על הכיף ועל הכיפאק: ביקור במסעדה בעקבה
ספק אם אפילו בארמונו של המלך עבדאללה מגישים מוחמרה, קופטה, ג'מבו שרימפס ומוס חלבה כמו אלה שבמלון קמפינסקי, עקבה, עשר דקות מאילת . שגיא כהן עובר את הגבול
ב-1 ביוני נפתח על חוף עקבה המלון החדש מרשת קמפינסקי, והביא איתו לצפון ים סוף סטנדרטים חדשים, ולפרקים עוצרי נשימה, של אירוח. כל מאתיים וכמה חדריו של המלון פונים לים. הם גדולים, ממוזגים, ומגרעתם היחידה היא שאחרי עשר דקות בתוך המצעים המלטפים, כשאתה מביט בהרי אילת מחליפים צבעים מנגד, אין לך יותר חשק לעשות כלום.
זה חבל, כי המלון, שלעת עתה פועל רק באופן חלקי, מציע בריכת שחייה יפהפייה, שנראית כאילו היא מתחברת לים האדום, חוף ים חולי (היחיד במפרץ) וגינת במבוק מטופחת ומשרת שלווה. בעוד חודשים אחדים ייפתח במלון גם ספא, ומי שרוצה יכול להשתמש במלון ובשירותי האירוח והארגון הנפלאים שלו כבסיס לטיולים בפטרה, ואדי רום ושאר פעילויות מרתקות שחסרונן הבולט, כמובן, הוא שאתה מבלה פחות זמן במלון.
אבל אתם הרי יודעים שעל אף העניין בפטרה, ולמרות מעלות ואדי רום, אנחנו כאן כדי לאכול. לעת עתה, פועלות במלון שתי מסעדות. האחת מגישה משקאות וחטיפים לאורך היום כולו, והשנייה היא הסיבה לשמה התכנסנו: מסעדת AM/PM.
מסעדה שתשנה את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על מסעדות מלון, בטח במזרח התיכון. ארוחת ערב כאן (27 דינר לאדם, בערך 150 שקלים) היא חוויה קולינארית אמיתית. בופה? כחוויה קולינארית? מה לעשות, לפעמים המציאות חזקה מהסטיגמות. אחד משני הערבים שבהם אכלנו שם היה ערב ברביקיו.
מבין השניים, הוא היה המרשים יותר. לא רק בגלל היצע הבשרים ואיכותם, אלא מפני שבערב הזה השף הרשה לעצמו לנטות עוד יותר לכיוון האוכל המקומי. וזו אולי מעלתה הגדולה של מסעדת AM/PM: כי לאכול סושי משובח ככל יכולתכם, או פרוסות פילה בקר בצליה איטית, אתם יכולים גם במקומות אחרים, אבל כדי לאכול אוכל ירדני באיכות כזו, ובפרשנות מלוטשת שכזו, אתם צריכים, ככל הנראה, להיות מוזמנים לארמון בעמאן. וגם שם, ספק אם השירות יהיה טוב יותר.
השירות בקמפינסקי פורמלי. במלים אחרות, הצוות מניח שאתה קשיש סיעודי: אתה ממלא את הצלחת מהמיטב שבמיטב, יקחו אותה ממך כדי שחלילה לא יהיה לך כבד. גמרת לאכול מנה אחת? הצוות יזיז למקום הנכון את הסכין והמזלג למנה הבאה.
קמת להביא אוכל? יאווררו את המפית מחדש ויקפלו לקפלים חדים. לחכות ליד הגריל? חלילה, עוד תתעייף. אתה מזמין והצוות כבר יביא ויארגן יפה בצלחת. מי שלא אוהב את הסגנון הזה טוען שלא צריך להזדרז כל כך להיות קשיש סיעודי, בין כך נגיע. מי שכן אוהב מבין שזה חלק משבירת השגרה שהמלון מציע. ואתם יודעים מה? כל כך קל להתרגל שזה מפחיד (או אופטימי: אם אתם עם הפנים לסיעודי).
