מאצ'ו פיצ'ו: מרגריטה מרעננת גם גברים
"מעולם לא הבנתי מה זה גבר אמיתי ומה מאפיין אותו. אולי בגלל זה אני שותה הקיץ מרגריטות". רון מיברג הפסיק לשתות מרגריטות במסעדות והתחיל להפעיל את המכשיר המיוחד שבביתו
הכבישים עמוסים להתפקע בתיירי קיץ מאוכזבים שהקיאקים הקשורים לגג מכוניותיהם שמוטים כמו בננות משחירות. קיץ הוא עונת תותי היער, ותותי השדה הקטנטנים מקנדה גואים על המדפים בסופר. גם עונת הדובדבנים בעיצומה. עד שלא אכלתם תותים בגודל של משמשים ממיין, אינכם יודעים תות מהו.
תאורטית לפחות, זה הזמן להרפות מהיין האדום הנפלא והלעיס מקליפורניה, ולעבור ללבן. השנה הצליח מקס, מחנות היין המקומית, להניח ידו על כמה קרטונים של סוביניון בלאן של "קלאודי ביי" הניו זילנדי, ומיהרנו להתחלק בו. מראה התותים הקטנים וגרגרי היער גרם לי להסיר את הכיסוי מה"מרגריטוויל", תשלובת הבלנדר ומטחנת הקרח שהיתה הלהיט האולטימטיבי של הקיץ הקודם, ולהצטייד במצרכי היסוד.
זה נכון שבשל מגבלות מאצ'ו הפסקתי לשתות מרגריטה קפואה במסעדות, חוץ מאשר ב"רוזה מקסיקנו", על ארבעת סניפיה בניו יורק. טרם פגשתי מישהו שאמר משהו נגד מרגריטת הרימונים ברוזה. האמת שטרם פגשתי מישהו שאמר משהו אחרי ארבע מרגריטות שעורבבו על פי המתכון המקורי.
הלוואי שהיה לי חומר מצולם של אדם ברוך מלפני 20 שנה לסרט שאני מכין עליו, שאינו מבין מדוע אינו מצליח לקום מכיסאו ברוזה אחרי שלוש מרגריטות. ואדם היה גבר שטען שהוא יודע לשתות. המרגריטות מסטלו אותו כך, שהיה עלינו להמציא תנוחה שבה עזרתי לו להגיע לפתח המסעדה מחובקים ומקרינים הטרוסקסואלית רושפת בעת ובעונה אחת.
אם אתם מסתובבים הקיץ בניו אינגלנד, תרימו טלפון; המרגריטה עליי. אני מודע לדימוי הנשי של המרגריטה, אבל זה מכבר חדלתי לחיות על פי דימויים. אינני מתכוון להפסיק ללבוש חולצות משבצות צפוניות, רק משום שבתל אביב מביטים עליהן בחומרה.
אפילו על קוואנטרו, כמו במתכון המקורי, ויתרתי מאז ש"פטרון", אחת מטקילות העלית הטובות ביותר, החלה לייצר ליקר תפוזים מקסיקני המתלבש על המרגריטה טוב יותר מאחיו הצרפתיים. אם לפני כמה שנים הקרב על המדף היה בין וודקות עלית מכל העולם, עם יתרון שלעולם לא אבין ל"גריי גוס" הצרפתית, הקרב השנה נדד צפונית ממקסיקו, דרך שטחי האש של הקרטלים הנצים. עדיין אינני מבין כיצד מדפי האלכוהול בסופר הסמוך מציעים מבחר משקאות מגוון יותר מחנות היין הטובה ביותר בתל אביב.
30 טקילות, זה בערך המבחר שניצב בעבר על המדפים ב"צ'ימיצ'נגה" המנוחה טרם עלתה באש. יונתן גפן טוען כי אני הכרתי לו את הקוארבו גולד. היום הייתי מתחיל בלמזוג לו שוט קצר מקוארבו טרדיסיונל ועובר לפטרון אנייחו, לסנטנריו, קונממורטיבו, אל טסורו, דון חואן, צ'ינאקו, טרס ג'נרסיון, ושאר טקילות מחמד שרק חזותן האטרקטיבית גורמת לי לעמוד מול המדף וללטף אותן בתאווה של מכור לדבר.
