זן, גרסת המאה ה-21
סיפורי הזן נוצרו כדי לשפוך אור בהיר על מצבים של היומיום, להאירם מזווית אחרת ולסמן את הנתיב הבלתי צפוי לפתרונם. אבל כמה יומיום עוד נותר בסיפורי הזן העתיקים במאה ה-21? בועז פרנקלין מעדכן עם זן מפתיע, מהסוג המודרני
סיפורי הזן המסורתיים, אלה שבדרך כלל מתחילים במשפט כמו: "מאסטר סיני אחד"... או: "שני נזירים הלכו ביער"... נפלאים בפשטותם ובחוכמתם, אך לא תמיד רלוונטיים לחיים היומיומיים שלנו במאה ה-21. לפעמים אנחנו תוהים מה לעשות בסיטואציות מסוימות, וכאשר אנו פונים לחוכמה העתיקה אנו מבינים שלהגיד איזה פתגם בסינית לא בדיוק הולך לעזור לנו במקרה הזה. יתרה מזאת, לפעמים הפנטזיה שאותן אגדות וסיפורים מייצרת עלולה ליצור את האפקט ההפוך מזה של שפיכת אור על הסיטואציה, ואפילו להעמיק את הבלבול.
חיינו מלאים במצבים שיכולים להתפרש כסיפורי זן עכשוויים. אמנם אנחנו לא תמיד קוראים להם כך ואין איזה קיסר שיסמיך אותם, אך אם אנו מספיק קשובים אפשר להבחין באותה המהות ששכנה בסיפורים המסורתיים. אביא כאן שני סיפורים שכאלה, ואני מבטיח לא לציין אפילו פעם אחת מושגים כמו "נזיר", "מאסטר", "הר גבוה", "צפרדע" או "קנקן תה".
את הסיפור הראשון מספר זן מאסטר אמריקאי בשם דה בונג:
בפלורידה יש מסורת ארוכה של ספורט מרוצי כלבים. הצופים מגיעים לאצטדיון ויכולים להשתתף בהימורים על הכלבים המנצחים. מה שמניע את הכלבים לרוץ היא בובה מכאנית עם פרווה וריח של ארנבת אמיתית, הנעה במהירות במרחק מטרים אחדים לפני הכלבים, על גבי מסלול מיוחד. מובן שהכלבים אף פעם לא תופסים את הבובה, שמהירותה נשלטת בידי אדם המוודא שתנוע מהר יותר מהכלבים.
בתקופה מסוימת במאה שעברה נודעה כלבת מרוצים בזכות המהירות והחוכמה שלה. הכלבה כונתה "מארי הבהירה" (clear mary), והיא היתה מנצחת בוודאות כמעט בכל תחרות שהשתתפה בה, ועל כן הייתה חביבה מאוד על המהמרים.
ביום שבת אחד, במרוץ המרכזי של היום, חיכו הצופים בציפייה לתחילת המרוץ על מנת לראות את כלבתם האהובה
אבל אז קרה משהו מאוד מוזר: מארי נעצרה לפתע במקומה ופשוט נעמדה. הצופים לא האמינו למראה עיניהם, והחלו לשאוג לעברה ולעודד אותה שתמשיך לרוץ; אם תמשיך לעמוד כך במקום תפסיד את המרוץ והם יאבדו את הכסף שהשקיעו.
מארי לא זזה ממקומה אך היה נדמה שהיא מתבוננת במסלול וסורקת אותו במבטה מתחילתו ועד סופו. לפתע זינקה מעל לגדר המפרידה בין המסלול העגול לאזור שבמרכזו, רצה דרך מרכז המסלול וזינקה חזרה למסלול בדיוק בעת שהגיעה הארנבת מעברו השני. אז מארי קפצה עליה ותפסה אותה בפיה. פשוט מאוד!
הסיפור השני:
בשנת 1999 ניסה את מזלו בתכנית "מי רוצה להיות מיליונר" פקיד מס מארה"ב בשם ג'ון קרפנטר. באותן שנים איש ממשתפי התוכנית עדיין לא זכה בפרס הגדול והיוקרתי של מיליון הדולר, וזכייה בו נחשבה כמעט בלתי אפשרית.