והאוכל, אח האוכל. בין הסלטים ניתן למצוא, למשל, סלטי חצילים. כל מסעדה ישראלית מציעה חצילים, אבל בבא גנוש (סלט חצילים וירקות) או סלט חצילים עם טחינה ויוגורט כמו כאן קשה למצוא אפילו במסעדות הגורמה הערביות שלנו. שלא לדבר על המוחמרה, קציצות קטנות מבשר חי עם בורגול.
המזרח התיכון כולו מלא בווריאציות על בשר נא: החל מאלה הפשוטות שמקובלות אצלנו ועד המתוחכמות של אדנה שבטורקיה, אבל רק בודדות מגיעות לרמת העידון והטעם של הגרסה שמוצעת כאן. קציצות קטנות, מבשר איכותי ומלא טעם שבתוכן שפופרות זעירות של שמן זית: לפני שאתה אוכל את הקציצה אתה לוחץ על השפופרת ושמן הזית (שמן זית מג'רש, שהיתה מפורסמת באיכות שמן הזית שלה עוד בימי האימפריה הרומית) מתבל את המנה בדיוק במידה הרצויה.
הדרך היחידה להפסיק ולא לבלוע עוד ועוד מהקציצות הקטנות האלה היא ללחוש לעצמך: ג'מבו שרימפס, ג'מבו שרימפס. ואז ללכת לפינת הגריל. הג'מבו שרימפס של המסעדה אינם מים סוף, הלוואי והיו לנו כאלה בים שלנו, אבל הם מתובלים בתיבול שכולל שמן זית וקצת פלפל שאטה, שרק מדגיש את מתיקותם הטבעית. שלושה כאלה ואתה שבע, אבל כרגיל בבופה, ובבופה מעולה במיוחד, שבע הוא לא הנקודה שבה אתה עוצר. זו רק הנקודה שבה
אחת ההכרעות הקלות היא לטובת סלט יווני בגרסה ירדנית. במקום פטה, כדורי לבנה קטנים, שמזכירים בעדינותם את אלה של מפגש השלום ממג'דל שמס; במקום בצל, כרישה צעירה פרוסה דק דק, וכל זה על בסיס מלפפונים ועגבניות שמבהירים שירקות טעימים להפליא גדלים בערבה, כנראה, בשני הצדדים.
ושוב התיבול של שמן הזית מג'רש עם אורגנו ירדני (עקבה היתה ידועה בימי קדם כתחנה מרכזית בדרך הסחר של התבלינים, והעניין הזה מודגש בתפריט), שהופכים את הסלט לכזה שגם עם בטן מלאה אתה לא מוותר על עוד סיבוב-ולו מפני שהוא הולך טוב כל כך עם הקופטה (שיפוד בשר הטלה הטחון והמתובל) ועם שיפודי הבשר בתיבול חריף.
ואחר כך, קינוחים. קרם ברולה בטעם תמרים, אום עלי (פודינג הלחם העשיר בביצוע מסחרר), ואפילו קרם שומשום, סוג של מוס חלבה לא מתוק. כולן מנות שמדגישות את מה שמייחד את המסעדה הזו: אוכל בטעמים מזרח תיכוניים מובהקים, בגישה פרשנית שונה מזו שהשתרשה אצלנו. גישה שמעבר לזה שהיא מסקרנת מאוד, גם הופכת את המסעדה הזו לחוויה ששווה לעבור בשבילה את הגבול (חמש דקות בלי אוטו, עשר דקות עם אוטו, יותר קל ונוח מאשר להיכנס לתל אביב בבוקר). קצת הרפתקנות. זה שווה את זה.
מלון קמפינסקי הים האדום, רחוב חוסיין, עקבה. טל. 0888 209 3 +962
נא להמתין לטעינת התגובות