המרגריטוויל,
ממלאים את המכל העליון בקוביות קרח ולוחצים על הכפתור. הלהב העליון טוחן את הקרח לשבבים המזכירים שלג ומחליקים לכד התחתון הבנוי על עיקרון של בלנדר. הבלנדר מערבל עם מנוע של ג'ון דיר את כל הנוזלים, ותוך חצי דקה אתם הבעלים המאושרים של מרגריטה קפואה.
במקום תותים אתם יכולים להשתמש במנגו בעונתו, בתותי יער, אפרסקים וכיוצא באלה. נכון שגברים אמיתיים אינם שותים קוקטיילים מתוקים. אבל מעולם לא הבנתי מה זה גבר אמיתי ומה מאפיין אותו. אולי גבר אמיתי הוא זה ששותה מה שטעים לו.
אינני מתכוון לחזור כאן על שלוש הגרסאות השונות שהתפרסמו בירחון "טקסס מנת'לי" ב-1974 - כל אחת על מיתוס אחר המספר על המצאתה המקרית של המרגריטה. אבל בכולן מופיעה אישה ששמה מרגרט, שביקשה מתישהו במהלך שנות הארבעים ממוזג בשם חוליו או ראול, שיכין לה קוקטייל קר עם טקילה. יש גם את הסיפור עם הרטבת שפתי הכוס המיוחדת וטבילתה במלח גס, אבל אני מוצא את המלח אגרסיבי מדי.
המרגריטה הפכה לתשובה הפחות מאצ'ואיסטית לפולחן שתיית הטקילה בשוטים, עם המלח על גב היד ופלח הליים - דרך מופלאה לדפוק את הראש, אבל מיותרת לחלוטין עם הטקילות הנפלאות שנמכרות היום. הפולחן הזה תמוה בעיניי כמו הניסיון לדחוף בכוח פלח לימון (במקור צריך להיות ליים, שטעמו אינו דומה כלל) דרך צווארה הצר של קורונה.
מרגריטה אינה אמורה להחליף בקבוק צונן של שארדונה או סוביניון בלאן. הכל תלוי בכמה זמן תנומה יש לכם, מה בא לכם ומה אתם אוכלים. במקרה שלי, תנומה היא חובה קיומית. לכן אני במיין. כך שאחרי שלוש כוסות גדולות של מרגריטה, זה לא קריטי כמה זמן לוקח לי להגיע למיטה. כך או אחרת, אפרע מהערנות.
מרגריטה, מקסימה כשם שתהיה, אינה אמורה לבוא על חשבון שתיית טקילה סטרייט. או מסקל, למי שראה לפני שנים רבות את "קאובוי עירוני" ואינו מצליח להיפטר מהדאווין של סקוט גלן עם תולעת האגבה השוכנת בתחתית הבקבוק. התולעת, אגב, אינה מפלסטיק, כפי ששמעתי כמה פעמים. היא תולעת אמיתית שנועדה להעיד על אותנטיות המסקל. אבל כמו שטויות אחרות של אנשים צעירים, בגיל מתקדם התולעת אינה מדד לדבר. ודאי לא לגבריות.
התחזית היא גשם עד סוף יולי, ולבי יוצא לתיירים שהגיעו כדי להשתמש בבית שקנו לפני שנים על האגם. גשם הורג את השימוש בגריל. מה שאומר שמחירי הפורטרהאוס יירדו. עבור מי שמבקשים להימלט מהקיץ, אין כמו מזג האוויר האפור הזה, עם ערפילי הבוקר שמזכירים לוך סקוטי. בכל שקשור למרגריטה, אני לא דופק חשבון. כל עוד התותים והאפרסקים הלבנים, כמו אלה שמשתמשים בהם כדי להכין בליני ב"בר של הארי" בונציה, בהישג יד, השוחט שוחט והטוחן טוחן.
