השף הוא עירום: כל תעלוליו של גורדון רמזי
הרווחים צנחו, הרומן שניהל ריסק את התדמית המשפחתית, המנות המחוממות הקפיאו את המוניטין וראש ממשלת אוסטרליה קרא לו עלוב נפש. גורדון רמזי מסכם את השנה הקשה בחייו
הליכה קצרה ליד חנויות התכשיטים והיהלומים של בונד סטריט מעוררת מאוד את התיאבון, וכשהגענו למלון כבר היינו במצב של דריכות קולינרית מקסימלית. התפאורה היתה מושלמת, המלצרים הפגינו נחמדות ללא רבב (עניין נדיר בלונדון) והמבחר נראה מרשים ויצירתי, קליל ומסקרן.
מאחורינו ישבה חבורת תלמידי תיכון בריטים עשירים ומשועממים, הגקטים שלהם זרוקים ברישול, שבאו לבזבז מיליונית מהפאונדים של אבא - הבנקאי/הרוזן/הפרסומאי/עורך הדין - במסעדה השכונתית. הם העכירו מעט את האווירה, עם קולם המאנפף והגבוה, אבל בסך הכל תנאי הפתיחה ניבאו ארוחה בלתי נשכחת.
בואו נחסוך במילים: האוכל היה אכזבה מוחלטת. מי מבינינו שלקח את העסקית, אכל אותה בענק. המנות היו אפרפרות, קצת בצבען ובעיקר בטעמן. המנה העיקרית, דג, היתה ממש תפלה. גם מי שלקח את המנות מהתפריט הרגיל, היקר בהרבה, יצא בתחושת החמצה.
זה היה טעים, אבל אחרי שאתה רואה את גורדון רמזי רומס בטלוויזיה את המוניטין של עשרות מסעדות ומותיר מאחוריו שובל לבנבן ועגום של שפים מדוכדכים ומושפלים שכרגע שמעו התייחסות גרפית ופרטנית לאיברי הגוף של אמא שלהם; ואחרי שאתה קורא שוב ושוב את מגילות ההערצה שנכתבות למענו בעיתונות הבריטית המפרגנת (זה מוצדק: שלושה כוכבים במישלן, לבריטי, ועוד מסקוטלנד! במדינה שבה אוכלים שעועית משומרת על טוסט לארוחת בוקר) ; אחרי כל זה, אתה די מצפה שהארוחה שלך בקלרידג'ס - ארוחת יום ההולדת, צריך להזכיר - תהיה חוויה.
במשך זמן ארוך הבטנו בטינה בכל פעם שצדודיתו הבלונדינית של רמזי הפציעה על מסך הטלוויזיה שלנו. לעגנו לו. ראינו כיצד הוא עושה את השטיק שלו ב"קיצ'נס פרום הל" (KITCHENS FROM HELL).
מזמין כמה מנות, תוך שהוא סונט במלצרית. מקבל את המנה הראשונה. חושב שהיא "פאקינג הוריבל" אומר "פאק מי" כמה פעמים. אוכל את המנה העיקרית. שוקל להקיא. לפעמים מקיא, או עושה קולות כאלה. חודר אל המטבח. מגלה שהוא מטונף (הוא תמיד מטונף), פוקד על השף והבעלים לצאת אל הלקוחות ההמומים ולהודיע להם שסוגרים את המסעדה.
אחרי זה יש הרבה קללות, בנייה מחדש של תפריט (התפריט המשופר הוא תמיד "פשוט" עם "מצרכים מתוצרת מקומית), משבר במטבח, קתרזיס עם השף הנעלב, המסעדה עולה על הפסים ופלאש גורדון המקלל מפליג אל השקיעה.
המלצריות מביטות בו דומעות. טוב, זה גורדון רמזי. אחד מהכישרונות הגדולים בבריטניה. נער עני עם אב אלכוהוליסט שנפצע בכדורגל והחליט להקדיש את חייו לבישול. הבריטי היחיד שהצליח אי פעם לאיים על השליטה המוחלטת של השפים הצרפתים במספר הכוכבים המצטבר במדריך מישלן: כרגע, הוא במקום השלישי בעולם. טיפוס צבעוני עם פה מלוכלך וחיי משפחה למופת פלוס ארבעה ילדים.
