חגיגות ה-60 מ"ר: כך משפצים בסטייל ובכלום כסף
תנאי הפתיחה: דירת שיכון בגודל 60 מ"ר, קטנה, אפלה ומוזנחת. הלקוח: סטודנטית שרוצה שיפוץ מסיבי במעט זמן ובכלום כסף. האמצעי: אדריכלית מנוסה שלא מפחדת להגיד "זול" או "פשוט". התוצאה לפניכם
צילום: אריק סולטן
"נתוני הפתיחה היו ללא ספק גרועים למדי: הדירה, שהייתה שייכת לזוג מבוגר, לא שופצה מעולם, וככל הנראה נשארה בדיוק כפי שנבנתה במקור לפני עשרות שנים. למעשה, מדובר היה בדירת שיכון סטנדרטית, קטנה ואפלה, שכל גודלה כ-60 מ"ר זנוחים ורעועים למדי."
עם מצע כזה לעבודה, באמת כל שנותר הוא להעז ולחלום, וכמובן לספק את צרכיה ודרישותיה של סטודנטית צעירה למינהל עסקים שלומדת במרכז הבינתחומי הסמוך, מרחק הליכה מהמקום.
"מה שהיה חשוב לי זה שהחלל יתאים לאורח חיי כסטודנטית ושיכלול פרקט והרבה צבע לבן," מסבירה מאי, בעלת הבית, "ואם אפשר, שהשיפוץ גם יעמוד בתקציב הנמוך שהיה ברשותי ובזמן המצומצם של חודש ימים שרצינו להקדיש לפרויקט. וזהו."
עיצוב צילום: אריק סולטן
פרטי, שקט ואינטימי
מרחב, אור ותקציב הם שלושת האלמנטים המרכזיים שעמדו לנגד עיניה של צור במהלך כל הפרויקט. "היום נותנים חשיבות רבה למרחב האדריכלי, שאותו צריך לחלק נכון ומדויק, בעיקר כשמדובר בדירה קטנה כמו זו," היא מסבירה.
צילום: אריק סולטן
"במקרה של מאי, היה חשוב לנו לשלב מרחב עבודה של לימודים ומטבח, מרחבי אירוח שונים ומרחבים פרטיים. רצינו לייצר סביבה נעימה שתתחלק למרחבים ציבוריים ופרטיים, ושעימם מאי תוכל להתקדם הלאה. על מנת לחסוך בעלויות, החלטתי לא לשבור את הקיים ולתכנן מחדש, אלא לתת כבוד לחלל הנתון ולעשות שימוש בחלוקה המקורית של הדירה. כך קיבלנו מרחב ציבורי שפונה לרחוב וסובב סביב עמוד קונסטרוקטיבי ומרחב פרטי, שקט ואינטימי יותר, שפונה לעורף."
למרות שהחלל הציבורי בדירה פתוח כולו ונראה גדול בהרבה מגודלו האובייקטיבי, נשמרת עדיין האינטימיות בפינות השונות, שמתפקדות כל אחת בפני עצמה - במטבח,
בפינת הישיבה בסלון, במרפסת שמשמשת כפינת אוכל ואפילו בפינת הלימוד. העמוד, שנשאר במרכז החלל כעובדה קיימת, הפך לאלמנט אסתטי ותפקודי שהכול סובב סביבו.
"הוא מפריד בין המבואה לשאר החלל, מסתיר את המטבח מהסלון, משמש כדלפק ישיבה לארוחת בוקר חטופה או לשתיית יין ופטפוט עם חברה, ואף משמש כקיר המדיה של הסלון," מפרטת צור. "כדי לחסוך בעלויות, בחרתי בחיפוי לבני גבס דמוי לבני סיליקט או לבנים יקרות מפירוק. את לבני הגבס צבענו בלבן, ואל הקיר הוספנו מדף עשוי נגרות פשוטה מאוד ונטולת תחכום ופרטים, שנצבע בבַ יְ ץ לבן ונתלה על הקיר באמצעות מסגרת בסיסית ביותר."
צילום: אריק סולטן
אלמנט בולט נוסף שמתקבל מיד עם הכניסה לדירה הוא אור היום הטבעי, שמקורו במפתחי המרפסת הגדולים שפונים לרחוב הראשי. "הפינה הזו מזכירה לי מרפסת פריזאית פשוטה, רומנטית, גדולה, לבנה וצחה," מגלה צור.
"המרפסת בנויה כך שהיא מכניסה את החוץ פנימה בדיוק במינון הנכון, וגם משלבת חיסכון בהוצאות מיותרות. כדי לחסוך בהוצאות על מעקה, למשל, אטמנו את החלק התחתון בזכוכית חלבית, כשמעליה מתחילה למעשה מסגרת המתכת של החלונות.
כדי להחדיר מקסימום אור טבעי הרחבנו את החלונות עד קצה גבול היכולת, מה שבפני עצמו מייצר חיסכון בחשמל, אבל גם מה שאיפשר את החדרת החלקים היפים אל המרחב האורבאני פנימה, למשל גגות העיר והצמחייה הירוקה. למרות שעשינו שימוש בפרופיל בלגי, שנחשב יקר יחסית, נמנענו מחלוקה מתוחכמת וצבענו את הברזל בצבע הפשוט ביותר, וכך גם השארנו את אדן החלון המקורי, שעשוי שיש, וצבענו אותו בלבן. את כל זה עיטרנו בווילונות גלילה מהדגם הפשוט ביותר."
תוכנית חיסכון
המחשבה על צמצום עלויות נלקחה בחשבון גם בעת בחירת גופי התאורה שמשמשים לצרכים שונים לעת לילה. "חשוב לכוון את התאורה בדיוק לפי הצרכים ולמנוע מהגופים עצמם לגנוב את ההצגה של האור עצמו," אומרת צור, "לכן בחרתי ב’לוצ'ה תאורה’ בגופים ניטראליים כמו פסי תאורה, שלא רק שעלות התקנתם היא כעלות נקודת חשמל אחת ומתג אחד, אלא גם ניתן להצמיד אליהם מספר ספוטים, אותם מכוונים במדויק לאזורים המתאימים.
האדריכלית צור צילום: אלי דסה
"כשיש ברשותי תקציב נמוך, החוכמה היא למצוא עוד ועוד פתרונות שימנעו מהלקוח הוצאות מיותרות, אבל יספקו את העבודה וייראו מצוין," מוסיפה צור.
צילום: אריק סולטן
כשחוסכים הוצאות באמצעות כל כך הרבה פתרונות חכמים, ניתן להתפנק על פריט אחד לפחות שעלותו מעט גבוהה יותר. במקרה זה בחרה צור בפרקט התלת שכבתי המיושן, שכמו מאחד את כל הדירה ומקנה לה מראה שלם. "חיפוי הפרקט הוא החומר היחיד שהייתי מוכנה להכניס שאינו לבן," היא מסבירה, "ויחד עם זה הכול נראה בה נהדר.
ככלל, אני רואה את תפקידי יותר כאדריכלית של המרחב שעוסקת בעיצוב תלת־ממדי. מעניין אותי יותר להתעסק בהעמדת הקירות והמחיצות, במעברים ממקום למקום, בחלוקה הנכונה של אזורים משרתים ומשורתים ובתפקוד של הפריטים בחלל. החובה שלי היא לעצב את המרחב, בעוד חובתו של הדייר היא לצקת לו תוכן וצבע".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
