איך היא עושה את זה: קורין אלאל
היא ובת זוגה מתחלקות במטלות בית הספר והשיעורים. גם את ארוחת הצהריים היומית הן רוקחות יחד. עוזרת – אין. ואם יש משהו אחד חשוב שהיא למדה ב"האח הגדול" – זה כמה חשוב שיהיה סדר בבית. קורין אלאל, בת 54, אמא לעומר (6 וחצי), ויונתן (שנה וארבעה חודשים)
קריירה: לפני שנולדו הילדים, הייתי מסתגרת 17 שעות בחדר עם המוזיקה ולא יוצאת. אני אדם טוטאלי, וככה עבדתי. היום קורה לא פעם שאני עובדת, ואז עומר נכנס ואני מתפנה אליו, וממשיכה בלילה. לבן אדם טוטאלי כמוני בעבודה, אימהות זה שינוי עצום.
ילדים: הם שינו לי את החיים משמעותית עד לא מזמן עוד הייתי דואגת להם ממש ברמות לא טובות, כל טלפון היה מקפיץ אותי, הייתי בטוחה שמתקשרים להודיע שמשהו רע קרה. דאגה איומה חסרת כל פרופורציה. זה נגמר ברגע שחליתי. ואולי יש קשר בין הדאגה הזו למחלה, אי אפשר לדעת, זה בטח השפיע איכשהו. אני עובדת על זה, וזה לא פשוט: עד היום אני תמיד עונה לכל טלפון, כי אולי זה טלפון מבית הספר או מהגן? ב"האח הגדול" הייתי יחסית רגועה, כי ידעתי שאם לא מודיעים לי כלום הכול בסדר. האמת שאני הכי רגועה כשהילדים יושבים איתי, רק אז אני מעזה לא לענות לטלפונים.
סידור עבודה: אני קמה ב-,6:00 לוקחת חצי שעה לעצמי, ואז מעירה את עומר, מכינה סנדוויצ'ים, תיק אוכל, שוקו לעומר, והוא יוצא להסעה. רק אז אני מעירה את יונתן, מלבישה, וב-8:00 אנחנו כבר בעגלה בדרך לגן. אני חוזרת, ומתחילה לעבוד - מלחינה, מעבדת, לפעמים לא יוצא כלום ולפעמים מתקבלים שלושה שירים ברצף - עד 13:30 בצהריים.
רותי או אני מכינות ארוחת צהריים: פתיתים, אורז מלא, שניצלים. אנחנו מבשלות כל יום. כשעומר מגיע, אנחנו אוכלות איתו ויושבות איתו על השיעורים, תמיד זו תהיה אחת מאיתנו. ב-16:00 אני לוקחת את הקטן מהגן. פעמיים בשבוע לעומר יש חוג קרטה ואני מסיעה אותו, ופעמיים כדורגל, ואז רותי או אני מסיעות.
חוץ מזה, אני מארחת פה הרבה פעמים אחר הצהריים חברים של עומר. כשאני איתם, אני איתם במאה אחוז. ב-19:00 אני עושה לשניהם מקלחות וארוחת ערב, ועומר הולך לישון לא לפני שהוא קורא לבד ספר במיטה. הקטנצ'יק מסתובב עוד עד .21:00 לפעמים אני ממשיכה לעבוד עד חצות ויותר. בימים של הופעות, אני יוצאת מהבית ב-16:00 וחוזרת ב-3:00 לפנות בוקר, ואז רותי מנהלת את הבית.
בייביסיטר:
כרגע אין לנו עוזרת או מטפלת, אנחנו מסתדרות לבד. כשהייתי ב"האח הגדול," רותי לקחה מישהי שתהיה איתה כל התקופה, כי היא לא יכלה לבד. אבל בשגרה אנחנו לא מחזיקות מטפלת ולא בייביסיטר. המעורבות שלי בבית גדולה, ולא הייתי הולכת ל"האח הגדול" אם רותי לא הייתה תומכת בי ומבטיחה לי שזה בסדר. גם עומר תמך, אבל כשחזרתי הוא אמר לי שהוא לא ידע שזה יהיה כל כך ארוך. לקראת הסוף היה לו קשה.