סיפור הצלחה קולינרי ועסקי. ובכן, מה שהיה לנו להגיד על כל המיתוס הזה הוא שהיינו בקלרידג'ס. האוכל לא היה מאוד טעים. תודה רבה, גורדון רמזי, ושיהיה בתיאבון.
אבל לפני כמה חודשים שמענו שנפתחה בסביבה מסעדה חדשה של רמזי, יורק אנד אלבני, לא רחוק מריג'נט פארק. חשוב מכך: שמענו שהיא מציעה עסקית ב-18 ליש"ט. יותר זול מגיחה ממוצעת למסעדה טובה בתל אביב. נתנו לה צ'אנס. היא היתה פנטסטית-ברוב הביקורים-כולל קונפי ברווז שהיה חתיכת הציפור הטעימה ביותר שאכל אי פעם, כפי שהכריז
המסעדה הזו, צריך לומר, נפתחה בזמן שהמשבר הכלכלי כבר העיק על לונדון. יורק אנד אלבני מסמלת, אולי, את ניסיונו של רמזי-אחד השפים המפורסמים בעולם-להתרחק מהפרויקטים המגלומניים שלו ולחזור לנורמליות: אוכל טעים בלונדון, מחירים סבירים, אווירה ושירות מצוינים.
אפשר רק לקוות שרמזי, אדם שאי אפשר להכחיש את הקסם האישי שלו - המתובל בתערובת בלתי נתפסת של ניבולי פה, עלבונות, תיאורים מעוררי בחילה, התקפי זעם, חוצפה וגסות רוח כללית-יצליח לשרוד את השנה האחרונה, שנה שהוא עצמו מגדיר "הקשה ביותר בחיי".
זה יכול היה להישמע גרוע בהרבה, אלמלא שווי המותג התקשורתי הנושא את שמו: רמזי מרוויח מספרים, תוכניות טלוויזיה ומופעים חיים לא פחות מעשרה מיליון ליש"ט בשנה. מנהלי האימפריה שלו מבטיחים שהשנה, כאשר שתיים ממסעדות הדגל שלו יחדשו את פעילותן, ישובו גם ההכנסות המרשימות. בהתחשב בעבר, אפשר להאמין להם.
זו באמת היתה שנה מהגיהנום עבור רמזי והאימפריה שהקים, שכוללת כמעט 20 מסעדות ברחבי העולם. הסקנדלים, המיתון, התאווה שלו להתרחבות כלכלית, חיי המשפחה שלו, הפה המלוכלך, כולם הביאו למה שרמזי כינה בראיון לדיילי מייל "רכבת הרים, סיוט, סופת חרא, וכל פאקינג תיאור אחר שאתה רוצה להשתמש בו". המסעדה הראשונה והמוכרת ביותר שלו, "מסעדת גורדון רמזי" ברויאל הוספיטל רואד, עפה השנה מדירוג 50 המסעדות הטובות בעולם של "מגזין רסטורנט".
למעשה , היא אפילו לא דורגה ברשימת מאה המסעדות הטובות, אחרי שבשנה שעברה התהדרה במקום ה-13. במונחים מקצועיים, מדובר בהתרסקות כואבת במיוחד.
המשמעות הכלכלית של השנה הזו נחשפה רק בימים האחרונים, בדוחות הכספיים של חברת האחזקות שרמזי מחזיק בה יחד עם חמו, כריס הוצ'סון.
הרווחים במסעדות שלו צנחו בכמעט 90 אחוז; המחזור השנתי צנח ב-14 אחוז; ארבע מהמסעדות שלו נסגרו בגלל שיפוצים, סיום החוזה, או אי רווחיות; החוב שלו לבנקים צמח מארבעה מיליון ליש"ט ליותר מתשעה מיליון, והוא משלם עכשיו הרבה יותר ריבית; האימפריה העסקית הפרה הסכמות מפורשות עם הרויאל בנק אוף סקוטלנד משום שלא הצליחה לייצר מספיק מזומנים; הבנקים והנושים דרשו שהמסעדות של רמזי ייכנסו למצב של כינוס נכסים; רמזי וחמו נאלצו להזרים חמישה מיליון ליש"ט מכיסם, לוותר על משכורותיהם והשף המהולל אפילו נאלץ למכור את הפרארי.
