צמצום הפסדים: מתי ואיך נכון לעזוב בן/בת זוג
יש מונח כלכלי שמתאר באופן מדויק ביותר תופעה שתוקעת הרבה אנשים בקשרים לא מתגמלים. "עלות אבודה" קוראים לזה. שוכחים כמה רע וזוכרים רק את ההשקעה. עכשיו לקום ולעזוב? אחרי שלוש שנים? יועצת הדייטינג מסבירה איך יוצאים מהברוך הזה
בכל הנוגע למושגים כלכליים, אני איכשהו מעדיפה כמעט תמיד לתת למישהו אחר לטפל בעניין. אבל לא מזמן הכירו לי מונח הלקוח מתחום הכלכלה שמתאר באופן מדויק ביותר תופעה שתוקעת אנשים רבים בקשרים לא מתגמלים: עלות שקועה.
בויקיפדיה מצויין כי בכלכלה ובתהליכי קבלת החלטות, עלות שקועה או עלות אבודה (מוכר גם בשם הלועזי sunk cost) היא הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר, ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. לעתים מדובר על השקעה בסדרי גודל גדולים כשבעצם, התוצאה העסקית בדיעבד אינה מצדיקה את ההשקעה.
וכאן נכנסת לתמונה גליה. גליה הגיעה אליי לראשונה כשהיתה בת 28. בחורה נאה, שהיתה שקועה כל כולה בתואר השני שלה במנהל עסקים. בחורה מסוג ה"סברס": קשה בחוץ, רכה ומתוקה בפנים. היא הגיעה לארץ בגיל 10 מפריז, והיא אולי מצטיינת בסטייל, אבל היא לא ממש יודעת להיות ישראלית ולוקח לה המון זמן ליצור קשרים חדשים. היא מרגישה שהיא לא לגמרי מבינה את הקודים. גם היחסים הקרירים שלה עם הוריה לא עוזרים לתחושת השייכות שלה כאן.
כיום גליה כבר בת 30 ומתגוררת עם החבר שלה מזה חמש שנים. הם הכירו כשגליה היתה בת 25, ואחרי שנה לא פשוטה, עברו לגור יחד. לדבריה היא עשתה לו את המוות עד שהסכימה להתחייב ולעבור לגור יחד, אבל אז קרה מה שקורה לכל אדם שדווקא חוסר הבטחון שלו גורם לו להיראות בלתי מושג: היא כבר כל כך בטחה בערן, שעבר כל כך הרבה בחינות שהיא עשתה לו באופן לא מודע, שהיא התמסרה לו לחלוטין. בשנתיים הראשונות שלהם יחד היא חוותה גן עדן: ערן היה מקסים ואוהב, מילא אותה בבטחון, והיא אהבה אותו וטיפחה באהבה את הקשר ואת הקן הפרטי שלהם. גם משפחתו החמה של ערן, שקיבלה אותה בזרועות פתוחות, היתה נעימה לה מאוד. שניהם בדיוק סיימו את התארים הראשונים שלהם, ופנו לעולם העבודה: גליה פנתה לעבודה בתחום המדיה, וערן המשיך לפתח את הקריירה שלו במשרד הביטחון.
במהלך השנה השלישית למגוריהם המשותפים גליה התחילה להרגיש שהיא כבר מוכנה להתקדם הלאה: חתונה וילדים. היא היתה בת 28 וזה נראה לה זמן מצוין למסד את היחסים שלהם. אלא שהבעיה באה דווקא מהכיוון של ערן: הוא בדיוק קיבל קידום, שדרש ממנו הרבה נסיעות לחו"ל. בנוסף לכך, למרות שהיא עברה את כל הבדיקות והתחקיר הבטחוני הדרוש לבת זוג של איש משרד הבטחון, הוא התחיל לספר לה פחות ופחות, ולהיעדר יותר ויותר. בהידרו של ערן, היא חיזקה את הקשר עם אחותו ואמו.
יום אחד, כשהעלתה בפניו את רעיון החתונה, הוא פקח עיניים המומות. חתונה? מה פתאום? אולי עוד שנה שנתיים, בטח לא עכשיו. אני רוצה קודם להתבסס, לעשות קריירה וכסף. החתונה והילדים לא בורחים, אפשר לעשות את זה גם בעוד חמש שנים.
גליה היתה הרוסה. היא היתה בטוחה באיזשהו מקום שהעניינים ביניהם נמצאים באותו מקום כמו לפני שלוש שנים: שהוא רוצה והיא מתלבטת. והנה, כשהיתה כה בטוחה במשהו, שוב באה המציאות וטפחה על פניה. היא בת 28, ולפי איך שערן מדבר, הם לא יתחתנו לפני גיל 33, שלא לדבר על ילדים.
