הבלתי מושגת: יועצת הדייטינג מאבחנת
גם יפהפייה, רזה ומתוקה יכולה להישאר ללא מחזרים אם היא לוקחת את תיאוריית ההארד טו גט יותר מדי ברצינות. יועצת הדייטינג מביאה את סיפורה של ק., עוד בחורה שלא מצליחה לשרוד יותר מדייט אחד
צילום אילוסטרציה: sxc
בכל פעם שאני נתקלת בבחורות שלא מבינות מאיפה בכלל מתחילים להבין בחורים, עולה גם שאלת השאלות - מי בכלל חשב על הרעיון הדבילי הזה שגברים ונשים צריכים להיות יחד? אנחנו כל כך שונים, כל כך בנויים אחרת, מפרשים מצבים אחרת. למה עם החברות שלי הכל כל כך פשוט ורק עם בחורים יש לי כל כך הרבה אי הבנות ובעיות תקשורת?
ובכן, התשובה אכן לא פשוטה. כן, אלוהים קצת צחק עלינו. הרי המשך המין האנושי תלוי במשיכה בין גברים ונשים. ובגלל שעד להודעה חדשה העניינים ימשיכו לעבוד על פי המודל הבסיסי הזה, כדאי ואף רצוי לנסות ולהבין את ההבדלים.
לנשים ולגברים, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, יש מבנים מוחיים שונים, שאחראיים במידה רבה לחשיבה שלנו, התנהגותנו, ויש אף יאמרו אישיותנו. מאחר והמבנים הללו התפתחו לאורך האבולוציה, עניין של כמה מיליוני שנים, הרי שמאתיים שנה של שינוי חברתי לא אמורות להשפיע מי יודע מה. ולכן, בבואנו ליצור קשר, כדאי מאוד לקחת בחשבון כמה דברים חשובים, ולהתנהל על פיהם, במקום להישאר במקום שלועג לצד האחר ונשאר בסופו של דבר לבד.
קרן היא דוגמא מצוינת לשרשרת של טעויות שנובעות ברובן ממושגים שגויים לגבי העדפות של גברים.
כשקרן הגיעה אליי, היא נראתה בהתחלה כמו דוגמנית בפרסומת לאלכוהול: רזה, יפה ומנותקת. מהר מאוד הסתבר שקרן, כמו נשים אחרות במצבה, רק נראית מנותקת. בעצם, היא פשוט כל כך מותשת מהמלחמה בעולמה הפנימי.
לדבריה, הבעיה שלה עם גברים לא ברורה לה. ברגע שנפתר דבר אחד, עולה בעיה במקום אחר. וגברים בהם היא מעוניינת לעולם לא מתחילים איתה. הם מסתכלים אך לא מתקדמים. אחרי תחקיר קצר ובסיסי, יצא המרצע מן השק: מסתבר שקרן חושבת שהמראה המנותק אמור לסייע לה עם בחורים. היא לא יוצרת קשר עין ולא מסבירה פנים. המלצתי לה להשקיע מאמצים ולנסות להיפטר מהארשת המנותקת, לפחות בשביל ההתחלה, ללבוש את הארשת החברותית שלה, לחייך לכל עבר ולשדר נגישות.
נגישה? הזדעזעה קרן. הרי לימדו אותנו להיות הארד טו גט! ובכן, כאן בדיוק טמון ההבדל בין שימוש בקלישאות ובין עבודה ממוקדת. כאשר מישהי שנראית כל כך טוב, מסתובבת עם הבעה של "לא מושגת", אזי הגבר, השואף מטבעו לתחרותיות והישגיות, בהחלט רוצה מישהי שנראית כל כך טוב לצידו. אבל יחד עם זאת, תחרותיות היא לא בהכרח חיבה לפרויקטים חסרי סיכוי, ולכן באופן טבעי הוא לא מוכן לקחת את סיכוי הדחייה.
גם כאן קרן הגיבה באופן שיוצא לי לשמוע הרבה: אם מישהו חסר בטחון, אז שלא ייגש אליי בכלל!
נכון, עניתי אבל יש הבדל עצום בין חסר בטחון לבין אידיוט. בואי נראה מי כן מתחיל איתך בדרך כלל? קרן הודתה שמי שמתחיל איתה בלי פחד זה דווקא ערסים. ולמה לדעתך ערסים מתחילים איתך בלי בעיה?
התשובה טמונה בשינוי המינוח. אדם יכול להיות בטוח בעצמו בתחומים רבים של חייו, ועדיין לא להעיז בתחומים אחרים, ולהפך: אדם יכול להעיז בגלל אלף סיבות, שאף אחת מהן היא לא בטחון עצמי, הערכה עצמית, או כריזמה, תכונות שנשים מרבות לחפש אצל גברים.