האסון הפיננסי הזה היה תוצאה ישירה של התיאבון האדיר של רמזי, שפצח בהתרחבות חסרת תקדים, עם עשר מסעדות חדשות שפתח תוך עשרה חודשים ב-2007 ו-2008, רגע לפני שעננת המיתון הגלובלי נחתה על ענף המסעדנות העולמי וסיימה את החגיגה.
"האמביציה והעקשנות סחפו אותי", הודה רמזי בגילוי לב נדיר, "חשבנו שאנחנו יכולים לעשות הכל, שלא נוכל להיכשל. עפנו גבוה מדי, מהר מדי".
אבל הוא נכשל, ועוד איך נכשל-וסגר מסעדות בפראג, בלוס אנג'לס ובצרפת. "זו היתה הנפילה הגדולה. רואי החשבון שלי אמרו לי שזוינתי לגמרי", סיפר רמזי בהתייחסות לאפשרות של כינוס נכסים.
בשלבים האלה, הוא אפילו חשב למכור את בית המשפחה, ששוויו כשישה מיליון ליש"ט. "לא חשבתי שאצליח לעבור את זה. הגלים הפכו גבוהים ומהירים יותר כל הזמן... זה היה מאוד מאוד קשה. הרגשתי שמתנהל כאן ציד מכשפות".
רמזי חש ככה לא בגלל הצרות הכספיות שלו, אלא בעיקר בגלל מה שהוא מכנה בטקט האופייני "סופת החרא". תדמיתו כאיש משפחה נהרסה לחלוטין כאשר הואשם כי ניהל רומן בן שבע שנים תמימות עם שרה סימונדס, מאחורי גבה של אשתו המסורה טאנה.
סימונדס היא לא סתם מאהבת, היא עשתה קריירה מלשכב עם גברים נשואים: הרומן האחרון המפורסם שלה היה עם לורד בריטי, ולאחרונה היא אף פרסמה ספר שנשא את הכותרת המסוגננת "מנהלת רומן" המדריך לאישה האחרת", שבו היא מספקת עצות וטיפים למכביר. בין היתר, היא הציעה ל"התאמן ולהשיג יכולות מיניות מיוחדות, אם את לא מבשלת טוב". כשהופיעה בתוכניתה של אופרה ווינפרי, הציגה את עצמה סימונדס כמומחית לניאוף.
הבריטים משתדלים להימנע מהמוסרנות המתחסדת של העבר, אבל יש להם סבלנות מוגבלת למי שמציג את עצמו בטלוויזיה כאיש משפחה שהתחביב העיקרי שלו הוא ריצות מרתון, אבל בעצם מתחזק רומן ממושך-ועוד עם טיפוס מפוקפק כמו סימונדס. רמזי הציג את עצמו, למרות אופיו הסוער, כבחור טוב והגון. אבל כש"הניוז אוף דה וורלד" פרסם את הסיפור, הצהובונים קרעו לו את הצורה.
רמזי הכחיש את הכל מיד, ובני הזוג סיפקו לפפראצי תמונות משפחתיות ספונטניות, שתוכננו היטב כמובן, מחוץ לביתם. ,האם הכרתי אותה" כן, כמובן. היא פגשה את טאנה, למען השם. אבל האם היה לי רומן לוהט של שבע שנים איתה? זין", אמר רמזי השבוע ל "דיילי מייל". "צלצלתי אליה ביום שבו הכל התפרסם ואמרתי לה: "מה לעזאזל את עושה? את יודעת שכל זה אינו אמת".
"היא הוזה הזיות. לא בדיוק סטוקרית, אבל משהו כזה. לכל מקום שאני הולך-ארצות הברית, אפילו ריקאוויק המחורבנת-היא נמצאת שם ביום שאחרי, מנסה למכור את הספר שלה. יש לה אפילו את החוצפה לומר שאיכשהו היא הצילה את הנישואים שלנו, שבגללה טאנה ואני חזקים יותר. איך היא מעיזה? אנחנו באמת חזקים יותר, אבל בגללה? נו, באמת".
הצהובונים הבריטים חושבים אחרת: "המי רור" פרסם שרמזי נאלץ להתנצל בפני אשתו על הפרשה. רמזי ממשיך לטעון שאין על מה. השימוש שלו בשפה מלוכלכת מתקבל עכשיו הרבה פחות בסלחנות: דיליה סמית, האמא הגדולה והאהובה של הבישול הבריטי, יצאה לאחרונה נגד ניבולי הפה של רמזי. הרוח, ללא ספק, השתנתה.
