שאפו לשפרה: פליטת ראליטי שלוקחת את הזמן
בזמן שחבריה לווילה כבר מזמן יצאו מכל החורים, שפרה קורנפלד ממשיכה לסקרן ולסלול בתבונה את דרכה בביצה. אליען לזובסקי מפרגנת ליכולת שלה לרגש בעידן של ריגושים מופרכים
ממשיכה לסקרן. שפרה קורנפלד צילום: גולי כהן
הייתי שמחה להצהיר שזה בגלל שיש לי אג'נדה מנומקת בעניין, אבל אם כבר זה ההפך: אני עד כדי כך מכורה למכשיר המחורבן, שהדרך היחידה לוודא שאשמור על תקשורת עם בני אנוש, הייתה פשוט לנתק אותו מהכבלים. אז כן יש טלוויזיה, רק שהיא מחוברת לדי-וי-די בלבד, וגם זה לפעמים לא עוזר, כי ממילא הכול משודר היום גם באינטרנט - אבל הי, זה לפחות ממזער נזקים.
ככה קרה שהדבר היחיד שאני יודעת על שפרה קורנפלד זה שהשם שלה מזכיר לי דגני בוקר ועושה לי חשק לצ'יריוס עם חלב. זה, ושהיא עושה אש ?טנגה יוגה יותר טוב ממני, כי אנחנו מתרגלות באותו מכון-עובדה שלקח לי חודשיים לעלות עליה, כי הייתי היחידה בכיתה שלא זיהתה אותה. גם כן עיתונאית, אני.
כשאת לא רואה ריאליטי, את אומנם נשארת נטולת חומר לשיחות מטבחון ליד המיקרוגל בעבודה, אבל מצד שני-גם אין לך מעורבות רגשית. בזמן אמת זה מבאס, אבל כשהתוכנית מסתיימת, את יכולה לעקוב אחרי הגיבורים מנקודת מבט הרבה יותר אובייקטיבית. ולכן אני מרגישה מספיק נוח להודיע לכם באופן רשמי, ששפרה קורנפלד לגמרי משחקת אותה.
בזמן שליאון מיהר להלחים את עצמו לכיסא של גיא פינס, והבובלילים התראיינו לכל כלי תקשורת אפשרי, כולל הביטאון של מזכרת בתיה, קורנפלד היא לא חזירת פרסום. אחרי שהעניקה את ריאיון הזכייה המתבקש שלה, היא נמנעה בבירור מכל קמפיין פרסומי או תוכנית טלוויזיה משלה, למרות שברור לכם שהצעות לא חסרו.
שפרה אחרי הזכייה בגמר צילום: פלאש 90
בלי חזירות
התחושה היא שלקורנפלד לא דחוף להתנפל על בופה התהילה ולחסל את כל המנות. היא יודעת שיש לה כריזמה ושיש לציבור עניין בה, אבל גם מספיק מפוכחת כדי להבין שהיא עדיין לא יודעת מה היכולות האמיתיות שלה. אז היא מתנסה וטועמת, בכל פעם במנות קטנות: הגשת "ציפורי לילה" עם קובי אריאלי, למשל.
קפיצות תכופות לאולפן ערוץ 24 והשתפשפות בהגשה כשאף אחד לא באמת רואה, לחלופין. כתבה לעיתון על לאונרד כהן, להבדיל. אפילו ההתאהבות במולי שגב - בחירה שאומנם אי אפשר להגדיר כקרייריסטית - היא אנינה ומוצלחת.
יש משהו צנוע ושפוי במישהי שיכלה לצ'פר את עצמה בכל קיצורי הדרך האפשריים, אבל החליטה שלא. יש גם משהו מעורר אמפתיה במישהי שבודקת את יכולותיה בצעדים קטנים, לא היסטריים, שלא קופצים מעל הפופיק, במעין מסלול שהולך
מהסוף להתחלה-קודם קפיצה אל הקלחת המבעבעת של השואו-ביז, ואז חזרה לאחור, אל המקפצה.
יותר משההתנהלות הזו מעידה על אישה בעלת עמוד שדרה מוצק, היא מעניקה לקורנפלד רווח נוסף, משמעותי יותר: גם היום, חצי שנה אחרי שהעונה הראשונה של "האח הגדול" הסתיימה, קורנפלד עדיין מסקרנת מתמיד. "האח הגדול" עלתה וירדה, הריאליטי ששמו דודו טופז שובר כל שיא של מופרכות-אבל קורנפלד מצליחה, בעידן של ריגושים קצרים וחריפים שמחליפים זה את זה בתדירות מסחררת, להישאר האישה שכולם רוצים לדעת מה היא הולכת לעשות.
גם אם היא תחליט, בסופו של יום, שזה לא יהיה שואו-ביז, קורנפלד עדיין תהיה האורחת הכי קולית שדרכה בתעשייה הזאת כבר שנים. למרבה הצער, נדמה לי שהיא גם עדיין תהיה זו שעושה את עמידת הנר הכי ישרה שאני מכירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
