או מיי גוד: ג'יזל סילבר (לשעבר אוסנת חכים) חזרה ארצה עם מנטרה חדשה
לפני שנה היא נסעה לחו"ל במטרה להפוך לבמאית הקולנוע הטובה בעולם. בינתיים החלום בהקפאה זמנית, ואסנת חכים - סליחה, ג'יזל סילבר - שוב כאן. וכרגיל, הפה שלה לא נח לרגע: על האטיטיוד ("שיקראו לי אסנת, ג'יזל, מה שרוצים. אני שמה זין") על המוד ("דיכאון לא מקובל עליי יותר") ועל האהבה ("כולה גבר. זה מוגבל")
"ככה ביני לבין עצמי, קצת נלחצתי מהזינוק בעלייה, אבל אמרתי לעצמי שברגע שאדע איפה הברקס ואיפה הקלאץ,' כי זה קצת מבלבל אותי, אני כבר אסתדר. תמרורים? אני זוכרת איזה משהו, עם יד. שמה צריך לעצור. נסעתי כולי בהתרגשויות, ואמרתי: אני לא אשאל אף אחד כלום, בלי לדעת איפה הקלאץ' ואיפה הברקס. ופתאום אני קצת ככה בפאניקה. אז שאלתי נהג מונית: בחייאת, רגל שמאל זה הברקס? בקיצור, הוא הסביר שברור ששמאל זה הקלאץ.'
אבל הבעיה הייתה בבית הכרם, כשלא הצלחתי לעשות זינוק בעלייה. זה לא פשוט העניין הזה. ולא הצלחתי להתניע. ומגיע רכב מאחוריי. ומישהו צופר. ואמרתי לעצמי: משהו אמור להתחיל לנסוע פה! והוא צופר ולא מרפה. וצורח.
אולי זה היה השלב שבו היית אמורה לרדת מהכביש?
"מה פתאום. פשוט התחננתי בפניו בדמעות: עזור לי, תוציא אותי מפה! אתה לא רואה שאני לא מצליחה לזוז."?
בקיצור, אישה, הפעלת את טריק העלמה במצוקה.
"כן, ובאותו רגע הוא אמר: אל דאגה, אני אעזור לך! הוא הסיע אותי את כל העליות בבית הכרם. הכי העלמה במצוקה. ואמר לי: מכאן, כל מה שאת צריכה לעשות זה לנסוע ישר, אז נסעתי ישר. עוד עצרתי בדרך ואמרתי לעצמי: בלי דרמה, בלי דרמה, בלי חרדות מיותרות. וזהו. לקראת תל אביב תהיתי אם יש בי מספיק כוח להמשיך עד לקריות או להשאיר את האוטו לחברים, ובחרתי להמשיך ככה שלוש שעות וחצי. הגעתי הביתה מאושרת."
אז מה מוסר ההשכל מהטירוף הזה?
"שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בחיים! כיום אני מאמינה שאני האלוהים של עצמי והאחריות היא עליי. ואני לא אגיד שאין פאדיחות. הפלתי את הפגוש, דפקתי את האוטו. אבל מצד שני, גם תיקנתי אותו בעצמי".
אז זהו, הנהגת החדשה אסנת חכים, ,33 הידועה גם כג'יזל סילבר, חזרה לארץ אחרי היעדרות של שנה. והיא עדיין לא מזנקת בעלייה. חוץ מהעובדה שהיא התחילה לנהוג (וכדאי שלא תצרחו עליה, אחרת תמצאו את עצמכם נוהגים בשבילה), התחושה היא שחכים - סליחה, סילבר - לא עזבה את ישראל מעולם.
רק לפני שנה היא שינתה את שמה בתעודת הזהות למשהו שנשמע כאילו נלקח מסרט הפורנו "ישבנים לוהטים "4 והודיעה על כוונתה להמריא החו"לה ולהפוך לבמאית קולנוע בעלת שם עולמי, והנה היא שוב כאן (לטובת קמפיין של חברת הקוסמטיקה "קרליין") יורדת על מרק יוגורט כאילו כלום. וכאילו כלום, במקרה של חכים, אומר שהיא עדיין מבעבעת, מפעפעת ומשעשעת.