המחלה:
זו הייתה החוויה הכי קשה בחיים שלי. פתאום לא היה לי כוח לטפל בילדים שלי, תפקדתי ב-20 אחוז מהכוח שלי. לא יכולתי להרים אותם, לצחוק איתם, לבשל - זו חוויה שאני לא מאחלת לאף אחד.
עבודות בית:
אני מאוד אוהבת לשטוף את הבית עם ריח טוב בכל החדרים, זה כיף. אני גם אוהבת לסדר כל בוקר את המיטה של עומר שיהיה לו נעים. גם את הקניות אני עושה, אני פשוט אוהבת לקנות, גם אם לפעמים זה בטלפון.
רותי ואני מתחלקות במטלות בית הספר והשיעורים, ואני אחראית גם על שטיפת כלים, אבל מאז "האח הגדול" השתנה אצלי משהו בקשר לעבודות הבית ובעיקר בקשר לסדר. פתאום בווילה הבנתי כמה זה חשוב שלכל דבר יהיה מקום משלו, ולכן כשחזרתי הביתה ישר התנפלתי על הבית והחלתי לסדר כל דבר במקום. כשאתה נמצא הרבה זמן עם אנשים אחרים, אתה לומד מהם משהו, ואני למדתי כמה זה כיף שיש סדר.
נקיפות מצפון:
יש לי נקיפות מצפון על זה שאין לרותי ולי מספיק זמן אחת עם השנייה, שבעצם בתוך הברדק הזה של החיים אין מספיק מקום לשתינו יחד, לזוגיות שלנו, לשקט של שתינו, שאולי אני לא מתמרנת מספיק כדי למצוא זמן לשתינו.
בקשר לילדים אין לי נקיפות מצפון - הייתי חודש וחצי ב"האח הגדול" וכל הזמן אמרתי לעצמי שכשאני
זוגיות:
הייתי רוצה להיפגש עם רותי יותר, אבל שתינו נורא עסוקות. לא יצאנו יחד כבר המון זמן - לא לסרט, לא להצגה, לא להופעות. אם כבר הלכנו פעם בכמה זמן לסרט, זה היה עם עומר, כי אנחנו עוד לא משאירים אותם לבד עם בייביסיטר. לא מזמן חגגנו עשר שנים ביחד והלכנו למסעדה על יד הים. זה היה ממש מאורע, ישבנו שם וחשבנו "וואו, כמה זמן לא היינו יחד ככה לבד." אני חולמת שניסע רק שתינו לסופשבוע, אבל בינתיים יונתן יונק אז אי אפשר. האמת שאני מתגעגעת להיות איתה לבד.
כסף:
נהיינו מעין תאגיד קטן, ופתאום כשאת אמא את צריכה להתייחס לכל מיני דברים שעולים כסף - גן, חוגים, טיולים. פתאום נפלה עליי מין אחריות כזו, ומהרגע שהפכתי לאמא הפסקתי לקנות לעצמי כל מיני צעצועי אולפן וגאדג'טים שאני אוהבת. התחלתי להיות מחושבת, למרות שזה לא מתאים לי.
דימוי גוף:
ב"האח הגדול" העליתי כמה קילוגרמים, ובפעם הראשונה בחיים שלי אני לא כועסת על עצמי. אם הייתי קודם מעלה קילו - הייתי מתאבדת, זה היה נורא חשוב לי, ובעקבות האימהות אני מרגישה שמשהו השתנה. אני מבינה יותר ויותר שאני אמא שכבר לא חייבת להיות שדופה, ואם העליתי אז העליתי.
מה שכן, בעקבות "האח הגדול" התחלתי להתעמל, ובגלל שאני בן אדם טוטאלי, לקחתי מדריך והתחלתי להתעמל כל יום. מרוב שהגזמתי יש לי עכשיו שבר באגן ואני מושבתת לחודש. לפני כן עשיתי פילאטיס, אבל בעקבות התוכנית התחשק לי משהו יותר נמרץ. כנראה שכחתי שאני כבר בת .54
נא להמתין לטעינת התגובות