אם נסתכל על הסיטואציה הזאת בחשיבה קרה של מונחים כלכליים, זהו הזמן בו גליה היתה אמורה בעצם "להחזיר את ההשקעה". כלומר כל השנים בהן היתה בקשר אוהב, טיפחה את בן זוגה ואת ביתם, פינקה אותו ובעיקר אהבה אותו, אמורות היו מבחינתה לשאת פרי: חתונה וילדים. לאור דבריו של ערן, נראה היה בבירור שהשקעתה לא עומדת לשאת פרי, בטח לא בקרוב. במונחים כלכליים, יש להבחין בין העלות השקועה (ההשקעה שנעשתה כבר ואינה ניתנת למניעה או להחזרה), לבין העלות הקבועה (עלות המשך הפעלתו של הקשר).
בשלב זה היה חשוב להבהיר לגליה שמה שהיא כבר השקיעה בקשר - לא רק שאינו עומד לשאת פרי, הוא אינו בר החזרה. ולכן אינו רלוונטי לשיקול של "להישאר עוד כי אנחנו כבר יחד הרבה זמן". הזמן שעבר כבר מת, והוא אינו קשור לשיקול העתידי להישאר יחד. מהלך כזה מאפיין חשיבה מתוך חולשה. כדי לחזור לחשיבה חזקה, המשלבת בתוכה אלמנטים רציונליים, הבהרתי לגליה שצריכות להישאל מספר שאלות: האם לתחושתה ערן אכן מעוניין להינשא לה ורק לה? זו שאלה בעייתית ביותר, כיוון שאת התשובה לה אמור לספק בעל העלות השקועה עצמו. מטבע הדברים,
השאלה האחרת היתה: האם נעשה מירב המאמץ להבהיר לערן עד כמה זה חשוב לגליה, כולל השאלה המתבקשת - אם זה ממילא כן, אז למה לא עכשיו? גליה עשתה גם את השיחה הזאת, וחזרה לדווח: הוא לא מוכן אפילו לשקול את העכשיו. טוען שאוהב והכל, אך ממש לא בעניין של עכשיו או עוד שנה.
השאלה הקשה מכולן היתה: האם ערן מבין שזה כל כך חשוב לך, ושאת בעצם מתחילה להבין שמאחורי דחיית החתונה מסתתר בעצם פקפוק? האם הוא מבין שאת כל כך רוצה משפחה שיש סיכוי שתעזבי אותו?
כאן גליה היתה מעט יותר מסויגת. זו היתה שאלה קשה. לגליה היה המון לאבד: גם את האהוב שלה, גם את החבר היחיד שלה בעולם, וגם את הקשרים החברתיים היחידים שיש לה: אמו ואחותו.
היא בחרה לסיים את עבודתנו המשותפת, מתוך החשיבה הלא רלוונטית, שלא זורקים שלוש שנים לפח. היא הביעה תקווה שעכשיו, כשהיא יודעת מה עמדתו, ורוצה מאוד להאמין שהוא אוהב ושואף להתחתן איתה אבל באמת צריך את הזמן שלו, היא תוכל להתייחס לנושא באופן רציף ותקדם את העניין.
עמדתי הובהרה: זו טעות. כבת 28 פתוחות בפניה הרבה יותר אפשרויות על מנת למצוא מישהו אחר, קשר בו לא תחזור על טעויות העבר (כמו לשים את כל הביצים: אהבה וחברים, בסל אחד). הישארות בקשר רק גורמת לעלות השקועה לגדול: כעת, כשהגיעה אליי שוב, היא בת 30. עכשיו, תחושתה קשה יותר. ערן כמובן לא זז מעמדתו, ועכשיו גם הקשר ביניהם כבר לא טוב כבעבר. רמת התקשורת ירדה, גם איכות ותדירות הסקס. כעת ברור לה שאולי היתה צריכה ללכת כבר לפני שנתיים, אבל עכשיו יותר קשה לה לעשות את זה. לפחות בנושא אחד היא שמעה לי: היא התחילה לטרוח לקיים קשרים חברתיים מחוץ למשפחתו של ערן, והיום כבר יש לה אפילו כמה חברות וידיד.
כולי תקווה שעכשיו היא תצליח לעשות את מה שלא הצליחה בעבר: לחתוך את העלות הקבועה, ובכך לצמצם את ההפסדים של העלות השקועה ושל העלות הקבועה גם יחד. כי אם ערן באמת רוצה, הוא תמיד יוכל להציע לה נישואים כשהוא יבין שהיא רצינית לגבי העזיבה. ואם הוא לא רוצה, אנחנו כבר שנתיים בפיגור, ולכן רצוי לחתוך עכשיו. ויפה שעה אחת קודם.
נא להמתין לטעינת התגובות