בזמנו
נכון, היא נסעה, למדה כמה חודשים בטורונטו, אבל אז התאהבה בישראלי בעל עסקים בפנמה והחליטה לעצור לטובת כמה חודשי תפנוקים בגן עדן טרופי. כשנפרדה ממנו חזרה לארץ, בלי להתנצל. "השנה הזו עזרה לי היות אדם יותר חיובי ומפויס," היא מתלהבת, "וזו השאיפה הכי עמוקה שלי: להיות טובה יותר עם אנשים ולעצמי. גיליתי שמהמקום הכי אינטרסנטי שלי, להיות יותר טובה לאנשים אחרים, עושה לי יותר טוב. זה אגוצנטרי, אבל עובד."
"לא הבנתי כמה לישראליות בחו"ל יש תחושה חוצנית. יש כאן איזה קוד התנהגותי גם בדברים הכי פשוטים, רמה של הומור עצמי, ויש איזה חספוס. אני יכולה להגיד יאללה, אללה באחטי, ולהתנהל ברמת אסתטיקת הקיום שלי כמו הכי פושטקית. ושם אין את זה. בארץ יוצרים אינטימיות נורא מהר, ואמריקאים נורא מובכים מזה.
ואני מתה על ערסים! את יודעת איך התגעגעתי אליהם? הם הדבר הכי טוב שיש בעולם. יש תקשורת מיידית, אין חציצות, אין גבולות. בקנדה הייתי צריכה לסגנן את ההליכות והנימוסים שלי. הרגשתי שאני צריכה להיות הרבה יותר מוקפדת."
ומה קרה לשאיפות הקולנועיות שלך?
"אני עדיין עומדת מאחורי ההצהרה ההיא שלי, שאהיה במאית הקולנוע הכי טובה בעולם. אני בעד הצהרות גדולות, בעיקר כשאומרים אותן, לא כשכותבים אותן. ושיגידו עליי מה שרוצים. מה שלא הייתי עושה היו אומרים עליי משהו. לאנשים תמיד יש מה להגיד עליי, אולי כי אני תמיד עושה מה שבא לי. אולי זה מרגיז אנשים."
בכל זאת, לפני שנה הודעת שאת נוסעת ללמוד. ולמדת קצת, נעלמת, וחזרת לארץ אחרי חופשה בפנמה.
"אין לי דד-ליין להיות במאית. עד גיל 35 אני לא חייבת שום דבר. אני במאית. נקודה. וככל שיש לי יותר הרפתקאות בחיים אני יותר מופרית, יש לי יותר נכסים. מה, אני אגיד לא להזדמנויות שבאות."?
אגב, איך לקרוא לך - ג'יזל? אסנת?
"אני ג'יזל סילבר, ומצד שני אני אסנת בארץ, אני לא יכולה להתחמק מזה. ואין לי בעיות עם אסנת, אבל ג'יזל סילבר זה שם שיעזור לי בחו"ל, ולשם אני נוסעת."
אבל ג'יזל היא פרסונה, בעצם. דימוי. בזמנו זה היה נשמע כמעט כמו פרודיה.
"בראתי פרסונה, ואולי זה באמת מתחיל להישמע כאילו בראתי מישהי שאני לא. אבל זה כולה שם. כולם שינו את השמות שלהם. תחשבי על סטינג, האיש הכי קולי בעולם. ג'יזל סילבר קשורה אצלי לעסקים, לקריירה, ללקחת אחריות על החיים שלי. בא לי להצליח, והחלטתי עשות את זה."
וכשאת מדברת לעצמך, מה את אומרת, אסנת או ג'יזל?
"ג'יזל. ואם יוצא לי אסנת, אז אני ישר מתקנת. אני מנסה למצוא איזו אחידות. אבל האמת היא שאין אחידות. שיקראו לי אסנת, ג'יזל, מה שרוצים. אני שמה זין."
לפני שנה חכים (נלך על השם המסורתי, ברשותכם) נחתה בטורונטו, אחרי מהפך שעברה בארץ, במסגרתו השילה קילוגרמים, עבדה על עצמה אישיותית והצהירה שמצאה את ייעודה האמיתי, להפוך למרטין סקורסזה ממין נקבה.
היא למדה ב-CFC והייתה בודדה. "אין לי בעיה עם לבד," היא אומרת, "לפעמים זה יותר נוח לי שאני לא צריכה להתמודד עם כל מיני פרוצדורות בין אישיות.