בטחון עצמי הוא אכן תכונה רצויה מאוד בקשר, כיוון שכאשר אדם בוטח בעצמו וביכולותיו, הוא נתון פחות למצבים בהם הוא יכול לפרש בצורה שלילית את מעשיו ואמירותיו של בן הזוג ולכן לגרום לפחות חיכוכים. יחד עם זאת, כמו בכל דבר, בטחון עצמי מופרז דווקא אינו רצוי: ראשית, על פי רוב הוא כיסוי, והוא נובע לא מתוך הערכה כנה של האדם לעצמו, אלא מתוך חרדה, שבתורה מביאה לרצון לשלוט. ביטחון עצמי מופרז שכזה יכול לגרום לאדם שמצוי בקשר זוגי לקיים מערכת יחסים רק עם עצמו: הוא קובע, יודע, מבין, עושה.
בצד השני של ההעזה נמצאת המודעות. אצל ערסים, הביטחון העצמי מבוסס על חוסר קשב לסביבה/מציאות. אם ערס היה שואל את עצמו מה הסיכוי שבחורה כזאת תנפנף אותי, הוא כנראה לא היה ניגש, אבל אז הוא גם כנראה לא היה ערס.
מה התוכניות שלך לעשור הקרוב?
אחרי יישום המסקנות הללו, עברנו לבעיה שהכי מציקה לקרן: התכנון קדימה. בתור בחורה תקתקנית, בכל רגע נתון היא נמצאת מינימום חצי שנה קדימה. שזו תכונה נהדרת בעבודה, אבל תכונה מאוד לא נהדרת בחיים שלה.
וכך קורה שקרן מוצאת את עצמה כבר בדייט ראשון או שני מתכננת את המגורים המשותפים שלה ושלו, שואלת את עצמה איך היא תסתדר עם זה שהוא חושב בעוד שלוש שנים ללמוד תואר שני בארה"ב, וכיוצא באלה מחשבות מרחיקות לכת.
ואז מה קורה? בחור שיכול היה לגמרי לעבור את הקריטריונים שלה, נדחה על כל מיני דברים שבכלל אין טעם לדבר עליהם בשלב זה של הקשר. בתחילת קשר, בעצם אין שום טעם לדבר על תכניות לעתיד. כולם הרי יודעים שהחיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תכניות.
אבל כל החברות שלי מתכננות קדימה, היא מוחה. כולם מעדיפים לדעת איפה הם עומדים, לא? ובכן, ממש לא. גברים על פי רוב לא ממש מתכננים קדימה. היכולת של גברים בתכנון קדימה היא (בממוצע, כמובן) נמוכה יותר מזו של נשים. ולכן הגבר הממוצע לא יתייחס לעתיד הקרוב ובטח לא הרחוק - בתחילת קשר.
אצל קרן, לעומת זאת, אם איכשהו היא הצליחה לא לפסול מישהו על התכניות שלו לעשור הקרוב, ואיכשהו קורה הנס שהם מתחילים לצאת, אז
קורה החלק החמור ביותר: קרן כל הזמן צריכה לדעת מה בתכנית.
קשה לה להאמין שמשהו שכל כך בסיסי עבורה לא נמצא בסדר העדיפויות של מי שיוצא איתה. היא אמנם שמעה שאסור להלחיץ, אבל היא פשוט לא יכולה להתאפק. היא תוהה, רומזת ולבסוף שואלת ואף מעוניינת לקבל את הלו"ז של הבחור לשבועיים הקרובים, במקרה הטוב. גם לגבי טלפונים - מאוד קשה לה עם "נדבר". היא יודעת שזה נורא לא קול, אבל היא חייבת תמיד לשאול מתי.
ואז מה מה קורה? הבחור חווה אותה כמישהי שהיא לגמרי בעניין שלו, קצת יותר מדי אפילו, מלחיצה, והוא חותך.
מה שעצוב הוא שכל הסנריו הזה בכלל לא נובע מכמה היא בעניין של הבחור. היא פשוט חייבת לדעת מראש מה היא עושה ולקבוע דברים.
העובדה שלקרן קשה מאוד עם אי ודאויות גורמת לה להרוס לעצמה את חיי האהבה מכל צד אפשרי: בחורים נרתעים מקשר שמתחיל מהדקה הראשונה בבקשת מחויבות, ומהצד השני - היא אפילו מעדיפה לפעמים לסיים קשר עם בחור שלא משתף פעולה עם הצורך המוגזם שלה בוודאות, מאשר "לזרום" ולאפשר לקשר לקרום עור וגידים בדרכו.
ברגע שקרן תבין שכדאי להבין קודם את העקרונות על פיהם פועל כל מין, ורק אז להגיב – הסיכויים שלה לגרום לכל זה להצליח ללא ספק ישתפרו.
נא להמתין לטעינת התגובות
