ובמקום השלישי: היין של חבל ונטו שבאיטליה
יין האמרונה המיוצר בחבל ונטו שבאיטליה סובל משכנים מפורסמים מדי - קיאנטי ופיימונטה - שמשאירים אותו תמיד במקום השלישי. אלא שבילוי של כמה ימים במחיצתו הפך את חיליק גורפינקל למעריץ
מה זה, שאלתי את המארח. התשובה, בשר סוס, הדהימה אותי. נחנקתי בשקט ואחר כך חשבתי שבכל סלמי הונגרי שמכבד את עצמו יש לא מעט בשר סוס, אז למה לא בעצם. הגבינה הקשה שפוררה מעל המנה, פקורינו אם אני זוכר נכון, הפכה את העונג לחטא כפול.
הבילוי הבלתי נשכח ההוא התרחש באפריל 2001, בבוטגה דל וינו, בר היין האגדי של סוורינו באראזן בוורונה. הבר הזה ראה כבר הכל, כולל יהודים שאוכלים סוס, במודע או לא במודע. מאז שנת 1890 ועד ימינו נחשב אפריל לחודש העמוס ביותר בתולדות המקום. מאות ייננים שמתקבצים במקום עם בוא האביב, לכבוד תערוכת היין השנתית המהוללת וין איטלי, מזמינים מקום שנה מראש.
אבי פלדשטיין, היינן של יקבי סגל, ואנוכי, מנהל מחלקת היין באותה עת, לא נאלצנו להתאפק שנה. קצת פרוטקציה עוד לא הרגה אף אחד ולנו היה מזל גדול להיות האורחים של ג'ון שוורץ, יהודי אמריקאי ומנהל השיווק של יקב וונטי הקליפורני.
הארוחה המופלאה נערכה בסיומו של יום שבו טעמנו מאות יינות. אמנם ירקנו את הכל, אבל זו רק אשליה: אנחנו שיכורים בהחלט ושום דבר לא מפריע לנו ליהנות מהבילוי בגן העדן. בעל הבית החליט לפנק אותנו בהמשך אותו יום ולאפשר לנו לבקר במרתף היינות שלו, שהסתתרו בו ערמות של פטרוסים ורוטשילדים. לא היינו מתנגדים ללגום אותם, אבל אנחנו נמצאים בוורונה, ובוורונה, כידוע, ראוי להתנהג כוורונזי וללגום אמרונה.
משמעות השם אמרונה באיטלקית היא "המר הגדול". זהו היין בה"א הידיעה של אחד ממחוזות היין הכי פוריים והכי מיוחסים באיטליה - מחוז ונטו. למזלו הרע של האמרונה, בארץ המגף נמצאים חבל קיאנטי שבטוסקנה ואזור פיימונטה שבצפון מערב, ביתם של הברולו והברברסקו.
השכנים הללו גורמים לכך שוונטו והאמרונה שלו נשארים בדרך כלל במקום השלישי בכל מה שנוגע ליינות איטלקיים. אפילו היום לא כולם מכירים (או זוכרים) את האמרונה, והרווח כולו שלנו, כי לפעמים, פחות ופחות אמנם, אפשר למצוא בשוק יינות מצוינים במחיר סביר.
מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה הוא אחד מאזורי גידול היין הגדולים והחשובים ביותר במדינה. בין ונציה לוורונה שוכן עמק הוואלפוליצ'לה, שפירוש שמו הוא "עמק עם הרבה מערות" (ואל - עמק, פולי - הרבה, צ'לה -
בעמק הזה מגדלים בין השאר את שלושת זני הענבים האדומים שעונים לשמות קורבינה, רונדינלה ומולינרה. שלושתם יחד מרכיבים את היין הבסיסי של העמק, ששמו, איך לא, ואלפוליצ'לה. לוואלפוליצ'לה יש אח גדול, ניחשתם נכון, האמרונה.
האמרונה הוא יין המיוצר מאותם ענבים בדיוק. במקום לבצור אותם ולייצר יין, מייבשים אותם כארבעה חודשים על מחצלות קש באולמות מאווררים ולחים בגבעות שמעל העמק. במשך הזמן הזה מאבדים הענבים כ-30 אחוז ויותר מנפחם והופכים למעין צימוקים. חלקם, בעיקר זן הקורבינה, מפתחים מעט בוטריטיס, אותה פטרייה מהוללת ההופכת בין השאר את יינות סוטרן המפורסמים בצרפת (שאטו ד'יקאם) למה שהם - יינות הקינוח הטובים והיקרים בעולם.
זה אולי נשמע שגרתי בארץ חמה כמו שלנו, אבל בצפון איטליה מדובר בנתון גבוה מאוד. ואלפוליצ'לה רגיל שמצליח להגיע ל-12.5 אחוז מוגדר כבר כיין איכותי.
האמרונה הוא הרבה יותר מזה. יש לו טעם של שקדים מרים, ולאחדים הוא מזכיר קצת אפילו שוקולד מריר, צימוקים ודובדבנים שחורים. השורה התחתונה היא שמדובר בלא פחות מיין ענקי, כזה שיכול לחיות עשרות שנים, כמו שמעידים אוספי האמרונה המשגעים, העתיקים שבהם מימי מלחמת העולם השנייה, שמכסים את קירות בר היין הנהדר בוורונה.
השילוב המוזר של אלכוהול אימתני, מרירות לא צפויה וטעימה להפליא ומתיקות בוגרת ואינטליגנטית הופך את האמרונה ליין שגם שונאי יינות בומבסטיים, כמוני למשל, לא יוכלו לא להתרגש ממנו.
באחרונה זכתה ארצנו למתקפת ביקורים מיקב מאסי המהולל. יקב מאסי הוא המפורסם ביותר באזור ונטו. סנדרו בוסקאיני, בעליו של היקב שאירח לצהריים את מיטב מבקרי היין של ארצנו, הוא גם "ממציאו" של הריפסו.
הריפסו הוא בן כלאיים. אח גדול של הוואלפוליצ'לה או אח קטן של האמרונה, תלוי את מי שואלים. הריפסו הוא בעצם יין ואלפוליצ'לה שעבר תסיסה שנייה בעזרת שאריות הקליפות של האמרונה. התוצאה היא מעין אמרונה לעניים, או ואלפוליצ'לה לעשירים, תלוי בנקודת ההשקפה.
בוסקאיני הוא האחראי גם לתחייתם של זנים נשכחים באזור, למשל זן אוסלטה, שאותו הוא מערבב בכמה מיינותיו. אם זה לא מספיק, בוסקאיני מייצר גם יינות בנוסח אמרונה אבל מענבים אחרים, ואפילו פתח שלוחה בארגנטינה.
כל הדיבורים על אודות היין הם רק הקדמה לדבר האמיתי, הרגע שבו נותנים ליין ולטעם לדבר. אתם מוזמנים לנסות את האמרונה קלאסיקו רזרבה קוסטה סרה 2003, שפותח באופן בלעדי ביקב מאסי (380 שקל). אפשרות אחרת היא האמרונה מאזנו 1999 (700 שקל), אחד מיינות האמרונה הכי טובים שתפגשו בימי חייכם. אם אתם ממש צמאים, כדאי שתלכו על דאבל מגנום (3 ל') של אמרונה קוסטהסרה 1998 (1,390 שקל).
נא להמתין לטעינת התגובות