בסדרת הראיונות שהוא מעניק לעיתונות הבריטית בניסיון לשפר את תדמיתו, רמזי לא מתיימר להצטייר כחסר פגמים. "טוב, אני אנושי, לא? אני לא צדיק מזוין. אני לא מסתובב עם הילה, אבל מצד שני מעולם לא טענתי כך. וכן, החודשים האחרונים גרמו לי לשאול-האם אני באמת הבנאדם הנורא הזה כפי שאנשים חושבים? אני לא חושב ככה. עשיתי טעויות. פאק מי, עשיתי טעויות. אבל לא כאלה שמצדיקות את כל הבולשיט הזה".
הוא משחק את הקוזאק הנגזל. האמת היא שהרבה מאוד ממה שהוא קיבל בשנה האחרונה הגיע לו, ופרשה אחת חשפה לגמרי את החולשות של השף שהפך לאימפריה עסקית-פרשת האוכל המוכן. זו היתה כותרת ראשית של "הסאן", הצהובון מספר אחת, והיא גילתה שגורדון רמזי, האדם שמשפיל ומתעמר בשפים שלא משתמשים במוצרים הטריים ביותר, השף שהתעקש כי האוכל חייב להיות מוכן מיד ולעולם לא מחומם, הסמל הבולט ביותר של העידן הקולינרי החדש בבריטניה, מגיש בחלק מהפאבים הגסטרונומיים היוקרתיים שלו מזון שהוכן בקייטרינג בדרום לונדון עם השם המפתה "גי-אר לוגיסטיקה".
האוכל נארז בשקיות פלסטיק אטומות ומובל ברחבי העיר ברכב ואן, ואז מחומם מחדש. אחד המאכלים האלה הוא "קוק או ואן", תרנגול ביין, ומכאן הכותרת הראשית והלעגנית של "הסאן" - "קוק או ואן" עם תמונה של אחד מעובדיו של רמזי מעמיס את הארוחות המוכנות על הרכב המסחרי.
הסאן הניח את ידו גם על תמחור המנות שמוכנות בפס הייצור בדרום לונדון: מנה של פאי דגים שעלותה 1.92 פאונד נמכרת ב-10 פאונד ב"פוקסט-רוט אוסקר" בשכונת צ'לסי היוקרתית. מנות אחרות כללו גם חזיר צלוי, טארט שוקולד ותפוזים ועוד. שיעור הרווח על חלק מהמנות האלה, שיוצרו בקייטרינג ונמכרו במסעדה, עמד לפי הסאן על 586 אחוז.
העיתון לא שכח לציין שרמזי סיפר בעבר כי סירב לתת חסות לארוחות מוכנות בגלל שמה שחשוב הוא "הטריות". "גיהנום האוכל שלי הוא כל ארוחה שהוכנה מראש", אמר לא פעם, ובראיון ל"סאן" ב-2006 תקף מסעדות שמחממות מחדש מזון שהכינו מבעוד מועד: "לך לכל מסעדה צרפתית על האוטוסטרדה והם יגישו לך עופיון עם עדשים או טלה פנטסטי.
במדינה הזו (בריטניה) יש לנו מסעדות שלא מעסיקות שפים. הן מעסיקות אנשים שיכולים לחמם אוכל שהוכן מראש. "השף הראשי של "גי'-אר לוגיסטיקה", ספק האוכל של רמזי, אמר לכתב הסמוי של "הסאן": "אנחנו עושים קוק או ואן ב-2.60 ליש"ט למנה, בתוך שקית עם הרוטב. כל מה שאתה צריך לעשות הוא להכניס את זה עם השקית לסיר עם מים רותחים". זה היה בדיוק מה שרמזי הטיף נגדו, במטבח שנמצא בבעלותו.
רמזי מעולם לא הסביר בצורה משכנעת את הסיפור של "הסאן", שפגע בו באורח קשה. הסועדים הבריטים שהיו מוכנים לסלוח לו על טענות הניאוף, ודאי התקשו יותר למחול על בגידה בעקרונות הבסיסיים ביותר של מסעדנות עילית. האמינות שלו ממילא היתה על הקרשים כאשר התברר שקבוצת הכדורגל שבה טען כי שיחק בשני משחקי ליגה, ה"ריינג'רס" המפורסמים, הודיעה רשמית כי מעולם לא נרשם אצלה שחקן בשם גורדון רמזי.