קרפנטר הצליח באותו הערב להשיב נכונה על 14 השאלות הראשונות, והגיע עד לשלב השאלה האחרונה - שאלת המיליון. הוא כבר בזבז שני חבלי הצלה ונותר לו חבל ההצלה האחרון - "החבר הטלפוני". על-פי חוקי המשחק, משתתף המגיע לשלב זה יכול לוותר על השאלה וללכת הביתה עם חצי מיליון דולר, או להמר על שאלת המיליון ולהסתכן בכישלון שישאיר אותו עם 32 אלף דולר. קרפנטר החליט להסתכן ולהתקדם לשלב שאלת המיליון.
המתח באולפן היה עצום. ריג'ס פילבין, מנחה התוכנית, שאל את קרפנטר את שאלת המיליון והמתין לתשובתו, בעוד מיליוני צופים בבית חיכו יחד איתו. קרפנטר הביט בשאלה וללא היסוס ביקש להשתמש בחבל ההצלה האחרון ולהתקשר לאביו, תום. מפיקי התכנית השיגו אותו בטלפון והעבירו את השיחה לאולפן. כך התנהלה השיחה ביניהם:
פילדבן: "היי תום, הבן שלך פה באולפן של 'מי רוצה להיות מיליונר'. הוא הגיע לשאלת המיליון וביקש להתקשר אליך כדי לקבל עזרה עם התשובה. יש לכם שלושים שניות לדבר ביניכם"...
קרפנטר: "היי אבא מה העניינים? אני לא ממש צריך את העזרה שלך, רק התקשרתי לספר שזכיתי במיליון דולר... התשובה לשאלת המיליון היא 'ריצ'רד ניקסון' וזאת תשובתי הסופית".
פילבן ההמום הביט במסך התשובות שלו, העלה במחשב את התשובה והודיע לקרפנטר ולצופים בבית את מה שכולם ביקשו לדעת: קרפנטר ענה על השאלה נכונה וזכה במיליון הדולר. (את הווידאו של התוכנית ניתן לראות כאן)
כמו מרוץ הכלבים והתכנית "מי רוצה להיות מיליונר", רוב חיינו מתנהלים במרוץ תמידי אחר מושא תשוקתנו. אנחנו כל הזמן רצים אחרי הדבר הבא, בין אם זה תואר נכבד, מיליון דולר, בן או בת זוג נחשקים, פרסום או כל מה שמבטיח לנו אושר.
רק לעיתים רחוקות בהתנהלות היומיומית שלנו אנחנו מסוגלים לעצור, לבחון סיטואציות ולהגיב אליהן ממקום של בהירות, לא מתוך ההרגל של תגובה אוטומאטית. אנו נזכרים לעצור רק כאשר מגיע אירוע דרמטי כמו רגעי משבר, סכנה, זעזוע עמוק או אובדן.
משהו בצורה שהכלבה מארי והזוכה קרפנטר פעלו בה מזכיר את הדרך הזאת; היה בה משהו חריג ולא צפוי. לרגע אחד ההרגלים הישנים לא הכתיבו להם עוד את פעולתם, הייתה עצירה מלאה של כל המנגנונים האוטומאטיים.
מארי הייתה יכולה להמשיך לרוץ אחר הארנבת ככל הכלבים, קרפנטר היה יכול לענות על התשובה במהירות ולחטוף את מיליון הדולר; מיליוני צופים בבית ציפו שינהגו כך, אך הם התנהגו אחרת: הם נעצרו וברגע אחד של בהירות בחרו את המסלול שתאם את הרגע בצורה הטובה ביותר.
מסביר זן מאסטר סונג סאנג:
"אם אתה רעב - אכול, אם אתה עייף, לך לישון. אל תשקע במחשבות, רק פעל מרגע לרגע. העולם שלנו מאוד מורכב ומסובך, אך אם אנו לא חושבים הוא לא מסובך כלל. באותו רגע שבו אתה לא חושב, התודעה שלך ריקה כמו מראה וכמו במראה ריקה אין בה כלום. אם משהו מופיע בה היא משקפת אותו, אם המשהו הזה נעלם היא חוזרת להיות ריקה.
כאשר המראה נקייה, כל מה שמופיע בה הוא האמת הפשוטה, זה השלב הראשון; אבל אז נדרש מאיתנו צעד נוסף. כאשר המראה נקייה היא יכולה גם להגיב לסיטואציה ולעשות זאת באופן הנכון ביותר, ואז מתבצעת הפעולה המתבקשת.
בריטריט הזן אנו עוצרים את הפעילות היומיומית שלנו באופן מכוון, על מנת להקדיש קצת זמן לנקות את האבק מהמראה.
ב-9 ליולי יערך ריטריט במסורת הזן, פרטים נוספיםבאתר
נא להמתין לטעינת התגובות