מה היה הכי קשה? בצורה מוזרה, דווקא מזג האוויר. הייתי בשוק מאיך קור משפיע עליי וכמה שזה אכזרי. מינוס 20 מעלות. יש אור, אבל אתה קם ליום עצוב. אני צריכה שיהיה לי נעים, ברמה הכי בסיסית. כל יציאה מהבית הופכת לנוראית, רצחו לי את הספונטניות. מה שכן, הלימודים גירו אותי ואישרו לי שמה שאני רוצה לעשות זה הדבר הנכון בשבילי."
מה מיוחד בך, כקולנוענית?
"אני עוד לא יודעת. כשאני אעשה סרט, תראי אותו ותדעי."
ואיך הגעת פתאום לפנמה?
"התאהבתי בבחור בשם אביחי, שהכרתי דרך חברה. הוא הרגיש שהוא צריך להכיר אותי, ברמת הידיעה, וזה קרה. ואז אנחנו מנסים לתת לזה צ'אנס, אבל הוא גר בפנמה ואני בקנדה. לא פחדתי. אמרתי: טוב, אני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים. להיות במאית קולנוע. ויש לי עוד 80 שנה לחיות, נגיד? אז החלום הזה יידחה בשנה־שנתיים. לא התאהבתי שלוש שנים לפניו, אז מבחינתי הייתה לזה משמעות."
ואיך הוא הצליח להפשיר אותך?
"הוא היה צריך לפלס את דרכו. הייתי במקום חסום לתקשורת, מאוד עסוקה בעצמי, ורציתי נורא להשתנות. לפני שנסעתי הרגשתי שאני מאפשרת לעצמי הזדמנות רגשית, ניקוי עמוק, ולהכיר פתאום גבר ממקום שהיית סגורה מבחירה ולנסות לפתוח את עצמך למישהו - זה קרה לאט.
מתי אני מתחילה להפשיר? כשאני מזהה שהאדם שעומד מולי הוא אמיתי והוא טוב בשבילי. כשאני סומכת על מישהו. נפרדנו כשהרגשנו שזה לא מתאים, אבל למרות הפרידה זה פתח אצלי משהו. הייתי צריכה לבשל את הצ'ולנט הזה, היחסים, ללמוד לאכול דברים אחרים, לעבור מערכת יחסים כזו כדי לצאת החוצה מעצמי."
בפנמה היא קראה הרבה, עשתה כושר ובעיקר עשתה חיים. "זה גן עדן לשוטים," היא נזכרת".להגיע מקנדה לחום היה הדבר הכי טוב שקרה לי באותה שנה. היה לי באמת מרתק, הרגשתי שאני יוצאת החוצה."
תסבירי.
"הכול פשוט יותר. אני פחות מאוימת, פחות כועסת, פחות מדוכאת. התחושה ביום ההולדת ה-30 שלי, שהחיים שלי זה לא מה שהבטיחו לי, היא משהו שהשארתי מאחור. כעסתי שגדלתי בכרמיאל, על זה שההורים שלי התגרשו, על מערכות היחסים שלי, על זה שאני לא מרוצה.
כיום אני לא מרשה לעצמי להיכנס למקומות של כעס. זה כמו שריר. אני מאמנת את שרירי האמונה שלי. דיכאון לא מקובל עליי יותר. אתה אדון לעצמך. הדברים פשוטים. קורה לך משהו לא טוב? אז רוח מין הון. ואני אומרת את זה מלב של פרחה ללב של פרחה! יש לך דיכאון בחיים? למה? זה משרת אצלך דברים. זה סוג של היכרות עם עצמי, של איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת."
כלומר?
"איי אם מיי לייף קואוצ'ר! זה כמו נהיגה: לוקח זמן עד שאת לומדת לתפעל את הדבר הזה, אבל בסוף זה מצליח."
החיים כמשל להוראת נהיגה הם רק חלק קטן מהתפיסה הכוללת של חכים, כאישה שתיתנו לה לימונים והיא תצליח איך שהוא להפוך אותם לג'חנון. במהלך הקריירה היא הפכה מהנערה המתוקה ב"הפוך" לשחקנית החושנית ב"חוכמת הבייגלה" ו"אהבה קולומביאנית," לאחותה של מירי בוהדנה ב"אהבה מעבר לפינה" וליוצרת קולנוע בשאיפה.
