פסיכולוגיה טרנסנדנטלית: הפסיכולוגים מאמצים את המדיטציה
המדיטציה, שעד לא כל כך מזמן נחשבה במערב למנהג אקסצנטרי משהו, היא המילה האחרונה בתחום הפסיכולוגיה ובהדרגה היא נהפכת לאחד מאמצעי הטיפול הנפוצים ביותר בקרב פסיכולוגים
הסימפסונים. מקרה מובהק של הפרעת קשב
כבר מזמן לא רק לתימהוניים: הפסיכולוגיה המודרנית הטמיעה לתוכה במהלך העשורים האחרונים את המדיטציה כטכניקה טיפולית לגיטימית. למעשה, לפחות לדעת הניו-יורק טיימסהיא נחשבת למילה האחרונה בתחום, ונהפכת בהדרגה לאחד מאמצעי הטיפול הנפוצים ביותר בקרב הפסיכולוגים.
עד כמה זה מפתיע? ובכן, ביחס למאה ה-20 מדובר בחדשה כמעט ביזארית. אפילו לפני עשור אחד, ובוודאי ביחס לשנות ה-80 ולמה שקדם להם, עדיין נטו במערב להתבונן במודטים בעין עקומה. המדיטציה היתה רחוקה מרחק גדול מהקונבנציות החברתיות, ובוודאי מן הממסד הטיפולי. אפשר שאת הצוהר לחדירה אל תוככי הממסד פתח עבורה דוקא המחקר המודרני, שהרבה לעסוק במהלך העשור האחרון בניסיון להבין מה מתרחש במוח בזמן המדיטציה, באמצעות כלים מדעיים.
כך התברר לו, למדע, למשל שהמדיטציה משפרת פלאים את מצבם של הסובלים מדיכאון
וכי במקרים מסוימים היא יעילה יותר מתרופות. אז נערך ניסוי מעניין בגרמניה, שבחן את השפעת תרגול המדיטציה על יכולת הטיפול של מטפלי הנפש עצמם. הצלחת הטיפול של 124 מטופלים במהלך 9 שבועות, נבחנה בעזרתם האדיבה של 18 מטפלים שמחציתם עשו מדיטציית זן ומחציתם לא עשו.
תוצאות המחקר העידו כי בקרב הפציינטים של מתרגלי המדיטציה היתה ירידה ניכרת יותר בתופעות ההפרעות הפסיכולוגיות כולל חרדה, סומטיזציה, עוינות, פוביה, חשיבה פרנואידית, אובססיה ועוד. כלומר: המטפלים נהפכו למטפלים הרבה יותר טובים בזכות המדיטציה. מסקנות המחקר כללו המלצה ברורה למטפלים עצמם לתרגל מדיטציה במהלך הטיפולים הנפשיים. ואכן, נראה שהרבה פסיכולוגים מתחילים לעשות זאת.
והאמת, למה רק למטפלי הנפש? אני מזמן הצעתי להכניס את המדיטציה כקורס חובה בבתי הספר, היא הרי משפרת קשב, יכולה לנתב את הפיזיולוגיה וכך להיטיב עם הביצועים של הרבה עיסוקים בני זמננו. ומעניין שלא בהכרח צריך להתאמן עשרות שנים כדי ליהנות מיתרונות המדיטציה - חלקם מיידיים למדי.
פחות לחץ, יותר מחשבה
אז מה מתרחש במוח בעת המדיטציה ואיך היא מצליחה להרגיע אותנו?
חוקרים מסין בחנו השפעת מדיטציה סינית מסורתית (integrative body-mind training) על פעילות המוח אצל 86 סטודנטים בתום תרגול קצר של 5 ימים. האימון במדיטציה שיפר את החיבור בין אזורים מסוימים (anterior cingulated) במערכת העצבים המרכזית ובין החלק הפאראסימפתתי של מערכת העצבים האוטונומית. חיבור כזה משפר את האינטגרציה של גוף-נפש.
הסטודנטים, (שלא התנסו קודם לכן במדיטציה), עברו במשך 5 ימים הנחיות למדיטציה מסורתית, בעוד שבקבוצת הביקורת הועברו הנחיות להרגעה בלבד, במשך 20 דקות. למרות שחברי שתי הקבוצות
דיווחו כי התרגול היטיב עימם, רק בקרב המודטים ניכר שיפור בולט בתפקוד העצבי, המיוחס לקשר גוף-נפש.
המתאמנים במדיטציה הראו לא רק זרימת דם מוגברת להמיספרת המוח הימנית, אלא גם ירידה בקצב הלב ומוליכות העור, שיפור בנשימת בטן וירידה בקצב נשימת החזה - סימנים המעידים על פחות לחץ ומאמץ ושיפור במידת הרוגע הרגשי-שכלי.
כעת, מתחילים חוקרי המוח לבחון את השפעת המדיטציה גם מזויות אחרות, ומעניין אפילו יותר לגלות כי נעשה ניסיון מדעי לקטלג את השפעותיהם של סוגי מדיטציות מסורתיות שונות. למשל, במחקר שנערך בוירג'ינה על מדיטצית יוגה בודהיסטית (Deity Yoga) הראו החוקרים שבכוחה לשכלל באופן זמני את היכולת המנטלית.
דינה ראלט היא מדענית במדעי החיים, מקדמת רשתות מידע ותקשורת בגוף ומחוצה לו. לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