השף האשים את תעתועי הזיכרון שלו. התקשורת הבריטית, מתונה כהרגלה, כינתה את הפרשה "ריינג'רסגייט".
טיפוס אחר, קצת יותר סביר, היה מנסה להוריד את הראש ולהיעלם קצת. לא רמזי. הוא בנה את עצמו על מטבח מצוין פלוס חשיפה ציבורית פלוס אישיות תוקפנית וחסרת מעצורים. "אני עובד שבעה ימים בשבוע", אמר לאחרונה לתקשורת הבריטית, ולאור החובות העסקיים שלו, אפשר להבין למה.
גורדון רמזי מנהל הפקות טלוויזיה בשלושה או ארבעה אזורי זמן שונים במקביל, והשערורייה האחרונה שהוא סיפק - וסיפק יפה מאוד, צריך לומר - הגיעה דווקא מאוסטרליה, מקום שבאופן מסורתי מחבב אותו במיוחד. זה התחיל בראיון שרמזי נתן ל"קורנט אפיירס", תוכנית אקטואליה ידועה וותיקה בערוץ איי-בי-סי האוסטרלי.
טרייסי גרימשו, מראיינת מקומית אהובה, נאלצה לספוג ממנו בשידור עלבונות אישיים, שבין היתר כללו התייחסות לשומה על פניה. "תגידי, זו יבלת?" שאל רמזי בעדינות האופיינית, "זה נראה כאילו אחותך הקטנה נמצאת על השפה שלך". זו היתה התגובה המסוגננת שלו לכך שגרימשו העזה לשאול שאלה מרומזת על חיי המשפחה שלו.
גרימשו שיחקה כאילו ההערה משעשעת אותה, אבל יום למחרת החליט רמזי שזה לא היה מספיק. במהלך הופעה פומבית ביריד האוכל בסידני, הוא פצח במעין סטנד-אפ מאולתר, כולל רמיזות לכך שגרימשו לסבית והשוואתה לחזירה זקנה. במסגרת ההתבדחות, שהחלה בהערה לא משעשעת בעליל על הקשר בין שפעת החזירים ונשים בכלל, הוא הקרין תמונה גדולה של מיס פיגי ולקינוח גם תמונה של אישה עירומה על ארבע, עם פני חזיר.
חלק מהדיווחים סיפרו כי רמזי הכריז "זו טרייסי גרימשו. היה לי ראיון איתה אתמול. הולי שיט, היא צריכה לראות את רופא הבוטוקס של סיימון קאוול? (שבועיים לאחר מכן התברר שרמזי עצמו עבר הזרקות בוטוקס, למרות הכחשות נמרצות. המזריק היה הרופא של סיימון קאוול. למעשה, רמזי סיפר שזה היה סיימון קאוול שאמר לו שהוא צריך לעבור טיפול פנים). האוסטרלים היו מזועזעים.
ראש ממשלת אוסטרליה קווין רוד, בכבודו ובעצמו, חש צורך להתערב. "נדמה לי שאפשר לתאר את ההערות שלו כצורה חדשה של עליבות נפש. ממש החסרתי פעימה כאשר שמעתי את הדברים שהוא אמר עליה. נדמה לי שזה פשוט לא לעניין, ומעליב".
המערכת הפוליטית האוסטרלית הגיבה בחריפות, עם מחוקקים ושרים שהאשימו אותו ב "בריונות מילולית". ההצגה הגדולה הגיעה, כמובן, בהופעת התגובה של טרייסי גרימשו בעצמה. זו היתה תשובה קטלנית. "כמה אנשים היו צוחקים אם היו מתארים אותם בפני 3,000 בני אדם כחזיר זקן ומכוער" חשבתי לאורך כל אתמול כיצד להגיב ושקלתי לא לומר דבר.
אבל כולנו יודעים שבריונים משגשגים כאשר איש לא מתמודד איתם. אין לי שום כוונה לשבת באפס מעשה ולתת לנרקיסיסט יהיר להתייחס אליי בבריונות". לאחר מכן שלפה גרימשו את הפגיון: "כולנו ראינו כיצד גורדון רמזי מתייחס לאשתו-ולכאורה הוא אוהב אותה. אנחנו כולנו רק בשר תותחים עבורו".
