ממלכת הנשים של המוסו: שבט של חד-הוריות בסין
משפחות חד הוריות אינן המצאה של העידן החדש. שבט שלם בהימלאיה של סין משמר בהצלחה מבנה משפחתי עתיק יומין של משפחה ללא אב, וילדים שנולדים מ"נישואים מהלכים" - מעין סטוץ המעוגן במסורת המקומית. החיים הטובים של נשות המוסו
בעולם המערבי משפחות חד-הוריות הן קטגוריה חברתית מובחנת. למרות שמספרן של הנשים (ולאחרונה גם גברים) שמקימות משפחות חד-הוריות מתוך בחירה הולך וגדל, עדיין מדובר ב"תופעה". בקרב אנשי מוסו (Mosuo) החיים בהימלאיה של סין סביב אגם לוּגוּ, בין פרובינציית יוּנאן לפרובינציית סיצ'ואן, משפחות ללא אב הן המשפחות היחידות שקיימות.
תרבות מוסו היא מטריליניאלית, כלומר - שיוכו המשפחתי של אדם נקבע על פי שושלתה של האם ולא על פי זו של האב. אבל זה לא הכול: אנשי מוסו אינם נישאים כבר אלפי שנים והילדים גדלים בבית המשפחה המורחבת ללא אביהם. שם, ללא סיווגים סוציו-אקונומיים שרירותיים וללא הגדרות של הביטוח הלאומי, נראה שהילדים חיים טוב.
הגברים לוקחים חלק בגידול הילדים, אבל לאו דווקא ילדיהם שלהם. כפי שגודלו בילדותם, כעת הם, בתפקיד הדודים, עוזרים לטפל בבני אחיותיהם ובבני דודותיהם. סידור דומה קיים גם אצל אנשי נאיאר בהודו, גם שם האישה ממשיכה את חייה בבית אמה, כשלגבר שעמו היא מקיימת יחסי מין וממנו היא מתעברת, אין כל תפקיד רשמי במשפחתה. הירושה עוברת מאם לבת ומדוד לאחייניו.
המבנה המשפחתי קשור לא רק לסידורי המגורים, אלא גם לדמויות בחיי הילד. במקום שלילד יהיה אבא אחד, יש לו ארבעה או חמישה דודים, כך שתפקיד האב מתחלק בין כמה אנשים, החיים בתוך משפחה מורחבת גדולה. ג'ון לומברד, מנהל החברה לפיתוח תרבות מוסו באגם לוקו, מסביר לנשיונל ג'אוגרפיק שלמבנה המשפחתי הזה יש היגיון גנטי, מפני שהוא מחזק את השושלת המשפחתית, ולדבריו של לומבדו רבים מהגברים של מוסו חושבים כך גם היום. "אם אתה מוליד ילד עם אישה, לעולם אינך יכול להיות בטוח לחלוטין שהילד באמת חולק איתך את הגנים שלך, אומר לומבדו. "אבל אם יש ילד לאחותך, אתה יכול להיות בטוח במאה אחוזים שהילד חולק איתך כמה מהגנים שלך".
עבור הנשים, יש במבנה המשפחתי המוכוון-אם הזה יסוד משחרר, לפחות במובן מסוים: אם נחזור להודו, וניקח לדוגמה את קאסטת הברהמינים, נראה שהפתרון להבטחת הקשר הגנטי בין אב לצאצאיו הוא בידוד האישה, כך שבהיעדר מגע עם זרים, נמנעת סכנת הפגיעה ב"טוהר" המשפחה והקאסטה וההתערבבות עם אחרים.
הצורך הזה בהפרדה הוליד את "הפטנט" של הפורדהא (Purdha), שמשמעותה בהינדי ובאורדו היא "וילון", ואולי הדמיון שלה למילה העברית "הפרדה" אינו מקרי. הפורדהא, שקיימת בקרב ההינדים
הנשים בכפרי מוסו הן ראשי המשפחה, מנהלות עסקים, מקבלות החלטות ומחזיקות ברכוש שאותו יעבירו לצאצאיהן. אצל אנשי מוסו קיים מה שהם מכנים "נישואים מהלכים" – האישה מזמינה גבר לבקרה בלילה ולעזוב בבוקר שלמחרת. הן אינן מחויבות לבן זוג קבוע, וחילופי שותפים למין אינם מדביקים עליהן שום סטיגמה חברתית. המנהג הפך את כפרי מוסו לאטרקציה תיירותית – גברים זרים שמבקרים באזור אגם לוקו מקווים שגם הם יזכו לטעום מנישואים מהלכים של לילה אחד. בשל כך קיימים בתי בושת בכפרי מוסו, אך הם מאוישים ברובם על ידי נשים שאינן מוסו ועיסוקן נחשב מביש בקרב המקומיים.
שיאולי ז'ו (Xiaoli Zhou), קולנוענית שעשתה ב-2006 סרט תיעודי על המוסו, "ממלכת הנשים" אומרת שהנשים למעשה אינן מחליפות בני זוג לעתים קרובות, ושלרוב אינן מנהלות קשר רומנטי עם יותר מגבר אחד בו-זמנית. רוב הנשים שראיינה לסרט סיפרו על מערכת יחסים אחת או שתיים בלבד שניהלו בימי חייהן.
לומברד אומר שאנשי מוסו מייחסים חשיבות רבה לחיי משפחה, ושמשפחותיהם יציבות בהרבה מאלה המבוססות על היחסים השבירים של גבר ואישה. אצל אנשי מוסו אין מן הסתם גירושים, וגם מותו של אב ביולוגי אינו משפיע על ילדיו של הנפטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
