרה לאורך הנהר הובילה לבריכה בצורת לב שנבנתה כנראה עבור זוגות מאוהבים בירח דבש. פשטתי בגדי וטבלתי בזהירות את רגלי לבדוק את טמפרטורת המים.
המים אכן היו חמים, ושמח וטוב לבב נכנסתי לאיטי לתוך הבריכה שהעלתה אדים. רחצה במעין חם היא אחת התענוגות שמספקים ההרים לרוב, המים החמים מרפים את השרירים והמתח, ואין כמו רחצה במעין חם לפני הליכה של מספר ימים.
למחרת ארזתי את התיק והתחלתי לצעוד במעלה העמק. חציתי את הנהר על גבי גשר ונכנסתי אל תוך יער עצי מחט אפלולי. צעדתי לאורך הנהר בתוך היער חוצה פלגי מים תכופות, ולאט לאט פינו העצים את מקומם לאחו אלפיני עטור מרבדי פרחים בשלל צבעים: צהוב, סגול, ורוד, אדום, לבן ועוד.
עוד אני עולה במעלה הנהר אל כיוון מעבר ההרים, החל לרדת גשם. כיסיתי את התיק, לבשתי את המעיל והמשכתי לצעוד בגשם שלא חדל מלרדת. לאחר כחצי שעה הגשם התחלף בברד והחלטתי כי כנראה מזג האוויר לא טוב יותר למעלה במעבר ההרים וכי עדיף לעצור לחניית לילה מוקדמת. חניתי למרגלות הפאס – מעבר ההרים ויום למחרת קמתי מוקדם כדי לחצות אותו.
בשעות הבוקר המוקדמות התחלתי לצעוד באיטיות במעלה הערוץ שהוביל אל הפאס, והשלג שהיה קשה הודות לשעה המוקדמת עזר לי להתקדם במהירות יחסית. חציתי את קו השלג, טיפסתי מעט על מדרגת סלע והגעתי אל האוכף מתנשף. כשהרמתי את הראש מעל לקו פרשת המים נדהמתי מהנוף: רכסי הרים מושלגים עד קו האופק, ובצידו השני של הפאס אגם אלה קול קפוא ברובו בצבעי טורקיז ותכלת מרהיבים.
אחרי התדהמה הקצרה שאפפה אותי ירדתי אל האגם במהירות, וברגע שחניתי לחופי האגם, בקעה השמש מבעד לעננים ושטפה אותי עם קרניה בחמימות. הודיתי על המזל הטוב ועצרתי לארוחת בוקר שעתיים לצד האגם. לאחר מכן המשכתי בדרכי עד לנקודה בה נשפך האגם לנהר במפל אדיר, ואז ירדתי עם הערוץ עד לנקודה בו הוא נפגש עם נהר קרקול.
למחרת המשכתי לכיוון נהר טלטי, וכשהגעתי למרגלות הפאס התחלתי לצעוד בשלג שהגיע לעיתים תכופות עד המותניים. עצרתי לחניית לילה בתקווה שהמצב ישתפר בשעת בוקר מוקדמת, ונהניתי מלילה נקי מעננים ושטוף כוכבים. לפני שעזבתי את הארץ, סיפר לי חבר שמעולם לא היה בקירגיסטן כי הכוכבים שם יפים מאד. אינני יודע איך הוא ידע זאת – אבל באותו לילה הכוכבים אכן היו יפים מתמיד.
יום לאחר מכן ניסיתי שוב את מזלי אולם התחלתי לשקוע בשלג בשנית. אני מודה שלא ניסיתי יתר על המידה, ואילו הייתי נחוש יותר לא היה כל קושי לעבור את הפאס. אך באותם הרגעים הייתי נחוש יותר למקלחת חמה וארוחה טובה שאיננה מורכבת ממרק איטריות או כוסמת. שמח על ההחלטה ירדתי חזרה בעמק קרקול וכעבור מספר שעות זכיתי למקלחת שציפיתי לה – שכמובן לא הייתה חמה במיוחד.
נקי ומבושם ירדתי לאחת המסעדות שסופר לי עליהן כי הן יודעות להכין מנות ללא בשר – דבר נדיר באיזור. ניסיתי להסביר למלצרית שאני צמחוני, ולאחר חצי כוס בירה שמיד נתנה את אותותיה אכן קיבלתי מנת אורז עם ירקות ללא בשר. כל כך שמחתי על ההצלחה, עד שהזמנתי עוד מנה ועוד בירה. שבע ועייף חזרתי לאוהל ושקעתי לשינה עמוקה של 12 שעות, שלאחריהן קמתי מוכן ומזומן להרפתקה הבאה – קרחון אינילצ'ק.
הכותב הוא מדריך טיולים ומרכז מחלקת אסיה והמזרח הרחוק בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