כדי לקנח, התוכנית שלה פרסמה צילומים שלו בחדר האיפור, דקות לפני שעלה לשידור הרה הגורל עם גרימשו: הוא הצליח להעליב את המאפרת" (אלוהים אדירים, מסריח לך מהפה המזוין. קפאין מזוין. תסתובבי לכיוון השני) "וגם את החזאית" (היא לא יודעת את ההבדל בין המרפק לתחת שלה) "הוא גם ציין בפני עיתונאית אחרת שאם היא מתכוונת לרוץ מרתון, כדאי שתמרח את הפטמות שלה בשמן זית טהור. "טיפ חם", כהגדרתו .
אחרי חודשים ארוכים של פרנסה לעיתונות הבריטית, העיתונים הצהובים האוסטרלים לא נשארו מקופחים. ומי קפצה לומר שלום? המאהבת-שהיתה או לא היתה, שרה סימונדס-שהעניקה ראיון לווייני מיוחד ובלעדי לטלוויזיה האוסטרלית ובו ניתחה את ההתנהגות של רמזי והעריכה באופן מלומד ש"כרגע האגו שלו מתחיל לאכול אותו ולכן הוא מתנהג לציבור הכללי, ואני בתוכם, כחזיר מרושע".
רמזי נאלץ להתנצל. כאשר נשאל מדוע הוא עושה זאת, אמר למראיין בטלוויזיה האוסטרלית שהוא "מצטער מאוד" על מה שקרה. הוא גם ציין שאם מישהו היה קורא לאשתו חזירה, "הייתי מכניס לו אחת בעיניים".
מדוע אתה מתנצל עכשיו, נשאל רמזי, וענה שקיבל טלפון דחוף מאמו הקשישה בבריטניה שנתנה לו "שטיפה רצינית". למחרת פרסם ה"דיילי מייל" שאמו של גורדון רמזי, הלן, לא דיברה איתו כבר שבוע. העיתון טען למעשה: תראו, רמזי מוכן להשתמש אפילו באמא שלו. ולשקר!
"ישו, מה קרה באוסטרליה? אני לא יודע", אמר רמזי ל'דיילי מייל' שבועות לאחר מכן, "הייתי משועמם. הופעתי בהדגמת בישול לפני 3,000 איש. ניסיתי להיות שנון, לדחוף דברים קצת. זה מה שאני עושה. זה מה שתמיד עשיתי.
מעולם לא אמרתי שהיא לסבית, כפי שדווח, אבל עניין החזיר - טוב, אני פישלתי. אני מודה. כזה אני, כאשר אני עושה טעויות אני מודה בזה". כאשר רמזי חזר השבוע לאוסטרליה, אויב המדינה, הוא זינק על הבימה כאשר פיו אטום בסרט הדבקה שחור. "ג'יזס, חשבתי שזו הדרך היחידה שבה לא אכנס לצרות,? הוא אמר לקהל. הם סלחו לו.
ג'יילס קורן, מבקר האוכל של "הטיימס" וחבר של רמזי, כתב עליו לאחרונה ש"במטבח הוא מלך. הוא שף מבריק שמייצר נאמנות בגלל היכולות המוכחות שלו. הוא גם גבוה ונראה טוב, ואנשים רוצים ללכת אחריו. וזו הנקודה. זו הסיבה מדוע השידורים הראשונים של 'מטבחים מהגיהנום' היו צפיית חובה. תכוונו מצלמה לגורדון כאשר הוא עובד, בסביבה שלו, מלא ביטחון שזהו המקום היחיד שבו הוא צריך להיות, והתוצאות הן מחשמלות.
"...צריכים להיות זהירים ביחס אליו כעת, משום שאנחנו יצרנו אותו. אנחנו הצרכנים והיוצרים של המוצר ששמו גורדון רמזי ואנחנו יצרנו את הדמות המפלצתית, המביכה, מנבלת הפה הזו מבנאדם הגון שהיה טוב בבישול. עכשיו נראה שהוא מתפרק, ונדמה לי שזה מחייב אותנו להתנהל בזהירות ולא לזרוק אותו אל הבור, לנקות את ידינו ולנוע ללוליין הסירים הבא שאנחנו רוצים לפטם ולהפוך למותג-על גלובלי, ולאחר מכן לשחוט אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