היום, לדבריה, משחק הוא כלי כלכלי. לכן אין לה בעיות לעשות פרסומות עם ג‘ יפית, ושכולם ייחנקו. "היא אישה מאוד מרשימה," היא רושפת כשמנסים להתבדח על חשבון ג.' "היא אישה שהצליחה, ועם הצלחה לא מתווכחים, והיא אמא מדהימה ורעיה מדהימה וחמות מדהימה, וזה מה שמעניין בבן אדם לטעמי. אני רוצה להיות פראיירית למשפחה שלי וזונה לכל השאר, בסדר."?
בסדר גמור. אז משחק שווה כסף.
"בשבילי, להיות שחקנית היה מוגבל, מההתחלה הייתי חצויה לגבי זה. די ידעתי שזה לא בשבילי. מהרגע הראשון שקיבלתי טקסטים הייתי אומרת: מה זה? זה גרוע, זה נחות. לא הצלחתי להכיל את זה, לפרגן לעצמי. זה באמת מקום שהיה לי קל בו, שקיבלתי בו הרבה אהבה. היום זו עבודה בשבילי. אני לא צריכה לשמר את עור הפנים ואת הציצים שלי יותר. זה לא מקום שאני תופסת את עצמי בו כאמנית, הביטחון העצמי שלי לא תלוי בזה, זה רק מה שאני עושה לפרנסתי."
יש משהו שלא תעשי עכשיו?
"לא."
ואהבה באה בחשבון כרגע?
"מערכת היחסים האחרונה שלי הייתה הכי בריאה שהייתה לי. האינטנסיביות במערכת יחסים משתנה עם השנים. בניגוד לעבר, אני לא מחפשת היום בבן הזוג שלי שיהיה גם המאהב וגם החבר הכי טוב וגם אמא שלי ואבא שלי וגם החברה הכי טובה. הכול. מה, כולה גבר. זה מוגבל. זה לא יכול להיות הכול. אין יותר דרישות מטורפות."
וסטוצים?
"לא בחורה של סטוצים. מגע זה דבר נורא אינטימי בשבילי. אני לא יכולה לקיים אינטימיות עם מישהו שאני לא מכירה. אני יכולה להיות נחמדה, נעימה, לבבית, אבל לקיים אינטימיות? לא, זו היכרות, זה זמן. זה לא משתנה אצלי, ותאמיני לי שניסיתי. כל פעם שניסיתי, התחרטתי. הרגשתי מטונפת. לא האמנתי שעשיתי את זה."
מה עדיף שהגבר שלך יהיה כיום, מאהב או החבר הכי טוב?
"החבר הכי טוב, אבל זה טריקי. פעם היה לי חבר שהיו לנו אותם תחביבים והיו לנו שיחות מרתקות ממש, אבל הוא לא עודד אותי לעשות כלום, להתקדם. ובמערכת היחסים הזו, בן הזוג שלי תמך בי, עודד אותי ונתן לי מקום. זה מה שאני מחפשת. את זה, ושיידע שאני נוסעת בינואר."
בקיצור, את לא ממהרת.
"לי לא בוער - לא להתחתן, לא לעשות ילד. היום יש טריקים של כל מיני אנשים גאונים ואפשר לעשות ילד בגיל 45 בסבבה. למה להיתקע עכשיו? ממש לא בא לי. ואיך שאני אומרת את זה אני אומרת לעצמי: נו, ברור שמחר אני אכנס להיריון (צוחקת). ואם זה יקרה, אז יאללה, גם מגניב." לגמרי.
"ככל שאני מתבגרת, אני עושה מה שאני רוצה, מתייחסת לעצמי בכבוד. אני אתן לך דוגמה: אני שוחה חתירה. יש לי כובע ים של סבתות עם ריקועי נחושת, שאני חובשת על כל הראש, משקפת ובגד ים שלם. לפני כמה זמן, אחרי 15 בריכות, חתירה נראתה לי כל כך סיזיפית. נשבר לי. אמרתי די. ואז הבנתי שכיף לי במים ובמקום לשבור את הכלים, אעשה משהו אחר."
אז מה עשית? שחיית כלב?
"לא, שחייה יצירתית! רקדתי לי במים והתקדמתי ככה. המצאתי לי דרכים לזוז. סוג חדש של שחייה, עם עיקרון אחד ברור: את צריכה להגיע מצד אחד לצד השני, רק תעשי מה שאת צריכה לעשות כדי שיהיה לך כיף".
נא להמתין לטעינת התגובות
